פתאום אני נזכר בשיחות שלי איתו.
כשהייתי אצלו בטיפול
הוא היה גיס של החבר הכי טוב שלי
ושאלתי את החבר: מה הוא אומר עלי?"
"הוא אומר שאתה גאון ואינטלקטואל ברמה חריגה
ושאחותי חייבת להתחתן איתך"
הוא אמר לי.
ואני זוכר כמה שזה הפתיע אותי.
מאז מידי כמה זמן הוא היה מזכיר לי אתזה שוב.
החבר לא חשב אז שזה רלוונטי עבורי
או עבור אחותו.
ועם הזמן איבדנו קשר (אפילו לחתונה שלי הוא לא הזמין אותי)
הפעם הראשונה שאמרו לי שאני חכם
הייתה אי שם, לפני המון שנים.
הייתי ילד וליד הבית צמוד למכולת של בלה
הייתה חנות קסם, חנות צעצועים בשם "פופ שופ"
אני זוכר שבתור ילד הייתי מסתובב שם מוקסם
וגם בעלת החנות הייתה נחמדה ממש.
היא הראשונה שאמרה
ועד היום אני זוכר בדיוק את המשפט:
"יש לך הרבה שכל- אבל אתה לא משתמש בו"
עד היום אני תוהה איך מוכרת בחנות צעצועים
יכלה לראות משהו כזה?
אולי ראתה שיש לי צורך באמירה שכזאת
ואולי היא הבינה שבשום מקום אחר
לא אמרו לי דברים כאלה. (בטח לא בבית)
אני זוכר שאחותי ואני התקבלנו לתוכנית המיוחדת
של המחשבים.
בכלל לא ציפינו לזה.
המנהל נפתלי- שהיה איש מיוחד מאוד
המליץ עלינו.
ויום אחד קיבלנו מכתב שמודיע שאני ואחותי התקבלנו
ושאנחנו מוזמנים ליום חשיפה לתוכנית.
זה היה יום קר, ושמתי סוודר מכוער ממש
והלכנו ברגל לבית ספר "הדר" עם אבא
(לפני שהוא חלה)
אני זוכר שכולם שם היו עם בגדים יפים
ואני הרגיש כל כך עני ועלוב עם הסוודרים שלנו.
אני התלהבתי על התוכנית, רציתי להירשם
אבל אבא ואמא לא רשמו אותנו.
היום אני יודע שזה בגלל שלא היה לנו כסף.
בכלל אולי הייתי קטן מידי, אולי בגלל הדחקת הזיכרון
שיש לי אני לא ממש זוכר.
פעם אחותי הגדולה פתחה איתי את כל מה שקרה בבית
את המכות אני זוכר כמובן,
אבל לא זכרתי את העוני.
מנגד- אוכל תמיד היה "אישיו" עבורי.
עד היום.
אולי בגלל זה כל הבעיות בבטן.
(יאוו חשפתי פה המון, מה אתם אומרים
לא נתחרט?)
כשהייתי אצלו בטיפול
הוא היה גיס של החבר הכי טוב שלי
ושאלתי את החבר: מה הוא אומר עלי?"
"הוא אומר שאתה גאון ואינטלקטואל ברמה חריגה
ושאחותי חייבת להתחתן איתך"
הוא אמר לי.
ואני זוכר כמה שזה הפתיע אותי.
מאז מידי כמה זמן הוא היה מזכיר לי אתזה שוב.
החבר לא חשב אז שזה רלוונטי עבורי
או עבור אחותו.
ועם הזמן איבדנו קשר (אפילו לחתונה שלי הוא לא הזמין אותי)
הפעם הראשונה שאמרו לי שאני חכם
הייתה אי שם, לפני המון שנים.
הייתי ילד וליד הבית צמוד למכולת של בלה
הייתה חנות קסם, חנות צעצועים בשם "פופ שופ"
אני זוכר שבתור ילד הייתי מסתובב שם מוקסם
וגם בעלת החנות הייתה נחמדה ממש.
היא הראשונה שאמרה
ועד היום אני זוכר בדיוק את המשפט:
"יש לך הרבה שכל- אבל אתה לא משתמש בו"
עד היום אני תוהה איך מוכרת בחנות צעצועים
יכלה לראות משהו כזה?
אולי ראתה שיש לי צורך באמירה שכזאת
ואולי היא הבינה שבשום מקום אחר
לא אמרו לי דברים כאלה. (בטח לא בבית)
אני זוכר שאחותי ואני התקבלנו לתוכנית המיוחדת
של המחשבים.
בכלל לא ציפינו לזה.
המנהל נפתלי- שהיה איש מיוחד מאוד
המליץ עלינו.
ויום אחד קיבלנו מכתב שמודיע שאני ואחותי התקבלנו
ושאנחנו מוזמנים ליום חשיפה לתוכנית.
זה היה יום קר, ושמתי סוודר מכוער ממש
והלכנו ברגל לבית ספר "הדר" עם אבא
(לפני שהוא חלה)
אני זוכר שכולם שם היו עם בגדים יפים
ואני הרגיש כל כך עני ועלוב עם הסוודרים שלנו.
אני התלהבתי על התוכנית, רציתי להירשם
אבל אבא ואמא לא רשמו אותנו.
היום אני יודע שזה בגלל שלא היה לנו כסף.
בכלל אולי הייתי קטן מידי, אולי בגלל הדחקת הזיכרון
שיש לי אני לא ממש זוכר.
פעם אחותי הגדולה פתחה איתי את כל מה שקרה בבית
את המכות אני זוכר כמובן,
אבל לא זכרתי את העוני.
מנגד- אוכל תמיד היה "אישיו" עבורי.
עד היום.
אולי בגלל זה כל הבעיות בבטן.
(יאוו חשפתי פה המון, מה אתם אומרים
לא נתחרט?)