אַתְּ תַּפְסִיקִי לִפֹּל לִזְרוֹעוֹתָיו הַמּוּשָׁטוֹת
שֶׁל הַחֹשֶׁךְ הָאָפֵל, וְהַקָּסוּם
יוֹם אֶחָד
הָאֲדָמָה כְּבָר לֹא תְּאַמֵּץ אוֹתְךָ אֵלֶיהָ
בְּחִבּוּק מָוֶת מְשַׁכֵר
יוֹם אֶחָד
הָאַהֲבָה הַזַּכָּה כְּשִׂמְלַת הַכַּלָּה תֵּצֵא מקברה
וְתַפְרִיחַ חַיִּים בַּלְּבָבוֹת הַשּׁוֹמְמִים כשממת הָאֲדָמָה , הַגּוֹוַעַת
יוֹם אֶחָד
אַתְּ לֹא תִּצְטָרְכִי עוֹד לִקְבֹּר
אֶת זְעַקָתְּ הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה,
והפצועה
שֶׁבִּפְנִים,
שָׁרַק רוֹצָה
חִבּוּק.
(הַלְוַאי שֶׁיּוֹם תִּגְרְמִי לַשֶּׁמֶשׁ הַיְּפֵהפִיָּה שֶׁל הַיּוֹם הַזֶּה לִזְרֹחַ מעלייך, יַלְדָּה פְּצוּעָהּ שֶׁלִּי.)


