שבתחום האינטימי יש פערים?

כי יכול להיות שהרבה מהמתח שאתם חווים קשור לשם.

אתה מרגיש מתוסכל כי הצורך הבסיסי שלך לא נענה, וזה לא נראה שאכפת לה,

ויכול להיות שהיא מרגישה שאתה חותר לשם,

ואז היא נסגרת.

נשמע שמועקה גדולה רובצת על שניכם.

אתה אומר שאתם הולכים לייעוץ זוגי ושם אתם מדברים-

את הלא רואה תהליך של שיפור? 

שכשאתה פתוח את זה איתה, אל תבוא בהאשמות,כי הבן אדם שמולך ישר יתחיל להתגונן, וייסגר.

פשוט תסביר שקשה לך ואתה מרגיש אבוד ובודד, ואם היא יכולה לעזור לך לחשוב מה קשה לך כ"כ וכו' וככה תפתחו את הנושא.

אם אין תקשורת כמו שצריך זה באמת קשה. מדברת מניסיון.

מישהו צריך לנער אותה שבנישואים חייב להקשיב לשני ולנסות להבין ולהכיל ולשמח ולתת ולאהוב.

ואם קשה אז לדבר גם על זה.

האם היחסים האינטימיים שלכם טובים?

ושלוקחים אותה כדוגמא, היא לא משקפת  את המצב הנכון.

 

לשאלת הנישואין או למצב האינטימי?

תקשורת נבנית לאורך זמן

גם צורת תקשורת,זו שפה שמשותפת לכל זוג ורוכשים אותה לאט לאט

יש כאלה שקולטים את העסק מהר ויש כאלה שלוקח להם זמן

מדברים ומדברים. יש לי הרגשה שהאשה לא מוכנה, עם עצמה, לחשוב עליי. על בעלה.

מבחינתה, ואלו מילים שלה, היא התחתנה עם "גבר גדול וחזק" והיא רוצה שהוא (אני, כלומר) יאהב ויכיל ויפנק ויקשיב ויבין, והיא מבחינתה תספק אוכל ועוד דברים. הרבה דברים. הכל - מלבד הכלה וקבלה אמיתית של הבנאדם.

קורה הרבה שאני בא לדבר איתה, לחלוק סתם איזו חוויה קטנה, אםילו התלהבות ממשהו, או הגיג, והתגובה האוטומטית שלה היא הבעה חמצמצה, מרוחקת, עם גבות מכווצות ופרצוף של: אין-לי-סבלנות-אליך-עכשיו.

היא גם אומרת את זה, ומבחינתה היא שלמה עם עצמה.

אם היא הייתה סבורה שעליה להתנהג שונה, היא הייתה מצליחה. היא אלופת העולם בלהבין אנשים והצרכים שלהם. בעין טובה וראיה יפה.

אלא ש... מול בעלה.. היא פשוט נעולה על תפיסה מסויימת. בעלי יסתובב מסביבי, אני לא רוצה לדעת מה עובר לו בראש, או מה הצרכים הרגשיים-נפשיים שלו.

אדגיש שאני לא באמת מצפה ממנה להקשבה אינסופית או להיות החברה הכי טובה שלי. היא אשה, לא עם חיים משלה. הכל טוב. אבל.. בכל זאת.. קצת להרגיש שיש לך שותף בחיים. מישהו שרואה אותך. כאדם בפני עצמו ולא רק כ'מה אתה יכול לתרום לי'.

(וכן, היחסים האינטימיים שלנו ב"ה ממש טובים, מלכתחילה קיבלתי הדרכה יפה של לתת לה לקבוע מתי וכמה ואיך, ככה שפה היא בגדול יוזמת או רומזת מתי וכמה, ואני פשוט זורם)

מודה שלפעמים זה מעלה לי מחשבה על בחורה שסבא שלה מגיע לבקר. היא מוכנה לתת לו כל מיני דברים, אבל לא יכולה ו/או רוצה לחשוב עליו כאדם עם צרכים. כשווה. מתעקשת לראות בו אבאל'ה גדול ומגונן, לא מוכנה להתבגר ולראות בו אדם שאמנם גאה ושמח לפנק ולהעניק ולאהוב ולהקשיב ולפרנס - אבל גם רוצה שיקשיבו לו ושיבינו אותו (קצת. גבר מסתפק בקצת הבנה).

שהתעלמות מצרכים של בן אדם גורמת לו לחפש את זה במקוםאחר. זה יצטבר ויצטבר ובסוף יתפוצץ.

וגם נשמע שאתה אובר מכיל אותה,אולי כדאי קצת להוריד מינון

היא טוענת שבן זוג לא אמור לספק כל צורך של בן זוג אחר (וצודקת), ומצד שני, ברור לי שאי אפשר לקחת את זה לקיצוניות של 'אני לא מסכימה למה שאתה ולכן לא מספקת הבנה/קבלה'.

ולא רואה בעיה בלהכיל.

אבל אני פשוט לא כזה.

לא יודע להיות נקמן, קר רוח, לעקוץ. לא רוצה להיות בעל כזה. בשום אופן לא.

בחברות - בארוסין?

לא, אז היא הייתה אחרת לגמרי. היום היא אומרת שאז היינו לבד בלי מסגרת של בית ועבודה ושגרה ולכן הייתה פנויה, אבל היום אני צריך "להשתלב" בתוך הבית

בערב כשהכל רגוע יש לנו שיחות טובות.

מבחינתה במשך היום היא עמוסה/עסוקה וממילא חסרת אפשרות ממש להתייחס או להגיב.

המשפט ל 'אם אתה רוצה תעשה לבד' - נגזר מזה שמבחינתה המון דברים ביומיום היא עושה אותם לבד בלי להיעזר בבעלה או לספר לו. ואולי בגלל שהיא הרגילה את עצמה (בצורה גברית, לא נשית) ממש לחיות עם עצמה לבד, היא לא מצליחה להבין בעל שרוצה לחיות בשותפות.

חייב לציין שעם הזמן יש שינוי לטובה, וגם העבודה אצל היועץ עוזרת.

א

זה לא מובן מאליו וזה מדהים.

השאלה כמה ממה שכתבת זה בדיוק מה שהיא אמרה וכמה הבנת לבד..

תנסה שוב להציף את הענין ותסביר לה כמה זה כן חשוב לך, וכמה אתה צריך ומצפה דווקא לחלק של ההכלה והתמיכה.

בן זוג אמנם לא צריך לספק *כל צורך*, אבל כמו שאתה כותב שדווקא החלקים האלה חשובים לך - תסביר לה את זה.

המון הצלחה אחי!

נגעת לליבי..

אולי יש לה איזה משהו כלפיך שלא בא לה טוב בעין

ולכן היא מתנהגת ככה קצת בריחוק, וקרירות...

כי אתה אומר שעם אחרים היא מכילה ועם עין טובה ורק בבית....

וממש כואב שמרוב שזה ככה אתה כבר חושב שזה נורמלי

בעיניי לא, 

זוגיות זה לגמרי להקשיב לצד השני הקשבה מלאה, הכלה, להיות שם בשביל השני. זה בסיס!....

האמת שהיא הודתה בזה פעם.

אמרה שהיא נישאה איתי מתוך חלום כלשהו, וכלל לא ראתה בי 'בנאדם', וכיום יש מצב שיש בי המון חלקים, כלשונה, שהיא פשוט לא סובלת. והיא יודעת שהיא צריכה לאהוב אותם עם הזמן. (היא אמרה את הדברים האלו בכאב גדול ואמיתי שאפשר רך להעריך, עם אחת מולי באיזו שיחת נפש, ופעם אחת אצל היועץ... שהיה די בהלם)

הבאסה היא ש... זה רק מצידה.

אני ראיתי בה אדם שלם גם בפגישות, בהיכרות, ומבחינתי ברגע שנישאתי איתה קיבלתי באהבה את כל כולה על כל מרכיביה וחלקיה. (והיא מודעת לזה, ולכן כואב לה שהיא לא שם)

"שיש חלקים שהיא פשוט לא סובלת???"

תראה לאט לאט ככל שאתה מפרט זה ממש נשמע פערים באיך שאתה רואה אותה ובין איך שהיא תופסת אותך.

וגם פערים מבחינת המודעות שלכם והרצון שלכם להתקדמות ועבודה ביחד.

רק הכי חשוב שלא תגיע למצב שאתה מתרפס אליה, או שהיא מצליחה (בלי כוונה או בחוסר מודעות...) קצת לעשות ממך סמרטוט...

וזאת ממש שאלה אם לפתוח את זה מולה, את העניין של מה את לא אוהבת בי, מה מציק לך בי... לא מתוך מסכנות..

פשוט מתוך המקום של רגע היי היי לא מגיע לי יחס כזה! ואם משהו מפריע- תגידי. לא בטוח שאני יוכל לשפר את זה, אבל לפחות שאדע במה מדובר, ששנינו נדע שאנחנו בתוך זה ביחד. כלומר זה שיש לה בעיה עם משהו בך, זה לא אומר שהיא יכולה לקחת את זה איתה עכשיו לעולמה הפנימי ויאלה תתמודד... אתם צריכים לראות מה אתם עושים ביחד כדי לדאוג שלכל אחד יהיה נעים להיות בחברתו של השני! לפחות נעים, אפילו לא דיברתי על אהבה....!

לקבל כתף קרה, מבט קריר, זה ממש לא נעים!! 

במשפחה הגרעינית של אבא אמא ואחים אולי אפשר להחליק את זה, אבל בין בני זוג זה נשמע לי כל כך כואב ומתסכל.

שפשוט קשה להמשיך בשגרת חיים במצב כזה...

המצב אומר דרשני, בקיצר...

חסר לה אולי קצת עידון. לא יודע.

צורם.

היפה בה שאין בה שום רצון לפגוע או להציק או סתם להיות פוגענית. היא לא כזו, אלא מאוד מאוד ישירה וכנה.

המשעשע הוא שהיא בטוחה בכל ליבה שמבין שנינו, אני הוא החסר טאקט... (יש בי ישירות מסויימות בשיחות פנים אל פנים)

בקיצור, מה אגיד.

זה קשה.

היא יכולה בהחלט לתת מעצמה יותר ולהקשיב ולהיות, אלא שהיא, ציטוט: לא רוצה לעודד את ההתנהגות הזו.

נראה לי שיותר מהכל מטריף אותי ההסתכלות ה'טיפולית' שלה הזו. אלו לא מילים שהיא אומרת, אלא צורת חשיבה שלה עם עצמה.

פה היא ברמה ממש גבוהה ומעוררת הערכה.

במיוחד הכתיבה השקולה והמתונה, בלי סערה והטחות והאשמות

נראה שאשתך זכתה בפיס,

אבל היא לא מבינה שבצורה הנוכחית התחזוקה של ה'פיס' הזה קצת מתערערת..

הצורך שאתה מציג הוא בסיסי ומחוייב, לא 'נשי' ולא מוגזם ולא תלותי.

אני מכירה את הראש הזה ממנו היא מדברת,

זו גישה שקיימת אצל נשים לפעמים - והיא מוטעית ושגויה ומכאיבה

עם סבלנות ואורך רוח כמו שלך, יש תקווה גדולה לשינוי -

אבל אם יצרת שיחה כמה וכמה פעמים (מסיקה מ'מדברים ומדברים')

וממש אין שום כיוון של הבנה מצידה,

אני אישית מציעה להתייעץ עם איש מקצוע..

כדי לא לעבור דרך מדי מייסרת

שינוי בכל מקרה לא קורה בבת אחת.

זה לא שמחר מדברים - מחרתיים זה קורה.

אבל לפחות את ההכוונה איך לעשות ומי ומה, אולי כדאי..

אולי תציע לה - שהנקודה הזו ביניכם ממש מכאיבה לך

ונראה שאתה לא מצליח להבהיר לה את זה, 

וחשבת אולי תלכו לייעוץ.

אם היא לא תסכים או תרתע, תוכל ללכת לבד.

מהכרותי עם 2 נשים בסגנון הזה -

זה לא מרוע,

זה פשוט תפיסת עולם נוקשה (לפעמים מהבית, לפעמים מהחברה)

שממש קשה להן לעכל גישה אחרת.

אבל זה לא טוב. וחבל.

בהצלחה גדולה!!

יש כאן איזה משהו מוזר אבל

כי מצד אתה רושם שהתאהבת בה, והערצת תכונות שלה

ושיש לכם רגעי אושר גדולים

ומצד שני - קיצוניות גדולה לצד השני, שאתה מרגיש לא בנוח וסליחה שאני אומרת נשמע שאתה מפחד מהתגובות שלה ושהיא קצת מאיימת עליך.... או מקטינה אותך...

לא יודעת, משהו פה מוזר לי.

אתה רוצה להגיד לי שהיא לא מרגישה מה הולך?

שהיא חסרת רגישות לצרכים שלך???

והייתם בטיפול וכלום לא השתנה??

משהו פה בתקשורת נשמע לי מוזר...

אולי תפרט קצת איך השיח בינכם...

יש נשים שפשוט יהנו מזה,וישבו רגל על רגל

מכירה אחת כזו לפחות

בדיוק כמו שאני חולקת על המשפט:תעשי אותו מלך,הוא יעשה אותך מלכה"

כי יש גם מלכים רודנים

וכן,זו שאני מדברת היא לא רעה בכלל(יש לי קשר טוב איתה),אבל היא נצלנית ברמות על

קשה לשים בדיוק את האצבע על מה, כיוון שצריך לגמרי לשמוע את *שניכם* לעומק

ולהכיר את שניכם לעומק,

אבל לגמרי יש כאן נקודה שמתפספסת.

כתבת שאתם נמצאים ביעוץ זוגי - האם אתה מעלה את הנקודה הזו בפני המטפל? אם כן, מה הוא עונה?

כתבת גם שאתם נמצאים בתחילת נישואיכם,

ומצב של "מאבקי כוח" או אי הבנות וחיכוכים רבים מאוד אופיינים לתקופה הזו,

כי בעצם עוברים ממצב של רווקות - שרואים אחד את השני בשיא יופים וחוזקם

למצב של נישואין - שהמחויבות והמובן מאליו והשיגרה לאט לאט תופסים מקומם בלב וגם הצד הפחות יפה של בן/בת הזוג מתגלה בשיא גודלו...

וזו תקופה לא פשוטה, אבל אפשר בהחלט לעבור אותה נכון ולהחזק עוד יותר.

אתה מתאר מצב שבו אתה עונה על כל הצרכים של אשתך

ושהיא לא עונה על אף צורך שלך.

זה מצב לא תקין ולא אפשרי, אף אדם לא יכול להתקיים לאורך זמן בלי מילוי הצרכים הבסיסיים שלו.

אבל חשוב להבין מה בדיוק קורה כאן.

לא נשמע הגיוני שאישה טובה שאיתה התחתנת ואוהבת אותך ואתה אותה תחליט בכוונה תצחילה לצפצף על הצרכים שלך.

משהו כאן הריקוד הזוגי ביניכם צריך בירור.

תוכל לתת אולי דוגמא לסיטואציה ספציפית שקורית ביניכם - בה אתה מדבר את הצרכים שלך?

מה אתה אומר, בדיוק?

מה היא עונה, בדיוק?

איך אתה מגיב לתגובה שלה, בדיוק?

אם תיתן דברים יותר מדויקים יהיה יותר קל לכוון.

יכולות להיות כ"כ הרבה סיבות, ואם מגיעים לשורש הרבה יותר קל לחתור לפתרון הנכון *עבורכם*

עבור "סתם עובר אורח ואשתו" בדיוק.

צריך להבין את הדינמיקה ביניכם

את מה שגרם לך להיות כמו שאתה, החל מהילדות

את מה שגרם לאשתך להיות כמו שהיא, החל מהילדות

האם אתה טיפוס מרצה כבר מילדות?

האם חשוב לך מאז ומעולם לשים את צרכי האחר לפניך?

אם כן, זו תכונה שיכולה להיות מאוד מבורכת ומראה על לב טוב ורגישות רבה,

אך צריך מאוד מאוד להיזהר ולשים לב *לא לאבד את עצמך בדרך*!

ז"א, לא לדרוך על הצרכים שלך!

לא להתעלם מהצרכים שלך!

לא לרמוס את עצמך!

ובטח שלא לתת לאשתך או כל אחד אחר לרמוס אותך או את הצרכים שלך.

גם *לך* יש חלק מאוד חשוב כאן.

אתה בעצם מאפשר בדינמיקה שלכם את הרמיסה וההתעלמות הזו מהצרכים.

אתה כאילו "|מקבל" את רוע הגזרה בהכנעה ומוותר.

וזה לא נכון לענ"ד.

צורך הוא צורך.

אדם הוא אדם.

אפשר לבוא אחד לקראת השני, לוותר, לסלוח, למחולף להעביר

אבל צרכים בסיסיים ומי שעושה אותנו מי שאנחנו - על זה לא צריך לוותר ולרמוס.

אתה אדם!

יש לך צרכים!

אם אשתך עושה פרצוף חמוץ שאתה אומר שאתה צריך משהו - תמשיך!

תאמר לה איך אתה מרגיש!

דבר איתה בשפה של צרכים

תתרכז בעצמך ולא בהטחת האשמות כלפיה - כי זה רק יסגור אותה.

דבר מה קשה לך

מה כואב לך

מה מפריע לך

מה משמח אותך

למשל

"אשתי היקרה

קשה לי כש____

הייצתי שמח אם_____

אני צריך ____"

אם היא עושה פרצוף - אתה במקום לפרש את הפרצוף הזה כסוף השיחה ושהאתה לא מעניין אותה - מפרש את הפרצוף שהיא לא רגילה ***פשוט לא רגילה*** לשמוע קשיים שלך או צורך שלך לכן התגובה כזו

והתפקיד שלך ***להרגיל*** אותה לזה!

כן כן

גם אתה לוקח חלק מאוד גדול במה שקורה כאן.

החל מלא לתת לה להתעלם מהצרכים שלך

דרך לעמוד על שלך

וכלה בללמד אותה ולהרגיל אותה לראות גם אותך ואת הצרכים שלך.

וזה מתחיל מעצמך.

אתה קודם כל צריך לקבל את עצמך.

להבין שאתה עצמך גם חשוב.

שאי אפשר פשוט להתעלם מעצמך ומצרכים בסיסיים שלך.

שאתה אדם, בן אנוש.

ושהדינמיקה הזו חייבת להשתנות וגם לך יש חלק בלתי מבוטל בה.

אז אחרי שאתה מפרש את הפרצוף בפרשנות אחרת של "היא פשוט לא רגילה, אני לאט לאט ארגיל אותה ולא אבהל מהפרצוף"

אתה מגיב:

"קשה לי לראות שאת עושה פרצוף כאשר אני מדבר איתך על קשיים שלי.

למה עשית את הפרצוף?

ואז שומע אותה.

אולי אפילו תופתע מהתשובה.

ולפי התשובה אתה ממשיך, לא מוותר, וממשיך לומר מה קשה לך

אפילךו אם יש פרצוף

אם היא עונה "אני צריכה גבר חזק"

אתה עונה:

"אני תמיד אהיה חזק בשבילך ותמיד תוכלי להישען עליי.

אבל גם לגבר חזק יש קשיים, יש רגעי שבירה

תראינ את דוד המלך, את יהודה, את משה רבנו, כל גדולי וענקי העולם חוו קשיים והצטרכו להתגבר על דברים ולפעמים גם נפלו.

זה לא אומר שאנהי לא חזק

הפוך - אדם שיודע להכיר בחולשות שלו הוא יותר חזק. והוא גיבור.

אני צריך שגם את תהיי מקור לתמיכה עבורי כמו שאני עבורך

וזה לא מוריד בכהוא זה מהסלע והמשענת שאני אהיה תמיד עבורך.

אולי זה יושב אצל אשתך על פחד בתת מודע.

אולי היא חושבת שאם קשה לך אתה "תישבר" לה ולא יהיה לה יותר הסלע האיתן שהיא מכירה ונשענת עליו.

לאישה מאוד מאוד חשוב הביטחון.

זה צורך בסיסי שלה להרגיש ביטחון מבעלה, להרגיש שהוא תמיד שם בשבילה כמו סלע איתן.

וואלי אם היא אומרת לעצמה: אם תעני לו הוא יתבכיין כמו ילדה ולא יהיה גבר ואז יתרסק ולא יהיה מי שיחזיק אותך כשתצטרכי

אז צריך לענות לפחדים שלה

להרגיע אותם

היא צריכה להבין שגבר עם קשיים וגבר שמודה בחולשות או צרכים שלו - זה גבר חזק ועדיין יהיה חזק עבורה כל הזמן!!!

ולהיפך, זה רק מעצים את החוזק. כי הוא אנושי! ולא מתעלם מהאנושיות שבו ובסוף מתפוצץ מבפנים ואז מבחוץ.

לצערנו, כל התרבות שלנו, החל מילדות, מרגילה אותנו ש"אמא אמרה לי דני ילדי הוא גיבור וחזק ילדי לא יבכה אף פעם...

אז למה אמא למה בוכות הדמעות מעצמן?"

כאילו מגיל פצפון מרגיל אותנו הנשים שגבר לא בוכה אף פעם

ואתכם הגברים מרגילים שלבכות ולהיות בקושי זו חולשה.

וזה עיוות!!!

זה עיוות

עיוות

עיוות

כואב הלב כמה כאב נגרם מזה!

גם לגברים שמרגישים שהם "לא גבר" אם נתקלים בקושי בחיים

ובוא, כולם כ-ו-ל-ם נתקלים בקושי בחיים שלהם!!!

וגם לנשים שחושבות שאם הגבר שמולם בקושי זה אומר שהוא רכיכה חסר עמוד שדרה וילדה קטנה...

זה פשוט עיוות!

לא נכון!

גבר הוא גבר גם אם בוכה!

מותר לבכות!

מותר שיהיה קשה!

מותר שיהיו צרכים!

והאישה צריכה ללמוד את זה

להבין את זה

לקבל את זה

להכיל את זה

להתרגל לזה

ואתה צריך לא לתת לעצמך לרמוב את הצרכים שלך

לא לתת לאשתך להתעלם מהם ולדרוך עליהם

לענות לפחדים שלה שאתה עדיין הגבר החזק שלה וזה לא ישתנה

לומר שאתה זקוק לה ולתמיכה שלה גם

שזה חלק מחיי הנישואין.

והייתי מציעה לכל אחד מכם לפתוח הכל ביעוץ הזוגי, בשביל זה הוא שם.

לא כדי לשים פלסטר על דברים

אלא כדי להגיע לשורש של הדברים

להבין מי זה בכלל סתם עובר אורח?

מה הוא עבר בילדות?

מה האופי שלו?

מתי עוד הוא נתקל במצב שלא ראו את הצרכים שלו?

איך הוא הגיב?

ואטיך הוא מגיב עכשיו?

ואיךף הוא מפרש את ההתנהגות של אשתו?

והאם יש פירוש אחר אולי?

ומי זאת בכלל אשתו של סתם עובר אורח

ומה היא עברה בילדות

ואיזה מודל הורי היא ראתה

ואיך היה אבא שלה?

ומה היא הרגישה בתור ילדה?

ומה זה אומר עבורה גבר שקשה לו?

ואיך היא מגיבה כאשר בעלה מביע קושי?

ואיך הוא מגיב לה?

ומה זה גורפ לה להרגיש?

ואיך היא מגיבה אז?

ומה התפיסות שלה והאמונות שלה?

ומה המטענים שהיא סוחבת?

וממה היא מפחדת?

צריך ממש דבר דבר לגעת בעומק ואז יהיו תשובות אמת.

בהצלחה רבה רבה.

זה לגמרי נשמע פתיר ונכונו לכם עוד שניםפ רבות רבות וטובות טובות יחד אחרי שתלבנו את הדברים,

רק לא לוותר על הליבון שגם *אתה* וגם *אשתך* תרגישו שלמים!!!!

כל מילה פנינה

וכן, זה הקו שאני מנסה לעשות.

להזכיר לה פה ושם שיש לי צרכים, להתעלם מההבעה הלא נעימה ולהמשיך הלאה.

עם הזמן כבר קרו כמה וכמה דברים שהיא עשתה בשבילי, זה סגנון של בנאדם שהכל באגביות כזו. שום דבר לא: אוקיי, קיבלתי.

שאלו פה כמה מה הכוונה צרכים שלי.

הכוונה דברים הכי קטנים ביומיום. לא רוצה לתת דוגמאות, דברים הכי קטנים ביומיום, שלהקפיד עליהם לוקח שניה. אבל אין בה שום רצון להבין אותם. (פעם כמעט רבנו על מיקום של המיטות בחדר. הסברתי לה שחשוב לי מיטה רחוקה מהחלון, ליד שידה, יש לי חפצים שאני מניח עליה בלילה, וכולי. והיא פשוט התעקשה ש'מה הבעיה'? תניח את החפצים שלך על הכרית לידך, כמוני. ואז תהיה ליד החלון ותתכסה טוב יותר, נו, מה הסיפור.) מבחירה. זה הכאב. לא שאין בה יכולת. יש לה.

אין לה רצון. יש לה תפיסה שאדם התחתן הוא צריך לזרום ולשנות דברים בשביל השני, גם בחייו הפרטיים.

צרכים נפשיים בעיקר.

אני מאוד פעיל בכמה תחומי עניין, ויש לי המון סיפוק מזה.

לא רק שהיא לא מנסה להתחבר/להתעניין באותם תחומים, אלא שאם אני פה ושם פולט לה כמה שמחתי ש... וכמה נהניתי שמישהו ניגש אליי ברחוב והודה לי... התגובה שלה היא מייד: אה, אבל לא מבינה למה אתה בכלל עושה ככה וככה.

מן תגובה מותנית כזו. מהמותן. בלי שום הבנה שיש פה בן זוג שרוצה הכרה ושותפות.

שאני אדם על יצירה ועשיה ועולם - גם בלי קשר לאדם שאני מולה בבית (הגבר המקשיב שגם עוזר בבית... חח).

מקווה שהצלחתי להסביר.

נשמע מאוד אופייני לשנה הראשונה לנישואים,

שבה בני הזוג לומדים לאט לאט (ולפעמים גם כואב כואב) על בשרם מהי נפרדות.

כי באירוסין, בחתונה, ההרגשה היא שממש נטמעים אחד בשנייה, שאנחנו כל הזמן יחד ואחד,

ואז לאט לאט צריך לבנות גם את הנפרדות הבריאה הזו,

ובשנה הראשונה לנישואין זה מאוד אופייני שכל אחד "מושך" לכיוון שלו - להרגלים שלו,

לרצנות שלו, לדפוסים שלו.

ולאט לאט לומדים *שאנחנו שניים! שני בני אדם שונים!*

ולכל אחד יש את העולם הפנימי שלו

ויש גם את הביחד הזוגי.

וכדי לבוא לביחד הזוגי מלא ושלם - צריך להיות קודם מלא ושלם עם עצמי ועם העולם האישי העשיר שלי.

אם אשתך ואתה מתווכחים על איפה תהיה המיטה וכו' - זה נשמע ממש זה.

שאתם צריכים לעבור דרך,

צריכים את הזמן עצמו,

שלאט לאט תלמדו מה כל אחד מעדיף, ואיך להגיע למצב בו *שניכם8 מרוצים.

נכון שאשתך לא שם כרגע. אולי אתה יותר שם ממנה עכשיו.

אבל אתם שני בני אדם שונים - בסופו של דבר לא התחתנת עם עצמך אלא עם אשתך.

בטוחה שאהבת אותה וראית בה המון המון תכונות טובות שגרמו לך לבחור בה ודווקא בה.

כל התכונות האלה עדיין שם.

היא נשארה עדיין היא.

מה שהשתנה זו *המציאות* שלכם

עברתם למציאות של חיי ניסואין

וחיי נישואין טומנים בחובם את העבודה, ההשקעה, העליות וגם הירידות,

מאבקי הכוח בהתחלה, לצאת מהביחד-האחד לנפרדות של שניים עם עולם אישי עשיר שבאים לביחד הרבה יותר חזקים ושמחים.

ואתם בדרך. לאט לאט.

תמדיך לומר לאשתך את הצרכים שלך.

תמשיך.

זה תהליך.

תבין שהיא מנסה כאילו "לחווט" אותך כמו שהיא רגילה - כי זה הכי נוח ועכשיו אתם חיים 24/7 לראשונה - אז כל אחד היה מעדיף שהשני יהיה עם אותם הרגלים בדיוק כמו שלו כדי שלו יהיה יותר קל ונוח...

אבל צריך להבין שזה לא עובד ככה

וההבנה הזו לכשעצמה דורשת זמן ותהליך.

אז להזכיר לה ולהמשיך לדבר את הצרכים שלך זה חשוב. בנחת.

לאט לאט תעלו על דרך המלך והיא תראה גם אותך ואתה אותה ותגיעו לפתרונות שנוחים וטובים *לשניכם* ולא רק לאחד/אחת מכם.

וזה שאמרת שיש שיפור אחרי היעוץ,

וזה שאמרת שיש שעות בערבים בהן השיחות ביניכם ממש טובות - זה כבר שתי נקודות לזכותכם וגם לזכותה של אשתך.

נשמע שלגמרי יש עם מה לעבוד.

צריך להבין רק איך ומה וכמה ולמה.

אולי במהלך היוםפ אאשתך טרודה מכל מה שצריך לעשות, ורק בערב שהכל רגוע היא באמת מתפנה לשיחות.

כמו שכאשר יצאתם והייתם רווקים - לא היה לכם את העול הזה של עכשיו של להחזיק בית ומשכנתא ובהמשך גם ילדים וכו' - ועכשיו יש. וזה שונה.

ואשתך צריכה להתרגל.

ולא כ"כ פשוט להתרגל בבת אחת לבית משלך

אז היא מנסה בערב, כשהיא כן רגועה, כן לדבר איתך. וזה מעולה וחשוב מאוד מאוד.

לסיכום החפירות שלי -

לדעתי חשוב להבין שמאבקי כוח ורצון של כל אחד מבני הזוג שהשני יהיה בדיוק כמוהו הוא לגמרי טבעי, במיוחד בתחילת הנישואין.

ויכול מאוד להיות שעל זה יושב כל הדבר הזה אצל אשתך, וכל האמירות שלה גם של "אה אבל אני לא מבינה למה אתה בכלל עושה ככה וככה" זה גם יושב על זה - שהיא מביטה רק מנקודת המבט שלה בלבד, ומצפה שאתה תתאים עצמך לכל מה *שהיא8 מרגישה וחושבת ורוצה.

היא צריכה לעבור תהליך וזמן כדי להבין שזה לא נכון, אבל זה די טבעי בתחילת הנישואין אצל רוב הזוגות.

אתה מצידך תמשיך לדבר את הצרכים שלך, ומה חשוב לך, ומה כואב וקשה לך ומה משמח אותך וכן הלאה.

תמיד תמיד לשמור על ערוץ תקשורת פתוח, ותקשורת טובה ומקדמת ומקרבת ולא מרחיקה ולא של עלבונות או הטחות שרק מרחיקות...

בהצלחה רבה רבה,

תוכל תמיד להמשיך להתייעץ אם תרגיש צורך

מסכים ומחזק

תודה

אחד הדברים הכי קשים זו היכולת שלה (שבטח קיימת בכל אישה, אולי גם בכל איש, אולי גם בי?) לדרוש ממני משהו מסויים. לא לבקש. לדרוש.

מבחינתה זה מובן מאליו.

אלא מה? שהיא עצמה לא מתנהגת כמו שהיא דורשת...

אז נכון, פה ושם הראיתי לה את זה, היא קצת התבלבלה נקודתית.

אבל... זה כל כך קשה. עבודה מערכתית כל כך גדולה. 

דוגמה?

היא אומרת: אל תקום מהושלחן אחרי שגמרת לאכול, זה זמן משפחה. פה זה לא מסעדה שאוכלים והולכים. שב גם אם גמרת לאכול ותהיה איתי. וגם אל תקרא שום דבר, גם אם יש שקט וגם אם אני לא מדברת. 

אוקיי. בסדר. זמן משפחה. סבבה.

אז קורה שהאווירה לא טובה בבית, ויושבים לארוחות, ויש שקט כזה. פשוט שקט. כל אחד אוכל בדממה. אני לא יכול לשאת את זה.

אם אקרא ספר - היא תגיד שהיא 'לא איתה'. אבל, רבונו של עולם. אני איתך! אלא שאת לא מדברת, לא מוכנה להקשיב. (היא אומרת לי פעם ביומיים בערך שהיא מרגישה שהיא התחתנה עם רדיו שדולק כל הזמן בלי כפתור השתק. בו בזמן שאישית לא אכפת לי שהיא זו שתדבר. אבל היא לא אוהבת לדבר... איתי, לפחות).

ומה קורה? לא בקביעות, אבל קרה גם קרה?

ובכן.

היא סיימה לאכול לפניי, ואיכשהו התעופפה. מים אחרונים, שירותים, טלפון דחוף. העיקר לא לארח לחברה לבעלה.

הצגתי לה את הבעייתיות שבכך, והיא תירצה מגוון נאה של הסברים. למשל שברכת המזון זה חלק מהארוחה, וזה.

*אוף*

המצוקה שאתה מתאר נשמעת בהחלט מכאיבה ומאכזבת.

יחד עם זאת לא מדובר בתופעה יוצאת דופן. פעמים רבות נמשכים ונישאים זה לזה,

זוגות שבהם יש צד אחד שיותר אוהב את עצמאותו, יותר מסתדר בעצמו, ופחות זקוק לקשר זוגי דביק.

הצד הזה נקרא "מתבודד", ולעומתו הצד השני נקרא "נצמד", והוא יותר ירצה מקום, הכרה,

הערכה והרבה הקשבה והכלה ויחס אישי.

אני ממליצה לך להשיג ספר שנקרא "לבסוף מוצאים  אהבה", מאת ד"ר הארוויל הנדריקס.

הספר מסביר מדוע לרוב אנשים נישאים לבני זוג שגורמים אצלם יחד עם הדברים הטובים גם הרבה כאב.

על קצה המזלג, ובלשון חופשית ולא מחייבת, הוא מדבר על כך שכשאדם בא לבחור את בן הזוג שלו,

הוא מחפש מצד אחד מישהו שיתן לו מענה לכאב הכי גדול שלו, שנובע מחסך שבד"כ נוצר בילדות מול אחד ההורים.

אך מהצד השני אותו בן זוג בעל מאפיינים שגם מזכירים את אותו הורה, ויכולים להביא  אותו

לתסכולים וכאבים דומים לאלה שחש בעבר.

ולמה?

מתוך רצון פנימי להגיע עם בן הזוג לאיזשהו תיקון, שישלים בנפש גם את החסך ההוא.

בדרך כלל הכאבים והצרכים של בני הזוג מפעילים במעגל אחד את השני,

ולכן חשוב ראשית להכיר בנטיה ובמעגל הזה, וכמובן להגדיר את הצרכים, ולשוחח עליהם.

אני מאד מאד ממליצה לך ולאשתך לקרוא את הספר.

בסוף הספר הזה ישנם תרגילי זוגיות.

אחד מהם עוסק בהגדרת הצרכים העמוקים והפנימיים של כל אחד,

מתוך השוואה לדברים שהיו או לא היו לכל אחד בילדותו.

מי שכתב את הספר הזה הוא מייסד שיטת אימגו, שזו שיטה מיוחדת לטיפול זוגי.

לפי מה שאתה מתאר, הספר הזה יכול ממש להאיר גם למה בחרת דווקא באשתך,

(ואגב, גם היא בחרה בך באותה מידה, וגם לה יש תסכולים ואכזבות מכך..)

ואיך למצוא את הדרך לחיות יחד ולעזור זה לזה במציאות הקיימת.

מאחלת לכם הצלחה רבה

והתקדמות מתוקה

ויפה.

תודה רבה.

אני מסתכל על זה בצורה שמיימית יותר.

ה' שולח לבנאדם אשה שהיא התמודדות, אבל בניגוד ל'סתם סבל' - האשה היא גם פרס. תעבוד, תתמודד, יהיה לך גן עדן.

היום קיבלתי מספר הודעות משמחות מאוד, מרגשות, באוטומט כמעט קמתי לחלוק את התרגשותי עם אשתי (יושבת בחדר הסמוך), ו... עצרתי את עצמי בכוח. למענה.

הרי אם אגש אליה, אקבל את התגובה המתעניינתת בקושי עד כדי כתף קרה הקבועה שלה. ואז אתאכזב ואחוש צער על כך שזו אשתי.

לכן פשוט שמתי בצד את ההתרגשות, ואחפש לי חבר/ידיד לחלוק איתו את ההתרגשות, חבר שיגיב בחום ובשמחה.

לומדים עם החיים שהאשה היא לא חברה, אלא משהו אחר. (משהו טוב! שמספקת בית! ויציבות! וחום!)

וכן תתעניין

אני רואה הרבה זוגות שמצפים שהכל יהיה מקסים מההתחלה ויזרום,ואין בזה שום הגיון. להפך כשהכל זורם זה ממש נס.

באתם מבתים שונים,חינוך שונה,חברים שונים,מגדר שונה,גיל שונה,הרגלים שונים,תחומי התעניינות שונים.

לוקח המון זמן להכיר,להתעניין ולהבין אחד את השני

יש לך אישה מקסימה,יקח לכם זמן להכיר לעומק אחד את השני

מה כואב לכל אחד

מה מרגש כל אחד

ועוד

ועוד

זה תהליך קשה אבל מרגש ומעצים

תתאזר בהמון סבלנות,המון...

וכן,גם את בעלי לא מעניין כל תחומי ההתעניינות שלי,ואני לפעמים משתפת אחרים בזה,כשאני ממש חייבת

בהצלחה

שמימי לחלוטין

כשאומרים שנישואין הם עבודה מתכוונים לזה בין היתר.

ומזה גדלים, שניכם יחד וכל אחד לחוד.

ולרוב, ככל שתתן לה מרחב יהיה לה גם צורך ורצון ליזום ולבקש בעצמה עוד מקרבתך..

שלא הכל שחור.

ממש לא.

העליתי פה את הכאב.

יש הרבה טוב והרבה זמנים יפים ונחמדים ביחד.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...