לגבי הנוררוגי מדלג.

כיוון שנורבגי גם ככה לא בחוק וצריך לחוקק אותו מחדש מאי שנא מדלג או לא מדלג?

אחרת - גם נורווגי הוא סילוף של הכרעת העם (כי בפועל יש יותר תקפידים למפלגות הקואליציה מאשר למפלגות האופוזיציה.

מממ גם תוספת שרים זה בניגוד למה שהעם בחר ( בחוק כתוב 19 שרים וכל פעם עושים הוראת שעה לפי ההסכם הקואליציוני)

מממ וגם בניית מעון לרה"מ החלופי.

ובעצם המושג רה"מ חלופי

וגם....

במערכת הפוליטית בישראל כבר שנים ברור שבהסכמים קואליציונים יש חקיקה והוראות שעה המשנות את פני המשחק. אז למה הכל בסדר ונורווגי מדלג לא?

זה אומר שללא נורווגי פחות ח"כ יכנס ואם הוא יתפטר יהיה יותר תפקידים לקואליציה. 

זה שזה נוהג שנים רבות זה לא מדוייק כל כנסת יש הגבלה אחרת על גודל המפלגה בה אפשרי להפעיל נורווגי על כמה ח"כים יכולים להצטרף ככה. זה חלק מהמשחק וגם ומדלג הוא חלק מהמשחק.

אני חושב שפוליטיקה כל עוד אין משהו פלילי או מנוגד לחוק בצורה מפורשת אין לבגץ מקום להתערב. בפרט כשבכל הסכם קואליציוני יש חקיקה המתאימה את החוק להסכם. אין כאן משהו בוטה נגד החוק או זכויות אדם/אזרח וממילא אין להם מקום לדון בזה.

ואני אומר את זה לא כי יהיה לי כיף בנורווגי מדלג (מעדיף עוד שפוטי לפיד באופוזיציה וקואליצה חלשה יותר) אלא כי זה ל המקום למשפטיזציה. הרי בחוק יש מקום להוראות שעה ולשינוי חקיקה, אז זה בסדר

לבג"ץ אין סמכות להתערב בהחלטות פוליטיות, גם אם הן לא מוסריות.

אם המדינה תכריז מלחמה, אסור לבג"ץ להתערב, גם אם בעיני השופטים זו אינה מלחמה מוסרית. באותה מידה, אם המדינה תחליט על נסיגה, גם אז אסור לבג"ץ להתערב.

הרי המצביעים הצביעו לרשימה מסוימת, ולא לסיעה זו או אחרת.

ברגע שמותר לפצל סיעות, בניגוד לרצון הבוחר, ההגיון אומר שגם החוק הנורווגי יחול על כל סיעה בנפרד.

במידה ותהיה ממשלה ניסקורן יהיה שר המשפטים וישמור עליהם טוב טוב

אנשים שרוצים ממשלה בראשות נתניהו, אבל רוצים את הסגנון והוולגריות של בן גביר. הוא איבד לליכוד את אלמוג כהן, שהוא בדיוק הפרופיל של המצביעים הללו ו'קיבל' את טלי גוטליב, שבדיוק מושכת סגנון כזה.

לא חושב שהוא בטוח בשום דבר, הוא פשוט רוצה קולות.

מן הסתם הכל נבדק היטב בסקרי עומק.

ובן גביר מבין שכדי להצליח הוא חייב להיות גדול

אם הוא יהיה קטן הוא יקבל תיקים שוליים שדרכם לא יוכל "להשפיע"

אבל לא יותר

גודל הגוש קובע, אבל לא פחות מזה מאזן האימה של ראש הגוש מול השותפות בפוטנציה. אם השותפה הראשית, הליכוד, לא תהיה גדולה בפער משמעותי מול כלל השותפות המשניות, היא תוחזק בגרון כל שני וחמישי, והקואליציה תקרוס בתוך זמן קצר.

ואכן צריך את בן גביר עובר, ומוטב שלא יהיה לשון מאזניים, ואם יאיים בפרישה יאמרו לו: אל תפל דבר מכל אשר דיברת.

נראה לי שגם באיטליה אצל מוסוליני וספרד אצל פרנקו מצב היהודים היה עדיף מהמצב במדינות שנכבשו על ידי הנאצים.

השוואה קיצונית אם כי מעוררת מחשבה.

לא אוהב את ההשוואה כי הקמת ממשלה שאני לא אוהב היא לא מתקרבת בשום צורה לשואה

לא השוויתי לשואה, אלא למדינות שלא עשו שואה, אבל התעלמו מהתמונה הגדולה ואפילו שיתפו פעולה.

אבל ככלל. היו גרועים ואכזרים מהנאצים

כך שמעתי ממקור ראשון שניצל מהתופת בכיבוש היפני

תפיצו, תתרמו, זה לא "עוד קמפיין" זה מאורע היסטורי של ניתוק גוש שכם-ג'נין וגוש רמאללה-סלפית.

תהיו חלק!

מי נותן 150₪ ומשלים לי יעד? יאללה תתרמו, קחו חלק במהלך האדיר הזה שקורה פה!

גואלים את גוש קנה - Givechak - אברהם ידידיה

כל תפיסה פנאטית דתית ולא משנה מאיזו דת כולל היהדות, אם אתה מאמין שהאל עצמו שאתה מחוייב לעבוד אותו מצווה עליך לעשות משהו שום הגיון רציונאלי לא יעמוד כנגדו.

איפה כתוב באיסלאם שאי אפשר לחכות מספר שנים? להפך, הבנתי שבאיסלאם יש קטע של

סבלנות וכדומה

אתה לא חייב להיות צודק.

הכבוד המוסלמי הדתי לא יכול לתתל הם להגיד שמוחמד טעה והם הפסידו בפני ה"כופרים"

שמפקד הבסיג' הורה על תקיפת שלוש ספינות אמריקאיות במיצר הורמוז בזמן השיחות. הוא עשה זאת לפי הטענה, בלי לעדכן את הנשיא שוודאי היה נגד אבל גם את משמרות המהפכה וכך השיחות פוצצו. בעיקרון משמרות המהפכה היו כנראה בעד ההסכם. הדינמיקה שנוצרה מאז גרמה להם לאבד אמון במהלך הזה מול האמריקאים.

המנהיגים בהחלט עשויים להאמין (ויתכן שגם בצדק) שעוד טיפת כבוד זה מה שימנע מהם ליפול סופית,

ושאם הם יראו חולשה קטנה - העם יקום וזה יהיה הסוף שלהם

האינטריגה הגלובלית נחשפת: האם נבואת חז"ל על סחרור המעצמות מתממשת לנגד עינינו?

התערערות היציבות העולמית מעוררת תחושה עמוקה שאירוע היסטורי עומד להתרחש. מדרש רבי יצחק חוזה בדיוק את הדרמה הזו: "שנה שמלך המשיח נגלה בו, כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה". במוקד, מלך פרס מתגרה במלך ערבי, וזה האחרון פונה למלך אדום ליטול עצה בברית פוליטית מבוהלת.

בזירה המודרנית, מלכות פרס מתאפיינת בעורמה ובסבלנות אסטרטגית המצריכות דריכות מצד המערב וממשל טראמפ. על פי המדרש, המהלך מוביל לטלטלה שמותירה את ישראל מפוחדים ואובדי עצות: "להיכן נבוא ונלך?". דווקא בשיא הסערה נשמע קולו המרגיע של הבורא: "בני, אל תתיראו! כל מה שעשיתי – לא עשיתי אלא בשבילכם!".

יד ה' תיפרע מאחראי הטבח, כנבואת זכריה: "קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלַיִם... וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשּׁאֲנัנִּים". הטלטלה הנוכחית היא שעון מעורר המזכיר כי מפלת האויב היא רק חצי מהמשוואה; הגאולה תלויה בשיבת כל אחד מאיתנו לשורשיו הרוחניים.

במקום לשקוע בוויכוחים ובניכור, עלינו לבחור באמונה ובאחדות מתוך הבנה ש"כל ישראל ערבים זה בזה". המגן האמיתי שלנו הוא החזרה לשורשים העוצמתיים והמוצקים של ימי מתן תורה. התעוררות פנימית זו תביא לקריסת האויב ולשלווה נצחית, כהבטחה: "שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלַיִם בְּרַחֲמִים, בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ". העולם אולי מתרעש, אך עבורנו זו קריאת השכמה, כי "ישועת ה' כהרף עין".