זה ממש לא פשוט. למדתי להנמיך ציפיות לאפס ולהיות שמח במה שיש לי אבל זה לקח הרבה מאוד זמן וקצת סבל באמת.

התמודדות לא פשוטה ממש בהצלחה!!

בסוף היום, או כשהסף הרגשי עולה, לשבת לבד עם דף ועט.

לכתוב מה פגע בי, על מה אני כועסת.

שורה (פסקה שניה)- למה זה מפריע לי

שלישית-מה אני יכולה לעשות כדי שיהיה טוב בבית.

רביעית והכי חשובה- לרשום כל רגע של שקט ונחת ונעימות שאת זוכרת. אם אין היום אפשר מהעבר. 

לסיים עם חיוך גדול. 

לכתוב

תודה על המשפחה היפה שיש לי. (או משהו בסגנון איך שמתאים לך)

מקווה שעזרתי 

בהצלחה!

אני באמת חשבתי על להתחיל לכתוב דברים טובים שקראו לי אבל זה ממש מעצבן שאני ילדה בת 14 מתפקדת כמו אמא אם זה אומר כביסות שהבית יהיה מסודר לשמור על אחים שלי וזה פשוט מרגיש לי קצת גדול עלי

שתדעי לך שזה לא באמת גדול עליך! יש לך כל כך הרבה כוחות שאת לא מודעת אליהם ברמה פשוט שלא תיאמן!

רק להפסיק את המרמור, כי כל הבעיות מגיעות כדי שנוציא לפועל את כל הכוחות הגנוזים בנו! בעזרת השם שכל המניעות יהפכו למנועים שידחפו אותנו קדימה.

איך לעשות את זה? איך להאמין בעצמי? איך לגלות את הכוחות שקיימים בי לעבור את זה?

אני לא ממש יודע כי אני בעצמי לא הגעתי לשם... אבל אני בדרך.

וממה שאני יודע מה שעושה ממש טוב זה לקבוע זמן (מחמש דקות ולמעלה) לדבר עם מי שהציב אותך במקום הזה ומאמין בך הכי בעולם- אבאל'ה שבשמיים. להתלונן, לשתף ובעיקר להגיד תודה. 

מקווה שתקחי את העצה הזאת כי לי אישית היא עזרה לצאת מכמה בורות מאוד מסובכים וקשים שלא האמנתי שאני יכול לצאת מהם.

בהצלחה 

במחשבות האלה?

אולי היא תביא קצת עזרה מבחוץ

או שתחליטי על יום אחד שאת עושה בו את המינימום הנדרש,ואז זה מין יום חופש?

אבל אני מבינה שזה מה שצריך בבית אז עכשיו מתמסרים.. היה גם קטע שאמא שלי עבדה יחסית יותר אז ברור שעזרתי הרבה יותר כי זה שהבית צריך עכשיו

תזכרי תמיד שכל מה שהיא עושה הוא בשבילך, גם אם את חושבת שזה לא טוב.

(כמה שאלות: מה עם אבא שלך? הוא כן מתפקד כאבא? מי עושה את כל עבודות הבית- נקיונות/בישולים/כביסה וכו'?

דיברת על זה עם אבא או אמא? איך האוירה אצלכם בבית בשבת? יש זמן של נחת ורוגע? וביום שישי? לחוץ בטירוף או לא כל כך גרוע?)

ועכשיו לעצם העניין- יהיה לך קשה מאד לשנות לה את הלו"ז. מה שאת כן יכולה לעשות, זה לשפר את האוירה בזמנים שהיא בכל זאת נמצאת.

יכול גם להיות שהיא מרגישה שהיא עושה הכל, גם מפרנסת וגם עושה הכל בבית, אז את יכולה להתאמץ ולעזור לה יותר. זה יעשה לה טוב.

וכנראה טעיתי במשפט האחרון...

אבא שלי הוא כן מתפקד אבל כרגע הוא לא בבית בגלל העבודה הוא גם למד לבשל עם השנים בגלל זה גם לפעמים אולי רמזתי להם שזה לא נראה לי נורמלי לחיות ככה בשבת דווקא כן כייף שאין את כל הכאב ראש הזה וגםם שישי סבבה

פשוט לדבר איתם על זה... לא ברמז, שיחה אמיתית. לפתוח את הקושי שלך. אבל בזהירות, כי אני בטוח שזה יכאב גם להם...

עשיתי פעם משהו כאילו ברמז אבל ממש גס והם אמרו לי שאני צריכה להגיד תודה כי היא מפרנסת את הבית וברוך ה יש לנו כסף

דוקא רמז לפעמים יותר פוגע משיחה כנה. תעשי את זה בעדינות, בכבוד, בלי להאשים. תראי להם שאת מעריכה אותם, אוהבת אותם ומודה להם, אבל תראי גם את הקושי שלך.

היא מפרנסת אותכם בסופו של דבר אז הגיוני שאת עוזרת וזה גם לא ככ נורא שאבא שלך מבשל..

בע"ה

ולעשות במקומה דברים, ככה שבזמן שהיא בבית היא תהיה איתכם יותר.

בסוף ההיטק זה תובעני (ולרוב - אמא עושה שם דברים טובים וחשובים לעולם, לעם ישראל ובכלל).

לכן, כל הדברים שאפשר להציע זה איך לאמא יהיה יותר זמן אליכם אם תעזרו לה ככה שהיא תוכל לעבוד יותר טוב ופחות שעות (למשל) או שבזמן שהיא בבית תהיה איתכם יותר.

אני מנסה כזה לעשות הפעלות בבית וכאלה לאחים שלי הקטנים.. זה מגבש בינינו וההורים שלי מרוצים שאנחנו יודעים להסתדר...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....