אני רוצה ללדת בלי אפידורל בע"ה!!!!!
איפה הכי טוב ללדת?
תכלס השיקול שלי שבמעייני הישועה ילדתי והיה כ"כ טוב. אבל לא זכור לי משהו מיוחד שיקל עלי ללדת בלי אפידורל.
ואני ממש זקוקה לזה!
את היתר לא מכירה בכלל...
מאוד פתוחה להצעות, אבל עדיפות גבוהה למרכז.
צריכה לראות משפחה וכולם גרים קרוב...
יש עוד חודש ללידה אז מאמינה שיוקלו תנאי הקורונה..
היתה לי מיילדת מקסימה ממש.
אהבה שביקשתי ללדת ללא אפידורל לידה ראשונה
ביקשתי לנסות גז צחוק, בעקרון זה מטשטש ויכול לגרום לסחרחורת,
אבל המיילדת בסבלנות עזרה לי להסתגל אליו
מפתיחה 4.5 לפתיחה מלאה בשעה, עם גז צחוק, מוזיקה ברקע וחדר חשוך
חווית לידה מדהימה!
בסיום הלידה הרגשתי שממש באותו רגע בא לי ללדת שוב..
ובאופן כללי גם תנאי האשפוז היו מעולים, הייתי מאושפזת גם בשבת כך שזה יתרון ללדת דווקא שם.
להעביר את הצירים בצורה נוחה?
הגעתי, אמרו פתיחה 1 - הייתי בשוק וממש התבאסתי.. (בכל אופן לידה ראשונה לא ידעתי..)
בהתחלה נשארתי באחד החדרים במיון יולדות- הגעתי ב5 בבוקר, ב7 בהחלפת משמרות ביקשו שאחכה בחוץ.. וזה היה החלק הבאמת קשה כי ממש כאבתי ובעיקר הייתי סוג של מיואשת בגלל שהתקדם נורא לאט..
הם ראו שאני ממש כואבת הציעו לי לקבל טשטוש במחלקת נשים, שמחתי, גם להיות במחלקה ולא בחוץ (והיה יום מאוד גשום), גם אפשרות למקלחת חמה, גם אפשרות לנוח קצת אחרי שכל הלילה לא ישנתי..
עד שעשו שם מוניטור וכל שניה זזתי בגלל הצירים ובסוף הוא לא היה תקין בשביל טשטוש (הקאתי כל הזמן לכן לא אכלתי ולא שתיתי אז הוא היה כל הזמן בסביבות ה120).. הגעתי כבר לפתיחה 3.5 הורידו אותי לחדר לידה ואמרו לפחות שם תוכלי לקבל אפידורל ולא טשטוש..
ברגע שירדתי כבר המצב רוח שלי השתפר.. התחלתי עם כדור פיזיו וכו'.. והיה לי מכשיר טנס ואמא מהממת שעשתה מסז'..
בפתיחה 4.5 כבר הייתי עם הגז צחוק ומאז כמעט ולא הרגשתי כלום, כל עוד נתתי לו להשפיע ובעצם אני לא הייתי בשליטה לא הרגשתי.. ברגע שהכנסתי שכל לתמונה (תפילה וכד') הרגשתי יותר.. אחרי פתיחה מלאה כבר אמא שלי החזיקה לי כי אני הייתי צריכה את 2 הידיים פנויות. אבל אז כבר הייתי בפוקוס ושיתפתי פעולה עם המיילדת..
בגדול, בהתחלה הוא עושה תחושה של סחרורת ואפילו בא לי היה להקיא, אבל ברגע שהרפתי ונתתי לו להשפיע הרגשתי רפיון ואלחוש בכל הגוף. מה גם שבשעה הזו נחתי (שוב, לא ישנתי כל הלילה) וזה נתן לי כח לשלב הלחיצות וצירי הלחץ..
אני אישית ממליצה מאוד על גז צחוק
ויש להם אותו
הם גם מאפשרים מוזיקה, וחדר חשוך עד השלב של צירי לחץ
אני ביקשתי מיילדת שתומכת בלידה טבעית..
יש להם גם חדר כזה ואפשרות ללידת מים (חדר מס' 12). על בסיס מקום פנוי
אם יש משהו שבשבילו אני מתאמצת לא לקחת אפידורל, זה כדי להיות בן אדם אחרי הלידה.
גז צחוק לא מאפשר את זה??
זו הסיבה העיקרית שאני לא מעיזה להעלות במחשבה שאני הולכת לעבור את אותו הדבר שוב....
האפידורל השפיע עלי חזק גם אחרי הלידה (כמובן) וגם בהמשך. זה הפך את כל מהלך השהות שלי בבית חולים לנכה. עד שחזרתי לתפקד הייתי עם ילד בידיים והנקה בלתי נסבלת.
לקח לי שלושה שבועות לחזור לעצמי....
השפיע בדיוק מה שהיה צריך, בין פתיחה של 5-6 ל-10 . לקחתי אותו כחצי שעה בלידה שלישית וממש איפשר לי להתמודד עם צירי הלחץ
בשניה שהורדתי אותו לא היה לי שום בעיה
גם אצלי זו הייתה לידה מהירה מאוד, אבל מראש תכננתי בלי אפידורל, אז אולי לכן זה שונה מהחוויה של חגה בגה.
גם עם אפידורל וגם עם גז צחוק הייתי בן אדם אחרי הלידה!
אניאישית בחרתי בלידה האחרונה לא אפידורל (למרות שפעמיים כן)
בגלל שהוא לא השפיע לי בצירי לחץ באחת הלידות וזה היה ממש סיוט, אז העדפתי למצוא דרכי התמודדות אחרות
כמו גז צחוק- שכאמור ממש הקל עלי
ונוכל לצחוק שוב
אז אני אתחיל. מאנונימי כי פאדיחה..
היינו אצל חמי וחמותי בשבת, עשיתי בדיקה שיצאה לא נקיה. שמתי אותה על המדף בחדר שישנו בו כדי להראות לבעלי ושאחרי שבת ניקח לרב, ו..שכחתי אותה שם.
במוצש כשהגענו הביתה קלטתי פתאום שהיא שם והתפדחתי כל כך, אבל קיוויתי שאף אחד לא ייכנס לשם והיא תישאר עד שכבר לא ידעו למי היא שייכת
אבל אז- ביום ראשון חמותי מתקשרת: "יכול להיות ששכחתם אצלנו משהו?" חח..לא! לא שכחנו כלום, מה פתאום!
אני רק מדמיינת אותם יושבים וחושבים מה לעשות עם הבדיקה ואיך להעביר לנו אותה בדרך נורמלית 
בושות!
אתן עושות הכל בבית כולל הכל והבעל עובד?
אני גמורהההההה עם כאבי גב מטורפים
ובעלי-מתעלם .הוא יוצא לתפילות משאיר אותי עם כל הקלחת
עובד עצמאי כך שאין לו שעות מסודרות,יכול לצאת לעבוד גם ב11 ,גם ככה עובד עד הלילה
מרגישה והוא גם אומר את זה מדי פעם
את לא עובדת אין עלייך עול
אבל עליי כ-ל העולם של הבית והילדים וזה לא פחות קשה
מרגישה שצריכה לשתוק כל הזמן כי הוא מביא את הכסף
ולא בקטע אלים כי לא חסר לי כלום ב"ה
פשוט די אני מותשת מזה שאין אפשר לבקש ממנו כלום
בכל נושא כל עוד אין פגיעה במישהו אחר.
ויש המון גורמים שמשפיעים על הבחירה שלנו (לדעתי כמעט ואין בחירה חופשית טהורה, כנראה שבכלל)
ממניעים פסיכולוגים, חברתיים, היסטוריים, גנטיקה, אמונה ועוד
דוגמה קלאסית- ילודה.
אישה יכולה להיות בטוחה שמספר הילדים שלה היא בחירה אישית טהורה אבל אין צל של ספק שאם היא היתה גדלה בפינלנד ולא בארץ, הילודה שלה היתה שונה.
ההשפעה היא כל כך עמוקה ואנחנו נוטות לחשוב שזו בחירה חופשית.
ככה בכל נושא.
הגשמה, אמונה, דעה פוליטית, הכל.
והעצם ההבנה של זה גורם לי לערער ולשים בסימן שאלה כל "צורך" חברתי, כמו שכתבת "המחשבה שצריכים".
ולקבל כל צורך אחר.
אין נכון או לא נכון.
הקביעה שנכון לצאת לעבוד או עד גיל שנתיים להישאר, זאת בסך הכל תנועה דורית תלויה בזמן.
בקיבוץ חשבו אחרת, כמה דורות לפני זה חשבו אחרת לגמרי, ועוד כמה עשורים יחשבו אחרת.
ועם כמה שהחברה משפיעה לנסות כמה שאפשר להרגיש בגוף מה נכון.
דייייייי באמת זה לא אנושי כבר.
כל חודשיים.
ואם הן פירגנו אז חודשיים ושבועיים.
ניסיתי פרוטוקול של 3 מנות ורמוקס בהפרש של שבועיים כל אחת. אז זה האריך מחודשיים לחודשיים וחצי.
באמת אין לי סבלנות לזה.
והם בני 7 ו4.5.
גיהינום
אלה תולעים בוודאות אני שולפת אותן
ניסיתי אמבטיות סוכר
ניסיתי קלינתול
ניסיתי וזלין
ניסיתי נו ורם
כלום.
ולדחוף שום לטוסיק אין שום סיכוי. כמו שלא אדחף לעצמי ככה לא דוחפת להם.
עד שהם לא מקבלים ורמוקס אין לי ולהם שקט.
אוף
מוכנה להתחלף בכיף עם כינים. משלמת גם.
אמהלהלגבי השום- זה באמת לא מומלץ, עלול לגרום לכוויה ממש. אבל יש לקנות היום כמוסות שום שיעילותם שווה, והן בטוחות לגמרי לשימוש. הן ממש קטנות, אפילו יותר קטנות מפתילה. וזה עוזר לדחות עוד קצת את ההתפרצות הבאה. בנוסף- לתת להם לאכול גרעיני דלעת- מאד עוזר.
גם אני תמיד אומרת שזה הרבה יותר גרוע מכינים, ומעניין מאד שהבנות שלי נדבקו קבוע בתולעים ואף פעם לא בכינים....
זה עובר כשהם גדלים..... מנסיון 
בערך מגיל 11/12 כבר הפסיקו להתלונן. אבל כשאני עושה טיפול בורמוקס, בעצת הרופא אני עושה טיפול משפחתי- מביאה לכולם, גם לגדולים כדורים ואפילו אני לקחתי, וזה באמת עוזר לרווח את ההתפרצויות....
חיבוק ענק ענק ענק 
לא יאומן עד כמה זה יכול לשבש את החיים שלך ושלהם
יתכן שזה גם יעזור.
אבל בדברים האלו- אין כמו המקור, במיוחד שהמקור טעים וזמין...
תודה... פשוט הילדה לא מסכימה לאכול את הגרעינים (את החמאה טרם ניסיתי)
את ההתפרצות הבאה אחרי חודשיים.
אצלינו זה הרבה פעמים בא ביחד, או שבוע תולעים ואז שבוע כינים...
ולנו אמרו 3 מנות ברציפות ואז מנה רביעית שבוע אחרי.
זה סיוט, מזדהה
השתמשתי לעצמי כילדה ותמיד עבד
ישבתי לקרוא מלא עכשיו וראיתי שממליצים גם על שמן אורגנו זה אותו דבר?
ויכול לשרוף אז שימי לב
אני לא בטוחה שמתאים לילדים האמת
ואם את קונה אז רק אחד שמהול עם שמן נשא כמו שמן זית. והוא יקר אם זה משנה לך.
אם תמצאי פתרון אשמח לשמוע.
בעלי היום שם לו וזלין בפי הטבעת לפחות שלא יצרח.
הרגיע לן קצת
והבאתי ורמוקס. למרות שלא ראיתי שום תולעת.לא יכולתי כבר.
אצל רויטל ויטלזון.
כמה צחקתי.
אולי אני מסגירה את עצמי כי שיתפתי כמה חברות
אבל ניחא
זה סיפור חיי.
אחרי הלידה האחרונה נדבקתי, סיוט.
וכשהייתי צעירה זה לא היה בתדירות של כל חודשיים.
ואמא שלי לא הביאה ךמו ורמוקס
לחץ בטוסיק
אבל גם קצת בין צירים
זה לא עובר כמו הציר שנגמר…
הגיוני?
תנסי מים חמים במקלחת לפעמים זה משחרר.
ואני לא יודעת באיזה שלב את אבל זה קצת מזכיר לי צירי לחץ 😅
היה לי ככה בערך בפתיחה 5-6.
בצירי לחץ הרגשתי לחץ אחר, מאין לחץ לדחוף החוצה..
איזה כיף נשמע שזה מתקרב.
לידה קלה ובידיים מלאות
נשמע כמו כניסת התינוק לאגן, שימי לב לא למשוך יותר מדי בבית
שיהיה בקלותאמהלהבבריאות ובידיים מלאות
הכל נעלם פשוט
ואני עצבנית כמו שור זועם כל היום צועקת
זה ככ מתסכל
אוףףףף מתסכל, ברור שאת עצבניתאמהלהתנסי אולי לצאת קצת היום, לנשום אויר/קפה ומאפה/נוף גשום
זה כבר ממש קרוב
והגוף שלך מאותת לך שהוא מתכונן
קחי בחשבון שזה עלול להיות בשבת ותתארגנו על מקום לילידם ותיק ארוז וכו'
לידה קלה, בבריאות, בשמחה ובשלווה
חיבוק ענק
כולם סביבי מדברות כמו דודות
ככה זה
כשיהיו לך צירים לא תתלבטי
אם ככה את נשמעת אין לך כלום
כאילו אני לידה ראשונה…
נא לסגור פלאפונים וללכת לישון/לכייףאמהלהזה זמן שלא מדברים עם אנשים....
הלידה לא מגיעה כשהגוף מזהה סכנה
מסכנים הילדים…
יואו את עוד כאן? זהו אני אומרץ לך היום היום.
בסוף משהו צודק תמיד.
שיהיה בקלות.
מקווה בשבילךצשלא שבת.
ורק עצה קטנה, כי אני כמובן דוד כבידה ולא בחודש תשיעי, אז תברחי לחדר ואל תצעקי...
חחח תרגיעי! יואו! הכי עוזר להגיד לך את זה נכון? ידעתי.
אצלי זה לאאאאא יש לך זמןןןן
תודההההה איך כיף לשמועעעעעעע
ילדתי בערב שבת וזה היה חלומי.
גם רוצה כבר ללדת בע"ה!!! ונהייתי עצבנית ואז אומרים לי - תרגעי שלא תלכי עצבנית ללדת. תןדה חברים. עזרתם😅
או בגיל אחר, אבל לא תינוק.
איך מטפלים בזה?
הוא מתעורר מזה כל לילה בצרחות...
זה נראה לי שאלה לרופא. ילד שמתעורר כל לילה הצרחות זה משהו שצריך לטפל בו, כנראה עם סותר חומציות מאיזשהו סוג...
אבל כצפוי אין תורים בימים הקרובים, אז מתלבטת מה לעשות בינתיים.
Eo EQuiz | E&E Israel - EOE/EGID Community
ובכל מקרה גם אם אין קשר, גסטרו זה הכתובת באמת... וזה תורים רחוקים...
בול צרבות.
השאלה היא איך אני יכולה לעזור לו לפני הגסטרו, כי הוא ממש סובל כבר הרבה זמן...
אבל אולי זה קצת בעיה כי זה בעצם יכול למסך בעיה שאז הגסטרו לא יראה. הייתי מתייעצת עם הרופא מה דעתו בינתיים
ואגב הוא מקבל תוספי תזונה כלשהם?
תרופה לילדים ומבוגרים, עוזר תוך כמה דקות אבל ההשפעה היא לכמה שעות
(הרופא אמר לנו לנסות את זה במקרה של ריפלוקס עם תינוק. עזר כל כך שבסוף לא המשכנו לתרופה חזקה יותר)
נראה לי שזה קשור לסטרס תזונה משקל
הילד שלך עם עודף משקל?
כדאי להתייעץ עם גסטרו תבקשו בדיקת אליקובקטור וכו
לדאוג שהמזרון יהיה קצת באלכסון עם הטיה
תתיעצו עם רופא בקשר לתרופה
מזרון באלכסון זה רעיון מצוין, תודה!
ולעשות את כל הבדיקות
צליאק בדקתם?
אבל עד שתמצאי תור, תקלי עליו כמו שמקלים על צרבת בהריון.
ארוחות קטנות לאורך היום, לא שומניות, לא לשכב לפחות חצי שעה אחרי האוכל, לישון עם הגבהה של הראש, להפריד נוזלים מאוכל, וכל מה שעוזר בהריון.
אומפרזול
מציל חיים
המליץ לתת אומפרזול לנסיון במשך חודש על רקע כאבי בטן והתפתלויות במשך כל היום.
טען שכנראה זה השלכה של הפגות שלהן
כי ראה שאצל פגים יש נטיה גדולה יותר לחומציות בקיבה
(בנות כמעט 8)
בהמשך לשרשור הקודם שלי
עזרתן לנו ממש
זה גם נושא שחזר כאן מידי פעם
מחפשת המלצה לחנות אמינה שמתאימה 3 כיסאות מאחורה וגם עושה התקנה בטוחה
וגם נצטרך לחזור אליה לקנות את הכיסא השלישי פלוס התקנה עוד כמה חודשים לקראת הלידה השלישית..
אנחנו בלי כיסאות כרגע בכלל לכן מחפשת לקנות בבת אחת
זכור לי שלבטרם יש רשימת מתקינים מומלצים חלקם עצמאיים (את קונה כסאות ובאה אליהם) וחלקם בחנויות ואז את יכולה לבחור את החנות הרלוונטית ורק לוודא דהמתקין נמצא שם
יש להם מתקין , לא יודעצ אם כל הזמן יש מתקין, שראה את הרכב והמליץ על כסאות בתקציב והתקין ביחד עם כיסא שכבר היה לנו ,הוא התקין מחדש גם אותו
אחכ פחדתי לנתק את הכסאות ונמנעתי מזה חודשים חחח
ואז גם מתקינים את הכיסא במקום
קשה אבל אפשרי. הקורולה רחבה יותר.
צריך 3 שהם או סלים פיט או הבוסטר הקל של הילדים הגדולים יותר - עם/בלי גב
אמנם לא ניסינו להכניס בה שלושה כיסאות (קנינו אותה רק לפני שנתיים וחצי), אבל היא רחבה למדי, אז מניחה שייכנס.
את ההודעה הזו ניסחתי בראשי ורציתי לכתוב מלא פעמים.
אני מרגישה שיש המון טוב בחיי ב "ה אבל מצד שני השנה הזו ממש עמוסה וכל חמישי\שישי\סופ"ש אני מגיעה עם הלשון בחוץ ומרגישה רע\עם כאב ראש\
הקאות.
עלינו ב"ה עם התאומים לכיתה א' ואני מרגישה שזה העלה אותי כיתה גם כאמא וכהורה.
אבל זה דורש מאד מאד ואני ואנחנו מאד שקועים בילדים והמשמרת השניה הזו בביה"ס דורשת ומרחיבה מאד את הדברים שאני עושה השנה באופן כזה שאני נופלת מהרגליים כבר ב-11 בלילה (מה שלא קרה קודם-הייתי ישנה מאוחר) והילדים באים אלינו למיטה כבר ב6 ומשהו בבוקר (אז קמה מוקדם אם לעבודה-להתארגנות).
מצד אחד מכניסים לשנה-לקחת אותם מוקדם לצהרון, חוגים שלהם, חוגים שלנו (פעמיים בשבוע חוג כדורגל לאחד מהם, פעמיים בשבוע ספורט בערבים לבעלי ואני לאחרונה הורדתי ספורט ואין לי סיכה להכניס בלו"ז), דרישה לשיעורי בית יומית וגם אם עושים בצהרון יש לנו ענייני קריאה לבדוק וגם מה שעושים בצהרון לפעמים עם טעויות אז נכנסנו לשגרת בדיקה , גל חמישי בשבועייים האחרונים יצא שהזמנתי חברים הנה עם ארוחת ערב ואני מתזזת סביבם, הכנו מגשי פירות ליומולדת שבוע אחרי שבוע, מעורבות בית ספרית, הכנתי אלבום לופה מדהים, הזמנתי משפחה לארוחת ערב בשבת שזה משהו שאני לא עושה כי פחות מבשלת, ואפיתי 3 פעמים במהלך השבוע. בטוח לא ציינתי עוד דברים כמו להכין אוכל לילדים בבוקר לקופסא, לחדד להם עפרונות ולבדוק קלמרים, להיות מעורבת בנושאי בי"ס רגשית, לטפל ולעקוב בתוכנה.
כל זה עם לפגוש חברכה טובה לפרוק פעם בשבוע. אני כגם עובדת עם הילדים על קגריאת ספרונים. בקיצור גם לימודים לילדים, גם פן חברתי גם רגשי גם אוכל ואני? ממש מרגישה עמוסה גם אם מסו]קת
לעצמי ולזוגיות לא נשאר כמעט זמן.
ולמרות שהם תודה לאל כבר לא מרטיבים, החינוך נעשה קל יותר, החום וההקשבה בבית (בעבר הייתי צריכה מדריכת הורים), התחלנו לשבת איתם פחות בלילה או ללכת לסלון ושהם שוכבים לבד, ויש המון טוב ונהייתי דמות משמעותית מאד בבית ואוךי בגחלל זה
עדיין עמוסססססס לי ואני כל חמישי\שישי כמו היום קמה עמוסה מותשת וצריכה כדור אקמול.
שלא לדבר על בעלי שלוקח אותם לחוגים, מקלח, ושומר עליהם המון. אנחנו מותשים והוא בקושי מגרד את עצמו בבוקר...................................מה עושים?
ב רקע מרגישה שהקטע הפוליטי והסטרס והדאגה וצריכה של חדשות וקצת מחלוקת פנים משפחתית על פוליטיקה גם מעיבה ולא מוסיפה.
שעשיתם.
שניה תעצרי רק כדי לנשום ולהבין איפה הייתם ואיפה אתם עכשיו
הם כבר לא מרטיבים
ההשכבה קלה יותר
יש יותר סמכות הורית
יש יותר סדר יום מובנה
יש יותר הקשבה
אפילו יש אלבום לופה מדהים (חוץ מתמונה אחת, נו נו נו 
)
ולו"ז צפוף של עבודה/לימודים
ואת הולכת לישון מוקדם- שזה פשוט מעולה!!!
אני ממש מתפעלת ממך, ממכם
זה שרשור העומס הכי מדהים שהעלית עד כה
כ"כ הרבה טוב, כ"כ הרבה התקדמות
אני מצדיעה לך!!!!!!
ושניה נדבר נקודתית על העומס שלך- דבר אחד את חייבת להכניס ללו"ז, זמן אישי לעצמך/זמן זוגי
תורידו שיעור ספורט אחד לבעלך אם זה יפתור את עניין הזמן
אם תתני לעצמך מעט מרווח נשימה, לעשות משהו שעושה לך טוב ונעים
הכל יראה טוב יותר
ויהיה לך כח להמשיך לתת ולבנות ולהתקדם
אלופה!!!!
אין כמוך!!!!
שיהיה הרבה נחת, המשך גידול קל בבריאות, בשמחה, בשלווה ובאהבה
את נשמעת פשוט מדהימה!!! וואו איזה תהליך ואילו הישגים ב''ה.
באמת כל מה שאת עושה נשמע עמוס מאוד, אולי כדאי להוריד מעצמך קצת ציפיות...
אני חושבת שזוגיות טובה זה נכס
ולא כדאי לערב בו דברים שעלולים להעכיר את האווירה ולהשפיע על איכות הקשר.
חוץ מזה
מגיע לך כל הכבוד! על הכל!
עם בעלך היה יוצא עכשיו למילואים/ עבודה בחול
או חלילה בלתמים אחרים וכו'?
כמובן רק בשמחות בע"ה.
העניין הוא שרק כשהחיים מזמנים לנו עומס שהוא לא יומיומי אלא משהו קיצוני שהופך את החיים-
אז מבינים בדיעבד כמה הרבה היה לנו בחיים.
מה שנראה ביומיום כהכרח הופך למותרות בזמני משבר.
לא שצריך לחיות בתועדת משבר, אבל כן צריך להיות בתודעת דירוג עדיפויות ושליטה על הקצב.
אנחנו לא בוחרים עם מה להתמודד. אנחנו בוחרים איך להתמודד.
והכי חשוב לוודא שקצב החיים מותאם ליכולות ושאת לא מצפה ליותר מהמסוגלות.
לגבי הלימודים של הילדים, אפשר במוצ"ש לשבת איתם מרוכז להיות עם יד על הדופק, אבל בלי לחץ.
קריאה אפשר בשבת.
זה יוריד ממך את המרדף האינסופי במהלך השבוע.
אם את חוששת שפעם בשבוע לא מספיק, אפשר להוסיף עוד יום סטטוס כשאין חוגים וכולם מרוכזים בבית.
עם הבנות שלי למשל ביום שאני עובדת מהבית היה מוגדר ליום איפוס. בלי חברים. יותר בישולים, מטלות לימודיות ובדיקת ראשים וכל הדברים האלו שצריך לעשות יישור קו.
ואז בימים אחרים אפשר לשחרר ולהיות יותר בזרימה בלי המועקה שאולי זה לא בסדר להיות על הדברים.
ואכן להעלות בכור לא' זה ציון דרך מטורף, אז אצלך זה עם שניים במקביל בבת אחת מאמא לילדי גן, לאמא לילדי יסודי זה שינוי עצום!
את כותבת שאת מרגישה דמות משמעותית יותר בבית וזה משפיע על הילדים.
גם בהקשר של עומס. כשאת תהיי באיזון, כל הבית יהיה באיזון.
אם את מגיעה כל סופש למצב גופני קשה,הגוף והנפש שלך זועקים לעצור.
יכול להיות שזו תקופת הסתגלות וזה יעבור,
אבל הכי חשוב שתהיי בקשב עם עצמך, ושתחזירי את הבחירה על המשימות בחיים לידיים שלך.
תזכרי כשאת בטוב- לכל המשפחה יהיה טוב.
תרגישי טוב!
2 רבדים בהתמודדות עם עומס
טכני
ורגשי
הדרך שלי להתמודד עם העניין הטכני
זה תיעדוף מתמיד
להבין בכל זמן נתון מהי המשימה הכי חשובה לעכשיו/ לשעות/ לימים הקרובים
ברובד הרגשי יש הרבה דרכים
מדיטציה/ לצאת לטבע/ עוגנים של הרגלים טובים/ לקחת הפסקות יזומות/ לדבר עם אנשים שעושים טוב ועוד
יש לי ילד שלא אוהב ללמוד
הוא ילד מאוד מוכשר, ככה שזה לא מחוסר הצלחה
כשהיה יותר קטן הכשרון היה מספיק לו. עכשיו כבר לא
לפני שנה וקצת וקצת אחד המורים הסב את תשומת לבנו שלדעתו כדאי לבדוק קש"ר , הלכנו לאבחון אצל פרופסור שהמליצו לנו והוא אבחן שאכן יש בעיה והמליץ לתת רטלין
מההתחלההילד לא שיתף פעולה בכלל עם התרופה, לא היה מוכן לקחת ואחכ אמר שזה דוחה אותו, אחרי שכבר הסכים עם אלף שכנועים, אמר שהתרופה עושה לו רע ממש והפסקנו (נבהלתי שהוא צודק ולא רציתי לכבות אותו או לגרום לו רע) בזמנו פניתי לרופא לשמוע על תחליף, הוא נתן לי אטנט אבל הילד כבר לא היה מוכן לקחת
זה ילד מאוד מאוד עקשן ולכן גם לא היה עם מי לדבר
מתחילתשנה אנחנו עוקבים עם המורה , בהתחלה המורה אמר שהוא יכול יותר וחבל
ועכשיו באספת הורים אמר שלדעתו הילד פשוט לא אוהב ללמוד נקודה, הוא לא חושב שיש קשר לקשב וריכוז שלו (לא ספרנו לו שאובחן רצינו לשמוע מה דעתו)
והיה מאוד מאוכזב
אמר שלא מפריע ומשתולל אבל כן מפריע לעצמו, ורואים ממש התנגדות וחוסר ענין בלימודים
לשתינו חשוב לימודים, מאוד
אני כן משחררת יותר מבינה שלחץ גדול רק יגביר התנגדות... במיוחד מול עקשנות שלו
בעלי מאלו שכשמחזיר מבחן הביתה מסוגל להגיד לו אבל למה לא קיבלת הרבה יותר
לבעלי יש סוג של "שגעון" הוא מתמקד מאוד במקצוע מסוים למשל עכשיו באנגלית ומריץ אותו קדימה בכל מיני חוגים וחוברות והילד לא ממש משתף פעולה,
אמרתי לו שאולי אם ירפה בזה הילד יותר יגיש רגוע ויסכים על הכל אבל הוא לא מוכן להרפות אומר שאסור לוותר לו ולפחות שבמשהו אחד יצליח...
באמת אני לא יודעת מה לעשות, לחזור שוב לרופא לאבחון? אני די בטוחה שהילד לא יסכים לקחת אלאכ יהיה לי טיעון מאוד משכנע, השאלה מה?
אני לא אמרתי לו כלום על מה שמורה אמר אבל בעלי אמר לו שהמורה מאוכזב ממנו וכמובן משזה לא שכנע אותו... רק להפך..
איך לשכנע כזה ילד ללמוד? מה אנחנו עושים לא נכון??
רק צריך את המסגרת המתאימה.
מסכימה עם בעלך לקדם אותו מחוץ למסגרת הכיתה,
אבל כן צריך לדעת מתי לדחוף ומתי להרפות.
האם הבן שלך אוהב משחקי מחשב?
אפשר בקלוד לעשות דברים מטורפים שיעזרו לו להשתפר וללמוד. (יש מלא תוכנות משחקיות ללימודים בלי קשר, אבל אם רוצים לעשות משהו מיוחד יותר גם אפשר)
הבת שלי למשל לומדת מסיכומים עם צבעים
(צבע למקומות, צבע לדמויות, צבע לחפצים וכד')
הכל עם הקלוד
ואז יש סיכום של כל המילות מפתח לפי צבעים
ואז יש משחקים והשלמות משפטים ולגרור רצף אירועים, והלחנו שירים בסונו
זה ממש עוזר לה ללמוד, ועשיתי לה את זה בלי שיש לי רקע מיוחד. אם לבעלך יש סבלנות וזה חשוב לו, זה עולם
תעזבו את החוברות לדעתי.
