הבן שלי בן 11 חודשים ואני בתחילת הריון
ופשוט אין לי כוח לטפל בו
היינו אצל המשפחה שלי בימים האחרונים כי פשוט לא הצלחתי לתפקד
וזה עוד יותר הוריד לי את כל הביטחון בתור אמא
הם עשו איתו כל כך הרבה כיף והוא ממש נהנה איתם
והרגשתי פשוט מיותרת
וגרועה
ויש לי מין מחשבות שהוא לא נהנה איתי ולא מחובר אלי
(האמת הייתה לי לידה קשה איתו והיה לי קשה לתפקד אחר כך והוא גם לא רצה לינוק)
ומרגישה כל כך הזויה איך נכנסתי שוב להריון שבקושי התאוששתי מהלידה הקודמת. (זה לא היה הריון מתוכנן, לקחתי אמצעי מניעה אבל הם עשו לי בעיות בריאותיות אז הפסקתי ונכנסתי להריון)
אני לא צעירה.. בת 35.. אז אולי זה לטובה ההריון. ואני כן שמחה בו באיזשהו אופן.
אבל פשוט קשה לי. קשה לי מאד.
אין לי כח לטפל בבן שלי
ומרגישה כל כך חסרת ביטחון באימהות שלי
וזה עושה לי סוג של חרדה ואולי דיכאון , מה יהיה ואיך אני אסתדר.
בעיקרון אני בטיפול אבל עכשיו בגלל הקורונה זה עבר לשיחות טלפון , אבל זה לא אותו דבר.. זה מהבית ומרגיש לי פחות עמוק ושפחות אני יכולה לטפל בדברים כמו שצריך.
מרגישה אבודה


