כשמחפשים בגוגל: בגין "צבא ישראל"

"בישיבת ממשלה שנערכה ב-23 במאי 1948, הביא ראש הממשלה לאישור את פקודת הקמת צבא ההגנה לישראל. בנוסח הראשוני שלה הכילה הפקודה חמישה סעיפים בלבד. הסעיפים כללו את שרבוב הביטוי 'הגנה' בשמו של הצבא, כביטוי להיותו ממשיכו של ארגון ההגנה. באותם הימים, כשהמחלוקות העמוקות עם ארגוני הפורשים (אצ"ל ולח"י) מימי טרום המדינה עדיין חיים בלבבות, עורר הנוסח הזה מחלוקת בקרב חברי הממשלה. השר משה שפירא שחשש מתגובת הארגונים הפורשים, הציע להשמיט את המילה הגנה, וטען: "לא הייתי רוצה לתת פתחון פה למישהו לומר שאין הוא רוצה להצטרף משום שזו ההגנה". מנגד, צידד השר אהרון ציזלינג בהצעת ראש הממשלה: "אני בעד קיום המושג הגנה. זהו מושג של כבוד גדול לכולנו. אינני יודע מדוע אנו צריכים למחוק את המושג המיוחד, המאיר, והמחנך שהביאנו עד הלום? אין לנו צבא תוקף", קבע בפסקנות. השר משה שרתוק (שרת), ציין אף הוא, כי "יש נימוק מוסרי לשם הגנה. אנו מכניסים מונח חדש – צבא, אבל למה לנו להיפרד מהישן". השר שפירא שדבק בעמדתו, הזכיר לנוכחים כי ההגנה מקורה בארגון השומר, ותהה: "האם היינו אומרים צבא השומר? מספיק בהחלט אם ייאמר צבא ישראל". את הוויכוח המתלהט, חתם בן גוריון בהצעה לעכב את קבלת ההחלטה לישיבה הבאה שתיערך שלושה ימים מאוחר יותר."
(פרסום הפקודה להקמת צבא ההגנה לישראל, 31 במאי 1948 –
דיונים מתוך ישיבות הממשלה הזמנית בנוסח הפקודה. 22 במאי 1948 עמ' 34)

"בישיבת מרכז חרות קבע בגין כי על ישראל לצאת ביזמה התקפית כל עוד העליונות המבצעית הצבאית בידה. הוא אמר לחברי מרכז המפלגה כי המצב קשה, וכי חרות תמשיך להזהיר את הציבור ולעמוד על כך ש'לא תהיה מצדה'. לדבריו, יש להפוך את צבא ישראל ל'צבא ההתקפה לישראל' ולהזהיר מפני מלחמת ייאוש שתבוא עקב הגישה ההגנתית של המחזיקים בשלטון."
(על מבצע סיני)

וציטוטים מתוך נאומיו בכנסת:

"למה אינכם אומרים לעולם כולו: בזה שלא גייסנו בעוד מועד, כפי שיכולנו, טעינו, שגינו, חטאנו. ובגלל החלטה זו שלא לגייס עמד צבא ישראל בארבעים ושמונה השעות הראשונות במצב של נחיתות."
(על מלחמת יוה"כ)

"צבא ישראל הלך ללבנון לא כדי לכבוש שטח, לא כדי לשעבד עם, לא כדי להשאר בארץ לא לו, אלא למטרה שלא הייתה אצילה ממנה.. " (על מלחמת לבנון)

"שנית - אינני צריך למסור שום הצהרות עד כמה צבא ישראל יקר לכולנו, ללא הבדל סיעה. ואנו איננו רוצים שאזרח, הלובש מדי צבא, יתערב בעניינים פוליטיים-מפלגתיים, ודווקא בקרב אותו ציבור אזרחים שיש עדיין לחנך אותו לנאמנות ולכבוד: לנאמנות למדינה, ולכבוד לחוקיה. זו הייתה התופעה בתקופת הבחירות האחרונה"
(מתוך נאום עם הרכבת הממשלה)
 

"אם יש משמעות במושג בשורת איוב לאומית, הרי צבא ישראל נטש היום את אל-עריש ועומד לעזוב בימים הקרובים את אבו-עגילה וקוסיימה. המקומות האלה אינם בשבילנו מושגים גיאוגרפיים, אינם רק נקודות קרב"
(דבריו בכנסת בי"ב באייר תשכ"ז, 22 במאי 1967)