אחרי לילה טרוף
והזוי
יושבת פה ומסתכלת עלייך
ישן
סוף סוף ישן
כמו גור חתולים
פצוע
אתה שוכב פה
עם סימני דמעות
ועיניים נפוחות
אהובי
כמה רציתי
להסתיר
לא יודעת מה יותר
אותך מהכאב
או את הכאב ממך
מה שבטוח
רציתי להסתיר
וניסיתי להלחם בו
נאבקתי
נפצעתי
ואתה
כלום לא הועיל
הכאב הלך ושרט
בתוך נפשך האהובה
הלך ויצר בה שטפי דם
לילה שלם
נאבקת בו
בשחור
בתחילה רק בידייך
ורגלייך
וכל כולך נאבקת
בתהום הזאת
עד שככלות הכוחות
והדמעות
והיכולת
נשכבת
על כל חלקייך
ונשמת נשימות של גיבור קרב
אהובי שלי
כמה קרועה אני מול שברייך
כמה חסרת אונים
ומילים
ודמעות
אפילו אין בי דמעות
יש בתוכי תהום
שמוצפת מכאבך
מלאה מייסורייך
יושבת פה ומסתכלת
איזה חסר אונים אתה
חשוף לכל
פגיע
אהובי שלי
אוספת אותך בידי ליבי
ואתה
מתוך שנתך
רק מסדיר נשימות
נרגע
שקט
אני מרימה לרגע את העיניים וממשיכה לחבק
ופתאום אני רואה
מבעד לחרכי התריס
מתחיל לעלות לו השחר
לאט
בבטחון
ואני חושבת לעצמי
איך זה שהשחר כל יום עולה
מי מבטיח לו בכלל מה צופן היום
מאיפה הוודאות בטוב שלא תלויה במציאות
ואני חוזרת להביט בפנייך
אהובי
ורואה שהשמש העולה
שולחת על פנייך קרניים
עדינות
שקטות
שלוות
מגיע האור יקירי

