דרכי ציון (במידה מסויימת, וח"ו מלכפור בטובה שכבר זכינו) שוממות כל שנה, העליה לרגל לבית ה' איננה כבר אלפיים שנה, ג' רגלים וכל עת אחרת המוני שועלי על שתים מחבלים כרמים מסתובבים בהיכל ה'! מי יתנני שמיר ושית!!

יתכן שהקב"ה ביטל ההילולא במירון, שנרגיש כיסופין ונדע מה צריך להרגיש תמיד על חסרון המקדש, וכו' וכו' אין לי כח להאריך, והעיקרון מובן. 

אם חשבת שאני מתכוון ל''מדינה'' ול''ציונות'' או משהו כזה.. כנראה לא ראית את דעותיי פה בעבר.. מאד חריפות נגד..

מותר לי להביע צער על כך שמנהג של יותר ממאה שנים לעלות לרשב''י, כמעט בטל, וזה אכן מצער שכל הדרכים שוממות, וכן הלאה..

הפסוק ''דרכי ציון שוממות'' היה כ''דוגמא'', או איך שלא תקרא לזה..

אני לא ציוני בשום אופן..

(אם התכוונת למשהו אחר.. אשמח להבין..

לעורר שיותר ממה שיש לנו להתעורר על ביטול ההילולא, עלינו להתאבל על חסרון העבודה, וזה למרות כל מה שאני חושב על כל מה שב"ה זכינו... לזכור שמירון איננה כציון ואיננה מתקרבת, ולזו אנו מצפים ולגאולתה אנו מייחלים.

וכמובן שהתכוונת בהשאלה ואין לי עליך טענה, אלא רק באתי לחדד את סדרי הקדימויות. וכמ"ש.

זה רק מחזק את המחשבה, שאחרי דבר כזה, אנחנו יוצאים רק למשיח.. 

לא יכולה להיות מחשבה כזו, של ''עוד מעט זה יעבור ונחזור לחיים שלנו, ללימודים שלנו, לחברים שלנו.. מפה אנחנו רק עולים על עננים וטסים לבית המקדש, במהרה בימינו אמן, תיכף ומיד ממש!!

העיקר לדרוש ולא לוותר או לשכוח!

פעם נסעו הח"ח והאמרי אמת מגור ברכבת, ובאחת התחנות ביקשו מהאדמו"ר שיגש לפתח כי רוצים החסידים שבאו לרציף לראותו, ובתחילה סירב, עד שאמרו לו שיש שם 10000 איש שבאו כדי לראותו, ומיד ניגש. אמר הח"ח, אם רק יכולנו לומר למשיח שכמות כזו של יהודים מחכה במיחוד לראותו, גם הוא היה מגיע מיד... 

יש על הנושא\דומיו הרבה שיחות של הרבי, לא אפרט כעת..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....