עברת את גיל הינקות,
את הילדות נערות סיימת, בית ספר יסודי, חטיבת ביניים, תיכון, עוד מעט צבא ואתה כבר בן 18, את כל החלק הזה של הילדות עברת לפני דקה היית בגן, אתה עוד זוכר את ההוא שרב איתך, אתה כבר בן 18, אתה איש
7 שנים של התמסדות, צבא לימודים, אוניברסיטה, אתה עובר לגור לבד, שגרה של דייטים, אתה יוצא עם זאת ועם זאתי. שנה וחצי, החתונה הייתה מרגשת, אבל אתה כבר אחרי, זוג צעיר, נרגש, מתמקמים, מתחילים עבודה קבועה מכירים את הקהילה.
חלפו שלוש שנים, יש לך ילד קטנטן בן שנה וחצי והוא כבר יודע כמה וכמה מילים, והוא קורא לך אבא, ואתה באמת אבא, אתה אבא! ורק לפני דקה רבת עם ההורים עם קול צרוד של מתבגר, לפני דקה התלוננת על החביתה בבסיס, וואו, איזה חיים היה שם, ועכשיו הילד שלך אשכרה, שלך, צריך מטפלת וגן והוא כבר בכיתה א' והוא בן שבע והוא גדול כזה ואחותו גם היא בת שנתיים והחיים שיגרתיים
וכבר עברת את הכל, אתה אחרי, מכאן רק מתקדמים ומתקדמים ואתה בן חמישים והשיער קצת מאפיר והגדול, הוא כבר סיים צבא ועזב את הבית לטובת הישיבה שולח הודעה פעם בשבוע ככה, שבת שלום וזה, ואיזה נחת אבל אתה כבר אחרי חצי חיים, והיית כל כך עסוק, כל כך, כל הזמן השלמת משימות ומתי כבר אפשר לנוח, והם מתחתנים ויש נכדים גדולים שמקריאים לך אותיות אחרי הסעודה וכולם מסודרים ואתה שמח, מאוד שמח, אבל מרגיש קצת מחוץ לעניינים, החיים זורמים גם בלעדיך ויש ביקורי נימוס כאלה, הם מאוד אוהבים אותך אבל זו נסיעה ממש ארוכה, ואתה מרגיש פנוי יותר, אתה מתחיל להקשיב לעצמך ובא לך ריצה ואתה מוריד את הרשמיות, גם ככה אתה סבאלה חביב ויוצא לריצה, אבל הופה, יש כבר כרס קטנטנה ולמה הרגל כל כך כואבת, חימום? מתיחות? זה תמיד היה ככה כשצריך לזוז?
ואתה מרגיש סובארו ישנה שצריכה כמה ווווררומים כאלה בשביל להתעורר ולהתחיל לזוז
אבל אתה עושה ריצה וסבבה לך ככה בשש בבוקר כשהכל שקט ואתה על הירקון, אחח איזה אוויר, חגגת 65 אתמול ואתה מרגיש מדינה, דבר עתיק כזה, אתה עוד זוכר כשחלק מהאנשים עוד השתמשו באוזניות חוטיות, קטעים, הדור הזה פשי לאן הוא מתקדם, ואתה כבר לא אוחז ות'כלס זה גם לא ממש מעניין אותך כל הטכנולוגיה מכנולוגיה מה שזה לא יהיה, אתה מעדיף את הגלים והמצלמה הישנה, וואו, שנים לא צילמת ככה ציפורים שחורות עפות בלהקות מעל המים אבל קשה לתפוס אותן כשהיד רועדת ואתה חוזר למחשב, ביקשת שלא יעדכנו אותו, אתה אוהב את מערכת ההפעלה הזו - ענתיקה או לא, היא נוחה לך, ואתה עובר על התמונות ומבין שעברת את החיים.
ה"חיים", כל פעם שאמרו לך בתור מתבגר "זה יבנה לך את החיים" את החיים האלו בדיוק כבר בנית, פירקת, בנית, עברת.
אתה זוכר שסבא נתן לך עצה שתעזור לכל החיים, כל החיים אלו התמונות שאתה רואה עכשיו ויכול להיות שמחר תמות כי החיים נגמרים וצריך לנצל אותם, זה אמא עליה השלום הייתה אומרת, אחח, החיים, סוללה בלי מטען, והסוללה שלך עומדת על 5%.

.

אשכרה.

קפוץ לי