כי אם הוא דוס ממש, אחרי הכל הוא לא ירצה אישה עם "חצי כיסוי ראש".

ואם אין לו בעיה עם זה, או שהוא מכיל ומקבל אז משהו נפגע ב"ממש דוס".

אני באמת לא יודעת מה לענות על זה

כי לשניהם יש בדיוק את אותו חיסרון, חוסר התאמה לדרך שלי.

רק שאחד זה מאידאל ולשני זה בגלל חוסר ביטחון.

אני לא יודעת מה עדיף,

מצד אחד אידאלים שמתנגשים אף פעם לא יצרו בית שלם (במיוחד לא דרך חינוכית לילדים).

ומצד שני, אם לא סגורים על הדרך, מה היא שווה? (שוב, איזה מסר לילדים?"אנחנו מאמינים בזה, אבל לא לגמרי"?)

לגבי א- כמובן תלוי מה מידת ההתנגשות בין העולמות.

תלוי גם ב-ב- מה רמת הפער בין השאיפות למעשה.

ביחס לעצמו, אבל כן משמעותי ביחס לבחור מ-א'.

לא יודעת אם לזה אתה מתכוון אבל לראשון מתחבר לי החשש שאולי יש בו נוקשות שתקשה עבודה עם השונה ממנו אבל אם הוא יודע ומכיר שיש דרכים שונות לעבוד את ה' ושכולם רצויים ואהובים לפני ה' ויש לו כבוד אמיתי לדרך שנראית קצת שונה מדרכו והיחס האנושי והאמוני בהתאם זה יפה, רק צריך לחשוב איך להסתדר עם דברים שדורשים פשרה בין הצדדים ברמה הפרקטית.

נשמע לי קשה ליישום אם הפערים גדולים.

מהתיאור שלך סימפטתי יותר את השני כי הוא נשמע כמו אדם מחפש -שיש בו פתיחות לשמוע ולבחון מחדש דברים, חושבת שזאת תכונה חשובה למי ששואף לעבוד את ה', בסה"כ החיים הם דינמיים ואנשים משתנים וכו' 

נכון שיש בזה צד כאילו מסוכן כי אם הוא מתלבט ולא בטוח הוא עלול להגיע גם למסקנות לא טובות בהמשך..

שאנחנו מסכימים על כל מיני עקרונות  מרכזיים (שהם בעצם הדברים שאני בטוחה בהם ולא מוכנה להתפשר) 

זאת אומרת שיש בסיס גדול יציב ומשותף ועליו נבנה את הדברים הקטנים שעוד צריכים ללמוד קצת ביחד 

ומה לדעתי שאר הבנות רוצות? אני מאמינה שכנ"ל.... אבל מצד שני גבר שיודע מה הדרך שלו בחיים ומחובר אליה זה דבר מאוד מוערך וגם נותן ביטחון אז יכול להיות שיהיו מוכנות להתפשר בשביל זה גם אם הן לא מסכימות איתה עד הסוף..

מקווה שעניתי לך.. בהצלחה

רק שזה לא עונה על השאלה שלי 🙃

אין בחור ב100% מחובר למה שהוא שואף כי אם הוא מחובר לזה ב100% יש לו לשאוף גם למעלה מזה. כל החיים עניין של התקדמות. אין עצירה במקום לרבע.

שאלה טובה מאוד! היא נגועת בנקודה חשובה ואמתית.

ולמה הפנתה את השאלה לבנות? בנים נראה לי יכולים לענות באותה מידה כי גם הם מסתכלים ככה על הבחורה..

כי כל אחד מחפש דברים אחרים בקשר, ואני מנסה ללמוד מהתשובות את הענין הזה..

בנות לא מחפשות בגבר מה שבנים מחפשים באשה.

אני לא רוצה לפרט כי אני לא רוצה לפגוע באותנטיות של התגובות הבאות..

לגבי 100%- הכוונה כמובן לא 100% לאידיאלוגיה עצמה שהוא מאמין בה, אלא 100% נאמן לתפיסה שלו את האידיאולוגיה הזאת, כפי שהיא כרגע. ולא לזה שהוא בטוח בזה שהוא כבר השיג את כולה, אלא בטוח בזה שהוא חי אותה בכל לבו כפי שהוא השיג עד עתה.

יש משותף בין בנים לבנות ויש גם דברים נפרדים. בכל הקטע של ענייני אמונות דעות ורעיונות נראה לי שאין הבדל בין בנים לבנות. כל רעיון טוב כדאי לחיות אותו. כדאי לתפוס רעיונות טובים. לשני המינים זה נכון.

אולי לא הבנתי את דבריך, אשמח שתתקן אותי.

התכוונת ל'לחיות את האידאלים'? אם כן - תמיד יש מה להשתפר בזה. אם אין מה להשתפר זה מנמיך את האידאלים.

אולי גם פה לא הבנתי אותך. 

זה לא סותר את זה שאידיאלים ונאמנות אליהם זה משותף לשני הצדדים.

אני בחיים לא הייתי בת ולכן אני לא יכול להסביר את הצורך בבטחון ויציבות מה'זוית הנשית' שבזה אבל אני כן יכול להסביר שגם לגבר יש צורך בבטחון ויציבות גם אם זה מתבטא באופן אחר. מי לא רוצה שישדרו לו בטחון ויציבות? זה לא נעים שמשדרים חוסר בטחון ואי יציבות..

מי שחי את האידאלים שלו הוא ממצה את עצמו, זה נשמע לי מאוד כללי.

כולנו שואפים למימוש עצמי ולעשיית טוב. 

מבין את מה שאתה אומר על בטחון אך הנושא שהעלת נראה מעבר לבטחון...

אתה ייחסת את זה לבטחון אבל בטחון זאת נראה לי רק השלכה אחת של העניין.

מימוש עצמי זה דבר הרבה מעבר לבטחון, זאת צורת חיים שלימה.

הדוגמה שהבאתי בשאלה ממחישה את הענין של הבטחון העצמי שהבחור משדר/ לא משדר בצורה קיצונית. זאת השאלה שלי

ההתלבטות פה אם להעדיף קשר עם בנאדם שיציב והוא שונה ממך או עם בנאדם לא יציב והוא דומה לך,

נראה לי ששתי הדברים הם הכי קריטים שבעולם. הכל זה שאלה של עד כמה הוא לא יציב ועד כמה הוא שונה ממך.

כאילו מה אתה מגדיר כיציבות?

זאת מילה גדולה.. היא יכולה לכלול הרבה מאוד מובנים (יציבות נפשית, יציב במקום שלו וכן הלאה..).

אני יותר מתכוון למשל לאדם שהוא שומר תורה ומצוות כמו שצריך, ושואף באמת לחיות את הערכים שלו- ברמה כזאת שהוא פשוט יהיה שם, אבל הוא עדיין לא לגמרי שם.. הוא מדבר על אידיאלים אבל זה נשמע מנותק ממנו עדיין, לא באופן מוחלט, אבל כן- הוא לא האדם שחי אותם בכל רגע ורגע, כשאתה מסתכל עליו אתה פשוט רואה את הקשר העליון הזה..

אם לדוגמא לבנאדם קשה לקום לתפילה והוא לא מבין את הערך של תפילה - כדאי לו לא לדבר גדולות על התפילה.

הצבת יעדים זה דבר חשוב. אבל אם בנאדם אומר משהו אחד ועושה משהו אחר היחסי פנים וחוץ שלו לא מסודרים.

לכולנו יכול להיות נסיון בזה אבל העניין של הנסיון נראה בדיבור של האדם אל השאיפות שלו שזה נושא שדרוש ביאור.

יש דברים שאנחנו מרגישים בהם יציבות יותר ויש דברים שאנחנו מרגישים בהם יציבות פחות, אלו החיים..

האמת לא משתנה, אני לא אוריד אותה מגדולתה רק כי אני במקום נמוך ביחס אליה.

בדוגמה- אני לגמרי חושב שכדאי לדבר גדולות על התפילה, התפילה זה דבר גדול מאוד, אבל לא נכון יהיה שאני אדבר כאחד שנמצא שם כשאני לא נמצא שם כי זה כבר גובל בגאוה. 

אני חושב שיש דיסהרמוניה (/ חוסר התאמה. אני אוהב את המילה הרמוניה לכן השתמשתי בזה..) בכל האנושות כל הזמן, יש רצוי ויש מצוי, ובמיוחד בעמ"י (הקדמת המהר"ל לנצח ישראל)- יש חומר ויש את המקום הרוחני אליו הוא שואף, ובאמצע יכול להיכנס היצה"ר.. הפער הזה הוא תמיד קיים. אז אתה מאוד צודק באמירה שלך שיחסי הפנים והחוץ לא מסודרים, אבל זה לא רק אצלו- זה אצל כולנו.

אלא שיש אדם שכנראה הפער בין מה שהוא לומד/ תופס לבין ההפנמה של הדברים, ולחיות אותם- הוא לא גדול, ודי משתלב ביחד, ויש אדם שלוקח לו יותר זמן להפנים ולחיות את זה.. להוריד למציאות. או שיש אדם שעשה עבודה די גדולה להוריד את הדברים למציאות, ואדם אחר לא עשה את הדרך הזאת. יכולים להיות כמה סיבות אפשריות לזה.

שא"א היה להבין שלזה התכוונת בשאלה המקורית.

אני חשבתי שהתכוונת דוג' למקרה א- אחד מבני הזוג חב"דניק משיחיסט פנאט עם בן זוג דת"ל בגוון הליברלי שדוגל ללכת לפי השיטה הכי מקילה בכל דבר..

ומקרה ב-דת"ל תורני עם דת"ל תורני שיש לו שאלות על ה"אתחלתא דגאולה".

אז רוב התשובות של המגיבים לדעתי לא רלוונטיות (אם הם הבינו כמוני)

בקשר זוגי, השאלה בסופו של דבר היא לא רק באיזו מדרגה נמצא האדם שמולך אם אם הוא שלם איתה.

יש גם עניין כזה שאדם יפנים שאם הקב"ה שם אותי במדרגה רוחנית נמוכה ממה שאני רואה מול עיני, שם הוא רוצה שאני יעבוד אותו ושם אני יעבוד אותו הכי חזק שאפשר.

אם אתה מתכוון לגבי - מה המדרגה הרוחנית שהאדם נמצא בה (שיש בזה כל מיני חלקים שונים), ומה השלימות האישית באותה מדרגה. הדבר הראשון הוא צריך להיות חופף באותה סקאלה, הדבר השני בהחלט מראה על יציבות נפשית שנצרכת קודם כל לבנאדם עצמו.

השאלה אם אתה שלם עם השלב שאתה נמצא בו, ממש לא משנה איזה שלב אתה נמצא.

אחד לומד ש"ס פוקים וכולי ואחד לומד משנה עם קהתי, "ובלבד שיכוון לבו לאביו שבשמיים". העיקר להיות שמח בחלקו, גם חלקו הרוחני. לא אומר שהחלוקה בין המדרגות היא לא משנה בפני עצמה. היא בודאי חלוקה אמיתית. אבל המשותף שבין כל המדרגות זאת השלימות של האדם עם המדרגה בה הוא נמצא.

הכוונה בדבריי שיש פער רציני..

רואים הבדלים בין אנשים- יש אנשים שמלאים בתורה ולא רואים את זה עליהם, ויש אנשים שממש מאירים מהתורה.. הבדל מוחשי, נגלה.

כל הזמן, כל בנאדם נמצא ב100%, שהוא אמור להיות בו. ומשם הוא מתקדם.

אמנם כדי שבנאדם יהיה באמת ב100% הזה שהוא אמור להיות שם, הוא צריך להשלים עם מצבו ועם העבודה שדורשת ממנו באותו מצב.

לגבי היחס לתורה, זה נושא מורכב. כי כל אחד יש לו חיבור לתורה מזוית שונה. חסידות, למדנות, פילוסופיה, הלכה, מנהגים וכולי כל אחד תופס אותו בעיקר דברים מסויימים בתורה.

אם אדם לומד להתחבר, להזדהות, לאהוב את החלק שלו בתורה, ככה היא גם תשפיע עליו. ככה אתה גם תראה אותו מואר ממנה. ברגע שאדם מתחבר לדברים שהוא עוסק בהם אז הוא מואר מהם.

אני לא יודע מה הבנת מדבריי, הענין הוא בכלל לא האחוזים, אתה שוב נצמד לזה.

אני אומר דבר כזה: יש אדם שהתורה היא הלב של החיים שלו- "יתמוך דברי לבך", ויש אדם שהתורה נפרדת ממנו.

כמו שאמרת, אדם שמואר מהתורה. היא פה, היא נגלית ומוחשית.

לגבי הצדדים השונים- אם תשים לב תראה שגם אצל גדולי ישראל לאורך הדורות יש ענקים בהלכה, יש ענקים בפילוסופיה, יש ענקים באגדות- 'רבנן דאגדתא', יש כמובן כאלה שהם הרבה בחינות ביחד, והמשותף לכולם זה שהם חיים את התורה.. ולא חסרים גם בחורים כאלה כיום, במו עיני ראיתי.. אנשים שרואים על הפנים שלהם שכינה. זה חי וקיים..

אמרת שהענין הזה מורכב. אני לא רואה מורכבות, כל אחד צריך למצוא את המקום שלו ולהיות מחובר אליו, שהמקום הזה יאיר מתוכו. בודאי שזו עבודה גדולה, אבל הנושא עצמו (שעל זה דיברת) לא כזה מורכב לענ"ד..

אבל, יש אנשים, ואני בכללם, שלא שם. לא שם עדיין.. התורה עדיין לא נוכחת בחיים שלי כמו שהרצון שלי באמת שואף. ב"ה יש עוד עבודה...

ברור שאני מעריך את המקום שלי, ויודע גם להשלים איתו. אבל לרגע לא חושב לכבות את השאיפות שלי בגלל שאני עדיין לא שם. גם הרב קוק מדבר על זה, שאסור לכבות שום שלהבת רוחנית מעל המזבח, אסור לכבות שאיפות. אסור בתכלית האיסור...

"את הצמאון האלהי, הבוער וסוער בשלהבת עזו בלב, אסור לכבות. אם כל המכבה גחלת מעל המזבח הגשמי, עובר הוא בלאו של 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה', קל וחומר המכבה גחלת רוחנית עליונה מעל גבי המזבח הרוחני, המלא חיי קודש, הלב הישראלי. אמנם צריכים תמיד להוסיף אש מן ההדיוט, בשכל טוב, בחכמה ובבינה, באור תורה ונר מצוה, כדי שתהא השלהבת עולה ומתרוממת, עולה ומוסיפה כח וגבורה, בכל הדרגות של החיים, מרום רקיעא עד ארעית תהומא"

(אוה"ק ג', עמ' ר"י)

אם נוציא דברים מפשוטם נגיד: דע מאין באת, כן, תעריך את הדרך שעברת, ולאן אתה הולך- תחשב את המסלול ככה שבסוף אתה מגיע לעוה"ב, לא משלים עם המקום שלך, לא מקצץ לעצמך את הכנפיים.. בכלל המקום האמיתי שלך הוא לא הצד הנגלה שלך, המקום האמיתי שלך הוא הרצון שלך- היסוד של האדם והעולם זה הרצון..

הרב קוק זצ"ל, ענק שבענקים, אמר:

"שאיפתי הגדולה היא לחבר. מי שאמר עלי כי נשמתי קרועה - יפה אמר. בודאי היא קרועה. אי אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה. רק הדומם הוא שלם, אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה פנימית תמיד בקרבו. וכל עבודת האדם היא לאחד את הקרעים שבנפשו על ידי רעיון כללי, שבגדלותו ורוממותו הכל נכלל ובא לידי הרמוניה".

הנשמה שלו כל הזמן נקרעה בין מצוי לרצוי, לא שהוא לא חי בשלום עם עצמו, בוודאי שכן, אבל הנשמה שלו השתוקקה.. כל הזמן להתקדם, לחיות יותר, את התורה, את החיים. כל הספר חדריו מלא מזה.. כל ספרי הרב בכלל משקפים את הנשמה הגדולה שלו.

ככה אני רואה את זה. 

לפעמים בשיטות טיפוליות מסויימות (בעיקר במאה האחרונה), שבודאי יש בהן צד מאוד נכון- אומרים לך להשלים עם עצמך, זה מעולה, זה נפלא, אבל הם שוכחים את הצד השני- יש לי לאן לשאוף, כי הרצון שלי מעיד על המקום האמיתי שלי.

לפעמים אנחנו מושפעים מהשיטות האלה ושוכחים את זה. התפקיד שלי הוא לא להשלים עם עצמי, להשלים זה דבר אמיתי- לשמוח בחלקי, להודות על כל הטוב, להכיר במעלותיי, ובדרך שעברתי. אבל אסור שזה ייגמר בזה... 

כל עוד אני לא חי את התורה, כל עוד אין רוה"ק באומה, כל עוד אני לא במקום המקורי שלי- יש פה לא חסרון, כי אם מום ומחלה (הרב קוק באורות ישראל). ומי שלא חולה לגמרי- יודע שהוא חולה, ורוצה להגיע לשם. למקום הבריא, הנכון, גם לו כאדם פרטי. שהקשר ביני לבין התורה יהיה תמידי, לא ייפסק

ולהתקדם זה שני דברים שממש משלימים אחד את השני. לאדם שלא שלם עם עצמו יהיה מאוד קשה להתקדם מאיפה שהוא נמצא, כי הוא לא משלים עם זה שהוא נמצא שם. זה הולך ביחד. לא חייבים לראות את זה כגבולות שונים.

הרב קוק, ענק שבענקים (שכל מילה שתוסיף רק תמעיט), חי בקונפליקט מתמיד בין הרצוי למצוי, כנראה שגם לנו מותר לחיות ככה. וכנראה שאנחנו צריכים להתרגל לזה. לדעת איך להתמודד עם זה ברמה היום יומית. לחיות באופן כזה.

ביטוי לכך שאדם מחובר לתורה שזה מעסיק אותו, שהוא מדבר על זה. "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי". השיחה זה דבר פשוט, לא מוסדר, לא פורמלי. משהו שבא מתוכך. השאלה שכדאי לשאול היא לא רק עד כמה אני מחובר אלא האם אני מתקדם. האם בעבר התקדמתי. וכל פעם שיש לי מסלול התקדמות בחיים שמחבר אותי ומקדם אותי למה שאני רוצה - זה סימן שאני שלם. איזהו השלם? המשתלם.

אם בנאדם יודע שהוא משתלם באופן עקבי וראה התקדמות הוא גם שלם עם עצמו.

מבחן התוצאה הוא לא הקריטי, אלא ההתקדמות אליה.

זה נראה לי תלוי גם בהתלבטות עצמה,

אם הוא לא בטוח ונוטה לכיוון יותר דתיי לייט,

או לא בטוח ונוטה לכיוון חרדי

או לא בטוח ונוטה לכיוון נוער גבעות

או לא בטוח ונוטה לכיוון חסידי

ואפשר להמשיך ולפרט סגנון אחר שקיים.

אז השאלה עד כמה מפריע לי הדרך שבינה הוא מתלבט לבין הדרך שלי ועד כמה.

יש אדם שחי את האמת שלו, אבל זו אמת אחרת משלך,

ולעומתו אדם שפחות חי את האמת שלו- הוא עדיין לא הגיע לרמה הזאת, אבל האמת שלו זהה לאמת שלך. אז.. על מה היית מוכנה להתפשר?

חשוב לי הביטחון בדרך, היציבות

בהנחה שהוא יודע שאין מושלם, תמיד יש לאן לשאוף. אנחנו יצורים כל כך דינאמים- אם הוא ממשיך ומברר את הדרך שלו אז אחלה.

יש שלב בחיים שכבר צריך להיות נטועים בקרקע.. אי אפשר לזוז עם כל נשיבת רוח..

למה הוא צריך להיות בדיוק כמוני? גם לא מרגיש לי נכון.. אנחנו שונים וזה בסדר. מתוך השוני צומחים דברים יפים.

אני מעדיפה את אפשרות ב'

ממש אבל!!

אבל זה אחרי שהגבת ל @advfb בנושא הביטחון 

מהסיבה הפשוטה שאני גם שואלת את עצמי אותה

בכל מקרה אני חושבת שיש פערים מסויימים שאפשר לקבל, בכל מקרה בד"כ יש איזה שוני מסויים בהשקפה ומשתנים.
 

ברור שאני רוצה בחור שסגור על עצמו ובטוח בדרך שלו, וכל עוד והפער הגיוני ולא מידי משמעותי זה לא מפריע.

מניחה שכל בת תגיב אחרת כמו שכבר ראיתי בתגובות... מניחה שבזמן אמת יותר יתפשרו על התאמה אם יש ביטחון

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון… 

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

למשל, אם אתה לוחם ומתאמן הרבה וגם ממש אכפת לך מהחברים לצוות, וקופץ מתחת לאלונקה. זה חלק ממך…

זה דברים שאתה פרקטית עושה.

ומסכימה שהטייטל לא חשוב (גבעתי או סיירת מטכל? זה בעיקר טייטל)

להסתיר? נגד. לא חייב לספר הכל בדייט ראשון. אבל להתחתן בלי שהיא יודעת שיש לך דירה? אחרי שהתארס לא מספיק סמך עליה בשביל לספר?

או כשהם ממש היו כשהחתונה על הפרק וברור שזה רציני?

וכהערת שוליים אכתוב שגם מתגובה לטייטלים יש מה ללמוד על האדם… אין דבר שיותר מעורר בי בחילה מאנשים שמתלהבים על טייטלים…

אני למשל ידעתי שבעלי הייטקיסט אבל רק אחרי שהתארסנו גיליתי במקרה כמה בדיוק הוא מרוויח. ורק שבוע שעבר גיליתי כמה יש לו בחסכונות...

אבל זה ממש תלוי אם זה בהסתרה או פשוט כי זה לא חשוב.

לא היה לי משנה הכסף, אס לא טרחתי לשאול, אבל אם הייתי שואלת הוא היה עונה בלי בעיה וזה מה שחשוב. זה בהחלט עוזר לביטחון של הקשר לדעת שהכסף הוא בכלל לא חלק מהשיקולים - הרי התארסתי איתו בלי לדעת מה המשכורת, אבל להסתיר בכוונה תחילה זה בעייתי

נפלאות תחילת השנה הלועזית ומשהו קשור.

לק"י

פעם הוא היה באמת פעיל...

(למרות שנראה לי שעכשיו שוב יש בו יותר פעילות).

פעם הייתה פה סוג של קהילה נקרא לזה.

היו דיונים מחכימים על כל המסביב, כולל דיונים תורניים מחשבתיים עמוקים, צחוקים בכמויות, גם מריבות..

היה אחרת לגמרי. אני חושב שגם לא מעט דייטים יצאו מכאן.

קורעים את הים שידוכים קבוצה 21

בונים באהבה 19-29 ❤️ 5

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜