העייפות שבקצות אצבעותיי
מפהקת את אחרון פיהוקיה הטורדניים
מחשבות כבדות ללא נשוא
מהדהדות כאלף תופים
ומולי הליל
מצלצל חרישית
מזכיר נשכחות
מלטף הצרחות
ובהס הכל נודם
כשבובה בלי עיינים
בוכה בתוך כפור אפל
אצלי נעצמות השפתיים
כמתוך סרט נופל
ובאבוד קולי
אדמם בלאט
ובשיכרון כוחי
ארמוס דעת
ובעת שיברון
מחשבתי האחת
ינוגן צליל
חיוורון המוות הנורא
ידום מיתר
ינתן האות
באבוד חיי
תנצנץ הבשורה
*למען הסר ספק מדובר במטאפורה בלבד*
