ימים של מתח - ואכזבה גדולה (מפתיע, נכון?)סתם עובר אורח

כתבתי פה בעבר אגרת ארוכה על הציפיה הארוכה וההמתנה, וב"ה זכיתי להקים את ביתי לפני תקופה.

 

המון התלהבות, הרבה אש, והנה - בנאדם מתחתן, מתרגש, מצפה, משקיע, מאמין בכל ליבו בבת הזוג, מעריץ, רואה בה מעלות בלי סוף ומאוהב (רלוונטי גם ברגעים אלו) ו...

כלום. הרגשה של שותפות חד צדדית. של להיות שקוף (כמעט) בעיני האדם השני. שהצרכים הכי בסיסיים שלי לא נראים בעיניה, כלום, בו בזמן שכל צורך הכי בסיסי שלה, זניח או ענק - מבחינתי מייד מתקבלים ל'טיפול נמרץ', ומטופלים בכל החשיבות, נלקחים ללב. מובנים. מכובדים.

לעומת זאת, צורך שלי, הכי בסיסי, זניח, טכני - פשוט עובר לה מול העיניים. אפשר לבקש, לרמז, ותמיד עולה על פניה איזשהי הבעה של דחיה/תמיהה: מה הבעיה. מה אתה רוצה. ויש גם משפט אחיד: אם חשוב לך - תעשה בעצמך.

אפס שותפות, השתתפות.

יש לה למצבים כאלה עווית קבועה, כל כך קבועה שכבר מוציאה את כל החשק מראש לגשת ולדבר.. או לספר משהו...

 

וכן, הולכים ליעוץ זוגי, מדברים, משקיעים, והרבה - ו... יבש. 

יש ימים שלמים שבהם מוחלפים רק משפטים קצרים, קרים, אווירה טעונה וסמיכה... אני חווה המון כאבי בטן של מתח וחולשה גדולה. בחיים לא חוויתי דברים כאלו, תחושה ששום דבר לא יציב, שאין לבנאדם פינה משלו, קצת שקט, רוגע. פניות.

יש פה ושם שעות של אושר (גדול), אבל כבר בחודשים הראשונים, שאמור להיות חלום, הכל מדשדש. שואל את עצמי בתסכול עד כדי מריטת שערות (כמעט):

למה למה למה התחתנתי.

נשמע ממש מבאס ועצוב...באמת!*אשתו של בעלי*
אציע לך את ההצעה הכי בנאלית שיש,אבל הכי נכונה וכדאית(לדעתי)-לדבר!!!לדבר!!!לדבר!!!
זה מה שהכי נכון לעשות, לפי דעתי.
תפתח את זה מולה בהכי אמיתי,רגיש וכנה שיש.
תגיד לה את שעל לבך,את החיובי והשלילי גם יחד.
שיחה טובה,אמיתית,לעומק... יכולה לפתור הרבה חילוקי דעות,כאבים,בעיות זוגיות ואי הבנות.
וואאווומהי אמת
כואב לשמוע שכך אתה מרגיש!
ומצד שני, יפה שאתה כל כך אמיתי ואוהב ומשאיר לה פינה חמה אצלך תמיד..
נשמע שאתה רגיש מאוד..
אך, אולי דווקא זה שאתה תמיד רך אליה ומקבל אותה, דווקא גורם לה לריחוק..לפעמים אישה כן צריכה שישדרו לה גבולות וגבריות.. אולי הזוגיות הרכה הזו מתפרשת אצלה כחוסר גבריות...

תנסה לדבר איתה ולהעביר לה את הרגשות שלך אבל אולי מצד אחד תבהיר לה שחבל שזה ככה כי זה מוביל אותך לריחוק, ואולי זה קצת ירתיע אותה ויראה לה שאתה רציני..


אני באמת מכירה מס חברות קרובות שיש להן בעל מהסרטים.. אך בן לא אוהבות את הצומי והרומנטיות. מחפשות מישהו גברי טיפוסי..
וזה לא אומר עליך משו רע..
פשוט תנסו לדבר ולהבין מה כל אחד חש..
בהצלחה
האם אתה רומזשוקולד פרה.

 

שבתחום האינטימי יש פערים?

כי יכול להיות שהרבה מהמתח שאתם חווים קשור לשם.

אתה מרגיש מתוסכל כי הצורך הבסיסי שלך לא נענה, וזה לא נראה שאכפת לה,

ויכול להיות שהיא מרגישה שאתה חותר לשם,

ואז היא נסגרת.

 

נשמע שמועקה גדולה רובצת על שניכם.

אתה אומר שאתם הולכים לייעוץ זוגי ושם אתם מדברים-

את הלא רואה תהליך של שיפור? 

רק אומרתלמה לא123

שכשאתה פתוח את זה איתה, אל תבוא בהאשמות,כי הבן אדם שמולך ישר יתחיל להתגונן, וייסגר.

פשוט תסביר שקשה לך ואתה מרגיש אבוד ובודד, ואם היא יכולה לעזור לך לחשוב מה קשה לך כ"כ וכו' וככה תפתחו את הנושא.

כמה זמן אתם נשואים?cup of t

אם אין תקשורת כמו שצריך זה באמת קשה. מדברת מניסיון.

מישהו צריך לנער אותה שבנישואים חייב להקשיב לשני ולנסות להבין ולהכיל ולשמח ולתת ולאהוב.

ואם קשה אז לדבר גם על זה.

 

האם היחסים האינטימיים שלכם טובים?

שאלת המפתח....מושיקו
של דור האינסטנס
מהקשר?!וואוו
תקופה ראשונה לא אומרת כלוםמושיקו

ושלוקחים אותה כדוגמא, היא לא משקפת  את המצב הנכון.

 

התכוונתלמה לא123

לשאלת הנישואין או למצב האינטימי?

זמן הנישואיןמושיקו


מסכימה איתךלמה לא123

תקשורת נבנית לאורך זמן

גם צורת תקשורת,זו שפה שמשותפת לכל זוג ורוכשים אותה לאט לאט

יש כאלה שקולטים את העסק מהר ויש כאלה שלוקח להם זמן

אני חושבהנחש המקסים
שבנוסף לייעוץ הזוגי(שזה מצויין)
אתה צריך לשקף בנעימות את עולמך הפנימי ומה אתה חווה..
עושה רושם שהיא רואה כאן את עצמה בעיקר(!)
ולא אותך...
כמובן שהשאלה היא גם עלייך..
כמה אתה באמת מדגיש לך שזה חשוב לך ?האם אתה מספיק ברור?
וכמובן תסביר לעצמך לפני שאתה ניגש אליה למה אתה מצפה מהקשר,וממנה ספציפי...?
(יכול מאוד להיות שאתה כן עושה את זה)
לכן,חשוב מאוד שתדברו הרבה.

עושה רושם שיש לה דיבור מאוד 'טכני'..
(האם זה באופי שלה ?)
או שאולי אתה אוהב יותר 'לדבר' והיא פחות כזאתי באישיות ?
תודה לכולם. אממ... אז ככה.סתם עובר אורח

מדברים ומדברים. יש לי הרגשה שהאשה לא מוכנה, עם עצמה, לחשוב עליי. על בעלה.

מבחינתה, ואלו מילים שלה, היא התחתנה עם "גבר גדול וחזק" והיא רוצה שהוא (אני, כלומר) יאהב ויכיל ויפנק ויקשיב ויבין, והיא מבחינתה תספק אוכל ועוד דברים. הרבה דברים. הכל - מלבד הכלה וקבלה אמיתית של הבנאדם.

קורה הרבה שאני בא לדבר איתה, לחלוק סתם איזו חוויה קטנה, אםילו התלהבות ממשהו, או הגיג, והתגובה האוטומטית שלה היא הבעה חמצמצה, מרוחקת, עם גבות מכווצות ופרצוף של: אין-לי-סבלנות-אליך-עכשיו.

היא גם אומרת את זה, ומבחינתה היא שלמה עם עצמה.

אם היא הייתה סבורה שעליה להתנהג שונה, היא הייתה מצליחה. היא אלופת העולם בלהבין אנשים והצרכים שלהם. בעין טובה וראיה יפה.

אלא ש... מול בעלה.. היא פשוט נעולה על תפיסה מסויימת. בעלי יסתובב מסביבי, אני לא רוצה לדעת מה עובר לו בראש, או מה הצרכים הרגשיים-נפשיים שלו.

אדגיש שאני לא באמת מצפה ממנה להקשבה אינסופית או להיות החברה הכי טובה שלי. היא אשה, לא עם חיים משלה. הכל טוב. אבל.. בכל זאת.. קצת להרגיש שיש לך שותף בחיים. מישהו שרואה אותך. כאדם בפני עצמו ולא רק כ'מה אתה יכול לתרום לי'.

(וכן, היחסים האינטימיים שלנו ב"ה ממש טובים, מלכתחילה קיבלתי הדרכה יפה של לתת לה לקבוע מתי וכמה ואיך, ככה שפה היא בגדול יוזמת או רומזת מתי וכמה, ואני פשוט זורם)

 

מודה שלפעמים זה מעלה לי מחשבה על בחורה שסבא שלה מגיע לבקר. היא מוכנה לתת לו כל מיני דברים, אבל לא יכולה ו/או רוצה לחשוב עליו כאדם עם צרכים. כשווה. מתעקשת לראות בו אבאל'ה גדול ומגונן, לא מוכנה להתבגר ולראות בו אדם שאמנם גאה ושמח לפנק ולהעניק ולאהוב ולהקשיב ולפרנס - אבל גם רוצה שיקשיבו לו ושיבינו אותו (קצת. גבר מסתפק בקצת הבנה).

האמתהנחש המקסים
כואב שככה התפיסה שלה.

אמרתם שאתם ביעוץ זוג..
אולי תגיד למטפל/ת(באופן אישי) את מה שעל ליבך ואז היא תפתח אתזה איתכם ביחד..
אולי אם תנסה להסבירלמה לא123

שהתעלמות מצרכים של בן אדם גורמת לו לחפש את זה במקוםאחר. זה יצטבר ויצטבר ובסוף יתפוצץ.

וגם נשמע שאתה אובר מכיל אותה,אולי כדאי קצת להוריד מינון

זה מורכבסתם עובר אורח

היא טוענת שבן זוג לא אמור לספק כל צורך של בן זוג אחר (וצודקת), ומצד שני, ברור לי שאי אפשר לקחת את זה לקיצוניות של 'אני לא מסכימה למה שאתה ולכן לא מספקת הבנה/קבלה'.

 

ולא רואה בעיה בלהכיל.

אני חושבהנחש המקסים
שאולי תפעל בקיצוניות השניה שאולי היא תבין איפה היא נמצאת..

כל דבר שהיא תבקש מימך תגיד לה:
לא באלי,לא זורם לי,לא מסכים איתך..
אולי כשהרצונות שלה לא יתמלאו היא תבין ותדע את האיזון בדברים שהיא אומרת..

היא ככה גם היית בחברות שלכם?



זו השיטה לדעתי....יהודה224
כן;סתם עובר אורח

אבל אני פשוט לא כזה.

לא יודע להיות נקמן, קר רוח, לעקוץ. לא רוצה להיות בעל כזה. בשום אופן לא.

בחברות - בארוסין?

לא, אז היא הייתה אחרת לגמרי. היום היא אומרת שאז היינו לבד בלי מסגרת של בית ועבודה ושגרה ולכן הייתה פנויה, אבל היום אני צריך "להשתלב" בתוך הבית

אני שמחהנחש המקסים
שאתה לא כזה !!
זה אומר כמה אתה נטול אגו ובא בענווה וממש בנוי לזוגיות.
עם זאת הצד השני לא מבין ורואה את הצורך שלך..

*אמרת שאתם אצל יועץ- ועדיין אין שינוי באורח חיים שלה .
*דברת יפה איתה -והיא עדיין לא מבינה ואפילו אומרת שהיא לא חייבת לך למלא שום צורך..(כמובן שמדובר בהקצנה מצידה.( וזה נכון על פניו)).

*אז מה היא כן תבין באמת ?.
מה יכול ללמד אותה שהיא חיה עם עוד בנאדם ולא רק עם עצמה ?!..

מעניין איך הזוגיות בינכם ביום יום ?..
כאילו עושה רושם דאם היא צרירה משהו אז היא עושה ואם לא ,אז פשוט לא...
יש כאן נק' שהיא דורשת מאוד עמוק מצידה.
לראות איך היא בכלל תופסת זוגיות?.
במה זה בא לידי ביטוי אצלה.
איך היא תופסת משפחה ?.
איך זה בא לידי ביטוי זוגיות עם ילדים מבחינתה?..
באמת זה שאלות אמנם קצת קשות אבל אמיתיות מאוד...
כי אם היא רואה כל הזמן רק את עצמה אז הייתי מתחיל לחשוש..(ולא ממקום של להבהיל וכו')
אבל צריך לראות מאיזה מקום מגיע לה כל התפיסה הזאת..

לכן אולי כדאי לעשות איזה זעזוע שאולי תבין איפה היא נמצאת.
ולגביהנחש המקסים
מה שהיא אומרת- מ"ז שאז היא היית לבד בלי מסגרת וילדים והיא היית פנויה יותר ?..

וזה דהיא אומרת לך שאתה צריך להשתלב בתוך הבית ?..

תשאל אותה..

אני יכול להתערב איתך שברגע שלא תמלא את הרצון שלה היא יכולהתלהתהפך עלייך(לאורך זמן)

אני חושב אחי שאתה באמת צריך למצוא דרך איך לזעזע אותה..
כי עושה רושם שכאילו היא באמת רואה רק את עצמה..

ובחיים זוגיים זה בלתי אפשרי לחיות ככה.
מסכימה עם זה שזה יכול להתהפך עליוקורונה משמחה
לאורך זמן, ובגדול!
ולכן חייבים לטפל.
אבל שיטת החינוך של להראות לה איך זה כשמתעלמים ממנה-
היא מסוכנת.
הוא לא מחנך שלה, הוא בן זוג .
אני לא שוללת אבל מציעה להתייעץ על זה קודם עם איש מקצוע.
זה עלול להיות הרסני אם יעשה לבד .

חוץ מזה "סתם עובר אורח " (איך מתייגים??)
אתה נשמע אדם טוב שמגיע לו יותר.
אל תשתכנע לרגע שלא מגיעה לך הכלה והקשבה וכו
אתה בנאדם, לא מנהל מפעל, לא מאמן,
אתם זוג, ביחד, ושניכם צריכים לתת את הכי טוב לשני.
גם לך מגיע להיות ברגעים של חולשה ו"נזקקות".
ברמה השפויה כמובן- כל אחד חייב את זה.
תתעקש על זה, עם הרבה עבודה היא תבין בסוף
כמובןהנחש המקסים
שאמרתי שקודם כל ידבר עם היועץ לפני שהם נפגשים איתו ויפתח בפניו את הנושא.

ואז ככה היועץ יפנה ויעורר שיח על הנושא וכמובן שדרך טיפול.

ונכון - הוא לא מחנך שלה.
הוא בן זוג שלה !

ואחרי כל הדברים שהוא עשה(ועשה נכון)
היא עדיין מתעלמת ממנו.
(גם ששיקף לה את העיניין)
לכן,אנחנו נגד משחקי כוחות וזה לא אמור להיות שם.
אבל כבנאדם לא מבין מה 'הבעיה' זה הכי חמור.
ולכן צריך לדעת איך לעורר אותה על זה.

ולפעמים כדי להגיד אמירה מסויימת עושים מעשה מסויים.
לא אומר שיעשה את זה בצורה קיצונית (ואולי כן)
אבל שיעשה זאת בצורה די עיקבית (עד עכשיו היא שמעה כן אז עכשיו יהיה גם לא)
ואז כשיעלה הנושא והיא תגיד :"אבל ביקשתי מימך" וכו' הוא יגיד לה :"אני לא חייב למלא לך את הרצון ,הרצון הוא *שלך* ולא שלי ".
ואולי יפול לה האסימון..
(כמובן שזה דרך די קיצונית ועדיף לדבר עם היועץ או איתה שוב ונסות שוב להסביר לה את העינין)

במידה ולא- לא רואה משהו אחר לעשות..
כשאדם רואה את עצמו- הוא רואה רק את עצמו ותו לא.



מסכים. צריך להתייעץ עם איש מקצוע!יהודה224
זה לא נקרא להיות רע. זה ללמד דרך המקל ולא דרך הגזרנוגע, לא נוגע
כי אין מה לעשות יש כאלה שלומדים רק ככה. ואחר כך אפילו אומרים תודה שלא ויתרו להם ובזכות זה הם השתנו.

אגב, חלק מעבודת המידות זה גם לדעת להיות קשה כשצריך ולא רק רך ונחמד.
לפעמים אדם שלי כאב לו לא יודע מה זה כאביהודה224
פשוט תנסה פעם אחת להחזיר באותה מטבע ואז יכול להיות שהיא תבין מה אתה מרגיש
נשמע ליבת 30
שיש לה כל מיני עקרונות קצת משונים.
מאיפה היא קיבלה אותם?
מהבית שלה?
מאתרי אינטרנט שהיא מסתובבת בהם?
''תעשה לבד'' זו תשובה מתסכלת ומרגישה. מאוד לא אופיינית לאישה שבפשטות- אוהבת את בעלה.
נראה לי שאתה צריך לדבר איתה, לא רק על מה שאתה מרגיש, אלא על העקרונות האלה.

אז מה אם היא רוצה גבר גדול וחזק.
הגיע הזמן שתבין שבעלה הוא בנאדם.
סליחה, אבל התעצבנת עליה פעם בגלל זה?
יכול להיותאמא וגם
שאתה מצפה ליחס הכלה והקשבה בזמן שהיא טרודה בענייני הבית או בכלל?
מה יקרה אם תשבו בערב לשוחח בכיף ואז תשתף אותה?
נכוןסתם עובר אורח

בערב כשהכל רגוע יש לנו שיחות טובות.

מבחינתה במשך היום היא עמוסה/עסוקה וממילא חסרת אפשרות ממש להתייחס או להגיב.

 

המשפט ל 'אם אתה רוצה תעשה לבד' - נגזר מזה שמבחינתה המון דברים ביומיום היא עושה אותם לבד בלי להיעזר בבעלה או לספר לו. ואולי בגלל שהיא הרגילה את עצמה (בצורה גברית, לא נשית) ממש לחיות עם עצמה לבד, היא לא מצליחה להבין בעל שרוצה לחיות בשותפות.

 

חייב לציין שעם הזמן יש שינוי לטובה, וגם העבודה אצל היועץ עוזרת.

א

שמחה לשמוע שיש שינויאמא וגם
יש נשים שהן יותר משימתיות, ופחות זקוקות לקשר אינטנסיבי, כמו שיש גברים שהם יותר רוצים לשתף ולהיות כל הזמן יחד.
אמנם נהוג לשייך את הרצון לקשר ושיתוף, ואת המשימתיות והלהסתדר לבד לגברים,
אבל זו הכללה גסה שאינה נכונה בהרבה מקרים.

מה שכן נכון הוא שבהרבה זוגות יש צד כזה וצד כזה, וצריך ללמוד איך להתנהל עם זה נכון.


לדוגמא לך הייתי ממליצה למצוא עוד מקורות לקשר ולשיתוף כמו חבר טוב,
כדי שלא תהיה תלוי רק בה,
ולכבד מאד את המרחב שהיא זקוקה לו בשביל להרגיש שאתה לא כל הזמן 'מפריע' לה.
לא בגלל שזה אתה חלילה, אלא כי אנשים משימתיים הם פשוט לא 'פנויים' כשהם באמצע לעשות משהו.
כך גם תפגע, וגם עלול להתפתח אליך איזשהו יחס של מטרד, שזה מאד לא נעים, גם אם לא אישי כלפיך.
ומעבר לכל זה כמו שאתה רוצה שיכבדו אותך- גם היא זקוקה לזה שיכבדו את הצורך שלה במרחב בזמן שהיא עושה.

ולעומת זאת תוכל ליזום פעילויות זוגיות למשל ארוחות ערב, או טיולים בחוץ (אפילו סיבוב) או דברים כאלה ושם לזכות בתשומת ליבה ובזמן שהוא באמת רק שלכם....


הבעיה נראה ליהנחש המקסים
שפיספת היא בכך שהיא רוצה משהו מסויים היא סוג שמקבלת אותו ואם לא היא מתעצבנת עליו.

נכון שיש אנשים משימתיים וצריכים חופש יותר.
אין ספק.
ויכול להיות שיש לו יותר צורך בדיבור איתה.

(מה שלא בהכרח נכון - {זה רק בעל השירשור יגיב}
כי יכול להיות שבאמת יש לו צורך ואם לא מתאים לה הוא צריך באמת לעבוד על כך ולהבין ולשחרר אותה יותר)

אבל העיניין פה שיש ארוחת ערב הוא סיים לאכול באצלקוםתוהיא אומרת לו תשב איתי(גם אם אתה לא עושה כלום)
והוא רוצה לקרוא משהו- וגם את זה היא מונעת ממנו..
אז עושה רושם שהיא במובן מסויין תופסת את הזוגיות אחרת מאיך שהוא תופס.
ולדבריו -היא יותר פתוחה עם חברות וכו' ...
לגבי הארוחת הערבאמא וגם
אין ספק שהיא נוהגת יחסית בשתלטנות... הרושם שאני מקבלת זה שהיא אישה יחסית חזקה והיא בעצם רוצה שבעלה יהיה יותר חזק ממנה,
ומאד קשה לה לקבל את הדברים שבהם מתבטא שהוא לא כזה....

בנוסף לכך שהיא צריכה מרחב, ומבחינתה כל הזמן מפריעים לה (ואם זה נכון, זה אגב צורך מאד מאד בסיסי שלה שהיא לא מקבלת)
וזה מוביל אותי לשאלה הבאה לפותח:
כתתב שכל דבר שהיא צריכה היא מיד מקבלת בטיפול חירום וכו'.
האם מדובר בדברים שהיא הגדירה שהם הצורך שלה? (כמו שקט או מרחב) או בדברים טכניים סתמיים יחסית שהיא ממש מבקשת, כגון להביא משהו מסויים או להכין כוס קפה, או אולי בדברים שאתה היית רוצה לקבל ומגדיר אותם כצורך, אבל לא בהכרח שהיא הייתה מגדירה אותם כמה שהייתה רוצה לקבל,
ואולי אף היתה מגדירה אחרת את הצרכים שלה?


כל הכבוד על עצם זה שדיברתם על זהכבר לא ישיבישער

זה לא מובן מאליו וזה מדהים.

השאלה כמה ממה שכתבת זה בדיוק מה שהיא אמרה וכמה הבנת לבד..

 

תנסה שוב להציף את הענין ותסביר לה כמה זה כן חשוב לך, וכמה אתה צריך ומצפה דווקא לחלק של ההכלה והתמיכה.

 

בן זוג אמנם לא צריך לספק *כל צורך*, אבל כמו שאתה כותב שדווקא החלקים האלה חשובים לך - תסביר לה את זה.

 

המון הצלחה אחי!

נגעת לליבי..

 

נשמע שיש שם משהו שאתה לא קולט עליה נכוןלב אוהב

אולי יש לה איזה משהו כלפיך שלא בא לה טוב בעין

ולכן היא מתנהגת ככה קצת בריחוק, וקרירות...

כי אתה אומר שעם אחרים היא מכילה ועם עין טובה ורק בבית....

 

וממש כואב שמרוב שזה ככה אתה כבר חושב שזה נורמלי

בעיניי לא, 

זוגיות זה לגמרי להקשיב לצד השני הקשבה מלאה, הכלה, להיות שם בשביל השני. זה בסיס!....

 

נכוןסתם עובר אורח

האמת שהיא הודתה בזה פעם.

אמרה שהיא נישאה איתי מתוך חלום כלשהו, וכלל לא ראתה בי 'בנאדם', וכיום יש מצב שיש בי המון חלקים, כלשונה, שהיא פשוט לא סובלת. והיא יודעת שהיא צריכה לאהוב אותם עם הזמן. (היא אמרה את הדברים האלו בכאב גדול ואמיתי שאפשר רך להעריך, עם אחת מולי באיזו שיחת נפש, ופעם אחת אצל היועץ... שהיה די בהלם)

הבאסה היא ש... זה רק מצידה.

אני ראיתי בה אדם שלם גם בפגישות, בהיכרות, ומבחינתי ברגע שנישאתי איתה קיבלתי באהבה את כל כולה על כל מרכיביה וחלקיה. (והיא מודעת לזה, ולכן כואב לה שהיא לא שם)

ככה היא אמרה? במילים האלה?לב אוהב

"שיש חלקים שהיא פשוט לא סובלת???"

תראה לאט לאט ככל שאתה מפרט זה ממש נשמע פערים באיך שאתה רואה אותה ובין איך שהיא תופסת אותך.

וגם פערים מבחינת המודעות שלכם והרצון שלכם להתקדמות ועבודה ביחד.

רק הכי חשוב שלא תגיע למצב שאתה מתרפס אליה, או שהיא מצליחה (בלי כוונה או בחוסר מודעות...) קצת לעשות ממך סמרטוט...

וזאת ממש שאלה אם לפתוח את זה מולה, את העניין של מה את לא אוהבת בי, מה מציק לך בי... לא מתוך מסכנות..

פשוט מתוך המקום של רגע היי היי לא מגיע לי יחס כזה! ואם משהו מפריע- תגידי. לא בטוח שאני יוכל לשפר את זה, אבל לפחות שאדע במה מדובר, ששנינו נדע שאנחנו בתוך זה ביחד. כלומר זה שיש לה בעיה עם משהו בך, זה לא אומר שהיא יכולה לקחת את זה איתה עכשיו לעולמה הפנימי ויאלה תתמודד... אתם צריכים לראות מה אתם עושים ביחד כדי לדאוג שלכל אחד יהיה נעים להיות בחברתו של השני! לפחות נעים, אפילו לא דיברתי על אהבה....!

לקבל כתף קרה, מבט קריר, זה ממש לא נעים!! 

במשפחה הגרעינית של אבא אמא ואחים אולי אפשר להחליק את זה, אבל בין בני זוג זה נשמע לי כל כך כואב ומתסכל.

שפשוט קשה להמשיך בשגרת חיים במצב כזה...

 

המצב אומר דרשני, בקיצר...

במילים האלו, כןסתם עובר אורח

חסר לה אולי קצת עידון. לא יודע.

צורם.

היפה בה שאין בה שום רצון לפגוע או להציק או סתם להיות פוגענית. היא לא כזו, אלא מאוד מאוד ישירה וכנה.

 

המשעשע הוא שהיא בטוחה בכל ליבה שמבין שנינו, אני הוא החסר טאקט... (יש בי ישירות מסויימות בשיחות פנים אל פנים)

בקיצור, מה אגיד.

 

זה קשה.

היא יכולה בהחלט לתת מעצמה יותר ולהקשיב ולהיות, אלא שהיא, ציטוט: לא רוצה לעודד את ההתנהגות הזו.

נראה לי שיותר מהכל מטריף אותי ההסתכלות ה'טיפולית' שלה הזו. אלו לא מילים שהיא אומרת, אלא צורת חשיבה שלה עם עצמה.

אולי היא מפחדת מלספק את הצרכים האלה שלךנוגע, לא נוגע
כי היא חושבת שזה יהפוך אותך לאדם חלש ואז לא יהיה לה על מי להישען.
צריך להראות לה שאתה אדם חזק ושאין סתירה. שגם לאדם חזק יש צורך בדברים האלה. הרי גם לאבאלה הגדול והמגונן יש את אמאלה שאוהבת אותו ואיתה הוא לא רק האבאלה הגדול אלא גם אדם שצריך אהבה. ואדם שאין לו צורך בזה, גם אם סמוי יותר, הוא אדם שפשוט חי בהדחקה.
המודעותרננה*

פה היא ברמה ממש גבוהה ומעוררת הערכה.

במיוחד הכתיבה השקולה והמתונה, בלי סערה והטחות והאשמות

נראה שאשתך זכתה בפיס,

אבל היא לא מבינה שבצורה הנוכחית התחזוקה של ה'פיס' הזה קצת מתערערת..

הצורך שאתה מציג הוא בסיסי ומחוייב, לא 'נשי' ולא מוגזם ולא תלותי.

אני מכירה את הראש הזה ממנו היא מדברת,

זו גישה שקיימת אצל נשים לפעמים - והיא מוטעית ושגויה ומכאיבה

 

עם סבלנות ואורך רוח כמו שלך, יש תקווה גדולה לשינוי -

אבל אם יצרת שיחה כמה וכמה פעמים (מסיקה מ'מדברים ומדברים')

וממש אין שום כיוון של הבנה מצידה,

אני אישית מציעה להתייעץ עם איש מקצוע..

כדי לא לעבור דרך מדי מייסרת

שינוי בכל מקרה לא קורה בבת אחת.

זה לא שמחר מדברים - מחרתיים זה קורה.

אבל לפחות את ההכוונה איך לעשות ומי ומה, אולי כדאי..

אולי תציע לה - שהנקודה הזו ביניכם ממש מכאיבה לך

ונראה שאתה לא מצליח להבהיר לה את זה, 

וחשבת אולי תלכו לייעוץ.

אם היא לא תסכים או תרתע, תוכל ללכת לבד.

 

מהכרותי עם 2 נשים בסגנון הזה -

זה לא מרוע,

זה פשוט תפיסת עולם נוקשה (לפעמים מהבית, לפעמים מהחברה)

שממש קשה להן לעכל גישה אחרת.

אבל זה לא טוב. וחבל.

בהצלחה גדולה!!

חייבת לומר לך.יהודית12
(לא קראתי תגובות.) בתקופה הלא קצרה אחרי החתונה שלנו,היתה לנו זוגיות מזעזעת. היינו שקועים כל אחד בצרכים שלו, במבחנים לבן זוג השני, בתפיסות לא רלוונטיות מהבית או ציפיות לא ריאליות אחרי שנים של כמיהה לזוגיות. שנינו אנשים טובים אבל לא היינו טובים בכלל אחד לשני. זאת היתה תקופה איומה של בכי ומריבות, סבלנו. היום, כשהחיים שלנו קשים ולחוצים פי מליון אולי אנחנו כמעט אף פעם לא רבים, תמיד שמים בראש את הצרכים של האחר ובאמת יש לנו זוגיות מתגמלת ומאושרת.
זה תהליך וקשה לי לפרוט מה בדיוק קרה אבל בטוח שבהתחלה לא היינו ממש אנחנו בזוגיות ולקח זמן עד שהצלחנו לנשום עמוק ולהרגע ובאמת לראות זה את הצרכים של זו ולהפך. ככה שלדעתי יש לכם תקווה רבה. מציעה לך לא לוותר על הצרכים שלך בזוגיות ולהמשיך להניח ולבקש אותם.
מסייגת שנקודת ההתחלה שלנו היתה אהבה גדולה ולא בטוח שהיינו מתגברים על הכל אם לא.
נשמעת ילדותית מאדהריונית ותיקה
אם היא צעירה נורא אז כנראה שהיא עוד תתפקח ותבין שגבר הוא לא רק מה שלימדו אותה באולפנה , שיש לו רגשות וחלומות ורצונות ורגש.
בא לי להגיד לך שכדאי לך לחכות עם הבאת ילדים לעולם עד שתרגיש שהקשר עולה על השביל הנכון
ואוו... ממש עצוב לקרוא, ממש לב אוהב

יש כאן איזה משהו מוזר אבל

כי מצד אתה רושם שהתאהבת בה, והערצת תכונות שלה

ושיש לכם רגעי אושר גדולים

ומצד שני - קיצוניות גדולה לצד השני, שאתה מרגיש לא בנוח וסליחה שאני אומרת נשמע שאתה מפחד מהתגובות שלה ושהיא קצת מאיימת עליך.... או מקטינה אותך...

 

לא יודעת, משהו פה מוזר לי.

אתה רוצה להגיד לי שהיא לא מרגישה מה הולך?

שהיא חסרת רגישות לצרכים שלך???

והייתם בטיפול וכלום לא השתנה??

 

משהו פה בתקשורת נשמע לי מוזר...

אולי תפרט קצת איך השיח בינכם...

 

אוי זה נשמע מאד קשהאמא וגם
אתה יכול לתת דוגמא לצרכים האלה שלך?
בחיים לא ההית נשוי ולכן לא חווית הרגשות כאלהמוש השור...
החלום ושיברו-חולמים על חיי נישואין כמו בדיסני, כמו שפינטזנו עשרים שנה. אספנו דמות מושלמת שאיתה היינו רוצים להתחתן ומסתבר שדמות מושלמת שאינה משתנה אף פעם יש רק במוזיאון השעווה...
אז מה עושים? שתי ברירות- לפוצץ הכול חתימה אחת כמה דקות ואתה גרוש. או להבין שזו המציאות הנפלאה של חיי נישואין עבודת המידות אין סופית על עצמך לא על אישתך. ולחיות חיים מאושרים עם עליות ירידות התרסקויות נסיקות נשיקות חיבוקים עצבים שתיקות .
תחליט מה יותר טוב לך... ודרך אגב הסיפור פה זה לא היא אלא אתה- לכול אחד יש את החלק שלו בטנגו. אין צודק או לא צודק יש חכם ועושה עבודה עצמית או לא.
תצליח תן חיוך קח שלוק אלכוגל ותוריד את החלומות שלך לזוגיות שלכם
לא יודע מה אתה מדבר אחיהנחש המקסים
זה נכון שצריך לעבוד על המידות ולהיות אדם טוב תמיד
(בלי שום קשר לנשואים)

וזה לא או גירושים או תקבל אותה כמו שהיא.
זה לא שחור וללבן.

יש תהליך שצריך לעבור כדי ששתיהם יכולו לחיות טוב ביחד !.

וכשאדם לא מבין ויודע על בעיה בדפוס התנהגות הזאת ולא יודע כמה היא יכולה להיות הרסנית אז צריך לעורר אותו לזה.
(במיוחד אם זה אדם קרוב אלייך ובתנאי שזה נעשה באהבה גדולה)
הבעיה היא הרבה יותר מהותית מכך שהיא לא רוצה לעשות דבר אחד או שתיים.

וכמו שאמרו פה - הבעיה המרכזית בעיניי היא הדפוס שהיא תופסת לגבי בעלה.
שהוא צריך לספק לה הכל והיא צריכה ברמת הבישולים וכו'..
והתוצאה של בעיה מהסוג הזה בכך שהיא לא מוכנה לספק את הצורך של בעלה.


הוא צריך לספק לה הכול ושיגיד תודה שהיא מבשלת...מוש השור...
היא מלכה והוא התחייב לספק לה כול מה שהיא תרצה.... זו נקודת הפתיחה מפה הגבר צריך להבין את מקומו ולבנות את הזוגיות שלו. ילמד להכיל לפנק לכבד.. הפועל היוצא של זה שאת אותם הדברים אישתו תעשה בשבילו
זה ממש לא תמיד עובד ככהלמה לא123

יש נשים שפשוט יהנו מזה,וישבו רגל על רגל

מכירה אחת כזו לפחות

אז נוריד אחת.. נשארו שלוש מיליון וחצי נשיםמוש השור...
וגם האחת הזו אנחנו לא נגדיר אותה בתור אישה עם אישיות רעה
חולקת עליך ממשלמה לא123

בדיוק כמו שאני חולקת על המשפט:תעשי אותו מלך,הוא יעשה אותך מלכה"

כי יש גם מלכים רודנים

וכן,זו שאני מדברת היא לא רעה בכלל(יש לי קשר טוב איתה),אבל היא נצלנית ברמות על

אחי אם גישה כזאתהנחש המקסים
זה גירושים בטוח !!!.
מה נראלך ,איפה אתה חי?

תיהיה מציאותי..

זה נכון שיש חיוב לבעל לאישתו.
אבל חייב גישה שתיהיה לו/ה.

ואף אחד לא חי בגישה שחייבים לו/ה משהו ...
אף אחד לא חייב לאף אחד שום דבר ..
ואם משהו חי בגישה כזאת שילך לחפש את החברים שלו/ה...
גם היא מתחייבת לכבד אותויהודה224
זה ממש לא חד צדדי כמו שכבודו מציג אתזה, זו גישה מאד פופולארית אך לא עובדת תמיד...
משהו פה מתפספס לגמרינגמרו לי השמות

קשה לשים בדיוק את האצבע על מה, כיוון שצריך לגמרי לשמוע את *שניכם* לעומק

ולהכיר את שניכם לעומק,

אבל לגמרי יש כאן נקודה שמתפספסת.

 

כתבת שאתם נמצאים ביעוץ זוגי - האם אתה מעלה את הנקודה הזו בפני המטפל? אם כן, מה הוא עונה?

 

כתבת גם שאתם נמצאים בתחילת נישואיכם,

ומצב של "מאבקי כוח" או אי הבנות וחיכוכים רבים מאוד אופיינים לתקופה הזו,

כי בעצם עוברים ממצב של רווקות - שרואים אחד את השני בשיא יופים וחוזקם

למצב של נישואין - שהמחויבות והמובן מאליו והשיגרה לאט לאט תופסים מקומם בלב וגם הצד הפחות יפה של בן/בת הזוג מתגלה בשיא גודלו...

וזו תקופה לא פשוטה, אבל אפשר בהחלט לעבור אותה נכון ולהחזק עוד יותר.

 

אתה מתאר מצב שבו אתה עונה על כל הצרכים של אשתך

ושהיא לא עונה על אף צורך שלך.

זה מצב לא תקין ולא אפשרי, אף אדם לא יכול להתקיים לאורך זמן בלי מילוי הצרכים הבסיסיים שלו.

 

אבל חשוב להבין מה בדיוק קורה כאן.

לא נשמע הגיוני שאישה טובה שאיתה התחתנת ואוהבת אותך ואתה אותה תחליט בכוונה תצחילה לצפצף על הצרכים שלך.

משהו כאן הריקוד הזוגי ביניכם צריך בירור.

תוכל לתת אולי דוגמא לסיטואציה ספציפית שקורית ביניכם - בה אתה מדבר את הצרכים שלך?

מה אתה אומר, בדיוק?

מה היא עונה, בדיוק?

איך אתה מגיב לתגובה שלה, בדיוק?

אם תיתן דברים יותר מדויקים יהיה יותר קל לכוון.

 

יכולות להיות כ"כ הרבה סיבות, ואם מגיעים לשורש הרבה יותר קל לחתור לפתרון הנכון *עבורכם*

עבור "סתם עובר אורח ואשתו" בדיוק.

 

צריך להבין את הדינמיקה ביניכם

את מה שגרם לך להיות כמו שאתה, החל מהילדות

את מה שגרם לאשתך להיות כמו שהיא, החל מהילדות

 

האם אתה טיפוס מרצה כבר מילדות?

האם חשוב לך מאז ומעולם לשים את צרכי האחר לפניך?

 

אם כן, זו תכונה שיכולה להיות מאוד מבורכת ומראה על לב טוב ורגישות רבה,

אך צריך מאוד מאוד להיזהר ולשים לב *לא לאבד את עצמך בדרך*!

ז"א, לא לדרוך על הצרכים שלך!

לא להתעלם מהצרכים שלך!

לא לרמוס את עצמך!

ובטח שלא לתת לאשתך או כל אחד אחר לרמוס אותך או את הצרכים שלך.

 

גם *לך* יש חלק מאוד חשוב כאן.

אתה בעצם מאפשר בדינמיקה שלכם את הרמיסה וההתעלמות הזו מהצרכים.

אתה כאילו "|מקבל" את רוע הגזרה בהכנעה ומוותר.

וזה לא נכון לענ"ד.

צורך הוא צורך.

אדם הוא אדם.

אפשר לבוא אחד לקראת השני, לוותר, לסלוח, למחולף להעביר

אבל צרכים בסיסיים ומי שעושה אותנו מי שאנחנו - על זה לא צריך לוותר ולרמוס.

אתה אדם!

יש לך צרכים!

אם אשתך עושה פרצוף חמוץ שאתה אומר שאתה צריך משהו - תמשיך!

תאמר לה איך אתה מרגיש!

דבר איתה בשפה של צרכים

תתרכז בעצמך ולא בהטחת האשמות כלפיה - כי זה רק יסגור אותה.

דבר מה קשה לך

מה כואב לך

מה מפריע לך

מה משמח אותך

למשל

"אשתי היקרה

קשה לי כש____

הייצתי שמח אם_____

אני צריך ____"

אם היא עושה פרצוף - אתה במקום לפרש את הפרצוף הזה כסוף השיחה ושהאתה לא מעניין אותה - מפרש את הפרצוף שהיא לא רגילה ***פשוט לא רגילה*** לשמוע קשיים שלך או צורך שלך לכן התגובה כזו

והתפקיד שלך ***להרגיל*** אותה לזה!

כן כן

גם אתה לוקח חלק מאוד גדול במה שקורה כאן.

החל מלא לתת לה להתעלם מהצרכים שלך

דרך לעמוד על שלך

וכלה בללמד אותה ולהרגיל אותה לראות גם אותך ואת הצרכים שלך.

 

וזה מתחיל מעצמך.

אתה קודם כל צריך לקבל את עצמך.

להבין שאתה עצמך גם חשוב.

שאי אפשר פשוט להתעלם מעצמך ומצרכים בסיסיים שלך.

שאתה אדם, בן אנוש.

ושהדינמיקה הזו חייבת להשתנות וגם לך יש חלק בלתי מבוטל בה.

 

אז אחרי שאתה מפרש את הפרצוף בפרשנות אחרת של "היא פשוט לא רגילה, אני לאט לאט ארגיל אותה ולא אבהל מהפרצוף"

אתה מגיב:

"קשה לי לראות שאת עושה פרצוף כאשר אני מדבר איתך על קשיים שלי.

למה עשית את הפרצוף?

 

ואז שומע אותה.

 

אולי אפילו תופתע מהתשובה.

 

ולפי התשובה אתה ממשיך, לא מוותר, וממשיך לומר מה קשה לך

אפילךו אם יש פרצוף

 

אם היא עונה "אני צריכה גבר חזק"

אתה עונה:

"אני תמיד אהיה חזק בשבילך ותמיד תוכלי להישען עליי.

אבל גם לגבר חזק יש קשיים, יש רגעי שבירה

תראינ את דוד המלך, את יהודה, את משה רבנו, כל גדולי וענקי העולם חוו קשיים והצטרכו להתגבר על דברים ולפעמים גם נפלו.

זה לא אומר שאנהי לא חזק

הפוך - אדם שיודע להכיר בחולשות שלו הוא יותר חזק. והוא גיבור.

אני צריך שגם את תהיי מקור לתמיכה עבורי כמו שאני עבורך

וזה לא מוריד בכהוא זה מהסלע והמשענת שאני אהיה תמיד עבורך.

 

אולי זה יושב אצל אשתך על פחד בתת מודע.

אולי היא חושבת שאם קשה לך אתה "תישבר" לה ולא יהיה לה יותר הסלע האיתן שהיא מכירה ונשענת עליו.

לאישה מאוד מאוד חשוב הביטחון.

זה צורך בסיסי שלה להרגיש ביטחון מבעלה, להרגיש שהוא תמיד שם בשבילה כמו סלע איתן.

וואלי אם היא אומרת לעצמה: אם תעני לו הוא יתבכיין כמו ילדה ולא יהיה גבר ואז יתרסק ולא יהיה מי שיחזיק אותך כשתצטרכי

אז צריך לענות לפחדים שלה

להרגיע אותם

היא צריכה להבין שגבר עם קשיים וגבר שמודה בחולשות או צרכים שלו - זה גבר חזק ועדיין יהיה חזק עבורה כל הזמן!!!

ולהיפך, זה רק מעצים את החוזק. כי הוא אנושי! ולא מתעלם מהאנושיות שבו ובסוף מתפוצץ מבפנים ואז מבחוץ.

לצערנו, כל התרבות שלנו, החל מילדות, מרגילה אותנו ש"אמא אמרה לי דני ילדי הוא גיבור וחזק ילדי לא יבכה אף פעם...

אז למה אמא למה בוכות הדמעות מעצמן?"

 

כאילו מגיל פצפון מרגיל אותנו הנשים שגבר לא בוכה אף פעם

ואתכם הגברים מרגילים שלבכות ולהיות בקושי זו חולשה.

 

וזה עיוות!!!

זה עיוות

עיוות

עיוות

כואב הלב כמה כאב נגרם מזה!

 

גם לגברים שמרגישים שהם "לא גבר" אם נתקלים בקושי בחיים

ובוא, כולם כ-ו-ל-ם נתקלים בקושי בחיים שלהם!!!

וגם לנשים שחושבות שאם הגבר שמולם בקושי זה אומר שהוא רכיכה חסר עמוד שדרה וילדה קטנה...

 

זה פשוט עיוות!

לא נכון!

גבר הוא גבר גם אם בוכה!

מותר לבכות!

מותר שיהיה קשה!

מותר שיהיו צרכים!

והאישה צריכה ללמוד את זה

להבין את זה

לקבל את זה

להכיל את זה

להתרגל לזה

 

ואתה צריך לא לתת לעצמך לרמוב את הצרכים שלך

לא לתת לאשתך להתעלם מהם ולדרוך עליהם

לענות לפחדים שלה שאתה עדיין הגבר החזק שלה וזה לא ישתנה

לומר שאתה זקוק לה ולתמיכה שלה גם

שזה חלק מחיי הנישואין.

 

והייתי מציעה לכל אחד מכם לפתוח הכל ביעוץ הזוגי, בשביל זה הוא שם.

לא כדי לשים פלסטר על דברים

אלא כדי להגיע לשורש של הדברים

להבין מי זה בכלל סתם עובר אורח?

מה הוא עבר בילדות?

מה האופי שלו?

מתי עוד הוא נתקל במצב שלא ראו את הצרכים שלו?

איך הוא הגיב?

ואטיך הוא מגיב עכשיו?

ואיךף הוא מפרש את ההתנהגות של אשתו?

והאם יש פירוש אחר אולי?

 

ומי זאת בכלל אשתו של סתם עובר אורח

ומה היא עברה בילדות

ואיזה מודל הורי היא ראתה

ואיך היה אבא שלה?

ומה היא הרגישה בתור ילדה?

ומה זה אומר עבורה גבר שקשה לו?

ואיך היא מגיבה כאשר בעלה מביע קושי?

ואיך הוא מגיב לה?

ומה זה גורפ לה להרגיש?

ואיך היא מגיבה אז?

ומה התפיסות שלה והאמונות שלה?

ומה המטענים שהיא סוחבת?

וממה היא מפחדת?

 

צריך ממש דבר דבר לגעת בעומק ואז יהיו תשובות אמת.

 

בהצלחה רבה רבה.

זה לגמרי נשמע פתיר ונכונו לכם עוד שניםפ רבות רבות וטובות טובות יחד אחרי שתלבנו את הדברים,

רק לא לוותר על הליבון שגם *אתה* וגם *אשתך* תרגישו שלמים!!!!

 

 

איזו מדהימה אתלמה לא123

כל מילה פנינה

תודה רבה לך ⁦♥️⁩נגמרו לי השמות
זה יפהסתם עובר אורח

וכן, זה הקו שאני מנסה לעשות.

להזכיר לה פה ושם שיש לי צרכים, להתעלם מההבעה הלא נעימה ולהמשיך הלאה.

עם הזמן כבר קרו כמה וכמה דברים שהיא עשתה בשבילי, זה סגנון של בנאדם שהכל באגביות כזו. שום דבר לא: אוקיי, קיבלתי.

שאלו פה כמה מה הכוונה צרכים שלי.

הכוונה דברים הכי קטנים ביומיום. לא רוצה לתת דוגמאות, דברים הכי קטנים ביומיום, שלהקפיד עליהם לוקח שניה. אבל אין בה שום רצון להבין אותם. (פעם כמעט רבנו על מיקום של המיטות בחדר. הסברתי לה שחשוב לי מיטה רחוקה מהחלון, ליד שידה, יש לי חפצים שאני מניח עליה בלילה, וכולי. והיא פשוט התעקשה ש'מה הבעיה'? תניח את החפצים שלך על הכרית לידך, כמוני. ואז תהיה ליד החלון ותתכסה טוב יותר, נו, מה הסיפור.) מבחירה. זה הכאב. לא שאין בה יכולת. יש לה.

אין לה רצון. יש לה תפיסה שאדם התחתן הוא צריך לזרום ולשנות דברים בשביל השני, גם בחייו הפרטיים.

 

צרכים נפשיים בעיקר.

אני מאוד פעיל בכמה תחומי עניין, ויש לי המון סיפוק מזה.

לא רק שהיא לא מנסה להתחבר/להתעניין באותם תחומים, אלא שאם אני פה ושם פולט לה כמה שמחתי ש... וכמה נהניתי שמישהו ניגש אליי ברחוב והודה לי... התגובה שלה היא מייד: אה, אבל לא מבינה למה אתה בכלל עושה ככה וככה.

מן תגובה מותנית כזו. מהמותן. בלי שום הבנה שיש פה בן זוג שרוצה הכרה ושותפות.

שאני אדם על יצירה ועשיה ועולם - גם בלי קשר לאדם שאני מולה בבית (הגבר המקשיב שגם עוזר בבית... חח).

מקווה שהצלחתי להסביר.

 

מה שאתה מתאר עכשיונגמרו לי השמות

נשמע מאוד אופייני לשנה הראשונה לנישואים,

שבה בני הזוג לומדים לאט לאט (ולפעמים גם כואב כואב) על בשרם מהי נפרדות.

כי באירוסין, בחתונה, ההרגשה היא שממש נטמעים אחד בשנייה, שאנחנו כל הזמן יחד ואחד,

ואז לאט לאט צריך לבנות גם את הנפרדות הבריאה הזו,

ובשנה הראשונה לנישואין זה מאוד אופייני שכל אחד "מושך" לכיוון שלו - להרגלים שלו,

לרצנות שלו, לדפוסים שלו.

ולאט לאט לומדים *שאנחנו שניים! שני בני אדם שונים!*

ולכל אחד יש את העולם הפנימי שלו

ויש גם את הביחד הזוגי.

וכדי לבוא לביחד הזוגי מלא ושלם - צריך להיות קודם מלא ושלם עם עצמי ועם העולם האישי העשיר שלי.

 

אם אשתך ואתה מתווכחים על איפה תהיה המיטה וכו' - זה נשמע ממש זה.

שאתם צריכים לעבור דרך,

צריכים את הזמן עצמו,

שלאט לאט תלמדו מה כל אחד מעדיף, ואיך להגיע למצב בו *שניכם8 מרוצים.

נכון שאשתך לא שם כרגע. אולי אתה יותר שם ממנה עכשיו.

אבל אתם שני בני אדם שונים - בסופו של דבר לא התחתנת עם עצמך אלא עם אשתך.

בטוחה שאהבת אותה וראית בה המון המון תכונות טובות שגרמו לך לבחור בה ודווקא בה.

כל התכונות האלה עדיין שם.

היא נשארה עדיין היא.

מה שהשתנה זו *המציאות* שלכם

עברתם למציאות של חיי ניסואין

וחיי נישואין טומנים בחובם את העבודה, ההשקעה, העליות וגם הירידות,

מאבקי הכוח בהתחלה, לצאת מהביחד-האחד לנפרדות של שניים עם עולם אישי עשיר שבאים לביחד הרבה יותר חזקים ושמחים.

ואתם בדרך. לאט לאט.

תמדיך לומר לאשתך את הצרכים שלך.

תמשיך.

זה תהליך.

תבין שהיא מנסה כאילו "לחווט" אותך כמו שהיא רגילה - כי זה הכי נוח ועכשיו אתם חיים 24/7 לראשונה - אז כל אחד היה מעדיף שהשני יהיה עם אותם הרגלים בדיוק כמו שלו כדי שלו יהיה יותר קל ונוח...

אבל צריך להבין שזה לא עובד ככה

וההבנה הזו לכשעצמה דורשת זמן ותהליך.

אז להזכיר לה ולהמשיך לדבר את הצרכים שלך זה חשוב. בנחת.

לאט לאט תעלו על דרך המלך והיא תראה גם אותך ואתה אותה ותגיעו לפתרונות שנוחים וטובים *לשניכם* ולא רק לאחד/אחת מכם.

 

וזה שאמרת שיש שיפור אחרי היעוץ,

וזה שאמרת שיש שעות בערבים בהן השיחות ביניכם ממש טובות - זה כבר שתי נקודות לזכותכם וגם לזכותה של אשתך.

נשמע שלגמרי יש עם מה לעבוד.

צריך להבין רק איך ומה וכמה ולמה.

אולי במהלך היוםפ אאשתך טרודה מכל מה שצריך לעשות, ורק בערב שהכל רגוע היא באמת מתפנה לשיחות.

כמו שכאשר יצאתם והייתם רווקים - לא היה לכם את העול הזה של עכשיו של להחזיק בית ומשכנתא ובהמשך גם ילדים וכו' - ועכשיו יש. וזה שונה.

ואשתך צריכה להתרגל.

ולא כ"כ פשוט להתרגל בבת אחת לבית משלך

אז היא מנסה בערב, כשהיא כן רגועה, כן לדבר איתך. וזה מעולה וחשוב מאוד מאוד.

 

לסיכום החפירות שלי -

לדעתי חשוב להבין שמאבקי כוח ורצון של כל אחד מבני הזוג שהשני יהיה בדיוק כמוהו הוא לגמרי טבעי, במיוחד בתחילת הנישואין.

ויכול מאוד להיות שעל זה יושב כל הדבר הזה אצל אשתך, וכל האמירות שלה גם של "אה אבל אני לא מבינה למה אתה בכלל עושה ככה וככה" זה גם יושב על זה - שהיא מביטה רק מנקודת המבט שלה בלבד, ומצפה שאתה תתאים עצמך לכל מה *שהיא8 מרגישה וחושבת ורוצה.

היא צריכה לעבור תהליך וזמן כדי להבין שזה לא נכון, אבל זה די טבעי בתחילת הנישואין אצל רוב הזוגות.

אתה מצידך תמשיך לדבר את הצרכים שלך, ומה חשוב לך, ומה כואב וקשה לך ומה משמח אותך וכן הלאה.

תמיד תמיד לשמור על ערוץ תקשורת פתוח, ותקשורת טובה ומקדמת ומקרבת ולא מרחיקה ולא של עלבונות או הטחות שרק מרחיקות...

 

בהצלחה רבה רבה,

תוכל תמיד להמשיך להתייעץ אם תרגיש צורך

מאוד יפה מה שכתבתסתם עובר אורח

מסכים ומחזק

תודה

עוד משוסתם עובר אורח

אחד הדברים הכי קשים זו היכולת שלה (שבטח קיימת בכל אישה, אולי גם בכל איש, אולי גם בי?) לדרוש ממני משהו מסויים. לא לבקש. לדרוש.

מבחינתה זה מובן מאליו.

אלא מה? שהיא עצמה לא מתנהגת כמו שהיא דורשת...

אז נכון, פה ושם הראיתי לה את זה, היא קצת התבלבלה נקודתית.

אבל... זה כל כך קשה. עבודה מערכתית כל כך גדולה. 

 

דוגמה?

היא אומרת: אל תקום מהושלחן אחרי שגמרת לאכול, זה זמן משפחה. פה זה לא מסעדה שאוכלים והולכים. שב גם אם גמרת לאכול ותהיה איתי. וגם אל תקרא שום דבר, גם אם יש שקט וגם אם אני לא מדברת. 

אוקיי. בסדר. זמן משפחה. סבבה.

אז קורה שהאווירה לא טובה בבית, ויושבים לארוחות, ויש שקט כזה. פשוט שקט. כל אחד אוכל בדממה. אני לא יכול לשאת את זה.

אם אקרא ספר - היא תגיד שהיא 'לא איתה'. אבל, רבונו של עולם. אני איתך! אלא שאת לא מדברת, לא מוכנה להקשיב. (היא אומרת לי פעם ביומיים בערך שהיא מרגישה שהיא התחתנה עם רדיו שדולק כל הזמן בלי כפתור השתק. בו בזמן שאישית לא אכפת לי שהיא זו שתדבר. אבל היא לא אוהבת לדבר... איתי, לפחות).

ומה קורה? לא בקביעות, אבל קרה גם קרה?

ובכן.

היא סיימה לאכול לפניי, ואיכשהו התעופפה. מים אחרונים, שירותים, טלפון דחוף. העיקר לא לארח לחברה לבעלה.

 

הצגתי לה את הבעייתיות שבכך, והיא תירצה מגוון נאה של הסברים. למשל שברכת המזון זה חלק מהארוחה, וזה.

*אוף*

*אישה מכשפה*נעלמת מסתתרת
נשמע כמו התיקון שלך. מצטערת בשבילך. אבל יכול להיות שזה לטובתך העליונה. תחזיק מעמד, תבליג, תשרוד. הדברים הקטנים המציקים-מאוד לא ישתנו ויתעצמו. תמקד את האושר שלך בצפייה מהעשייה שלך ולא לצפייה ממנה.
עושה רושםהנחש המקסים
אחי שהיא סוג של משתמשת בך..
(סליחה על הביטוי..)
אתה אדם נפלא..
עושה רושם שהיא באמת לא מבינה מזה זוגיות,שותפות..
כשהיא רוצה משהו תוך שניה אתה ממלא לה את הצורך הזה.
וכשאתה לא ממלא לה את הצורך אתה כמו רדיו שכל הזמן מדבר+אתה מפר זמן משפחה וכו'..

מוזר משהו..באמת..

היא תופסת זוגיות שאתה צריך למלא לה את הרצון והיא גם קובעת את הטון מתי זה נחשב כל דבר וכשזה מגיע אליה שום דבר לא נחשב בעיניה..
היא רואה בעיקר את עצמה.
מאיפה ומתי זה התחיל ובמה מדובר? מטלות בית?וואוו
שלום לךטל ואור

המצוקה שאתה מתאר נשמעת בהחלט מכאיבה ומאכזבת.

 

יחד עם זאת לא מדובר בתופעה יוצאת דופן. פעמים רבות נמשכים ונישאים זה לזה,

זוגות שבהם יש צד אחד שיותר אוהב את עצמאותו, יותר מסתדר בעצמו, ופחות זקוק לקשר זוגי דביק.

הצד הזה נקרא "מתבודד", ולעומתו הצד השני נקרא "נצמד", והוא יותר ירצה מקום, הכרה,

הערכה והרבה הקשבה והכלה ויחס אישי.

 

אני ממליצה לך להשיג ספר שנקרא "לבסוף מוצאים  אהבה", מאת ד"ר הארוויל הנדריקס.

הספר מסביר מדוע לרוב אנשים נישאים לבני זוג שגורמים אצלם יחד עם הדברים הטובים גם הרבה כאב.

 

על קצה המזלג, ובלשון חופשית ולא מחייבת, הוא מדבר על כך שכשאדם בא לבחור את בן הזוג שלו,

הוא מחפש מצד אחד מישהו שיתן לו מענה לכאב הכי גדול שלו, שנובע מחסך שבד"כ נוצר בילדות מול אחד ההורים.

 

אך מהצד השני אותו בן זוג בעל מאפיינים שגם מזכירים את אותו הורה, ויכולים להביא  אותו

לתסכולים וכאבים דומים לאלה שחש בעבר.

 

ולמה?

מתוך רצון פנימי להגיע עם בן הזוג לאיזשהו תיקון, שישלים בנפש גם את החסך ההוא.

 

בדרך כלל הכאבים והצרכים של בני הזוג מפעילים במעגל אחד את השני,

ולכן חשוב ראשית להכיר בנטיה ובמעגל הזה, וכמובן להגדיר את הצרכים, ולשוחח עליהם.

 

אני מאד מאד ממליצה לך ולאשתך לקרוא את הספר.

 

בסוף הספר הזה ישנם תרגילי זוגיות.

אחד מהם עוסק בהגדרת הצרכים העמוקים והפנימיים של כל אחד,

מתוך השוואה לדברים שהיו או לא היו לכל אחד בילדותו.

 

מי שכתב את הספר הזה הוא מייסד שיטת אימגו, שזו שיטה מיוחדת לטיפול זוגי.

לפי מה שאתה מתאר, הספר הזה יכול ממש להאיר גם למה בחרת דווקא באשתך,

(ואגב, גם היא בחרה בך באותה מידה, וגם לה יש תסכולים ואכזבות מכך..)

ואיך למצוא את הדרך לחיות יחד ולעזור זה לזה במציאות הקיימת.

 

מאחלת לכם הצלחה רבה

והתקדמות מתוקה

 

 

מתוקסתם עובר אורח

ויפה.

תודה רבה.

אני מסתכל על זה בצורה שמיימית יותר.

ה' שולח לבנאדם אשה שהיא התמודדות, אבל בניגוד ל'סתם סבל' - האשה היא גם פרס. תעבוד, תתמודד, יהיה לך גן עדן.

היום קיבלתי מספר הודעות משמחות מאוד, מרגשות, באוטומט כמעט קמתי לחלוק את התרגשותי עם אשתי (יושבת בחדר הסמוך), ו... עצרתי את עצמי בכוח. למענה.

הרי אם אגש אליה, אקבל את התגובה המתעניינתת בקושי עד כדי כתף קרה הקבועה שלה. ואז אתאכזב ואחוש צער על כך שזו אשתי.

לכן פשוט שמתי בצד את ההתרגשות, ואחפש לי חבר/ידיד לחלוק איתו את ההתרגשות, חבר שיגיב בחום ובשמחה.

לומדים עם החיים שהאשה היא לא חברה, אלא משהו אחר. (משהו טוב! שמספקת בית! ויציבות! וחום!)

אני מאמינה שבהמשך היא תתחבר לזהלמה לא123

וכן תתעניין

אני רואה הרבה זוגות שמצפים שהכל יהיה מקסים מההתחלה ויזרום,ואין בזה שום הגיון. להפך כשהכל זורם זה ממש נס.

באתם מבתים שונים,חינוך שונה,חברים שונים,מגדר שונה,גיל שונה,הרגלים שונים,תחומי התעניינות שונים.

לוקח המון זמן להכיר,להתעניין ולהבין אחד את השני

יש לך אישה מקסימה,יקח לכם זמן להכיר לעומק אחד את השני

מה כואב לכל אחד

מה מרגש כל אחד

ועוד

ועוד

זה תהליך קשה אבל מרגש ומעצים

תתאזר בהמון סבלנות,המון...

וכן,גם את בעלי לא מעניין כל תחומי ההתעניינות שלי,ואני לפעמים משתפת אחרים בזה,כשאני ממש חייבת

בהצלחה

זה בדיוק זהטל ואור

שמימי לחלוטין

כשאומרים שנישואין הם עבודה מתכוונים לזה בין היתר.

ומזה גדלים, שניכם יחד וכל אחד לחוד.

 

ולרוב, ככל שתתן לה מרחב יהיה לה גם צורך ורצון ליזום ולבקש בעצמה עוד מקרבתך..

עצוב.היום הוא היום
אם זה מנחם אומרים שלהרבה מאד זוגות השנה הראשונה היא ממש לא פשוטה אלא יש הרבה מאד עבודה ומריבות וזה מעייף.

האהבה נבנית בה, אבל לא כמו שחשבנו הרבה פעמים
חייב לציין אבלסתם עובר אורחאחרונה

שלא הכל שחור.

ממש לא.

העליתי פה את הכאב.

יש הרבה טוב והרבה זמנים יפים ונחמדים ביחד.

 

בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..אחרונה

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמות

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

מאישה נשואה.קופסא מכסף

כמו שאת כותבת על אישה נשואה, כביכול שהיא דבר קדוש.

היא מקודשת לאדם שקידשה. היא לא דבר קדוש. אפשר לדבר אליה, להתייעץ איתה, ולקבל ממנה אפילו יחס ואהבה.

הקיצוניות של קידוש האישה הנשואה לעיני כל מביא לבעיות כמו,

הטרדות במקווה.

גילוי עריות במשפחה.

מרחב נשימה בבקשה, גבר לא חייב לעשן כל היום כדי לשלוט במה שקורה במרשתת. יש אפשרות להבליג ולחכות רגע אחד ולראות שזה לא כזה "מיני" מה שהאדם רשם, הוא פשוט מגמגם.

עשרת הדברות כוללות גם את "לא תרצח".

מה עישנת?נעמי28

לא הבנתי מה כתבת

ומה הקשר בין הסוף להתחלה ולאמצע

ולהסקת המסקנות

ובסוף מתגלה שאתה אישה נשואה שהיא גבר גרוש🏳️‍🌈

והדבר היחידי שמביא להטרדות - זה אנשים שמטרידים.

מה עישנתי?קופסא מכסף

מה לא עישנתי... זו השאלה.

מצטרפת לכל מילה של נעמי28 שכתבה לךנגמרו לי השמותאחרונה

לא יודעת איך להתייחס להודעה הזו אפילו מרוב שהיא הזויה ונשמעת כמו גיבוב של מילים ללא שום קשר אחת לשנייה.

אז למען הסדר הטוב ולמען כל הקוראים בכללם אכתוב בנקודות:

א. אישה נשואה אכן מקודשת לאיש שלה.

שאמר לה תחת החופה - הרי את - ורק את

מקודשת לי - ורק לי

והיא מיוחדת לו והוא מיוחד לה.

ושום דבר אחר שנכנס ביניהם לא שייך כאן.

ולא אני שאני כלום אומרת אלא הקב"ה והתורה והמוסר האלוקי ולא האנושי.

אז שום דבר שיכול לחצוץ בקדושה הזו, בין במחשבה, בין בדיבור, בין במעשה - הוא פסול.

ואיך תדע?

יש לך את התורה הקדושה שמפרטת הכל ואת חז"ל שמלמדים אותנו ברחל בתך הקטנה (בדיוק בפרשה "רחל בתך הקטנה") מה ואיך וכמה ולמה.

מעבר לזה אתה רוצה לדעת?

זה לא כ"כ מסובך:

תשאל את עצמך איך היית רוצה שידברו / יחשבו / יעשו לבת שלך הנשואה. זה הכל.

היית רוצה שגבר זר יתחיל איתה שהיא נשואה?

היית רוצה שגבר זר ימשוך אותה בערמומיות ובמסווה למקומות לא ראויים, כמובן שהכל במסווה של מצוקה ורק להתייעץ או כל דבר אחר?

היית רוצה שלאט לאט יצור איתה קשר אישי שיכול לנוע מאפלטוני, דרך שיחות, דרך וידאו, ועד לפיזי ממש?

זה היחס שאתה מאחל לבת שלך?

הקב"ה לא מאחל זאת לאף בת שלו. ולאף בן שלו.

אז גם אני הקטנה לא.

מעבר לזה עדיין מסובך לך להבדיל? זה גם פשוט מאוד:

כל מה שאדם לא היה מעז לכתוב בפומבי ע"ג הפורום אלא רק במחשכים של מסר אישי או כל מחשכים אחרים שהם בהיחבא - כנראה יש כאן נורת אזהרה.

רוצה להתייעץ? בצורה נכונה וראויה ועניינית? אין בעיה. אפשר כאן ע"ג הפורום כמו שעשו ועושים ויעשו הגולשים כאן.

אין שום צורך לפנות בפרטי.

וגם אם כן - אם הוא לא היה מעז לכתוב זאת בפומבי - כנראה שצריך לחשוב שם פעמיים.

יש היום צילומי מסך והכל מתועד, אם היה חושש מצילום מסך וכו' האם היה כותב זאת מלכתחילה?

אם היה יודע שאשתו תצפה בזה? שילדיו יצפו בזה? היה כותב את זה?

הנה לך כל הדרכים להבדיל.

יש טוב. יש רע. יש הפרדה.

אנחנו לא בבילבול ובבלילה בין טוב לרע.

יש תורה אלוקית ואמת אלוקית.

אז אדם רוצה להתייעץ עם אישה אף שהיא נשואה? שיתכבד ויעשה זאת לפי האמור. בטח ובטח בפורום דתי.

יש לנו את המוסר האלוקי ואת התורה הקדושה.

וכמה שהתורה מדגישה את כל האמור על אשת איש. אחת מ3 העבירות שהן יהרג ובל יעבור. וכל ההרחבה שם ומשם.

ב. אין שום קשר, אבל שום, בין יחס ראוי לאישה נשואה לבין הטרדות במקווה או גילוי עריות במשפחה. ה' ישמור, מאיפה הבאת את זה בכלל? פה ממש מצטרפת למילים של @נעמי28 שזה במקרה הטוב עישנת משהו ובמקרה הפחות טוב אין לי מושג איך זה הגיע לך לראש.

אבל האמת צריכה להיאמר - אין שום קשר בין הדברים.

זה כמו שתכתוב ששמירה על בלעדיות בנישואים היא הגורמת לצונאמי / רציחות / עבודה זרה וכל קישקוש אחר.

מעבר לזה כל מילה וכל פירוט מיותר כיוון שחוסר ההיגיון זועק כאן מכל מילה.

ג. לא יודעת למה התכוונת "שהאדם רק מגמגם ולא כזה "מיני", אבל דע שאתה לא מעורה עד הסוף בכל מה שקורה מאחורי הקלעים, מה שנקרא במה שנשים דיווחו לי אישית בפרטי. לא אחת ולא שתיים ולא שלוש ולא ארבע. יש הרבה מעבר למה שאתה רואה, וכן, יש גם כיוון כמו שכתבת. הדברים לא נכתבו סתם, ובטח שלא בכזו נחרצות. יש סיבה להכל.

ד. מעבר לזה, ומעבר למקרה ספציפי כזה או אחר, לא חייב ולא צריך בכלל להגיע עד להכי גרוע. גם הרבה לפני זה רע מספיק. גם לקחת אנרגיה וכל מה שלא שייך במחשבה דיבור ומעשה לאישה נשואה או לאיש נשוי זה לא ראוי. שוב, כאן כל סעיף א' אפשר לקרוא שוב ולדעת להבדיל ולמצוא את האיזון בין מה שכן למה שלא.

יש לנו תורה. יש לנו מוסר אלוקי. מדובר בפורום דתי. וגם בלי קשר יש מוסר.

ואיך אמרת בשורה אחרונה, אכן עשרת הדיברות כוללות "לא תרצח", לא לרצוח ולא לקחת לא לאישה ולא לאיש את העולם הזה שלהם ואת העולם הבא שלהם.

גם אם אדם חושב שזה בסדר, או שאם זה "מתוך הסכמה" אז הכל טוב, כי גם אז זה לקחת את העולם הזה ואת העולם הבא. משניהם. שום דבר טוב לא יכול להיות מדבר כזה, אולי רק לטווח המאוד מיידי ומאוד קצר איזו הרגשה של ריגוש או סיפוק רגעי בלבד, אבל אחריו שבר ועוד בור ועוד תהום ועוד ריחוק מהאישה או מהאיש עצמם ועוד רע, בטח ובטח לטווח הארוך.

ומעדויות רבות מכלי ראשון יש כאן בהחלט המון שבר וכאב וממש לא טוב.

ובטח ובטח אם זה נעשה בצורה של מניפולציה זה אף עוד יותר גרוע.

וכן, גם אדם שמביע מצוקה, וכותב לאישה רנדומלית (ואיזה גועל נפש זה שכל אישה תחשוב שניק מסוים פשוט פונה לכ"כ כ"כ המון נשים, כל מי שיש לה דופק כאן בערוץ, ושפשוט מחפש לפתח שיח. איך אישה כזו צריכה להרגיש? אפילו אם הייתה רווקה זה מגעיל, מה היא חפץ אחד מני רבים שרק מנסים עליה את מזלו מבין כל ההמונים? פשוט מגעיל).

אבל קל וחומר שהיא נשואה, אז מה עניין לפתח שיח ומתוכו לצלול למעבר לכל מיני מחוזות, לא רק הגרועים שהם, שוב, גם לפני יש הרבה רע. מה עניין למשוך אישה נשואה ככה במילים?

הכך יעשו את אחותנו? ואת בתנו? ואת נשות ישראל?

אז אני לא מוכנה לזה. בטח לא במרחב של הפורום אם יש לי איזושהי שליטה מינימלית על ההנהלה ולדווח ולחסום ולהזהיר על נושאים כאלה.

בנות ישראל, אחיות שלי, יקרות לי. יקרות מדי ויקרות מפז.

ואף אחד לא יתייחס אליהן ככה.

כן, נכון, יהיו תמיד עוד אחוזים לא מבוטלים גם של גברים וגם של נשים שימשיכו להתכתב בפרטי, מרצונם החופשי, וכן, גם ילעגו לי ולכל מה שאני כותבת ואיך כתבו? יכנו זאת "משטרת מחשבות", אבל זה לא מזיז לי, כי אני מדברת אל מי שזה כן שייך אליו ומי שזה כן רלוונטי אליו, וגם אם זה רק אישה אחת או רק איש אחד שבעקבות הדברים יותר נזהרים - דייני.

וכל אחד אחראי על עצמו בלבד.

ברוך השם ותודה לאל שכבר יודעת שזה כן עזר לפי פניות באישי, אז לפחות בטיפה שאני יכולה לעשות זה יקר מאוד. ולאותן אלו שפנו בפרטי ולאותן אלה שקוראות סמויות (או קוראים) - בעיקר להן אני מכוונת. ותודה לה' על כך ועל כל מה שכתבו לי.

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה

שנזכה להתחזק, כולנו, בקודש הקודשים שבין איש לאשתו, ובכל הטוב שבחיים,

שבת שלום ומבורך

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...