האתגר השבועי מספר 2!!!little prince

חברים כל הכבוד על ההירתמות לאתגר. על הנכונות להקשיב להמיית הלב כשעולים במחשבה הכוכבים, הכוכבים הנפלאים שלוחשים לנו סודות שקטים בכל לילה.
אני מעלה את היצירות שנשלחו לי בעילום שם. מוזמנים מאוד לקרוא ולהביע את דעתכם על היצירות.
בהמשך גם נעשה הצבעה ונדרג את הקטעים שהכי אהבנו/נגעו בנו וכו.

ואי אפשר בלי עוד בית מהשיר המופלא של זלדה- "בלילה ההוא"
 

בַּלַּיְלָה הַהוּא כּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לְבַדִּי

בֶּחָצֵר הַדּוֹמֶמֶת

גִּלִּיתִי פִּתְאֹם

שָׁאַף בֵּיתִי בָּנוּי עַל הַחוֹף,

שֶׁחַיָּה אֲנִי עַל שְׂפַת הַיָּרֵחַ

וְהַמַּזָּלוֹת,

עַל שְׂפַת הַזְּרִיחוֹת וְהַשּׁקִיעוֹת.

 

לא רוצים לישוןlittle prince

עִם צְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל
וְאֹשֶׁר נִצְחִי
יָדַיִם קְטַנּוֹת -
יִשְׁלְחוּ בִּי
יְזַלְזְלוּ בְּכֹחִי
יִצְחֲקוּ בְּקַלִּילוּת
לִישֹׁן לֹא יִרְצוּ -
יִבְרְחוּ לִי

אֲנִי לַיְלָה כָּבֵד
מַאֲפִיל עַל כֻּלָּם
אַךְ מֻקָּף בַּעֲשָׂרוֹת
שׁוֹבָבִים
אֲנִי לַיְלָה עָיֵף,
סַבְלָנוּת מְזַיֵּף
אֲנִי אָב לְמִילְיַרְד
כּוֹכָבִים

שובב ונהיה רציני בסוףעשב לימון

אהבתי את הרעיון-

לקחת משהו קיים בהגדרה מסויימת ולהסתכל מזוית חדשה,

השוואה למשהו שקיים גם במישור אחר.

שומדברlittle prince

★★★

''אם לא נמצא אותה?'' סתיו כמעט לחש.
אבל שמענו אותו.
כעסתי.
''נמצא.'' אמר מיתר בקול נחוש.
נרעדתי.
מיתר זז מההדף. צליל מרוכך יותר נשמע מכיוונו. הוא חייך אלי. "נמצא, טוב ילדונת?"
"לא טוב. קר לי."
מיתר חייך והתעצב ביחד. "כשהיא תבוא היא תחבק אותך עד שלא תדעי מהו קור."
סתיו הסתובב אל המים.
"אם תבוא."
כוכב נכבה למעלה.
חשוך לי בלב.
★★★
ישבנו שם על הסיפון.
מחובקים בטירוף עם הניגון. שרופים משיגעון. מרדיפה.
היו שירים.
תמיד היו שירים, מרחפים בלי מילים.
רק צלילים. צבעוניים, בועטים.
וצללים.
אפורים שחורים.
ריקים.
והספינה לא הפסיקה להיטלטל ביניהם.
בין הצלילים לצללים.
לכאב חותך.
והאנשים רקדו בשכרות לפי תנועות הספינה. ריקוד מאולץ ומפוחד שיזמה הספינה המשוגעת.
והם לא פסקו מלבקש ולהתגעגע.
בדרכים שונות ומשונות.
'אחריה'.
★★★
לילה. כרגיל.
כבר מזמן אזלו בקרים וקרניים חמימות.
סתיו ומיתר נרדמו. כמו תמיד, נשארתי אחרונה.
פתאום ראיתי אותה.
כמו שמיתר תיאר אותה לפעמים בקולו העשיר שידע את כל הגוונים בעולם.
מלכותית ומאירה.
כמו אור לבן זהוב. על רקע שחור.
כמו אהבה, בלי הכאב.
כמו ריקוד בלי הוללות.
שמחה פשוטה. הוא קרא לה.
והוסיף לקרוא לה, בימים ובלילות.
ביחד עם כל נוסעי הספינה המשוגעת.
ביחד עם המים והשמיים והלבבות הקרועים.
ביחד עם הפחד.
(שמא לא תבוא.)
סתיו התעורר ראשון מהצעקות שלי.
''זה היה בסך הכל כוכב. לכי לישון ילדונת.''
ילדונת התהפכה לצד השני.
ולא הלכה לישון.
כל הלילה היא בהתה בשמיים השחורים, מדמה לראות בהם נצנוץ חיים.
כוכב.
★★★
אני מסתכלת במים השחורים. לא אוהבת לילה.
מישהו מניח עלי יד.
מיתר.
על הריסים שלי תלויה דמעה שחורה כמו הים. אני נותנת לה לנשור לתוכו. כמו עלה מעץ בלי שורשים.
כמו אני.
מיתר מנענע בראשו לשלילה נחרצת.
''את מרחיקה אותה.''
ידעתי שאני לא. הרגשתי בלב הקטן והטיפשון שלי שהיא אוהבת שבוכים עליה, שהיא אולי ההפך מעצבות אבל היא סמל הדמעה, והגעגוע.
וכיסופים.
כוכב נדלק למעלה.
מלכותי ומואר.
''אולי היא כאן.'' אני אומרת רק עם השפתיים.
מיתר צוחק. רק עם העיניים.
''אז למה כל כך חשוך כאן ילדונת, אה?''
אהאה.
כוכב נכבה.
(אולי חשוך כאן. כדי שנראה אותה זוהרת.)
★★★
הוספנו להשתולל על הספינה הטרופה והיא הוסיפה להפיל אותנו אל המים ולהעלות חזרה, ולטמטם את הלב והמוח.
והיא לא נתנה לברוח.
או לשכוח את הדם והזוועה.
ואת 'ההיא'. שכיכבה בחלומות של כולנו.
מלכותית ומוארת.
כמו כוכב.
(מיתר יקרא את זה ויכעס על ההשוואה.)
★★★
לילה.
אזלו המים מהספינה. שלושה נגנים מוכשרים קפצו למים השחורים.
(כי אם לא מצאו אותה אולי לפחות ימצאו את מותם.)
הספינה המשוגעת דממה.
רק קול נהי דקיק עלה מתוכה. לא נקי וטהור וזך.
לא מתחנן ורך.
נהי מרגיז כמו ענות חלושה. כמו כעס, כמו בושה.
ושוב כוכב מאיר את הלילה שלי.
''מיתר?''
''אה?"
"אני חושבת שמצאתי אותה."
מיתר אפילו לא זז. כבתה האמונה.
''מיתר? תסתכל!''
"זה רק כ-ו-כ-ב." ענו לי במקהלה סתיו ומיתר ועוד כמה מיואשים מתים.
"אולי היא כוכב." לחשתי. ''אולי היא בעצמה כוכב, נדלק ונכבה בשמיים שחורים. אולי היא כוכב, זוהר לרגע ונעלם. כמו נחמה בלילות חשוכים כמו שמחה פשוטה על רק הלילה והשכול. מתנה שלא נתנו לה להתגלות."
מיתר מתרומם.
אחריו עוד כמה מיואשים מתים.
אולי לא מתים לגמרי.
אנחנו רועדים מחובקים מול הכוכב האחרון שנשאר.
מייחלים. מתחלחלים. מתלחלחים בדמעות.
כשהוא מציף את עינינו באור חדש.
כמו קרניים יפות עייפות משנים של מסתור הולכות וגדלות ממרכז הכוכב.
והוא הופך לזהוב.
הבוקר עולה.
היא כאן.
ואנחנו רוקדים ורוקדים עד הלילה שלא בא.
רוקדים.
בשמחה פשוטה.
★★★

הכוכב שליlittle prince

"מה אתה רואה?"
הוא חייך באירוניה, "את יודעת שאני לא רואה"
היא ידעה, אבל ניסתה ואפילו לרגע, להביט דרך עיניו של אדם עיוור
"זה שחור?"
הוא הפנה את ראשו לכיוונה, נושם עמוק,
מנסה להסביר שזה עמוק, שזה בור ענק שטובעים בו,
שהיכולת לראות נלקחה ממנו ואיתה היכולת לבטא עצמו דרך חלל
והיא הביטה בו בעיניים גדולות, ילדה בת שמונה שמדמיינת חלל.
חלל עם כוכבים, והמון שחור
נזכרת בשקד שיושב עכשיו על הכורסא החומה
מלמד אותה להבדיל בין החליפה השחורה של אמא,
שצריך לשים כשאבא נרדם לתמיד
ובין השמלה הלבנה שהייתה לה כשיוסף הצטרף למשפחה
בין השקוף בעיניים של שקד, והחלל השחור שבפנים.
"אז יש שם גם כוכבים?"
הוא שמע את התקווה בקולה, את הנקודת אור שהיא מחפשת
והיא שמעה אותו לוחש
"את הכוכב שלי מותק, אני לא צריך לחפש בחלל"

מעניין מאודעשב לימון

זה נשמע כמו התחלה של סיפור, אקספוזיציה

מעניין אותי לקרוא אם יהיה המשך.

 

כתיבה יפה!

כוכביםlittle prince

כוכבים. יש אנשים שחושבים שכוכבים הם סתם קישוט ללילה, שנועד לחפות על החוסר שלנו בנוף. ישנם כאלה שחושבים שהם מחזירים קרנות אור שבורות מהשמש.
גם אני הרבה שנים חשבתי כך. למזלי, פגשתי פעם זקן אחד.
הזקן היה חכם, וגר בבקתה של זקנים חכמים על חוף הים. הוא לימד אותי שהכוכבים הם התקוות שהצטברו אלפי שנים ונתלו בשמים. הנה, זה הילד שרצה מכונית על שלט ליום הולדת 5, והכוכב ההוא זה הנער שחשק בתשומת ליבה של נערה אחת, או אולי זו האישה שחיכתה לבעלה שיחזור מן המתים, והסבא שציפה לנכד נוסף כדי לנצח עוד קצת את הנאצים.
וכך הוא המשיך מדבר ומספר איך כל כוכב שנופל הוא משאלה שהתגשמה. עכשיו שהיא התגשמה, הוא אומר, ממילא אין עוד צורך בכוכב, ובדרכו מטה אל מאגר התקוות שהוגשמו הוא מאיר לנו עוד קצת את החשכה. בינתיים, קולות ההסברים שלו נחלשו ברקע, ואני רק קיוויתי שאשאר כך שלו לעולם, ומיד ראיתי כוכב אחד שמנצנץ וקורץ אלי. הכוכב של התקווה הקטנה שלי.

יפה!עשב לימון

מקרין תקווה,

שהתקוות שלנו לא הולכות לאיבוד, הם מחכות להתגשם..

איה הכוכבlittle prince

אַתָּה עוֹמֵד עַל רֹאשׁ הָהָר
בַּשְּׁקִיעָה הַמַּרְהִיבָה
מְצַפֶּה לִרְאוֹת אֶת הַכּוֹכָב הַהוּא שֶׁיְּחַיֵּךְ אֵלֶיךָ
וְיַעֲטֹף אוֹתְךָ בְּאוֹר אֲצִילִי וְקָסוּם
אוֹר בַּעַל מִמַּדִּים רַבִּים
וּגְוָנִים יפהפיים וַעֲמֻקִּים כגלי הַיָּם
אַתָּה כַּמֵּה לְהִנָּשֵׂא עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ
וְלִרְאוֹת מִקָּרוֹב אֵת הַפֶּלֶא הַזּוֹרֵחַ,
אַךְ שִׁכְרוֹן הַחוּשִׁים הַמְּמַכֵּר
נוֹעֵץ אֶת צִפָּרְנָיו בִּגְרוֹנְךָ הָרַךְ
וּמוֹנֵעַ מִמֵּךְ לִרְאוֹת בָּאֱמֶת
אַיֵּה הַכּוֹכָב הָאֲמִתִּי.


(לִפְעָמִים אֲנָשִׁים מְחַפְּשִׂים לְהִנָּשֵׂא עַל כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן, כמהים לִהְיוֹת כְּצִפּוֹר הַדּוֹאָה בַּמְּרְחָבִים הָעֲצוּמִים וְנִמְנָעִים מלהישיר עֵינַיִם, אֶל עַצְמָם, לוֹ הָאֲנָשִׁים הָיוּ מִסְתַּכְּלִים פְּנִימָה בֶּאֱמֶת הָיוּ מְגַלִּים שֶׁבְּכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מִסְתַּתֵּר כּוֹכָב קָטָן, וִיפֵהפֶה)

...עשב לימון

סליחה אם אני לא מגיבה על סגנון הכתיבה, אלא רק על התוכן.

ממש יפה!! גם הכתיבה וגם התוכן.

 

אכן, האנשים הם הכוכבים האמיתיים בעולם.

 

עריכהרחל יהודייה בדםאחרונה
סוגים של כוכביםlittle prince

יש בשמיים כל מיני כוכבים

יש את האלה
היפים,הזוהרים,המנצנצים
שמנופחים ומלאים גאווה
ואתה מרגיש קטן לידם
והם דורכים וצוחקים עליך

יש את האלה
שמתחבאים
מאחורי ירח או עננים
והם נראים טיפה קטנים
אבל בפנים-הם הכי טהורים

יש את האלה האדישים
שסתם עומדים ככה
בלי לזוז
או לנסות לשנות משהו..

ויש את האלה
השחורים
שכבר כל כך התלכלכו
וטבעו
בים של הזבל
והם כבר נהיו חלק ממנו.

יש את האלה
שעטופים בכאב
עצובים
בודדים
חונקים צעקות
ובוכים.הרבה.כל הזמן.
הם חצי שחורים וחצי לבנים
ומחכים שתבוא יד
שתמשוך אותם
גבוה גבוה
למעלה
מהים השחור
שהם כמעט וטובעים בו
וכואב להם
מאוד.מאוד.

ויש את האלה..
שהם לא כל כך יפים
נראים קצת צהובים
אבל בפנים-באמת הם הכי טובים..
והם מסנוורים מרוב שהבפנים שלהם לבנים
ונקיים.
ובכל זאת
הם יבואו
ויטבעו בים השחור
ביחד עם הכואבים
רק
כי הם אוהבים
ויתלכלכו קצת
ויהיו איתם,
עם האלה שכואב להם.ושורף.
ויעזרו להם להרפא
ולהרגע מהטרוף והבלגן
ובסוף
גם ימשכו אותם
למעלה.
גבוה.
ובעצם..
הכוכבים האלה
הם הכוכבים הכי יפים
בעולם

מעגל החייםlittle prince

דשא
פיקניק
"בלילה האחרון שלנו ביחד היא אמרה לי שהדבר שהיא הכי אוהבת חוץ ממני זה כוכבים זה היה לי כל כך מוזר"
"מה מוזר בזה?"
"מה כל כך טוב בכוכבים?"
"תאמת לא יודע..."
הסתכלתי על השמים שעות מאז.. עדיין לא הבנתי...


בית חולים
רופא
"מזל טוב! זו בת"
"טל תעצרי!" צעקתי
"אני רק ארוץ עד הפח שם טוב אמא?"
"טוב"
נפילה
ריצה
דם
מוניטור מצפצף
"מה קרה לה דוקטור??"
"היא תיהיה בסדר זה רק שבר...אבל אני ראיתי משהו מוזר אצלה אני רוצה להריץ עוד בדיקות"
"אוקיי"
זה בטח כלום
מחט
"איייי, אמא? למה הוא דקר אותי?"
"כי הוא צריך את הדם שלך חמודה שלי"
היא הסתכלה עלי במבט מבולבל והתחילה לבכות
"בואי נלך לקנות גלידה טוב?"
"טוב.."אמרה ומחתה דמעה

"שלום. אני מדבר מבית החולים, אני צריך שתבואי לכאן מיד עם ביתך!"
"מה קרה?"
"זה פנים אל פנים"
מונית
"מה יש דוקטור?"
"אני רוצה שתשבי קודם!"
"אני יכולה להתמודד עם זה מה יש לי?"
"לבת שלך יש קריש דם ליד המוח, אני נותן לה חודשיים,"
"לטל?? אבל היא בת שבע!! זה לא יכול להיות!!"
"אני מצטער"
"ואין טיפול??"

"חוששני שלא..."
סחרחורת
רצפה קרה
חושך
*ביפ... ביפ... ביפ...*
טשטוש
כיסא
חושך
אחרי ארבעה התעלפויות הבנתי שאין מנוס החודשיים הבאים יהיו מדהימים לטל


"שלא תדעי עוד צער, יעל"
הלכתי לחדר שלה
רציתי להריח אותה עוד קצת
רק
שתיהיה איתי פה עוד טיפה
שלא תלך עדיין
למחרת בבוקר כשהתעוררתי הבנתי שנרדמתי על המיטה שלה
המיטה הכחולה היפה שלה
שהיא בחרה בעצמה
הלכתי למטבח לקחתי בקבוק ערק חזק
"את בסדר?"
בקבוק נשבר
"לא!!!!!!!!"
נפלתי על שתי ברכי
"מה אתה עושה פה? אתה הבנאדם האחרון שאני רוצה לראות!"
"דאגתי לך!"
"כן? דאגת לי? סליחה אם אני לא קונה את זה"
"אני אוהב אותך... באמת!"
"כל כך שלא טרחת לבוא להלוויה של אמא, כל כך שלא טרחת לבקר אותי אחרי זה"
"אבל.."
"כל כך שלא היית שם בחדר לידה למרות שביקשתי ממך! כל כך שעכשיו הנחמה היחידה שלי שבורה בגללך!!!!"
התחלתי לבכות
"עוף מפהההההה!!!!"
הוא הושיט לי ויסקי מהבקבוקים שעולים אלפים
"שמרתי את זה ליום שהיא תבריא"
"איך ידעת שזה היא בכלל? איך ידעת שזה בת?"
"התכתבנו"
"מה?"
הרגשתי נבגדת כל כך
"עוף מפה"
העפתי את הפקק ושתיתי מלא
באמצע הלילה קמתי וקלטתי את עצמי עם תחבושות על הרגליים על השריטות משברי הבקבוק הבית היה נקי
רצתי אחוזת טרוף לחדר של טל
אף אחד לא נגע בו
יופי
ואז ראיתי משהו ורדרד
זה לא התאים לטל היא לא הייתה ורודה כל כך... זה היה אוריגמי של ברבור והיה כתוב עליו לאמא
פתחתי אותו
לאמא שלי
רציתי לומר לך שאני יודעת שאת לא אוהבת את סבא אבל תני לו להסביר
אני מבטיחה לך, זה אומנם לא בסדר או מפצה אבל זה מסביר... אמא , למרות החיים שלך את היית אמא מדהימה הכי שיש! אני ראיתי כמה עבדת קשה כדי שיהיה לי כל מה שרציתי! אני יודעת כמה את אוהבת אותי אני גם יודעת כמה סבא אוהב אותך
אמא שלי
אם את קוראת את זה... אני כנראה כבר מתה
אבל ליהי שמחה אמא! כי אני שמחה! אני שמחה כי הגעתי לגיל שלוש עשרה למרות הכריש שאכל לי את הראש
אני שמחה כי זכיתי להיות בת שלך
אני שמחה כי הייתה לי הזכות לחוות כל כך הרבה
כמו הטיול לשוויץ, זוכרת אמא? כמה נהנתי!
והיום הזה שקישטנו את החדר שלי...
אמא.. וכל הלילות עם שיר שהיא החברה הכי טובה שיש!
והנשיקה הראשונה שלי...
והקולנוע
הסקייט פארק
אני זכיתי בעוד שלוש ושלושת רבעי שנים כנגד רב הסיכויים!
אני זכיתי לחויות שמספקות לחיים שלמים!
אמא... אני שמחה!
אני רוצה שגם את תיהי
דברי עם סבא! זה חשוב לי!
תתאבלי עלי קצת
אבל תמשיכי הלאה!
כי אמא אני תמיד שם בכוכבים אצפה בך .
בסוף המכתב צוייר לב קטן עם חיוך,
יצאתי לבחוץ וסוף סוף הבנתי..
הבנתי למה היא אהבה את הכוכבים

פתאום הרגשתי יד על כתפי
"היי אבא,ברוך השב"

בוקרlittle prince

וּמָה שָׁוִים
כָּל הַלֵּילוֹת וְהַחוֹלוֹת
בְּלִי כּוֹכָבִים
לְהָאִיר אֶת הַשֶּׁקֶט
בַּמִּדְבָּר חַיִּים
דּוֹקֵר
לְהָעִיר אֶת הַלֵּב
הַמֵּת בְּשֶׁקֶר
חָשׁוּךְ
לַבֹּקֶר

כּוֹכָבִים שֶׁבִּיlittle prince

וְהִבַּטְתִּי מַעְלָה -

וְהוּצַפְתִּי מִילְיוֹן כּוֹכָבִים
רוֹקְדִים בְּזוּגוֹת
מְשַׂחֲקִים חֲבוּרוֹת
כְּמוֹ עֶשְׂרוֹת יְלָדִים שׁוֹבָבִים

וְהִבַּטְתִּי פְּנִימָה -

וְהוּצַפְתִּי מִילְיוֹן רְגָשׁוֹת
מִתְעַרְבְּלִים בִּי הֵיטֵב
מִתְפָּרְצִים כְּמוֹ הַר גַּעַשׁ
מִתְעַקְּשִׁים לְבַטֵּא בִּי תְּחוּשׁוֹת

וְהֵם כָּבִים בִּי אַט אַט
מִתְרַפִּים
נָמִים הֵם - כִּמְעַט
(עֲיֵפִים)
טְהוֹרִים שׁוֹבָבִים
בְּתוֹכִי מִתְרַוְּחִים -
נִרְדָּמִים

וְכָךְ,
כָּךְ כָּבִים בִּי
כּוֹכָבִים
(וְהִבַּטְתִּי מַעְלָה -
הַשָּׁמַיִם רֵיקִים
וּבִפְנִים -
חֲלוֹמוֹת מְתוּקִים

אולי היא תיתן לי ללכתlittle prince

- יֵשׁ כּוֹכָבִים בַּשָּׂמִים
הוּא אוֹמֵר לִי.
הֵם נִמְצָאִים שָׂם, מַבְטִיחַ.
הֵרַמְתִּי אֵלָיו מַבַּט חֲצִי עָיֵף חֲצִי מְשֻׁעְשָׁע.
- מָה אַתָּה אוֹמֵר?
וּמַה זֶּה בְּדִיּוּק אוֹמֵר, כּוֹכָבִים?
- נוּ, הוּא מִתְפַּתֵּל, הֵם כָּאֵלֶּה זוֹהֲרִים, וּקְטַנִּים וְהֵם נִמְצָאִים שָׂם בְּכַמּוּיוֹת. זֶה לֹא ככ דּוֹמֶה לְשׁוּם דָּבָר..
מָשַׁכְתִּי בִּכְתֵפִי בְּמָאֳמָץ מְסֻיָּם (תְּנַסּוּ אַתֶּם לַזּוּז עִם כָּל הַשְּׁכָבוֹת הָאַלָּה).
- וְלָמָּה זֶה אֲמוּר לְעַנְיֵן אוֹתִי, שֶׁהֵם שָׂם?
- כִּי הֵם יָפִים.
- אָז מָה?

 

- אַתְּ צְרִיכָה לְדַעַת, שֶּׁיֵּשׁ שָׁם אֶת הַיֹּפִי הַזֶּה. הוּא קַיָּם.
כִּמְעַט הִתְפַּתֵּיתִי לִצְחֹק.
בִּמְקוֹם זֶה פָּלַטְתִּי נָחֲרָה קְטַנָּה. המפפףף. 
הַבֹּץ עָלָה וְיָרַד בְּיַחַד אִתִּי. כִּמְעַט נוֹשֵׁם.

מַמָּשׁ עוֹזֵר.

 

זֶה כְּמוֹ לְהַגִּיד לְאֶסְקִימוֹאִי שֶּׁיֵּשׁ חֹם בָּעוֹלָם. 
כְּמוֹ לְהַגִּיד לְדָג שֶּׁיֵּשׁ אֲדָמָה מוּצָקָה.
זֶה פָּשׁוּט לֹא חֵלֶק מֵעוֹלָם הַמֻּשָּׂגִים שֶׁלּוֹ.

 

- אֲנִי רְצִינִי. 
הוּא מַיְשִׁיר אֵלַי מַבָּט יַצִּיב. לֹא מְמַצְמֵץ.
(אֲנִי תָּמִיד תּוֹהָה אִם זֶה גּוֹרֵם לוֹ לַחְשֹׁב שֶׁאֲנִי מַאֲמִינָה לוֹ יוֹתֵר. זֶה בָּטוּחַ לֹא גּוֹרֵם לְבֹץ לִהְיוֹת פָּחוֹת סָמִיךְ)
- תִּצְטָרֵךְ יוֹתֵר מִזֶּה כְּדֵי לְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי. אֲנִי אוֹמֶרֶת, וְכָל עֹמֶק הָאֲדָמָה עַל כְּתֵפַי.
- אֲנִי כְּבָר מַתְחִיל לְהִתְיָאֵשׁ, צוֹחֲקוֹת הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ.
- טִירוֹן. גִּלְגַּלְתִּי עֵינַיִם. לִי כְּבָר יֵשׁ דּוֹקְטוֹרָט בְּיֵאוּשׁ.
- אֲנִי יוֹדֵעַ. וְלָכֵן אֲנִי מַבְטִיחַ לָךְ, הַכּוֹכָבִים שָׁם.
רַק
רַק תַּאֲמִינִי לִי.
בְּסֵדֶר?

 

 

 

 

 

 

 

(וְהָאֲדָמָה הוֹסִיפָה לִלְחֹשׁ בָּאֳזָנַי סוֹדוֹת שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לִי לָלֶכֶת)

ללמוד מהכוכביםlittle prince

כוכבים

כוכבים
אפשר לדבר הרבה על כוכבים
אז בואו נדבר

מזה כוכבים?
בטח כאלה שיש להם הרבה עוקבים
הולכים עם שמלה ועקבים
מרוב שהם למעלה יש שחושבים את עצמם לאלוקים

כוכבים יש בהמון סוגים
כוכבי לכת
כוכבי רשת
כוכב ים
כוכב נופל
כוכב נולד
הכוכב הבא
אפשר גם לרקוד עם כוכבים
להסתחרר ולראות כוכבים

תחשבו על זה, שאתה או אני בוחרים להביט בכוכבים אנחנו בעצם בוחרים לראות את הזוהר בתוך כל החלל החשוך כמו הניסוי של הנקודה הלבנה על הדף השחור

דבר נוסף, הכוכבים כל כך קטנים, כי המרחק בינינו כל כך רב אז אולי אם נסתכל עמוק בפנים ולא נפנה את הגב נגלה שגם אותם אלה שחשבנו שהם קטנים כנראה לא התקרבנו אליהם מספיק ואז נבחין שהם גם נוצצים

אז תפסיקו לתרץ לי תירוצים שאתם עייפים ושבחוץ כל כך קר
כי מי יודע מה ילד המחר
צאו הלילה והביטו בכוכבים

כוכבים צריכים- טקסט מלאlittle prince
עבר עריכה על ידי little prince בתאריך י"ב באייר תש"פ 15:41
עבר עריכה על ידי little prince בתאריך י"ב באייר תש"פ 15:37

'תמיד במרפסת' היא אומרת, מסתכלת על השמיים, מציצה עלי .

אני מחייכת חצי חיוך 'תמיד במרפסת' מאשרת, שותקת עוד מילים.

העינייים של יעלי נחות עלי, מחכות.

אני מתבוננת בירוק שבעינייה, אותן עיינים שהביטו בי בכאב ביום הזה, כשטרקתי עליה דלת. היא דחפה מגף שחור, מתעקשת להשאיר פתח למילים, פתח לאהבה. לא רציתי, גם לי היה מגף שחור ומילים, ולי היתה גם שבועה

'נשבעתי שאני לא אצטרך שום אנשים לעולם, שאני לא אזדקק לאף אחד עוד, תביני אותי.' הסברתי לה אז, במרווח הקטן בין הדלת לקיר, אש יכלה לקפוא מקולי.

רציתי שתבין, היא השפילה עיניים וכל הכאב שבעולם השתקף בפניה.

היא הבינה, וכשהבטתי ביערות שבעיניה, וקלטתי שהייתי צריכה את ההבנה הזאת, התפרקתי.

ואולי זו היתה הסטירה השניה שקיבלתי בחיי, חוסר מסוגלות עצמית קוראים לזה, ואני רק רציתי לזרוק את השמים מעל ראשיהם של כל האנשים בעולם ולהרגע.

לא יכלתי. הם שלטו בי גם מתחת לקבריהם.

שלושים ושבע ימים חייתי לבד, זרקתי אנשים יקרים לי, התמכרתי לשליטה.

היום בבוקר קמתי ויצאתי למרפסת, כוכבים דיברו אלי, התקשרתי ליעלי, וביקשתי ממנה שתבוא, הבטחתי הסבר.

אני מספרת לה עלי, מספרת לה את הלב שלי

'הרגשתי שאני לא צריכה אף אחד כי אני לא מרשה לעצמי להפגע שוב, לא מסכימה לעצמי להיות קורבן שוב, וכי אני לעולם לא אסמוך שוב על אנשים.'

התנצלות יוקדת בפני, אני רוצה שתבין.

'אנשים כמונו חיים כל הזמן בשני קיצוניות, מצד אחד הם מאד רוצים להשען על מישהו, הם זקוקים לאהבה, הם חייבים אנשים בחיים, ומצד שני הם רועדים מלסמוך, קשה להם לתת אמון, הם מייצרים תדמית של עצמאות מוחלטת, אי הזדקקות.

ניסיתי להיות לא צריכה, את יודעת את זה, ברחתי מהכל, ועכשיו החלטתי שאני רוצה לנסות דרך שונה, הופכית, תעזרי לי?'

יעלי שותקת, כוכבים נוצצים בעינייה, יש כאלה שקוראים להם דמעות.

'אני צריכה אהבה, צריכה שתהיי, אני צריכה שתגידי לי שאת פה, בבקשה תהיי פה, אל תתרשמי מההצגות שלי, מהפרצופים, מהטריקות דלת מהמילים שלי, בבקשה תזכרי את זה, אני צריכה אותך.

יעלי מסתכלת למעלה, טיפות נוזלות לה על הלחיים, אני מרימה ראש, צדה כוכב בעייני, מתבוננת.

'הכוכב הזה' אני לוחשת לה 'תראי כמה צפוף לו, כמה כוכבים יש סביבו, את חושבת שהוא מסתדר יעלי? בין כל הכוכבים שם?'

יעלי מסתכלת עלי, ושתיינו מכירות את העומקים שמאחורי הכוכב.

'אני חושבת שכן' הקול שלה חנוק, אוהב, 'תראי כמה שונה הוא מכולם, כמה מיוחד הוא, את לא חושבת?'

וכשהצלילים האחרונים של השאלה שלה מתפוגגים אני קמה למטבח, להכין ארוחת ערב,

כוכב בוחר לרדת מהשמיים.

כוכב באמצע היוםlittle prince

אַל תִּפְחַד לִהְיוֹת
גֶּשֶׁם בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ
אַל תִּפְחַד לִהְיוֹת
כּוֹכָב בְּאֶמְצַע הַיּוֹם;
תִּגְדַּל נָסִיךְ קָטָן שֶׁלִּי
תִּזְרַח
בְּכָל מָקוֹם.

לְכָל הַכּוֹכָבִים יֵשׁ בַּיִת
בְּסוֹף הַלַּיְלָה לַחֲזֹר אֵלָיו,
וְכָל הַנְּחָלִים בְּסוֹף הַקַּיִץ
הוֹלְכִים אֶל הַיָּם.

תִּפְעַם
כְּמוֹ הַלֵּב שֶׁלְּךָ
יֶלֶד
אַתָּה כּוֹכָב;
אַתָּה לֵב הָעוֹלָם.

אַל תִּפְחַד
כְּמוֹ גֶּשֶׁם כָּבֵד
לִפֹּל
בְּאֶמְצַע הַיּוֹם;
וְאַל תִּשְׁכַּח
בְּסוֹף הַלַּיְלָה
הַבַּיְתָה
לַחְזֹר.

וואורוח סערה
נפעמתי. כל קטע בפני עצמו היה כ"כ מיוחד...
הנה הקטעים שהתחברתי אליהם במיוחד:

שומדבר- וואי וואי. כתיבה קסומה ומסתורית. כ"כ נגע בי!,



בוקר- חד ולעניין. מעביר את המסר בצורה מעולה. נהנתי מאד


כוכבים שצריכים- איזה קטע מכאיב ונוגע. מדהים. פשוט מדהים



מיותר לציין שכל הקטעים מיוחדים מאד!!

(איזה שרשור קסום..)בין הבור למים
עבר עריכה על ידי בין הבור למים בתאריך י"א באייר תש"פ 22:56
עבר עריכה על ידי בין הבור למים בתאריך י"א באייר תש"פ 22:54
עריכה:

קראתי את כל היצירות, מדהים
כל אחת נגעה בי במקום אחר ובדרך אחרת

מבין אלו שנגעו בי במיוחד(יותר קל לכתוב בהודעה אחת)
אולי היא תיתן לי ללכת - פרוזה וכתיבה חופשית - נכנסתי ממש לתוך זה, מרותקת, קשה לתאר אבל פשוט הרגשתי את זה.
כוכבים - פרוזה וכתיבה חופשית - רעיון יפיפה, סוף קסום, כתיבה מיוחדת.
בוקר - פרוזה וכתיבה חופשית - קצר, תמציתי ומדיוק. אהבתי


מיותר לציין שאת כולם קראתי ונהיניתי מאוד, כולם כתובים היטב ומעבירים רעיון ברור ומקורי
אהבתי במיוחד את שומדברכופרת
אבל כולם מדהימים ממש!
אני רואה שפחות ילך כל עניין ההצבעות, לא נוראlittle prince


אולי פשוט שמי שרוצה ייקח על עצמו כל שבוע מישהו אחררחל יהודייה בדם
בלי קשר להצבעה
נראה לי שנוותר על הדירוג ומי שרוצה להתנדב יקח עליו את האתגרlittle prince

הבא. אפשר לפרסם בפעם הבאה לא בעילום שם אבל אני חושב שיש משהו יפה בלפרסם בערב אחד במרוכז. אז אפשר פשוט לשלוח את היצירות למי שמעלה את האתגר עד יום שלישי והוא יעלה אותן כולל שם הכותב באותו ערב.

..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה