שאלה בהמשך לדיון על כיסוי ראשבינייש פתוח

למה לא כתוב בשום מקום את האיסור באשה גלוית ראש? או ההפך, את החובה לכסות הראש? למה לומדים זאת מכורח נסיבות סיפור אישה סוטה?

יש מקרה דומה של איסור שלא נכתב בפירוש, קשור לשרשור שפתחתי לבנים בלבד ומישהו סיפר לי בפרטי שזה בגלל שיש בו אונס כדרך הטבע. ואפילו במקרה הזה יש לשון ציווי ורק ההסבר ממה להישמר הוא רמוז בלבד (כתוב ונשמרת מכל רע, לשון ציווי)

מה הסיבה שכיסוי ראש לא נכתב בפירוש?

@כי בשמחה תצאו.

@הסטורי

@הודעה

@חסדי הים

כ יהרגילות אז היה לכסות את הראש ומדייקים מפסוק שזה חובהחסדי הים
הרבה זה ככהעייף מהחיים

אולי זה קור לגמרא במסכת סוכה דף כא: "אמר רב מנין שפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד שנאמת ועלהו לא  יבול" כלומר גם מדברים שנאמרים בדרך אגב לומדים

מוזכר גם בפרשת כי תצאמושיקו
הרבה דברים לא כתובים בפירוש אלא חכמים למדו את זה בתורה שבע"פ
האמתהודעה

שרק הבאתי מקור של הלכה ועוד עניין מתוך ספר כלשהו שיצא לי לקרוא בעניין, גמרות ופלפולים זה כבר לא התחום שלי.
 רגע, אבל רק שאראה אם הבנתי את השאלה, אתה כותב בעצם שחוץ מהסיפור של אישה סוטה לא מצאת מקור אחר שכותב שאישה צריכה לכסות את הראש? אתה מחפש מקור שכותב שזה איסור פשוט?

מקור מקראי שכותב בפירושבינייש פתוח

שחובה לכסות את הראש. או שאסור לגלות את הראש. או הסבר למה אין (כמו אונס כדרך הטבע במקרה של השרשור לבנים בלבד)

אתה חושב שיש משהו חריג בכך שהתורה לא כתבה את זה בפירוש?אדם כל שהוא

כמה פסוקים בתורה מסכמים את כל הנושאים בחלק אורח חיים של השו"ע?

כמה פסוקים בתורה מסכמים את חלק אבן העזר?

כמה מהם נחשבים לאיסור תורה?בינייש פתוח

ואם זה לא חריג, למה יש הסבר על האיסור לבנים?

נראה לי שבד"כ מצוות דאורייתא מופיעות באופן כללי...אדם כל שהוא

כשיש להם עוד הרבה דינים שנחשבים לדיני דאורייתא שלא מפורטים בתורה.

[יש חריגים, שיחסית מפורטים, וחריגים שגם העיקרון רק רמוז]

כיסוי ראש הוא חלק מענייני צניעות הלבוש כך שעליו אין כ"כ שאלה, אפשר לשאול על צניעות הלבוש בכללי, שגם לא מופיעה [אך יש בישעיהו תוכחה על מעין זה].

אפשר אולי להסביר מעין מה שכתב בתגובה הזו - אולי כי התורה לא ניתנה לאנשים נייטרלים אלא לאנשים שכבר נהגו - בית המדרש

ולהוסיף עין ה שסבירים [איני זוכר את המקור] לגבי  האיסור להכות שמופיע רק בהקשר של המקרה החריג של הוספה על מכות של חייב מלקות, ומשם לומדים למציאות הרגילה, שבעיקרון הייתה אמורה להיות מובנת. [וכן חובות של בעל לאשתו - שאר כסות ועונה נאמרו ביחס למקרה חריג של יעוד אמה עבריה]

הכותרת נתונה במחלוקת רמב"ם-רמב"ןארץ השוקולד
(מופיעה כבר בשורשים בספר המצוות, ערוך השלחן העתיד מתייחס לכך בקדשים סימן לא/לג אם אני זוכר נכון.)

ואכן, השאלה חוזרת ללבוש בכלל שלא מופיע בכלל בתורה ולכן יש הרבה מקום לדעת הרבה פוסקים כגון הראבי"ה, תוספות רא"ש, הרב משאש, הבן איש חי, הרב רבינוביץ' ועוד שזה תלוי מנהג.
יותר נראה שההבנה הנכונה גם ברמבם היא שגם מה שלא כתובנוגע, לא נוגע
במפורש (כגון מה שנלמד ביג מידות) תוקפו דאורייתא. ומה שהוא כותב מדברי סופרים או מדרבנן פה הכוונה הוא שחכמים הם אלו שלמדו אותו למדו, אבל לא שתוקפו דרבנן.
וכך כתבו גם הכסף משנה והמגיד משנה להסביר את דברי הרמבם שהאישה מתקדשת בכסף מדברי סופרים.
וככה מיושבות קושיות הרמבן.

הרמבם מונה דאורייתא רק מה שכתוב בפירוש בפסוק או שהוא פירוש מקובל ממשה (ואז גם אם יש עליו דרשה ללומדו מיג מידות זה-"כי מחכמת הכתוב שאפשר שימצא בו רמז מורה על הפירוש ההוא המקובל, או היקש יורה עליו").
זה תמוה לטעון שכל מצווה מדברי סופרים היא דאורייתאארץ השוקולד
וכי מלקים על אכילת עוף בחלב? או על שאר איסורים מדברי סופרים.
יש הבדל גם בחומרת האיסורים כשאני שואל את מה לתעדף. (ספק ברכה לבטלה תלוי משמעותית בשאלה האם זה דאורייתא או דרבנן)
ומה לגבי ספק בדברי סופרים שהולכים לקולא לעומת ספק בדברי תורה שהולכים לחומרא?
בוודאי שיש איסורים מדרבנן. הכוונה היא שהקטלוגנוגע, לא נוגע
מה דאורייתא ומה דרבנן הוא לא לפי הביטוי "מדברי סופרים".
דברי סופרים זה שם כללי לדברים ולימודים של חכמים. חלק תוקפם מדאורייתא (יג מידות וכדומה. כמו קידושי כסף) וחלק מדרבנן (בשר עוף בחלב).

וכן כותב להדיא הרמבם בתשובות בביאור המושג מדברי סופרים- ראה בתחילת המאמר (ואם תרצה בהמשכו מובאות נפק"מ בין דאורייתא ממש לבין דרשות חכמים מהפסוקים)
תוקף קידושי כסף ומשמעות "דברי סופרים" בשיטת הרמב"ם | vbm haretzion

בכל מקרה התכוונתי למחלוקת בספירת המצוותארץ השוקולד
ולא לדברים שאליהם אתה התכוונת
אהה. זה זכור לי רק במעורפל.. באיזה שורש זה?נוגע, לא נוגע
לא זוכר, אחפש בלי נדר ואכתובארץ השוקולדאחרונה
לא חושב שזה תלוי.אדם כל שהוא

גם לפי הרמב"ם יש מצוות דאורייתא גמורות שהם 'פירוש מקובל' ולא מופיעות במפורש. [גם בלי להיכנס לשאלה מה המעמד המדויק של הנלמד ע"י החכמים  ביג המידות].

מאידך, גם אם מצוות שנלמדו מיג מידות הם דאורייתא, ברוב המצוות  כמדומני עדיין הכלל הבסיסי מופיע במפורש בתורה.

 

במקרה של כיסוי הראש, גם לפי הכלל של הרמב"ם זה צריך להיחשב דאורייתא, כיוון שהוא כותב "אם פרשו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או שזה מדאוריתא הרי זה ראוי למנותו" וכאן זה מפורש בגמרא שזה דאורייתא. [ואעפ"כ, זה לה כמצווה בפני עצמה, כנראה מסיבות שקשורות לשורשים אחרים.]

אני התכוונתי לסוג הספירה של כלל ופרטיםארץ השוקולד
אולי כי התורה לא ניתנה לאנשים נייטרלים אלא לאנשים שכבר נהגונוגע, לא נוגע
במנהגים מסויימים כי הבינו שזו דרך המוסר והצניעות. אז לא היה צורך לכתוב את זה (ורצח וגזל וניאוף ועוד נכתבו במפורש כדי להרתיע כי אלו דברים שהיו קשים יותר, בניגוד לכיסוי ראש שכל בעל באופן טבעי מן הסתם דאג שאשתו תכסה את הראש כדי שלא יתעסקו איתה).
ובכל זאת, כדי שיהיה מקור לזה, התורה בחוכמתה דאגה שכן יהיה לימוד לעניין (אולי כדי להפוך את הדבר לערך בלתי תלוי בדעת העולם).
יתכן שהרב יוסף משאש צודקארץ השוקולד
(ונראה שאולי המלבי"ם בפרשת סוטה סובר כך גם.)

נראה לי שיש הרבה אמת בכך שדיני צניעות תלויים במנהג, וכן ניתן להוכיח שסברו הראבי"ה, תוספות רא"ש, הבן איש חי ועוד שאינני זוכר כעת.
אבל המנהג היום של רוב רובן של הצנועות לכסות ברמה זו או אחרתנוגע, לא נוגע
אז לפי המנהג הרווח צריך לכסות (אאכ תאמר שהמנהג נקבע לפי העולם. וזה קשה כי אז נתיר גם גופיות).
לכאורה אתה צודקארץ השוקולד
אם כי זה תלוי כיצד מגדירים את המנהג.
אני חושב שברוב המקומות שבו דתיים גרים לכאורה המנהג הוא לכסות במידה זו או אחרת.
הרב רבינוביץ' מוסיף את השאלה לאיזה קבוצה אנו רוצים להשתייך
באתי רק לטעון שזה תלוי מנהגארץ השוקולד
בין להקל ובין להחמיר ולכן הגדר לא צריך להופיע.
נכון. כתבתי את זה יותר בהקשר לשרשור השני על החיובנוגע, לא נוגע
בכיסוי ראש היום
עליתי על פתרון אפשרי!בינייש פתוח

הציווי הוא על צניעות, ויש אינספור כאלה. הסיפור של סוטה נותן את הגדר

מחפשת פירוש לתורה 'איה' של רבה"קאשר ברא
מעדיפה בקובץ שניתן להוריד 
....צאצאאחרונה

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

מכוון שאנו מברכים….סיעתא דשמייא1
…. ברכות התורה כל בוקר מדוע אנו צריכים לברך שוב כשאנחנו עולים לתורה בשבתות , ימי שני, ימי חמישי וכדומה?
לזכרוני הראשון מדאוריתאקעלעברימבאר
ובעליה לתורה מדרבנן
הכל מדרבנן…סיעתא דשמייא1

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

נוסח הברכה תוקן בידי חכמים. אבל החיוב לברךקעלעברימבאר

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

יש סידורים בהם קוראים ציתותים…סיעתא דשמייא1
…. מהתורה לפני ברכות התורה בבוקר. התנאי הוא שלפני הציתות יהיו המילים "שנאמר" "כאמור" .
יש על זה שאגת אריה נפלאחתול זמני

קראתי השתכנעתי

הלכתי לקרואטיפות של אוראחרונה
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"א בתמוז תשפ"ו 22:42

נחמד מאוד

 

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

שאלה מעניינתטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ' בתמוז תשפ"ו 16:32

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

ולא היו אחרים שטענו על "ספק ברכות להקל"?…סיעתא דשמייא1

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

יש לראשונים כמה הוכחות יפות (שכך נתקן)טיפות של אור

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

 

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

כנראה שכל הברכות שמברכים…סיעתא דשמייא1

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.

מה בדיוק הנס בסיפור שופרסם ב"שיחת השבוע"?shaulreznik

""נאסוף יחד לשלשת ציפורים, נערבב אותה עם מעט שלג וניתן לתינוק", הציעה האישה.

אסתר נחרדה. "שאני אתן דבר כזה לתינוק שלי?!".

אך האישה השיבה בתקיפות: "אם לא תעשי זאת – הוא ימות".

באין פתרון אחר קיבלה אסתר את הצעתה של האישה. הם הכינו את התערובת ונתנו אותה לתינוק. חלפו עשרים ודקות ומול עיניהם הנדהמות חל בתינוק שינוי דרמטי.

התינוק התרוקן, והצבע שב ללחייו. שלום הפעוט ניצל".

https://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=22484&CategoryID=5140

 

הנס הוא שהאישה הגיעה משום מקום ונעלמה כלעומת שבאה (אליהו הנביא? אתמהה)? הנס הוא שעצה הכה מקורית שלה עזרה? שהתינוק אכל לשלשת והבריא במקום להקיא ולמות מהרעלה?

באופן כללי, הסיפור השבועי בעלון חב"ד תמיד מציגפ.א.
ומביא אירועים שהסתיימו לטובה בדרך של נס ולא משהו טבעי.  
נשמע שהתשובה היא כן לשלושת השאלותנקדימוןאחרונה
בין המצרים!!!אשר ברא
שתפו מקורות להתחזקות וכיסופים לבית המקדש.
האבלות של בין המיצרים - על הצרות או שמא על החטאים?פינג פונג

זוכר אני כמה פעמים בתשעה באב, שהיה לי נורא קשה להזדהות עם עניין האבלות, וברור לי שזה לא רק אני. הרי יש לנו כיום מדינה חזקה ומשגשגת, ברוך ה'. ותיאורי הזוועות של מגילת איכה והקינות הם עניין של העבר, וקשה להתחבר לכך שהאבלות רלוונטית ואקטואלית. אז נכון, בית מקדשנו טרם נבנה, וחסרות המלכות והנבואה, הסנהדרין והטהרה - אך כל העת מרגיש שמתקדמים קמעא קמעא במסלול הגאולה.


ואז נפל לי האסימון - האבלות שלנו הוא על החטאים -


כמתואר בעזרא:

"וַיָּ֣קׇם עֶזְרָ֗א מִלִּפְנֵי֙ בֵּ֣ית הָֽאֱלֹקים וַיֵּ֕לֶךְ אֶל־לִשְׁכַּ֖ת יְהוֹחָנָ֣ן בֶּן־אֶלְיָשִׁ֑יב וַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֗ם לֶ֤חֶם לֹֽא־אָכַל֙ וּמַ֣יִם לֹֽא־שָׁתָ֔ה כִּ֥י מִתְאַבֵּ֖ל עַל־מַ֥עַל הַגּוֹלָֽה׃"


בעצם עיקר הצער והאבלות כיום, (ואולי גם בעבר) - הוא לא על צרות הכלל, שמרגיש שהם בעיקר נחלת העבר, (מבלי לשכוח לרגע את אסונות המלחמה, ופיגועים, אך זה לא אותו דבר) אלא על עוונות בית ישראל - על חילולי השבת, הפריצות האיומה, על מליוני ילדים יהודים שמתחנכים לחיים שלא על פי התורה, על אי שמירת טהרת המשפחה, על ההתבוללת הנוראית - (ממש כמו שעזרא התאבל).


ואולי צריך להתאבל עוד יותר דווקא על עוונותם של מי שהתחנכו לשמירת מצוות, דתיים ודתל"שים, עבירות שפחות שייך לגביהם לימוד הזכות הגדול של 'תינוקות שנשבו'.


מאז שעלתה בי תובנה זו - אני מצליח מאד להתחבר לאבלות ולעבודת ה' של בין המיצרים. אני מבין שזה רלוונטי מאד - גם כיום בדור תחיית אומתנו.


אשמח לשמוע אם מישהו מסכים/ חולק עלי - בעיניי זו אמת פשוטה וברורה.


שנזכה להימנות על "הָאֲנָשִׁ֗ים הַנֶּֽאֱנָחִים֙ וְהַנֶּ֣אֱנָקִ֔ים עַ֚ל כׇּל־הַתּ֣וֹעֵב֔וֹת הַֽנַּעֲשׂ֖וֹת".



*

נספח - דרשה שלי לרגל יז בתמוז וחטא העגל


עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃


עַל־זֶה - כמו שנאמר -  "אַ֗ף כִּֽי־עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הֶעֶלְךָ֖ מִמִּצְרָ֑יִם וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדֹלֽוֹת׃"


עַל־אֵ֖לֶּה - כמו שנאמר - וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃"


"עַל־אֵ֣לֶּה ׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י ׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם"


צום מועיל ורצוי לה'


מקור מספר נפש החיים עליו מתבססת טענתיפינג פונג

נפש החיים שער ב פרק יב


"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.

ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.


כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"

יפה מאוד. הדברים מפורשים ברמב"ם הלכות תעניתהסטורי

תחילת פרק ה':
 

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו': 

 

ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:

 

...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.

 ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

 

מכיר את הרמב"ם, אך זו לא ראייה גמורה למה שכתבתיפינג פונגאחרונה
אני טענתי שמעבר לאחת המטרות הברורות של תקופה זו - לעורר כל יחיד לתשובה - כמפורש ברמב"ם - האבלות עצמה היא אבלות על חטאי הציבור. על המצב הרוחני הירוד של עם ישראל.
האם אהוד בן גרא שיקרכְּקֶדֶם
כשהוא אמר לעגלון שיש לו דבר השם?
הוא שיקר מפני השלום... כלומר כדי לעשות שלום לעמ"ימתואמת

אבל בפשטות דבר ה' לעגלון היה מותו המיידי...

בכל אופן, אפשר לציין זאת לשבח עגלון, שכיבד את הקב"ה. אולי בזכות זה (לפי חלק מהדעות) יצאה ממנו רות המואבייה...

הוא לא אמר את זה.אריק מהדרום
נכון, הוא אמר "דבר אלוקים".מתואמת
מממ...אריק מהדרום

משום מה היה זכור לי שאמר רק דבר סתר.

עכשיו עיינתי ואת צודקת, אתם צודקים.

מתקפל.

הוא אמר את שניהם, למעשהמתואמת
את "דבר סתר" הוא אמר כשהיו שומרי המלך בחדר.
אגב גם דיבור וגם א-לוקיםפתית שלג

הם כינויים לעשיית דין

נכון, מעניין לשים לב לזה...מתואמת
לא בהכרח,חתול זמני

ייתכן שהמקרא פשוט לא טרח להזכיר את מה שהוא אמר, ואני מניח שזה מה שקרה.

יכול מאוד להיות שהוא נשא נאום או מסר נבואי קצר, אולי האשמה על כך שהוא שעבד את עם ישראל ושה' נוקם ממנו כעת.

בפשטות כן וזה היה מותר ומצווה, בדיוק כמו שהיה מותרהסטורי
ומצווה להרוג אותו.

כמובן, אפשר לדרוש שכוונתו שזה דבר ד' - הריגת עגלון

אולי הוא אמר לו דבר ה' בזמן שדקר אותוקעלעברימבאר

או הכוונה שיש לו ביצוע דבר ה' לעשות

ראיתי בספרים הקדושים ובהםקעלעברימבאר

יהוצפן, שאהוד בכלל לא דקר אותו. זה היה חייזרים. הכל תפירת תיק של השבכ המואבי נגד אהוד

(שכוייח על השירשור)טיפות של אוראחרונה
שובו בנים שובבים חוץ מאחר שידע כחי ומרד ביכְּקֶדֶם
ואני אומר: שאינו צריך לעשות תשובה
ברור שצריך לעשות תשובה, עובדהקעלעברימבאר

שרבי מאיר אומר לו לעשות תשובה

למה אינו צריך לעשות תשובה? הוא מורד בקב"הפתית שלגאחרונה
יישר כחפינג פונגאחרונה

אולי יעניין אותך