-מעטפה-
הבחור המקועקע ישב בקצה האולם
משחק באצבעותיו ומידי כמה רגעים מציץ לפאלפון שעל השולחן
התקדמתי לעברו, מנסה לדלות פרטים לפני שיבחין בי
לבוש גס, ישיבה מרושלת, שיער שחור חלק ומבט רדוף שתווי פניו הקשוחים לא הצליחו להסתיר.
הוא הבחין בי
מיד השפלתי את עייני והתיישבתי מולו, מנסה לחמוק ממבטו הבוחן
הוא בחן אותי במשך שניות ארוכות ורק אז הניח לי
"את דומה לו"
הוא זרק לעברי מעטפה והתקדם לעבר היציאה
"רגע" פלטתי
מידי בקול, חצי אולם הסתובב
"אמ, אני...אני רוצה לדעת"
קולי רעד, כמו גופי, והטון הנחוש שניסיתי להעביר כמעט שהעלה בו גיחוך
עיניו נחו עלי לזמן שנדמה כנצח
ולבסוף הוא פלט "העבר מת, כמו אחיך, ואין מה לדבר"
נשארתי לבד
מחובקת עם כל מה שנותר לי ממנו
מעטפה חומה ישנה
ואלוקים יודע מה יש בה.

