והיא מגיבה לך באיסטינקט של רגע,רק ממצמצת כמעט ללא קול,פותחת עיניים לשניה,כחולות,עמוקות כמו הים התכול שנשקף מהדירה המאובזרת..,מסתכלת בעינייך ונשאבת לעצמה חזרה שוב,מצטנפת בגופה הקטנטן בשקט.
"ליבי..
ליבי שלי..
אהבה את ליבי,את יודעת את זה?",את מנסה שוב,ליבי מגיבה כמו שיודעת.
נדמה שקבוצת מלאכים השתקעה על פנייה הקסומות,מפזרת את אבקת הקסם שמצליחה להעלים כאבים של אנשים עזובים ככל שיהיו,וזה קורה רק כשמביטים בפנייה הטהורות של ליבי בשתיקה,
בכניעה.
כמה אהבה ותפילה השקעת בליבי.
ילדה יפה היא,ליבי.
בחלומות של אז,לפני שלוש שנים,בארבע לפנות בוקר במיטה,כשכל העולם ישן את שעותיו האחרונות ואת בחדר השקט שלך,עם מוח ערני ורגש עוד יותר ערני שרק חיפש אהבה,רק חיפש אהבה,
רק,
חיפשת-
אהבה.
אהבה קדושה..
אהבת נצח,
אהבה שתצמיח לך ליבי קטנה וזושי קטן ודביר ואמונה קטנטנים.
אהבה שתהייה,שתבנה לך משכן,משכן אמת.
משכן להקטיר בו קורבנות תודה על ילדייך.
וכל לילה וכל יום וכל לילה וכל לפנות בוקר,השקת את האהבה בסלחנות,ביופי,בקבלה של עצמך.
וחיכית.
חיכית כל כך הרבה.
רצית שיגלו לך את סוד האהבה,בעיקר לעצמנו.
רצית לדעת מה הקוד לחיים פשוטים ומאירים,ככה,בסתם עשר בבוקר של יום חול,עם קרקר וחביתה וגבינה ופסטו.
רצית לדעת לקוות,לדעת להאמין,לדעת להתנתק מהכאב ולצעוד אל החופש,ברגליים חשופות,לשמש,לחום.
לאהבה.
רצית רק אהבה,זה מה שביקשת-
רק אהבה.
וקיבלת.הרבה.
כמויות של אהבה מרושעת וחיבוקים שמיגנטו אותך אליהם ככה,בשקט,
בקיפאון.
והיה לך כל כך חם בגוף,שורף.
אש.
וקפוא כמו בזריחה מוקדמת בסיביר.
רצית לדעת,להרגיש על השפתיים,את האמת,את האור.
רצית לקוות לחיבוק,
שלו,
חיבוק שהביא לך את ליבי.
~

