אני כותב יחסית הרבה (בעיקר טורי דעה והגיגים ולא שירים), בעבר הייתי כותב שירים אך הפסקתי, עכשיו כשחזרתי לכתוב שירים גיליתי שיש לי שריטה חזקה שמקשה נורא:

כשאני מתחיל לכתוב אני יודע בדיוק מה אני רוצה, אני כותב שורה, ועוד שורה ואז מתחילה לי מנגינה, שלא יוצאת מהראש, משבשת לי את כל השיר, מבלגנת לי את הראש, משפטים שרציתי לא נכנסים, היא  משנה לי את כל המשמעות והמסר שרציתי להעביר בשיר...

יש לכם רעיון או עצה?

אני אכתוב פה את השיר בכדי שתראו עד כמה זה יוצא בלאגן:

(הערה חשובה - השיר נכתב מתוך משבר בעבודת ה')

ככל שאני מתקרב למטרה

אני מרגיש שאני מגיע עוד שניה

אבל אחרי זה אני רואה שזה בעצם לא קרה

אני מרגיש שאני בגשם, אבל אין מטריה

אני רץ תמיד אליך

זה כל רצוני

אבל יכול להיות שאולי

אני כבר לא אני

התפילה זה לא כמו פעם

זה לא בוער, משהו תקוע

והתשובה שעשיתי

ממנה שכחתי אחרי שבוע

ככל שאני מתקרב יותר

אני מרגיש יותר רחוק

אבל אבא, אני לא רוצה לוותר

חבק אותי, כי אני לך תינוק

כי בעצם

איפה אני איפה, איפה אתה

את כל כך גבוה

ואני רק יורד מטה

אבל אבא, זה קשה לי

אני רוצה אליך להיות קרוב

להרגיש וגם לשמוח

ממך לירא, אותך לאהוב

לממש את תפקידי

ואותו להעריך

לא להתעסק בשטויות

לעשות מה שצריך

אנא ה' כי אני עבדך

בנך, אהובך

בן אמתך

פתחת למוסרי

תן לי להרגיש שהכל זה רק אתה

תן לי לשמוע שמכל דבר יוצא קולך

תן לי לדעת שאת תפילתי שמעת

כי אני אך ורק עבדך (לא היה לי חרוז טוב...)

לפעמים אני חושב שאני עושה לך טובה

או שאני עושה מצוות בשביל לצאת ידי חובה

אבל באמת, זה פשוט לא אני

אבא, הושיעני!

מרוב מחשכים אני לא רואה את האור בקצה המנהרה

אני לא רוצה ניצוץ, אני רוצה בעירה

להבין שאני לא עושה מה שעולה ברוחי

להבין שבאמת אין דבר כזה כוחי

ככל שאני מתקרב אני מרגיש יותר רחוק

אני במסע ללא מים, ואין בי כח עוד לצעוק

גם הלב שלי כבר איננו איתי

והראש? זה לא ראש של אדם דתי

כל כך קשה ואני לא רואה אור

תן לי אבא, את זה לעבור

ולראות שבאמת לממלכה יש מלך ענק ועצום

ומי שלא רואה את זה, הוא כנראה רדום

לכל דבר יש ניצוץ אלוקי שאותה מחייה ומהווה

ואתה - אין לך מושג של זמן, עבר, עתיד,  הווה

ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין

אני רוצה לחיות, לעבוד ולהאמין

תסלח לי שאני לא כל כך בסדר

בסופו של דבר אני עפר ואפר

אני צלם שמצלם, את התמונה הלא נכונה

אני כל כך רוצה להיות מלא באמונה

אנ'לא בשל

אתה אומר

למה הכוונה?

אתה חיוור מאוד מאוד

ורק בהתחלה?

רוצה להיות סגול כהה

ולא פחות מזה

האם זה אפשרי חבר

אולי אתה טועה?

לפחד יש פנים רבות

עיתים נדמה כהר

אבל אם תסיט את מבטך

תראה  פתאום נהר....

ועל גדתו עומדת בת

משורש נשמתך

והיא רק היא חבר

תמתיק את בדידותך!

אני תוהה מה זה הרגש הזה.

יצור חי וחלקלק. מזדחל בתוכי מהגרון אל הבטן, מחליק באיטיות הלוך ושוב.

פחד. אולי פחד.

אני מפחד שאני כלום בשבילך. מגדלים פורחים באויר. שערה קטנה. אין בינינו כלום.

שמחר תשכחי אותי. חבר מצחיק. לא כלום. מפחד להציע לך כתף. את אפילו לא צריכה. או לא רוצה.

מפחד שאת כלום בשבילי. שמחר אני אשכח אותך. שמשהו ימחק אותך.

אובדן. זה מרגיש כמו אובדן.

זה איננו. את אינך. אני אינני.

יש בינינו אינסוף שחור. לא קיים דבר. אני מחייך אלייך. מגוחך.

יש לי חור. יש בי חלל. אין לי מה לעשות עכשיו.

טירוף. זה אוכל אותי, הטירוף.

אני בוער מבפנים. אין לאן לברוח.

את בכל מקום. בכל זמן. מחייכת אלי מהמראה. מהכיור.

משתוקק לקצת שקט, נשימה. איני יכוח חהירגע.

לא משתחרר. מועקה. אני רוצה לשבור.

אני רוצה לטרוף לצעוק.

משהו משוגע שירטיט. אותך.

כמוני.

ביי

יש גם רגעים טובים

זמנים שפתאום הכל משתחרר בחזה ואפשר לנשום. לנשום בשם האלים, לנשום סוף סוף!

אויר פסגות גם ברחוב.

והכל בהיר ונקי. ואתה רוצה משפחה. ואתה שמח.

ומאיר פנים. והכל פשוט יותר. הקשרים נפרמו. הלכלוך מתנקז.

ואתה תמה. וזה נראה מגוחך. איך לפני שעה קלה חרחרת ונפלת.

זה נראה כל כך רחוק. מה שהיה לפני דקות ספורות.

היאוש. האובדן הריקנות. השנאה.

הם אינם. אפשר מעולם לא היו.

ואז, הו, אתה מרגיש את הפחד המעקצץ.

ואמנם, הוא הוא רק צל קטם, עכשיו אתה שמח, הרי. אבל הוא קיים.

הידיעה הזאת, הקיימא.

שאתה על קצה צוק. ואמנם הראות נפלאה.

ומי יתן וימשיך. השכרון חושים הזה לנצח.

אבל יודע אתה. תנשום כמה שאתה יכול. כמה שריאותיך מסוגלות.

כי מי יודע. מתי תיפול.

אתה חי בין תהום לתהום.

שוחה מטינופת לשלולית. כך נגזר.

לעיתים אלוהים מרשה לך להירגע,  מושך את ראשך בכוח מעל הזוהמא, דוחף אויר נקי לריאותיך.

רק כדי לצנוח שוב פנימה.

באתר יד שניה

במדור 

דירה להשכיר

מסיבות מובנות

העדפנו בנות

ומייד קיבלנו

נזיפה חמורה

ה     ד      ר     ה!

הממ....

יש חובות להחזיר

המצב לא  שפיר

אין ברירה,

בא נעשה רשימה.

ראשונה היתה לי

אחריה היה צליל

הוא תובל

היא יובל

היא דניאל

(עם הכלבה גבריאל)

שתי חן

שני חן

(לא ביחד)

היא ריף

הוא אגם

היא אזוב

הוא נרקיס

גם היא.

(הגדיל לעשות

בחור בשם דין

שביקש אם אפשר עוד קצת להמתין

עד שבן זוגו (בחור בשם קים)

יספיק להגיע מסין.....)

כשעברנו שנית

על כל הרשימה

נתקפנו בכאב ראש

איום ונורא,

לא הצלחנו פשוט

להבין,

מי הוא מה

עכשיו בדירה

זוג מקסים ממוסקבה;

הוא אברשה היא מאשה

לחתול קוראים סשה

החתולה היא נטאשה

וזו הבוחשת ב kasha

היא כמובן ...

סבתא באשה!

הם חזרו בתשובה

לפני פחות משנה

ומקפידים על מצוות בהידור.

וכדי לקיים זריזין מקדימין

הקימו סוכה באלול...

יציבה

חזקה

(היתה שם סופה!)

לא תימוט

לא תיפול

לעולם!

אֲרוֹן חַשְׁמַל, יָצוּק

בֵּטוֹן וְצִירֵי מַתֶּכֶת (שֶׁיָּדְעוּ חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם חֲלוּדָה)

עֵשֶׂב עָלֶה בִּקְצוֹתָיו, פֶּרֶא

וְאוֹר מְרַצֵּד מִבַּעַד חַלּוֹן עָכוּר

מֵבִין אוֹתְךָ, שַׂחְתִּי לוֹ

גַּם הַחַשְׁמַל שֶׁלִּי

עוֹדֶנּוּ בָּאָרוֹן

חָתוּלוֹ הַשָּחוֹר־לָבָן
מִסְתַָּתֵר מִתַּחַת לִמכוֹנִית
יְלָלוֹת בְּנִיב בִּלְתִּי־מוּבַן
מַפְעִילוֹת אִינְסְטִינְקְט יָשָן

וְאַז שְרִיקָה
וְאַז בְּרֳקִים
שֶאֵינַם מַתְאִימִים‏ לַחֲתוּלִים.
לַחֲתוּלִים אֵין מַסְבִּירִים מַדּוּעַ רָבִים הַאֲנָשִים.

אף שחָתוּלוֹ הַשְּמַנְמַן
הֵחֵל מַסְכִּים לְלִטּוּפִים
בֵּין הַדְּחִיפוֹת בַּמַּדְרְגוֹת
נִרְאֶה שֶהַשְּכֵנִים
כְּבַר אֵינַם מַבִּיטִים בּוֹ.

הוא נפל לאחור

שערו התמזג עם חולות

ועיניו הפקוחות

מעולם לא היו כה כחולות

כששמים ירדו לקראתו

לשמו היה צליל של

מים חיים וצלילות ופכפוך ושמחה

כך בדיוק 

הוא היה.

נער חלום

איש של אמת

איכותי ויפה וענוו

לא מאמינה

לא ייתכן

שהוא מת.

לאחר 120

משתוקקת לפגוש

את אמי, את אבי ושלוש חברות, 

מגיעים בשמחה לקראתי

ואותך

בארי.