בסיעתא דשמיא
מסתכלת אליך לשמים,
לגובהי מרומים, איפשהו אתה שם למעלה.
מחפשת קרבה במקום שאני כל כך רחוקה
הריחוק הזה כואב, מבודד אותי שחס ושלום לא אדביק עוד מישהו.
המזג אויר בחוץ מוזר ולא ברור, ממש כמו אצלי פנימה.
לא יציב.
מסתכלת לשמים.
רואה ענן לבן חולף ויחד איתו ציפור יפה קטנה,
ואז פתאום טיפות על ראשי, מה? אבל הרגע היה מזג אויר בהיר והכל היה ברור.
ועוד טיפה, רגע מה זה חוסר הבהירות והערפל האפור הזה?
מאיפה הגיע הענן הסמיך הזה? איפה הציפור?
מסתכלת לשמים, מתבוננת בהם.
רגע ענן בהיר ורגע ענן סמיך וכהה.
מחזה, ממשיכה להתבונן.
איך שהענן הכבד שועט לכיווני ונראה כעומד במקום ולא עתיד לחלוף ולרגע אור בהיר מופיע מכיוון מערב השמש ניראת לעיני כל.
שמש מצד אחד וערפל מצד שני. תחושות מעורבות.
מתבוננת בשמים.
ורואה שמים נקיים נקיים. תכולים ללא גרגיר ענן.
שמים טהורים.
פה אני בוחרת להסיט את עיני ולהשאר עם תחושת הנקיות.
ויודעת שהכל זה מזג אויר, המזג הוא לא דבר יציב, דבר שחולף לו מיום ליום מחודש לחודש.
זה מגיע אלי בתקופות.
המזג שלי לא ברור, לא יודעת איך הוא מרגיש. הוא רק מבקש:
" ברכנו בכל מעשה ידינו וברך שנתינו בטללי רצון ברכה ונדבה,
חיים ושבע ושלום כשנים הטובות לברכה,
כי אל טוב ומיטיב אתה ומברך השנים"
תברך את השנה עם החורף והקיץ, עם הסתיו והאביב בשלום. שלום בינהם בי.
