לאבא שלי היה מנהג לומר לי: "תסמכי רק על עצמך ועל אבא ואמא." הוא צדק. כל פעם שסמכתי על מישהו ופתחתי את הלב התאכזבתי.
אני לא צריכה שתורידו לי את הירח. אני אעלה אליו בעצמי, לבד. אני זאב בודד. הכי טוב ובטוח לי לבד. אני מתפקדת הכי טוב כשאני אחראית רק על עצמי וכשאני בלי הסחות דעת.
אז למה?
למה אני בכל זאת ממשיכה לסמוך?
ולפתוח את הלב?
ולמה למרות שאני זאב בודד,
אני צריכה קשרים ואנשים?
הלוואי שהייתי זאב בודד.
@זאב בודד
חברים הם אנשים
שנותנים לך כנפיים
כשאתה שוכח איך לעוף...
(אוריה סיגוואי)
