עבר עריכה על ידי little prince בתאריך י"ב באייר תש"פ 15:41
עבר עריכה על ידי little prince בתאריך י"ב באייר תש"פ 15:37
'תמיד במרפסת' היא אומרת, מסתכלת על השמיים, מציצה עלי .
אני מחייכת חצי חיוך 'תמיד במרפסת' מאשרת, שותקת עוד מילים.
העינייים של יעלי נחות עלי, מחכות.
אני מתבוננת בירוק שבעינייה, אותן עיינים שהביטו בי בכאב ביום הזה, כשטרקתי עליה דלת. היא דחפה מגף שחור, מתעקשת להשאיר פתח למילים, פתח לאהבה. לא רציתי, גם לי היה מגף שחור ומילים, ולי היתה גם שבועה
'נשבעתי שאני לא אצטרך שום אנשים לעולם, שאני לא אזדקק לאף אחד עוד, תביני אותי.' הסברתי לה אז, במרווח הקטן בין הדלת לקיר, אש יכלה לקפוא מקולי.
רציתי שתבין, היא השפילה עיניים וכל הכאב שבעולם השתקף בפניה.
היא הבינה, וכשהבטתי ביערות שבעיניה, וקלטתי שהייתי צריכה את ההבנה הזאת, התפרקתי.
ואולי זו היתה הסטירה השניה שקיבלתי בחיי, חוסר מסוגלות עצמית קוראים לזה, ואני רק רציתי לזרוק את השמים מעל ראשיהם של כל האנשים בעולם ולהרגע.
לא יכלתי. הם שלטו בי גם מתחת לקבריהם.
שלושים ושבע ימים חייתי לבד, זרקתי אנשים יקרים לי, התמכרתי לשליטה.
היום בבוקר קמתי ויצאתי למרפסת, כוכבים דיברו אלי, התקשרתי ליעלי, וביקשתי ממנה שתבוא, הבטחתי הסבר.
אני מספרת לה עלי, מספרת לה את הלב שלי
'הרגשתי שאני לא צריכה אף אחד כי אני לא מרשה לעצמי להפגע שוב, לא מסכימה לעצמי להיות קורבן שוב, וכי אני לעולם לא אסמוך שוב על אנשים.'
התנצלות יוקדת בפני, אני רוצה שתבין.
'אנשים כמונו חיים כל הזמן בשני קיצוניות, מצד אחד הם מאד רוצים להשען על מישהו, הם זקוקים לאהבה, הם חייבים אנשים בחיים, ומצד שני הם רועדים מלסמוך, קשה להם לתת אמון, הם מייצרים תדמית של עצמאות מוחלטת, אי הזדקקות.
ניסיתי להיות לא צריכה, את יודעת את זה, ברחתי מהכל, ועכשיו החלטתי שאני רוצה לנסות דרך שונה, הופכית, תעזרי לי?'
יעלי שותקת, כוכבים נוצצים בעינייה, יש כאלה שקוראים להם דמעות.
'אני צריכה אהבה, צריכה שתהיי, אני צריכה שתגידי לי שאת פה, בבקשה תהיי פה, אל תתרשמי מההצגות שלי, מהפרצופים, מהטריקות דלת מהמילים שלי, בבקשה תזכרי את זה, אני צריכה אותך.
יעלי מסתכלת למעלה, טיפות נוזלות לה על הלחיים, אני מרימה ראש, צדה כוכב בעייני, מתבוננת.
'הכוכב הזה' אני לוחשת לה 'תראי כמה צפוף לו, כמה כוכבים יש סביבו, את חושבת שהוא מסתדר יעלי? בין כל הכוכבים שם?'
יעלי מסתכלת עלי, ושתיינו מכירות את העומקים שמאחורי הכוכב.
'אני חושבת שכן' הקול שלה חנוק, אוהב, 'תראי כמה שונה הוא מכולם, כמה מיוחד הוא, את לא חושבת?'
וכשהצלילים האחרונים של השאלה שלה מתפוגגים אני קמה למטבח, להכין ארוחת ערב,
כוכב בוחר לרדת מהשמיים.
