אתה יודע, מאז שהלכת,
אני מחייכת כמוך.
אני מזהה את העיניים האלה שניבטות אלי,
הרי
הן אותן העיניים
ששוברות את ליבי
בכל בוקר מחדש.
וזה מרגיש כמו לעמוד מול שתי מראות
ולראות את עצמך משתקף בהן ואת עולם המראות נמתח פנימה עד שאין קצה
ואין סוף
אין חוף
לעומק הזה של העיניים שניבטות בי
לראות אותן מחייכות אלי
ולכאוב
ולהביט בהן שוב
ולהתקפל פנימה מרוב כאב
עד שלא נותר מה שיכאב את עצמו



