אני לא מעריכה את זה מספיק.
ז"א, לאחרונה אני מרגישה ש אני לא משקיעה בזה מספיק, ו, זה כואב לי ממש. כי אני רוצה, כ"כ רוצה, ואני לא בטוחה שידוע וודאי לי איך ומה הדרך הנכונה, ובפועל אני לא עושה כלום, כלום, ו, זה לא הוגן מבחינתי. גם לא נחמד. ו אני רוצה לבטא איכשהו את זה.

(נו, לשון לקום ולשון להתעורר, זא יש בחינה של לחזור לשם כדי שלא יראו שערים וכו')
(אוף)

(ניסיתי להסתיר את ההערה הזאת, לא הלך, אז פשוט לחשוף הכל? מה? ככה? איזה עניין יש שידעו את זה? |מתלבט| לא נראה לי שיש צורך, ב,)



אני ממש מפחדת להפסיד את זה, כי, אממ, זה כ"כ טוב, כפשוטו של עניין, אבל, אני לא ראוי'ה, ואם אני לא משקיעה ומשתדלת מספיק אז זה לא הוגן בשביל *********
(אוף,) (|רועד|) (|מתמרד מבפנים|) (אני רוצה את זה. ממש.)

לא שלחתי היום,
הייתי אמורה לשלוח, ורציתי לשלוח, והייתי ערה עד ארבע כך ש לא באמת היתה מניעה מזה. כתבתי ומחקתי כי זה לא דייק מספיק וכתבתי שוב אבל אז זה הי'ה כללי מדי אז מחקתי שוב וכתבתי שוב ואז הרגשתי ש
אוך, זה לא הוגן, למה אני לא מסוגלת להעריך את זה מספיק, אפילו לא לשלוח הודעה,

[ואתמול חצי מהזמן הייתי ממש לא מרוכזת [כל היום לא הי'ה לי עיון ואז הגיע הערב וכבר לא יכלתי להשאר בבית אבל אח שלי לקח לי את המסכה אז לא יכלתי לצאת, ירדתי לשלוש דקות וחזרתי כי למרות שלא הי'ה ****** אז אה כן,] וחיפשתי משהו שם, את מה שאחותי רצתה ואז היו לה סיוטים, עברתי על כל הא-לה שלהם לסנן את מה שאפשרי ואז נא-לצתי לרפרף על כולם כל אתמול בערך,
איך אפשר להסביר את זה, לחילופין, עד כמה מעט מאמץ ואי הסחת דעת יש בזה,
{נו, אם כבר, לפחות על משהו טוב (לא! אני רוצה,)}]

אני שוכב שם על הרצפה, מרוקן, דומם.
שוכב במקום של עומדים מתאמץ להחזיק את הראש מעל המים הגואים, רק להצליח לנשום איזו נשימה של חמצן.
לעמוד לבד להיות איתן.

האם הוא אנוס גוף או אנוס נפש

יואו!

אני שונאת לבכות מדברים מטופשים. אבל,