"ואם אני אעלם- מישהו ישים לב?"
ולא הייתה לי תשובה,
לא הייתה לי תשובה...😔
ולא הייתה לי תשובה,
לא הייתה לי תשובה...😔
פורום ריק ומוסתר
בהנהלת: מבולבלת מאדדדד
מכתב פתיחה
היום היא שאלה אותימזמור לאל ידי
נזכרתי שבטירונותמזמור לאל ידי
החבאתי מהמ"מ את הפלאפון
כי היא איימה שתתאבד
ודיברנו כל הלילות
במקום לישון...
ואז המש"ק ת"ש התקשר
ובלי לשים לב הסגיר אותי למ"מ.
המ"מ זעם והשפיל אותי מול כל המחלקה
(ושבת כמובן, תמיד שבת.)
אבל זה לא הספיק להם...
אז בלילה אחרי שכולם נרדמו
הסמל עשה הקפצה
והעיר את כולם
ודאג כמובן ליידע אותם
שזה בגללי.
אבל אחר כך הוא עשה שבירת דיסטנט
ואמר שהוא משתחרר ועוזב אותנו...
היה קשוח אבל הוגן
כמעט כמו ימ"ל
זכור אותו לטובה,
אפילו ביקשתי מהמ"מ שישים אותנו ביחד
בשמירה- לצערי זה לא קרה...
נפגשנו כמה שנים אחרי
ליד מחלף אלוף שדה
הוא התנשק עם חברה שלו
(חחח... עאלק חרדי)
ואמר לי שהוא מתחיל לעבוד בשב"כ
מעניין מה איתו היום...
כי היא איימה שתתאבד
ודיברנו כל הלילות
במקום לישון...
ואז המש"ק ת"ש התקשר
ובלי לשים לב הסגיר אותי למ"מ.
המ"מ זעם והשפיל אותי מול כל המחלקה
(ושבת כמובן, תמיד שבת.)
אבל זה לא הספיק להם...
אז בלילה אחרי שכולם נרדמו
הסמל עשה הקפצה
והעיר את כולם
ודאג כמובן ליידע אותם
שזה בגללי.
אבל אחר כך הוא עשה שבירת דיסטנט
ואמר שהוא משתחרר ועוזב אותנו...
היה קשוח אבל הוגן
כמעט כמו ימ"ל
זכור אותו לטובה,
אפילו ביקשתי מהמ"מ שישים אותנו ביחד
בשמירה- לצערי זה לא קרה...
נפגשנו כמה שנים אחרי
ליד מחלף אלוף שדה
הוא התנשק עם חברה שלו
(חחח... עאלק חרדי)
ואמר לי שהוא מתחיל לעבוד בשב"כ
מעניין מה איתו היום...
כמו לאבד ידמזמור לאל ידי
כמו לאבד יד.
אולי אפילו יותר
כמו לחתוך את ליבך
בעודך בחיים
להשאיר אותך להלך
על פני האדמה
ריק
שיכור
מחולל
אתה סב סביב עצמך
מוקף מעגלים
מוקף זאבים
משחרים לטרף
אורבים בין הצללים
מחכים לשעתם שתגיע
שעת הדמדומים
בינות למשברי
הכישרון והחשיכה
בין שדי עבר
לשדי עתיד
ניצבת תהום
עמוקה מני ים
עמוקה עד להחריד
ואתה לוגם
לגימות עמוקות
מהשחור שחור הזה
שותה עד אובדן חושים
מתמלא אבל לא רווה
איפה זה כואב?!
איפה
זה
כואב?!
(הלוואי שלעולם לא תצטרך להרגיש ככה.)
הסיפור של דנימזמור לאל ידי
אני זוכר את היום שדני איבד את החשק לחיות.
ישבנו ביחד, כוס בירה ביד אחת
ונרגילה ביד שניה
שפתאום הוא פלט: את יודע, שהייתי "שם" איבדתי את הרצון לחיות..."
לא הייתי צריך לשאול מה זה "שם"
דני מעולם לא הזכיר את המקום בשמו המלא
בדרך כלל היה קורא לו פשוט "שם"
ולפעמים גם "המקום ההוא"
המקום שבו הרסו את חייו
לנצח
השאירו אותו ריק, שיכור, מחולל
כלי חלול של האדם המפואר שהכרתי.
יום שישי בצוהרים
אני, דני והבירה
ופתאום כמו סכר שנפרץ באחת
הוא התחיל לדבר ולבכות
לבכות ולדבר
דני החזק, דני החסון
דני שידענו שתמיד אפשר לסמוך עליו
בשעת צרה,
דני שתמיד היה ויהיה שם בשבילך
דני שגעה מולי בבכי, מתפרק אט אט לחתיכות
כאב ורסיסי נשמה חדים כמו תער.
"אתה לא מבין אחי,
אתה לא מבין..." הוא חזר שוב ושוב ואמר
"אתה לא מבין מה הם עשו לי שם"
ההרגשה הזאת שמרגע אחד
אתה הופך מאדם, מיציר אלוהים עם צלם אנוש
ברגע אחד אתה הופך לצל
למשהו ששווה פחות מהג'וק שזוחל על הרצפה לידך
לפסולת אנושית חסרת משמעות
לגוש אנושי דומם ללא טיפת נשמה.
הוא נשם נשימות עמוקות,
היה קריר בחדר אך דני נראה היה מלא זיעה
כולו צמרמורות.
הוא נאבק לנשום אוויר, כטובע הנאחז
בחבלי הצלה
נושם בכוח נשימות נואשות
טרם בואו של הקץ האחרון.
התעוררתי באחת לקול הטלפון המצלצל
"מי מתקשר אלי באחת בלילה" תהיתי לעצמי בקול.
הקול בטלפון לא השאיר מקום לספק
"זה דני, תבוא מהר..."
טסתי את כל הדרך למטה בעודי מקלל חרישית
נהגתי כמו משוגע, לחוקי התנועה לא היה כל
ערך בעיני באותו הלילה
"בבקשה שהוא עדיין בחיים, בבקשה שהוא עדיין בחיים" ספק התפללתי- ספק התחננתי.
הגעתי לדירה וראיתי את חגית לבנה כסיד
"הוא למעלה" היא מלמלה אחוזת בעתה
רציתי ישר לגג, שם היה דני נוהג להתבודד
שקוע במחשבות ובשרעפיו ואיש לא היה מורשה
להפריע לו באותה העת.
בדיוק שפתחתי את דלת הגג שמעתי צרחה,
מזוית העין עוד הספקתי לראות את דני קופץ
זינקתי לכיון הגג אך היה מאוחר מידי
דני עשה את הצעד האחרון, את הצעד
אל הצד השני, הוא לא יכול היה יותר להתמודד
עם שעבר עליו
החיים הכריעו אותו ללא שאת ואני הגעתי מאוחר מידי.
מזוית העין קלטתי חפץ שצד את עיני
התקרבתי אט אט אל החפץ עד שזהיתי אותו
פעמון הפוך היה מוטל על קצה הגג
זועק כאלף עדים את אשר דני לא יזעק כבר לעולם...
את יודעת, זכרתי אותך אחרתמזמור לאל ידיאחרונה
הבטתי בה, בשיער הג'ינגי הלוהט הזה,
שלמרות מרוצת השנים לא נס ליחו.
הבטתי בעייניה, העיינים שכה השכלתי
להבין, לדעת ולגעת.
העיינים שדרכם אלף מבועי החיים נשקפו אלי,
נובטים ומנביטים בי רצועות קטנות של פריחה ותקווה.
וכל מה שהוחזר לי היה מבט כבוי.
הבטתי בה, נזכר בברק בעייניה, בחיים שנתנו
את אותותיהם בכל שריר וגיד בגופה.
בסומק שפרח בלחייה כל פעם שהייתה מדברת
בהתלהבות על עוד פרויקט שהיא אירגנה בסניף.
מבט כבוי נשקף אלי עתה,
כמין הד למבטי המגשש.
ניסיתי לחדור את שכבות ההגנה,
כמו היה מבטי מקדח שיכול לקדוח
בתוך נבכי נשמתה.
הסתכלתי עליה,
עם הבגד השחור שמונח עליה כשק.
הסיגריה שהיא אחזה בין ידיה,
מוכיחה כאלף עדים שאינה זרה
ליד האוחזת בה.
ויותר מכך,
בטנה,
ליתר דיוק מה שנשאר ממנה.
היא מעולם לא הייתה שמנה,
זאת ידעתי בוודאות.
אך עתה כמין שלד שאינו גוף
נגלה למולי.
עצמותיה בלטו מכל עבר,
גבה מוכפף כמו נושאת
היא את משא האנושות על כתפיה.
או ככה לפחות היא מרגישה.
מה קרה לך?
שאלתי אותה בכאב שאין שני לו.
זכרתי אותך כל כך מלאת חיים,
פרח לב הזהב שלי
ועתה...
לא הייתי צריך להמשיך
דווקא שתיקתי זעקה יותר מכל מילה אחרת.
"הכל התחיל לפני כ4 חודשים"
היא אמרה חרש, קולה כמו יצא
מתוך הבור.
צרוד, חלש וניכר שלא נעשה בו שימוש
זה זמן רב.
נועם הגיעה לכיתה וכולם החמיאו לה
על כמה שהיא רזתה, ואיך שהיא נראית.
הרגשתי את הקנאה ממלאת אותי,
מאותו רגע ידעתי שגם אני רוצה להיות כמוה.
התחלתי בדיאטת כסאח הורדתי מהתפריט שלי
את כל סוגי הפחמימות ומדדתי את עצמי לאחר שבועיים.
לאכזבתי התברר לי שכמעט ולא הורדתי דבר,
והחלטתי לוותר לגמרי על האכילה.
הבטחתי לעצמי שברגע שבו אגיע למשקל שבו ארצה להיות
אשוב לאכול בצורה תקינה.
מאותו יום התחילה התדרדרות החריפה,
הרגשת הרעב דקרה אותי כבר בצוהרים אך לא ייחסתי לכך חשיבות.
שיכנעתי את עצמי שלמען המטרה עלי להתאמץ
וגם אם בהתחלה זה יהיה קשה בסופו של דבר
התוצאה המיוחלת תהיה שווה הכל.
ככל שעבר הזמן התחילו המחמאות להגיע
"איך שאת רזית" "איזה יפה, הלוואי עלי"
בכל מקום קצרתי מחמאות מכולם,
וזה רק דירבן אותי להמשיך הלאה.
שכולם שמו לב שעובר עלי משהו לא טוב,
כבר היה מאוחר מידי...
הראשונה שקראה לי לשיחה הייתה המורה
ישבתי מולה בחדרה חיוורת ורועדת
וידעתי שעלי להגן על סודי בכל מחיר.
"תראי טל" היא פתחה ואמרה
שמתי לב לאחרונה שאת לא מרוכזת בשיעורים
ציונך יורדים מיום ליום, את חולמת, כמעט ולא אוכלת
עייפה כל הזמן ובקושי מודעת לנעשה מסביבך.
את ממש מדאיגה אותי, זימנתי אותך
לשיחה כדי לשמוע האם אוכל לסייע לך בצורה כלשהי.
תראי... המורה... גימגתי נבוכה,
פשוט... קצת קשה לי בחיים, נפרדתי מחבר שלי
וזה קצת שובר אותי... זה בסדר אני רק צריכה
קצת להתאפס על עצמי והכל יהיה בסדר.
חייכתי אליה את החיוך הקורן ביותר שלי
וראיתי שזה הרגיע אותה.
"בסדר, אתן לך את הזמן שאת זקוקה לו,
ואם תרצי אני תמיד פה בשבילך"
יצאתי מחדר המורים בצעדים קלים
שמחה על כך שסודי לא נגלה.
מסתבר ששמחתי מוקדם מידי
כעבור שבוע נוסף קראו לי שוב לשיחה
הפעם זאת הייתה היועצת
ממנה כבר לא הסתרתי להסתיר ומהר
מאוד גם הורי עורבו בענין.
מכאן אתה כבר יודע,
פסיכולוגים, פסיכיאטרים, יועצים כאלה ואחרים
ומה לא...
אך אני התעקשתי להמשיך בדיאטה.
יודעת שאין זה טוב לי,
את מתעקשת להמשיך אף על פי כן.
שסיימה את סיפורה,
ניבטו דמעות בזוית עיני.
"בבקשה ממך טל"
ספק ביקשתי-ספק התחננתי
למען הורייך, למעני, למענך
בבקשה ממך הפסיקי.
המבט שהיא החזירה לי
הבהיר לי שכבר מאוחר מידי.
עמדתי מול תלולית העפר,
נזכר באותה שיחה מאז.
בשיחתנו האחרונה.
הרגשתי את הדמעות מציפות את עייני.
בעודי רואה מטושטש ,
חשתי את רגלי קורסות תחתי.
טמנתי את פני בחול
ובכיתי כפי שלא בכיתי מימי
בכי שאין לו התחלה ואין לו סוף.
בכחותיי האחרונים לקחתי שלט,
שלט קטן ולבן.
תקעתי בו מקל ורשמתי:
פה נקברה טל
ילדה יפה.
מטוטלתxmasterx
שמטלטלת אותך בין תשעה באב לטו' באב והלאה
יושב לסגור את היום
זמן כבר לא פרודוקטיבי
מדפדף בספר של פרנץ פאנון
הוא כותב על מסכות
אותנטיות
זהות
מה זה זהות בכלל
ואת זה הוא כתב אז
כל הרשתות האלה אנונימיות
לכאורה
תיאטרון אחד גדול של זהויות ומסכות
כולם מחליפים זהויות בקרקס הזה והכל בשביל להרגיש אותנטיים
שחרור
מסכה וירטואלית שתכבס ותלבין את כל מה שתרצי
תחשבי על זה
חולצות סינתטיות
עניבות מפלסטיק
דשא מזויף
פרחים מנפט
חלב בלי חלב
קפה בלי קפאין
סיגריה בלי ניקוטין
סוכר בלי סוכרים
בירה בלי אלכוהול
ואהבה בלי כלום
קולה בלי קוקאיןxmasterx
המשפט הכי חזק בשיר
סטייק בלי כולסטרול
לקנות מה שאין
לשלם על אויר ומים
כמו במגילת איכה
עצינו במחיר יבואו
מימנו בכסף שתינו
מה עוד היה שם?
איך הפכת לזונה ממבצר למדבר
נמאס מכל התבונה
העיקר שאפשר לקרוא
בינתיים
עד שהפשיזם ישתלט גם על החופש האחרון על המידע
פרנץ פאנון סיפור מעניין
בלי להתעמק יותר מדי
אין למה
עוד קפה אחרון כאן ולצאת לפקקים ולחום
לחיים האמיתיים
לכיף
יש רגעים כאלה
שאתה מחייך לעצמך ואומר שוואלה הצלחת
נחמד
שומע את הכנר הטורכיxmasterx
או התורכי
זה לא באמת משנה
חושב על השיר שהיא כתבה
איש אחד עכשיו נרצח
לאחר נולדה בת
רואלד דאלxmasterx
סופר ילדים
מי מכנה אותו סופר ילדים?
צ'ארלי בממלכת השוקולד זה סיפור ילדים?
אולי
עוד סיפור קלאסי על מישהו שנכשל בבית הספר
התייאש בגלל המורים
אמרו עליו שהוא חסר דמיון
לא מצליח להעביר מחשבות לכתב
בקיצור
הזיה
אולי אעשה תרגיל כתיבה
לתאר מחשבה תיאורית של מה שאני רואה
פסקה לא יותר
לא להאריך לא להכביד זה הכשרון הגדול
תרגיל כתיבה כזהxmasterxאחרונה
שלוש כפיות סוכר בכוס זכוכית דקה
נוזל כהה
היא יושבת על כסא פלסטיק
כתר ירוק במרפסת
רגליים יחפות על מרצפות שומשום קרות של פעם.
רוח של אחר הצהרים מזיזה קצת את וילון צהוב
וילון תחרה דהוי
חושפת ומסתירה טרנזיסטור ישן שמשמיע רדיו בזמזום
חדשות בקול חנוק.
על השולחן מונח אבטיח חתוך לקוביות
המיץ שלו נקווה בשולי הקערה
קערת פלסטיק זולה כחולה.
זבוב בודד מסתובב מעל במסלול קבוע
מתלבט
היא לא מגרשת אותו
היא מסתכלת על המפתח של הרכב שמונח ליד המאפרה
רכב ישן
מפתח בלי מכונית
כלום לא חונה למטה
ציפורניים גזורות קצר
אין לק
מחזיקה סיגריה שלא דולקת
מחזיקה חזק
השכנה מעליה מנערת שטיח
גרגירים קטנים של אבק מרחפים כמו נצנצים זולים שתפסו קרן שמש אחרונה של היום
על הקיר מאחוריה יש כתם
סימן כהה של משהו שהיה שם פעם
שעון גדול
אולי קוקיה
השעון מזמן לא שם הצל שלו נשאר
חוץ מזה שקט
--מחכה לרחמים~
מה את עושה
מה
למה
את ככ הולכת להתחרט על זה
להרגיש חשופה
מושפלת
זה אמצע הלילה
לא הזמן לדברים כאלה
תעצרי עם זה בבקשה
תשמרי על עצמך
זה מפתה
זה מסוכן
שימי לב מה את משתפת
ועם מי
--מחכה לרחמים~
אל תעשי את זה
בבקשה
אל תתפתי
תשמרי את עצמך לעצמך
בבקשה
את כל כך תתחרטי על זה אחר כך
תאספי את הכבוד העצמי שלך
מה קורה לעמוד השדרה שלך
אל תשכנעי את עצמך שזה נכון
את משפילה את עצמך
--מחכה לרחמים~אחרונה
בבקשה
אל תעשי את זה
ע. שווה יותר
תשמרי על עצמך
תוספי את עצמך
אל תתפתי לזה
זה קוסם ומשכר
אבל אל
אל תשתפי כל כך הרבה
לאט לאט
תשמרי לעצמך משהו
בשביל מה זה טוב
ריק ומוסתרכְּקֶדֶם
תשעה באב לפני שלוש שניםקפיץ
היה הפעם הראשונה שמישהו האמין לי
לא שזה עזר. אבל לפחות לא לבד בעולם יותר
בתשעה באב לפני שבע שניםקפיץאחרונה
הייתי בעיר הבהדים
תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה
ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)
אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר
זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת
גם היום יעבור. גם השנה הזו
--מחכה לרחמים~
"כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ"
הצום מתקרבxmasterx
היום בערב
לא מפריע לי ההפסקה המבורכת מכל תעשיית המזון לכמה שעות
בלי בלבולי מוח על חלבון
מספרים
חלב נטול חלב
חופש מהעבודה שמחובר לסוף שבוע ארוך ושבת
שם את בוצר שמדקלם בטעמים שאנחנו דור של פוסט טראומה
אני לא נמנע משירים ומוזיקה אבל השאפל החליט להחמיר
רואה ושומע את נשות הHR שנואות ליבי רוחשות כל מיני רעיונות מעוררי אימה
על גיבוש העובדים בארגון
שצריך לארגן יום שלם
טיולים
ארוחה מפנקת של כולם יחד
צריך להתחשב בכשרויות
למצוא מקום מתאים
אולי גם סדנת שזירת פרחים
רק קללות עולות לי בראש
אהבת חינםxmasterxאחרונה
אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב
אהבת חינם
אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית
אני לא הולך לשזור פרחים
או בכלל להגיע
לא גיי ובכללי מעדיף להימנע
ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר
והיו הפגנות
ועבודות
וחפירות
והכל היה חסום ופקוק
אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם
חם למות סחינה של החיים
כמו ללכת במדבר ארבעים שנה
בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון
ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס
והמבחן
והנוכחות
והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה
ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח
אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור
הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי
דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש
חורבן
בכי
לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.
הצעתי לה שאבוא איתה
אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.
ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור
עד התחנה בקצה השני
מקווה שהיא הגיעה
אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי
אהבת חינם
פשוטה
מלאה מאמץ
מלאה איחורים
מלאה בכל מיני פשלות
אבל מלאה בכוונה פשוטה
סתם מפגש אקראי של בני אדם
להיות טוב זה לבחורכְּקֶדֶם
יש לך יכולת לנצל אדם אחר ולהיות רע ולפגוע יש לך כוח
אדם טוב באמת הוא לא כזה שנולד ככה. מלאך. בלי רצון לפגוע ולקחת. לא.
אדם טוב שאתם רוצים שיהיה חלק מהחיים שלכם הוא דוורא זה שהיה בצומת. הייתה לו בחירה. הוא יכל לקחת הוו הןו כמה שהוא יכל. אבל הוא בחר.
לא נגמרהמפוזר מהכפר
למה הכל כל כך קשה ומסובך
ולמה גם אחרי כל כך הרבה שנים המחשבות האלו לא עוזבות אותי
ותמיד יושעות לחזור ברגעי משבר
קשה קשה קשה
מחכה לשקט
מרגיש בתוך ים סוער והגלים מעיפים אותי ממקום למקום
חייב עזרה!!!
מרגיש שאני נופל למטה מהר מידי
...המפוזר מהכפר
ימינה
שמאלה
ימינה
שמאלה
ימינה
שמאלה
....המפוזר מהכפר
הכל מרגיש תקוע כל כך
אין שום יאוש בעולם כלל
מפחד שהם כל החיים ירדפו אותי .
הן לא עוזבות אותי
מטורףףףףף כמה שטעות של רגע נישארת איתך כל החיים
ותוסיף לזה את כל הטעויות שכולן רודפות אותך כל לילה מגיעות ולא מרפות
...המפוזר מהכפר
איך יוצאים מיזה
HELP!!!!!!
..מבולבלת מאדדדד
(ביצוע ווקאלי. מהמם. שמעתי המון ובכיתי. תשמע אותו.)
🥹המפוזר מהכפר
תודה
ממש ככה
...המפוזר מהכפר
מצד שאני אני מרגיש כל כך כבוי
שאני כבר לא מצליח להתרגש
..מבולבלת מאדדדד
בסוף זה מחלחל.
ותזכור שהיצר הרע הוא זה שמונע ממך להרגיש
...המפוזר מהכפראחרונה
נכון מאד
את צודקת לגמרי
יותר מידי מניעות לצערי 
(((((((