השותקות
נמוג מבטי
האוגר אל קרבו
שתיקות רוויות
אהבה
בינות לנחלי העדנים
בין הרי הגאווה והאימה
עודנה מנוחת לבטח
נסיכה יפיפה
מבטה רצוף אכזבות
הנעות בין יאוש לתקווה
בין צייפיה חרישית
לאושר שכבה
חרש היא פוסעת
יום יום, שעה שעה
ממתינה לאהוב ליבה
שיופיע
ויגאלנה מבדידותה
שערה הבהיר משוח בזהב
שפתותיה כפז טהור
ומה מרהיבות עיניה החומות
המאירות עולם צחור
ועוד יבוא יום
בו אפסע לגנך
עטוי מחצלות
של ברכה
בין זרי שושנים
תושיטי ידך
ללקט
מזמורי אהבה
בין שדות מוריקים
לליבך שאבד
בין היום לאתמול
בו היית כה לבד
עודני זוכר
עודני מבטיח
להפוך אותי אהובתי
לשדה שפורח
