היא עמדה על החלון
התבוננה אל החופש, אל הדרור,
היא עצרה וחשבה, האם נכון?
כך לעזוב, בלא לאמר שלום?
הסתכלה עלי, הסתכלתי עליה,
היא אמרה, ''אני משתוקקת כבר לאור''
אמרתי, ''איתי יהיה כבר טוב''
והיא קפצה.
צר לי עלייך עד למאד,
אני רק מקווה ששם יהיה לך טוב.
שמשהו ידאג לך, לאוכל, ולמים.
שמשהו יבדוק, מה שם קורה בשמיים,
שמשהו יבין, שאת לא סתם אחת.
אלא ה() המיוחדת שלי.
(אם יפה, אשמח לדעת(רק אם באמת, כי לא נראה לי כך..)
ואשמח מאד אם תנחשו על מה כתבתי את זה )







