קשה לשים בדיוק את האצבע על מה, כיוון שצריך לגמרי לשמוע את *שניכם* לעומק
ולהכיר את שניכם לעומק,
אבל לגמרי יש כאן נקודה שמתפספסת.
כתבת שאתם נמצאים ביעוץ זוגי - האם אתה מעלה את הנקודה הזו בפני המטפל? אם כן, מה הוא עונה?
כתבת גם שאתם נמצאים בתחילת נישואיכם,
ומצב של "מאבקי כוח" או אי הבנות וחיכוכים רבים מאוד אופיינים לתקופה הזו,
כי בעצם עוברים ממצב של רווקות - שרואים אחד את השני בשיא יופים וחוזקם
למצב של נישואין - שהמחויבות והמובן מאליו והשיגרה לאט לאט תופסים מקומם בלב וגם הצד הפחות יפה של בן/בת הזוג מתגלה בשיא גודלו...
וזו תקופה לא פשוטה, אבל אפשר בהחלט לעבור אותה נכון ולהחזק עוד יותר.
אתה מתאר מצב שבו אתה עונה על כל הצרכים של אשתך
ושהיא לא עונה על אף צורך שלך.
זה מצב לא תקין ולא אפשרי, אף אדם לא יכול להתקיים לאורך זמן בלי מילוי הצרכים הבסיסיים שלו.
אבל חשוב להבין מה בדיוק קורה כאן.
לא נשמע הגיוני שאישה טובה שאיתה התחתנת ואוהבת אותך ואתה אותה תחליט בכוונה תצחילה לצפצף על הצרכים שלך.
משהו כאן הריקוד הזוגי ביניכם צריך בירור.
תוכל לתת אולי דוגמא לסיטואציה ספציפית שקורית ביניכם - בה אתה מדבר את הצרכים שלך?
מה אתה אומר, בדיוק?
מה היא עונה, בדיוק?
איך אתה מגיב לתגובה שלה, בדיוק?
אם תיתן דברים יותר מדויקים יהיה יותר קל לכוון.
יכולות להיות כ"כ הרבה סיבות, ואם מגיעים לשורש הרבה יותר קל לחתור לפתרון הנכון *עבורכם*
עבור "סתם עובר אורח ואשתו" בדיוק.
צריך להבין את הדינמיקה ביניכם
את מה שגרם לך להיות כמו שאתה, החל מהילדות
את מה שגרם לאשתך להיות כמו שהיא, החל מהילדות
האם אתה טיפוס מרצה כבר מילדות?
האם חשוב לך מאז ומעולם לשים את צרכי האחר לפניך?
אם כן, זו תכונה שיכולה להיות מאוד מבורכת ומראה על לב טוב ורגישות רבה,
אך צריך מאוד מאוד להיזהר ולשים לב *לא לאבד את עצמך בדרך*!
ז"א, לא לדרוך על הצרכים שלך!
לא להתעלם מהצרכים שלך!
לא לרמוס את עצמך!
ובטח שלא לתת לאשתך או כל אחד אחר לרמוס אותך או את הצרכים שלך.
גם *לך* יש חלק מאוד חשוב כאן.
אתה בעצם מאפשר בדינמיקה שלכם את הרמיסה וההתעלמות הזו מהצרכים.
אתה כאילו "|מקבל" את רוע הגזרה בהכנעה ומוותר.
וזה לא נכון לענ"ד.
צורך הוא צורך.
אדם הוא אדם.
אפשר לבוא אחד לקראת השני, לוותר, לסלוח, למחולף להעביר
אבל צרכים בסיסיים ומי שעושה אותנו מי שאנחנו - על זה לא צריך לוותר ולרמוס.
אתה אדם!
יש לך צרכים!
אם אשתך עושה פרצוף חמוץ שאתה אומר שאתה צריך משהו - תמשיך!
תאמר לה איך אתה מרגיש!
דבר איתה בשפה של צרכים
תתרכז בעצמך ולא בהטחת האשמות כלפיה - כי זה רק יסגור אותה.
דבר מה קשה לך
מה כואב לך
מה מפריע לך
מה משמח אותך
למשל
"אשתי היקרה
קשה לי כש____
הייצתי שמח אם_____
אני צריך ____"
אם היא עושה פרצוף - אתה במקום לפרש את הפרצוף הזה כסוף השיחה ושהאתה לא מעניין אותה - מפרש את הפרצוף שהיא לא רגילה ***פשוט לא רגילה*** לשמוע קשיים שלך או צורך שלך לכן התגובה כזו
והתפקיד שלך ***להרגיל*** אותה לזה!
כן כן
גם אתה לוקח חלק מאוד גדול במה שקורה כאן.
החל מלא לתת לה להתעלם מהצרכים שלך
דרך לעמוד על שלך
וכלה בללמד אותה ולהרגיל אותה לראות גם אותך ואת הצרכים שלך.
וזה מתחיל מעצמך.
אתה קודם כל צריך לקבל את עצמך.
להבין שאתה עצמך גם חשוב.
שאי אפשר פשוט להתעלם מעצמך ומצרכים בסיסיים שלך.
שאתה אדם, בן אנוש.
ושהדינמיקה הזו חייבת להשתנות וגם לך יש חלק בלתי מבוטל בה.
אז אחרי שאתה מפרש את הפרצוף בפרשנות אחרת של "היא פשוט לא רגילה, אני לאט לאט ארגיל אותה ולא אבהל מהפרצוף"
אתה מגיב:
"קשה לי לראות שאת עושה פרצוף כאשר אני מדבר איתך על קשיים שלי.
למה עשית את הפרצוף?
ואז שומע אותה.
אולי אפילו תופתע מהתשובה.
ולפי התשובה אתה ממשיך, לא מוותר, וממשיך לומר מה קשה לך
אפילךו אם יש פרצוף
אם היא עונה "אני צריכה גבר חזק"
אתה עונה:
"אני תמיד אהיה חזק בשבילך ותמיד תוכלי להישען עליי.
אבל גם לגבר חזק יש קשיים, יש רגעי שבירה
תראינ את דוד המלך, את יהודה, את משה רבנו, כל גדולי וענקי העולם חוו קשיים והצטרכו להתגבר על דברים ולפעמים גם נפלו.
זה לא אומר שאנהי לא חזק
הפוך - אדם שיודע להכיר בחולשות שלו הוא יותר חזק. והוא גיבור.
אני צריך שגם את תהיי מקור לתמיכה עבורי כמו שאני עבורך
וזה לא מוריד בכהוא זה מהסלע והמשענת שאני אהיה תמיד עבורך.
אולי זה יושב אצל אשתך על פחד בתת מודע.
אולי היא חושבת שאם קשה לך אתה "תישבר" לה ולא יהיה לה יותר הסלע האיתן שהיא מכירה ונשענת עליו.
לאישה מאוד מאוד חשוב הביטחון.
זה צורך בסיסי שלה להרגיש ביטחון מבעלה, להרגיש שהוא תמיד שם בשבילה כמו סלע איתן.
וואלי אם היא אומרת לעצמה: אם תעני לו הוא יתבכיין כמו ילדה ולא יהיה גבר ואז יתרסק ולא יהיה מי שיחזיק אותך כשתצטרכי
אז צריך לענות לפחדים שלה
להרגיע אותם
היא צריכה להבין שגבר עם קשיים וגבר שמודה בחולשות או צרכים שלו - זה גבר חזק ועדיין יהיה חזק עבורה כל הזמן!!!
ולהיפך, זה רק מעצים את החוזק. כי הוא אנושי! ולא מתעלם מהאנושיות שבו ובסוף מתפוצץ מבפנים ואז מבחוץ.
לצערנו, כל התרבות שלנו, החל מילדות, מרגילה אותנו ש"אמא אמרה לי דני ילדי הוא גיבור וחזק ילדי לא יבכה אף פעם...
אז למה אמא למה בוכות הדמעות מעצמן?"
כאילו מגיל פצפון מרגיל אותנו הנשים שגבר לא בוכה אף פעם
ואתכם הגברים מרגילים שלבכות ולהיות בקושי זו חולשה.
וזה עיוות!!!
זה עיוות
עיוות
עיוות
כואב הלב כמה כאב נגרם מזה!
גם לגברים שמרגישים שהם "לא גבר" אם נתקלים בקושי בחיים
ובוא, כולם כ-ו-ל-ם נתקלים בקושי בחיים שלהם!!!
וגם לנשים שחושבות שאם הגבר שמולם בקושי זה אומר שהוא רכיכה חסר עמוד שדרה וילדה קטנה...
זה פשוט עיוות!
לא נכון!
גבר הוא גבר גם אם בוכה!
מותר לבכות!
מותר שיהיה קשה!
מותר שיהיו צרכים!
והאישה צריכה ללמוד את זה
להבין את זה
לקבל את זה
להכיל את זה
להתרגל לזה
ואתה צריך לא לתת לעצמך לרמוב את הצרכים שלך
לא לתת לאשתך להתעלם מהם ולדרוך עליהם
לענות לפחדים שלה שאתה עדיין הגבר החזק שלה וזה לא ישתנה
לומר שאתה זקוק לה ולתמיכה שלה גם
שזה חלק מחיי הנישואין.
והייתי מציעה לכל אחד מכם לפתוח הכל ביעוץ הזוגי, בשביל זה הוא שם.
לא כדי לשים פלסטר על דברים
אלא כדי להגיע לשורש של הדברים
להבין מי זה בכלל סתם עובר אורח?
מה הוא עבר בילדות?
מה האופי שלו?
מתי עוד הוא נתקל במצב שלא ראו את הצרכים שלו?
איך הוא הגיב?
ואטיך הוא מגיב עכשיו?
ואיךף הוא מפרש את ההתנהגות של אשתו?
והאם יש פירוש אחר אולי?
ומי זאת בכלל אשתו של סתם עובר אורח
ומה היא עברה בילדות
ואיזה מודל הורי היא ראתה
ואיך היה אבא שלה?
ומה היא הרגישה בתור ילדה?
ומה זה אומר עבורה גבר שקשה לו?
ואיך היא מגיבה כאשר בעלה מביע קושי?
ואיך הוא מגיב לה?
ומה זה גורפ לה להרגיש?
ואיך היא מגיבה אז?
ומה התפיסות שלה והאמונות שלה?
ומה המטענים שהיא סוחבת?
וממה היא מפחדת?
צריך ממש דבר דבר לגעת בעומק ואז יהיו תשובות אמת.
בהצלחה רבה רבה.
זה לגמרי נשמע פתיר ונכונו לכם עוד שניםפ רבות רבות וטובות טובות יחד אחרי שתלבנו את הדברים,
רק לא לוותר על הליבון שגם *אתה* וגם *אשתך* תרגישו שלמים!!!!
