בס"ד
שלום, אני בן 17 ומסיבות מובנות אני לא יכול להזדהות פה.
יש לי ידידה אחת שכבר די הרבה זמן אני לא מסוגל לסבול. ונדמה לי שגם היא שונאת אותי.
זה התחיל בקטן: -אני חושבת ש... -את? חושבת?! אבל לאט לאט זה הדרדר עד שזה הגיע למצב בו אני נמצא היום, בכל פעם שיש הזדמנות אני מנסה למצוא תירוצים לא להתקרב אליה, שלא ישימו לב שאנחנו 'ברוגז' ויכריחו אותנו לדבר. אני גם מפחד ממה שיקרה אם יתברר שגם היא לא סובלת אותי. מה יקרה לנו? אנחנו עלולים להיכשל בדו קרב?
ואולי בעצם יש לזה עתיד? אולי אני לא סתם לא סובל אותה, אולי זו מחלוקת אמתית לשם שמיים בסוגיית דרכי המחשבה? אולי היא תהיה המנהיגה הבאה של קולך (אה, אופס.. טוב, אז לא לשם שמיים..), ואני אהיה ראש ישיבת פונוביז' (|מפנטז|)?
אני יודע ששאלו פה כבר הרבה שאלות בסגנון, אבל אני מרגיש שבמקרה שלי יש משהו מיוחד, משהו קצת שונה שאולי אפשר לראות בין השורות. חוץ מזה, אני עצלן מדי בשביל לחפש בשרשורים קודמים, מה שאומר שהיחס שלי למערכת הכעסים הזו הוא מזלזל מראש.
תודה
אדם חסר זהות
..+..
