תמיד הדברים האלה לא נגמרים טוב!!!

(בקצרה) שצריך ללכת אחרי הרב אבל צריך גם להיות עם שכל..

בספר דברים פרשת שופטים מצוה התורה : "כי יפלא ממך דבר למשפט וכו...וקמת עליה וכו" לעלות אל בית הדין הגדול ולדרוש מה שיאמרו את דבר המשפט ויבואו לידי הכרעת הדין. ומצוה כמו כן לעשות כפי שהורו הדניים....

והתורה מוסיפה אזהרה: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין או שמאל"

ורשי מסביר בפרוש על התורה:כי הכוונה לכל השופטים לאורך כל הדורות...ואפילו אם השופט בדור מסוים אינו כשאר השופטים שהיו לפניו חובה לשמוע לו!!!!

ורשי מוסיף גם את גודל חובת ההתבטלות כלפי השופט ואומר: "שאפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל תשמע לו" ולא תתלה את הטעות בו אלא בך. כי הקב"ה נותן רוחו כל משרתי מקדשו תמיד וישמרם מכל טעותשלא יצא מפיהם.

וכן כותב על זה גם ספר החינוך כשהוא מבאר את שורש המצוה הזו.

(ואם אתה שומע לרב מתי שנראה לך ... ומתי שנשמע לך מוזר אתה עשוה חושבים אז אתה לא שומע לרב!!! אתה שומע לעצמך...)

אבל המציאות טופחת על פנינו. רבנים טועים, ולפעמים בגדול.

אינני חושב כמותה, והארכתי מאוד לבאר את דעתי בתגובתי שלי לשאלה, אך עליך לנמק!!

אם אין לך פירכא על דבריה שכך ציוותה תורה - מהו יחס זה של "נכון בתיאוריה, אבל לא במציאות"

בגלל שלא מסתדר לך אפשר לעקור את התורה?

וזה רק בדברי הלכה של אסור ומותר לא בהנהגה והתייעצות סתם

וגם אם נלך לפי מי שאומר שבכל דור ודור צריך לשמוע להכי גדול שבאותו דור, עכשיו לך תחליט מי האדם הכי גדול בדור

אבל בהחלט דבר מסובך...

אף פעם באמת לא ממש הבנתי מה זה בעצם "גדול הדור"?

ז"א לפי מה??

אבל אני מניח שנגיד אם הציבור החליט למנות על עצמו שופט על העם אז אוטמוטית הוא נחשב לגדול הדור אפילו אם הוא לא האדם הכי ירא שמיים והכי חכם בדור.

אבל ודאי שהיום אי אפשר לקבוע על מישהו שהוא גדול הדור.

בקיצור הפסוקים של לא תסור גם אם הם כן רלוונטיים לאיזה שהוא גדול היום, זה רק בדברי הלכה לא סתם אנשים שהולכים להתייעץ על דברים לא קשורים לכלום

יש דבר כזה גדול הדור כיום... ובדיוק לכן אני לא ממש מבינה. בכל אופן עם אדם גדול נכון להתייעץ בכל נושא זו דעתי.

יש מספיק סיפורים ...

גם אם לא בעצה בתפילה וכו

ואני לא מתעלם מכמויות עצומות של סיפורים. אבל צריך שיהיו קווים אדומים גם אם יש על רב מסוים סיפורים מכאן ועד הודעה חדשה.

אבל אני מדברת על "גדולי הדור" ואל תתנפלו עליי...

הרב שטיימן שהיום כבר לא איתנו😥

רב חיים קנייבסקי ...

לא מומלץ בכלל. אילו הייתי יכול להזכיר שמות הייתי מביא דוגמאות קונקרטיות של רבנים עם המון סיפורים שבנושאים שהם לא הבינו בהם קבלו החלטות שגויות.

אלא בצדקותם.

מי שלמד תורה, מחכים הרבה יותר מאחרים, ואז בתנאי שהוא יודע במה מדובר, ומכיר את הנתונים, והשאלה היא בשיקול הדעת - בהחלט ראוי לסמוך עליו

אצטט ממסכת אבות:

משנה מסכת אבות פרק ו
רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה...  ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה... 

אבל לא לנטרל את השכל שלך

אבל מי שמבין עניין, יודע מי הרבנים שבבסביבה של התואר הזה, אם כי לא שייך לדרג ביניהם, ומי לא שייך בכלל...

הוא הפעלת שיקול הדעת.

"ושננתם- שיהו ד"ת מחודדין בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד..."

"אמר רבי חייא בר אבא אפי' האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה" (קידושין ל)

במקומות רבים מאד בש"ס יש מחלוקות בין רב לתלמיד.

רק הנחתי כמה מקורות. את דעתי אכתוב בע"ה מחר, אם יהיה לי זמן. עכשיו אני הולך לישון.

ואני משתדל לקיים "מחודדין בפיך" וכו'.

אבל אני מבוטל לרב שלי! אני לא חי בסרט - אני ראלי - הרב שלי (גם הפוסק וגם האדמו"ר) הוא עם ראיה הרבה הרבה יותר רחבה משלי. הוא יודע מה רצון ה' ויש לי מצווה להקשיב לו.
זה לא אומר שאני מטומטם... אני גם חושב דעה עצמאית אבל זה לא משנה במעשים ובהשקפה...

שאלו דברים שאנו מודרכים בהם ע"י צדיקים היא צריכה לבוא לידי ביטוי...

לומר שיש לך דעה עצמאית זה יפה, אבל אם היא לא באה לידי ביטוי היא נשארת בתור אידאה מרחפת. מה שאומר שכל מעשיך הם צל של מישהו אחר. ככה אני רואה את הדברים.

מה הערך של זה ש"אתה חושב כך", נו אז אני חושב שכאן זה מאדים, אז מה? דעה עניינה שיש לה השפעה.

(אין בתגובתי זו אלא יחס נקודתי, את עמדתי על עצם העניינים כאן הבעתי בתגובתי לשאלה)

אין לי דעה עצמית, אם לא חשבתי למה בעצם אסור לאכול חלב אחרי בשר???

לי זה נשמע ממש אחלה לאכול אחרי בשר חלב.. וכו עו ד מיליון דוגמאות...

אני לא רואה סיבה למה לא. גם אם איני מבין את הנזק הנגרם מאכילת בשר וחלב, יש לי מערך שיקולים שמצדיק את העמדה הזאת מלבד הנזק.

יש לי דעה מוצקה בנידון. אסור לאכול משיקולים א ב ג. השיקול של הנזק הנגרם מאכילת בשר וחלב אינו היחיד.

שאני מאמינה שאתה מאמין בתורה... ובכל רבדיה.. אז היא כוללת גם את ההתבטלות כלפי הגדולים.

מאיסור בשר בחלב, נסחפת

הזיכרון מתעתע בשעות האלה

שמצדיק את הנחת קיומו של אלוקים. לאחר מכן מערך נוסף המצדיק את אמיתות התורה. אין לי אחד כזה המצדיק ביטול מוחלט לרבנים.

שאין לכאורה משמעות לגדול??

אני דווקא מאוד מעריך גדולים בתורה. אבל אני מאוד מתחבר למה שכתב "דוס אחי" בשם הרב ג'יאמי. 

עם ביטול מוחלט לרבנים מגיעים לפרשיות הזויות של הטרדות וכל מיני כאלה. צריך להפעיל שיקול דעת בריא.

אם אתה מפעיל שיקול דעת,

אז אתה לא מקשיב לו!! אתה מקשיב לעצמך... מתי שאתה מסכים איתו אז סבבה ...ומתי שלא נראה אז לא.

אז למי אתה מקשיב?.

בחלק מהמקרים

אז יוצא מכך... שאתה מקשיב לעצמך!!!!!!!! אוףףף אני לא מבינה באמת... איך זה מסתדר לך??

רב אמור לתת לך את החשיבה הנכונה והסתכלות נכונה על דברים. לא לתת הוראות חסרות פשר. לא זה הענין של רב.

"ר׳ יהושע בן קרחה אומר מניין לתלמיד שיושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר מניין שלא ישתוק שנאמר לא תגורו מפני איש"

סנהדרין ו:

כשסטודנט שומע ממרצה א' ב' ג', הוא סומך עליו, גם אם הוא לא יודע למה א' ב' ג', הוא יודע שהפרופסור יודע.

אז כשאני שומע מרב פסק מסויים, אני יודע שזה מבוסס על מקור שככל הנראה טרם נודע לי.

אמנם, התורה מצווה עלי, כמו שהיטיב להביא חזיז ורעם, שאם יש לי טענות - לא אסמוך על הנ"ל, אלא אשמיעם לרב.

והסיבה היא כי אכן התורה איננה רוצה התבטלות טוטאלית וסתימת מח,

והיא גם יודעת שאין ערבות שהרב חייב להיות הצודק,

ולכן היא מבקשת ממך לנהל דיון! התורה אוסרת על תלמיד ששומע דבר שאינו מסכים איתו - לנצור את הדברים בליבו! 

למעשה משום כך נקבע הדין, שבבית הדין מתחילין בעת השמעת הדעות - מהקטן שבחבורה, ואב בית הדין אומר את דעתו אחרון. כדי שלא יהיה מי שלא יעיז להביע את דעתו האישית.

אלא, שאם אחר שהושמעו דעותיהם של כולם, קבעו ע"י רוב את ההלכה כאופן אחד, הרי שהיא היא ההלכה! ואסור לאי מי לעבור עליה, כולל למי שבטווווח אחרת, וגם אם הוא ת"ח ענק.

ועל זה הזהירה התורה בדברים שהביאה "אחלה יום לכולם" - "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"

לרוב רובם של הפוסקים, דבר זה נוהג רק בסנהדרין ובפני הבית, הרמב"ן מרחיב זאת יותר אך גם כן איננו נוגע למציאות דורינו.

מי שהחמיר בזה הכי הרבה, היה בעל מנחת חינוך, כשהוא אכן נתלה, כדבריה, בספר החינוך עצמו,

אלא, שרבו הדעות בזה, ולרוב האחרונים אין דעת ספר החינוך כדעת המנחת חינוך,

ואף בדברי המנ"ח עצמו, נחלקו בביאור דבריו, וגם מי שלקח אותם באופן הכי מוקצן, הרי שעדיין אין זה מצווה מן התורה, אלא עצה טובה לקיום הסדר היהודי בעולם, דבר שמחייב במידה כזו או אחרת כשמבינים את ההשלכות.

ואכן הדברים הגיוניים מאוד, כי כמו שכתב שם - אם לא נעמיד עלינו סמכות, ונקבל את הסיכון שבשמיעת הוראותיה כשתהיינה טועות, נגיע למצב חמור בהרבה, של כאוס הלכתי והנהגתי גמור.

הגאון ר' אלחנן וסרמן  ב"קונטרס דברי סופרים" האריך להוכיח שיש מושג של "רצון התורה" המחייב כמצוותיה, והוא המחייבנו במצוות דרבנן גם לראשונים  שכתבו שציווי התורה הוא רק על הסנהדרין, ובהתאם, הוא המחייב בכל דור.

אמנם, כמו שהעירה "מגובלת" לא שייך להכריע בזה באופן טוטאלי ולומר שפלוני הוא "גדול הדור" והוראותיו מחייבות, ואכן לא רק שזה לא נכון ומוצדק לעשות כך, אלא שגם אין צורך בכך, מאחר והסקנו שהסיבה להרחיב את ציווי התורה הוא כי הבננו את כוונתה - להעמיד הנהגה מכרעת ולא איש הישר בעיניו יעשה, ובשביל זה מספיק שיהיה רב מסויים, הראוי לכך, שאקבל עלי את הוראתו, וכמובן יש כאן פירמידה, כי הרב עצמו, ועוד כמה רבנים, מחוייבים לרב אחר, וכן הלאה, מה שמנקז למספר רבנים בודדים גדולים באמת, שאני גם יכול להיות בטוח בגדלותם, מאחר ולא אני - במרחק האדיר שלי- מודד, אלא כל אחד בשרשרת "מודד" מי שמעט מעליו,

אלא, שאם כדברי עד כה, בסוף יוצא שאין משמעות לפירמידה, כי היא רק סדר העברת ההוראה ממי שיושב למעלה,

ובכן, כאן נכנסות עוד נקודות, האחת שבהרבה מקרים הרבנים נותנים מרווח תמרון, דהיינו נגיד שהרב של הרב של הרב שלי סבור בעניין מסויים שלגיטימי בו שני צדדים, אולי הוא נוטה לאחד, אולי לא, בכל מקרה, הוא לא קבע מסמרות, עכשיו באים שני תלמידים שלו, זכאי כל אחד מהם להכריע כאחד הצדדים, בעוד שחבירו - יכריע להיפך, או אולי גם הוא ישאיר את זה פתוח, וכך הדברים משתלשלים וכו',

הנקודה השניה היא, שבד"כ אין לאדם רב אחד, אלא היה לו רב, ונפטר, ובחר אחר, וכן הלאה, מה שיוצר הכלאות - כאשר הרב העכשווי מורה בדבר שרבי הקודם לא דיבר עליו, אני מקבל ממנו - ומעביר את זה לתלמידי, שמעבירים וכו', אך אם מרבי הראשון שמעתי אחרת - הרי שאני מחוייב אליו לפני הרב הזה (לא בהכרח, זו רק דוגמא ממה שבד"כ קורה, שהרב השני הוא פחות מהראשון, וקיבלתי אותו עלי רק למה שהראשון לא הביע וכו')

ויותר מכך, אפי' אם רבי הראשון לא הורה מפורש, אלא שמתוך שנותי אצלו הבנתי את הילך רוחו ודעתו, ואני מבין שהוא לא היה מסכים לדעת הרב השני - ג"כ עלי ללכת כמו מה שאני סבור שהיה מורה הרב הראשון. ואם יטען מי שיטען, שא"כ הוצאתי את השיניים מכל העניין, כי כולנו מחוייבים ראשית למשה רבינו, ואם כן, אם אני מבין באופן מסויים את דברי התורה שמסר לנו, שוב לא אתחשב באף אחד, התשובה לכך היא - שבדיוק בגלל זה - מדובר דווקא במי שהיה רבך  שהיית אצלו ולמדת ממנו, מה שמחד מגביר את הסיכויים שאתה צודק בפרשנות שלך, ומאידך, מגביל את ההשתלשלות של זה, כי זה מוגבל בדור, לדוגמא, מי שלמד אצל ר' אברום שפירא זצ"ל, ואחרי פטירתו קיבל ע"ע לרב את הרב דב ליאור, אזי אם יורה הרב ליאור בדבר שיחשוב התלמיד דלא כך היה אומר ר' אברום, עליו לעשות כפי מה שהוא סבור שהיה מורה ר' אברום, אך לדור הבא, של תלמידי הרב ליאור, שלא למד אצל ר' אברום, אין יכולת לומר כך, מה שמשאיר לו את האופציה של הרב ליאור כיחידה, וכשלאחר אריכות ימים ושנים של הרב ליאור, הוא יקבל ע"ע רב אחר - אז שוב, הוא יהיה מחוייב אליו, מלבד מה שיסבור שהרב ליאור היה חולק עליו, וכן הלאה. וכך נשמר רצון התורה לסדר בהלכה וההנהגה.

ומאחר ואין דמות עליונה ברורה, ואין יכולת לאמוד מי היותר ראוי, כל מי שראוי עקרונית, מצד מהותו, להיות רב, כל אחד רשאי לקבל ע"ע אותו לרב, מלבד מי שמחוייב לרב מסויים ע"י הגדרים (המסובכים...) של רב מובהק, ומלבד היכן שיש מחוייבות לפסק אחר ע"י הגדרים (כנ"ל) של "כללי הוראה"

ולכן כל הזמן כתבתי "בחר לעצמו", "קיבל ע"ע" וכדו',

והדרך לקבל ע"ע רב, הוא אכן לשבת עם עצמך ולברר מה דעתך האישית בעקרונות הדברים, ואזי לבחור רב שמתאים אליהם.

ואם יאמר מי שיאמר  - מה עשינו, אם בסוף זה תלוי בי. התשובה ברורה, אכן בחירת הרב היא לפי עמדתי, אין שום אפשרות אחרת, אך אחר שבחרתי - ע"פ הקווים הכלליים של דעותי, אני מחוייב גם היכן שיתכן שאחשוב אחרת בנושא.

ואם (ובד"כ כך זה) אין רב אחד שתואם לעמדותי בעניינים כולם, אפשר לחלוטין לקבל רב לכל נושא ונושא, נניח לדוגמא שאני מאוד ציוני, ולכן בכל מה שנוגע לא"י, והמדינה, וכדו', אבחר לי לרב את הרב ליאור, ומאידך, בהלכה אני סבור שיש ללכת ע"פ הבית יוסף - אבחר לי לרב בנושאי הלכה - את הרב עובדיה, וכן על זו הדרך. 

כשכל זה נכנס ג"כ תחת ההגבלה, שזה דווקא כשהרב נחרץ, אבל פעמים רבות הוא אינו מכריע, או באופן כללי, או לתלמיד מסויים, וכו'.

וכעת אחזור למה שפתחתי בו, שגם ההגיון שלי  צריך לומר שאם מישהו גדול ממני וחכם ממני, יש יותר סיכוי שהוא צודק, זה שיקול לוגי טהור אלא שאכן, לא תמיד הוא השיקול המכריע, ותלוי מי הרב, לא הרי הר"מ בישיבה, כהרב ליאור, ולא הרי הרב ליאור כהרצי"ה. וכן יתכן שיהיו שיקולים מאוד יזקים מנגד, אבל צריך לזכור היטב שיקול זה, ולהתחשב בו במשקל הראוי. כמובן שזה נוגע חאו דווקא לרב שחי או לא שלי, אלא כל רב באשר הוא.

מציע לכל אחד לקחת כמדד את המשל הבא, הרב הוא איינשטיין, אני סטודנט לפיזיקה, כמובן שאינני מחוייב לו, אבל מהי מידת הוודאות לה אצטרך כדי לחלוק עליו?? (כמובן, לא כל רב הוא איינשטיין של התורה, והכל "צמוד למדד", אבל העיקר הרעיון... 

כל מה שנכתב עד כה הוא בנוגע להלכה,  בנוגע למה שאינו הלכה, אכן אין שום מחוייבות לרב, אך יש לזכור ש"הלכה" כוללת כאן הרבה יותר מ"שאלות של מטבח", היא כוללת בעצם המוני שאלות, כל מה שנוגע ליראת שמים, ושיש לו שלכה על חיי היהדות...

וגם במקרים בהם ההשלכות והזיקה אינם מובהקים כ"כ ככאלו שיש בהן מושג של "פסק", עדיין הרב הוא זה שבעניינים, ומירב הסיכויים, שהוא הקולע למטרה ולא אתה...

וכעת אמשיך, אף בנושא שאיננו כלל תורה וכדו', עלינו לזכור את דברי התנא  "ונהנין ממנו עצה ותושיה" - מי שלומד תורה, אזי גם באופן טבעי וגם באופן סגולי, הוא נעשה חכם ונבון יותר, בעל הסתכלות פקחית יותר, מרחיקת לכת יותר, שכנ"ל - ישנו השיקול הלוגי, שאף בלי כל מחוייבות, פשוט מסתבר שהרב יודע מה שהוא אומר, אך כמובן זה מוגבל למתי שהרב הוא יודע היטב את הפרטים וכו', ולא כמו מה שקורה היום בכל מיני מקומות, שלא משנה מה הובא לידיעת הרב ומה לא, העיקר שיצאה מפיו הוראה והיא התורה...

אציין, שהכללים שכתבתי בהלכה (דהיינו - לא הטיעון הלוגי או המשנה באבות) הם קצה המזלג ממש, ויש יריעה ארוכה ארוכה של "כללי הוראה" מסובכים בהמוני פרמטרים (אני מכיר אברך שכתב על כללי ההוראה ארבעה כרכים!!) אך זה השורש והרלוונטי בד"כ.

ובנוגע לטיעון הלוגי והמשנה באבות, רצוני להביא כאן את לשונו של המסילת ישרים:

ספר מסילת ישרים פרק ג
"הא למה זה דומה? לגן - המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק, הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה. והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יוכל להזהיר את ההולכים בם, לומר: זה הדרך לכו בו! והנה, מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד. ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו. 
כן הדבר הזה: מי שעדיין לא משל ביצרו, הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה, שכבר יצאו מן השבילים וראו כל - הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין."

דברים אלו הם פרי עמל והתחבטות ארוכה, ועדיין לא באו אל סיומם, אך כתבתי מה שבידי, אשמח מאוד במי שקרא עד פה, ועוד יותר במי שיחווה דעתו עליהם.

אבל רציתי לברר קודם.. אתם מדברים על 

רב רגיל?=אדם כמותנו שלמד פשוט הרבה תורה וכד'

אדמו''ר כיום = נושא שונה.

רבי=מהות אחרת לגמרי

צדיק=מהות אחרת לגמרי.

פשוט חשוב לדעת על מה אתם מדברים.. כי כל אחד מההגדרות כאן, המהות שלו שונה לגמרי, וממילא היחס אליו שונה לגמרי.. אשמח שמי שפתח את השרשור יגדיר לי למה הוא התכוון

כך שאינני מתמצא בהגדרות. מוזמן לפרט את דעתך על כל אחד מהם.

על התגובה הארוכה והמנומקת. ממש אהבתי.

תודה על הפרגון.

תכל'ס מסכים? או שיש לך "השגות"? 

אשמח לשמוע.

לא מכיר את כל המקורות שהבאת. זה ארוך, אולי אגיב בהמשך.

ויש לי כמה דברים לומר על זה...

בהמשך. (כי זה ארוך...)

כמעט ואין כאן ניקים שכתבו, מלא חזיז ורעם ומגובלת, עוד כמה בודדים, וזהו, ואני חשבתי לתומי שזה דבר שאמור לעניין ת'אנשים, ולכולם יהיה מה לומר - לכאן ולכאן, 

באמת זה פשוט לא מעניין??

עשה לך רב – חב"דפדיה

רק רציתי לתת את דעתו של הרבי בנושא.
נ.ב. בכל נושא שיעלה יש לרבי איזו פרשנות או הוראות בנושא. מאוד מעניין למצוא את זה במשנתו התורנית הרחבה של הרבי.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות