אני לא אוהב שינויים, שינויים גורמים לי להרגיש שאני בוגד בעצמי. |נאנח|

אני נהנה מהגיל הזה, עם כל הסערות ודווקא עם הסערות.
אני מתלבט אם זה סתם רצון ליותר מהאפרוריות הרגילה או שדווקא הבלגן הרגשי גורם לי להרגיש טוב איכשהו, אם זו האפשרות השניה, אמנם לא דחוף לי כרגע, אבל חשוב לי שאבין מאיפה זה בא.


בנים, קשה לי בחברתכם, אני מרגיש שאני לא יכול להיות אני ממש וזה גורם לי להיות לא משוחרר.
מניסיון, כשלא משוחררים נוצר בדיוק מה שנזהרתם ממנו, הרבה פעמים.
ואז זה רק מסתבך ואני די בטוח שאני חייב לחלק התנצלויות (שזה לא סותר כלום, אני פשוט לא חושב שמישהו עושה משהו בכוונה).

אהה, בסוף הכל אצלי, והכל בראש אבל עם הסתייגויות.

כל כך התגעגעתי
ושוב השיר הזה

החדר חמים, נעול, חשוך משהו, מאוורר, אוזניות ושמיכה, כל כך מגונן, מוגן.
העולם הזה מפחיד אותי מידי. מידי.
ועכשיו לישון?

והיי ספוטיפיי, לא חכם להשמיע לי שירים מלפני חצי שנה, זה אמור להיות מובן

לפעמים אנחנו נורא מצטערים בשביל מישהו כשבעצם אנחנו בוכים בשביל עצמנו אם על אירוע דומה שקרה לנו ואם על כאב רנדומלי שלא מומש (וזה כל כך מעצבן להיות מודע לזה, זה או להרגיש קצת צבוע או להרגיש אדם אטום).
#אנשים_מדברים_על_עצמם

שיר אחרון.

נה נה נה נה נה נה נה נה נה