איפה הגבול בהתחשבות?

מכתב פתיחה

איפה הגבול בהתחשבות?ציפ'קה

כשהאיש שלי היה עובד מ7 עד 15, ובעבודה שהוא אהב, הוא היה חוזר והיה שותף בעבודות בית ב50% ובגידול הילדה ב20% (שזה בסדר, הרוב זה היה הנקה. היום זה פחות ויש לציין שבשבת הוא מאכיל אותה ועוזר ולוקח אותה לגינה)
עכשיו הוא יוצא מהבית ב6 וחוזר ב18, 19. סיפרתי פה על איך קשה לו בתפקיד גם נפשית וגם פיזית, הוא חוזר גמור.
בנוסף אני גם ככה בבית
אז עבודות בית לגמרי ויתרתי (אבל הבהרתי לו שזה בגלל שאני בבית ושאני מצפה שזה יחזור להיות חצי חצי כשאעבוד) והוא שוטף את הבית בימי שישי, זהו.
מה שמפריע לי זה העניין של גידול הילדה. אני מרגישה שאני מאוד מתחשבת ושזה לרעתי... אם הוא מגיע ב18 (קורה פעמיים שלוש בשבוע) אז הוא מקלח אותה והחצי שעה הזה של שקט מורידה ממני המווווווון, נותנת לי את הכוח להרדים אותה. כשהוא מגיע ב19, כבר לא נשאר הרבה מה לעשות והיא ישנה. לפעמים היא מתעוררת וצריך להחזיר אותה לישון וזה לגמרי עלי. פה מגיעה הבעיה שלי. הוא לא מוכן. הוא חושב שאני לא מתחשבת, שהוא מאוד עייף. אני הסברתי לו כמה פעמים שאלה החיים, אנשים עייפים ובכל זאת עושים את מה שצריך לעשות, וגם אני עייפה. למשל הרבה פעמים אין לו כוח לצאת לקניות כשהוא חוזר. אני מרגישה שהוא לא מבין שאלו החיים. עובדים, עייפים ויש עוד הרבה מה לעשות אחרי זה, יש בית לתחזק. והוא מתעצבן שאני אומרת את זה, הוא אומר "לא אלו לא החיים, אם הייתי יכול לא הייתי עובד! החיים זה ליהנות!" וזה ממש מעצבן אותי כי זה כ"כ תלוש מהמציאות.
בקיצור אתמול הקשבתי להרצאה על איך ללמד תינוק להירדם עצמאית, ופספסתי חצי ממנה כי היא התעוררה כמה פעמים והוא לא רצה להרדים אותה בחזרה... וזה ממש עיצבן אותי. זה היה יכול להיות טוב לשנינו!

אז השאלה היא, איפה הגבול בהתחשבות שממש קשה לו נפשית ופיזית בזמן האחרון, ואיפה באמת צריך להעיר לו ולהעיר אותו?
ואיך עושים את זה שהוא יבין? כי כבר דיברנו על זה כמה פעמים וזה לא חודר...

תודה למייעצים...

יכול להיות שהוא באמת גמור פיזית וזקוק לעזרה ?משה

אפילו מקצועית?

רע לו בעבודה. לא פלא שהוא גמור ואין לו כח לשום דבר אחר.

הוא כבר דיבר עם הקבן וינסה לעבור תפקידציפ'קה

למרות שאני לא תומכת במהלך אבל זו החלטה שלו...

תנסי לרומם את רוחו ולשרוד. קשה להילחם בשתי חזיתותמשה

ואני קצת מבין שהוא לא מתלהב לעשות את זה. אז כשהוא מסיים להילחם בעבודה הוא הולך לנוח בבית, ולעזאזל התוצאות.

איך הוא מתנהג בשישי/שבת/מוצ"שים? יש תחומי זמן אחרים שאפשר לתת לו אחריות?

אולי זה יעזורמוש השור...

תנסו לעשות סימולציה אחד עם השני במשחק תפקידים כשאת זה הוא והוא זה את ותציפו את הקושי.
כמובן תמצאו זמן נוח שמתאים לשניכם ושמטרת הפגישה תוגדר מראש

עושה רושםהנחש המקסים

שמה שמבדיל את בעלך מלעשות דברים בבית זה השעה עצמה...שבשעה 18 אין לו בעיה..אבל מ 19 והלאה הוא לא מוכן...

מובן לגמרי התסכול שלך..
עם זאת,הראש שלו עובד אחרת משלך..
הוא קם כל יום מ 6 וחוזר ב 19(פעמיים בשבוע)-ופה הוא פחות שותף- כי במלא הוא לא אוהב את העבודה שלו במלא הוא מתוסכל מהתפקיד אז בשבילו הבית זה המנוחה והנחלה שהוא רוצה עכשיו רק שקט..

לעומת זאת,כשהוא מגיע ב 18 הוא כן עוזר לך..
אז אני חושב שאולי תנסי לדבר איתו ולהגיד לו בצורה עדינה וטובה (לא בשעות הלחץ ומתי שזה קורה) שקשה לך.
שעצם זה שאת בבית עם הילדה זה לא הופך את זה לקל יותר..אני אשמח מאוד לעזרתך..זה יקל עלי מאוד !!

כי אמרת שהוא כן עוזר בד''כ בבית (לפני הצבא ) בעקבות העבודה והחזרה שלו מהעבודה..
שאת רואה שזה משםיע על הבנאדם.
העבודה זה חצי מהחיים של הבנאדם ואם לבנאדם לא טוב בעבודה זה באמת סיוט..

ואין ספק שאת צריכה לחדד לו את העיניין שיש זמנים לחוצים יותר וזה לא אומר -אם אתה עייף אז לא עושים כלום.
אנינו נעשה כמה שיותר דבר בצטרה יעילה וככה זה יקח לנו הרבה פחות זמן..

טוב זאת התנהלות טיפוסית של גבר ממוצעדי שרוט

להיות עצלן בכל מה שקשור במטלות הבית.

אבל הבנתי שרע לו בעבודה? אמיתי זה איום ונורא. באמת. לי הייתה תקופה שסבלתי במקום עבודה מסויים. זה פשוט נוראי. אין מילים אחרות.

רק לגבי ההרצאהבוקר אור

אם זאת ההרצאה של מכבי הם אמרו שישלחו קישור להקלטה ותוכלי לראות את זה שוב

אה נחמד תודהציפ'קה

אני לא חושב כמוך או התגובות שפה...יסוד היסודות

לדעתי בעלך עושה את המאמצים שלו כדי לעזור לך בבית. הבעל הוא זה שמפרנס והאישה היא העקרת הבית (כן היום זה שונה אבל-) ולכן רוב מטלות הבית הן מוטלות על האישה.
לפי מה שאת אומר הבעל אומר שהוא עייף כי באמת לא קל לקום לפני 6 ולהתפלל ולחזור הביתה מאוחר. הוא נותן לך יד בעבודות בית וזה מצויין, הוא אכפתי ואוהב. אז לא חושב שיש בעיה אצל בעלך. חיים עם תינוק יכול להיות מעיק, הכוונה שצריך כל הזמן להיות סביבו ואין מנוחה לאדם, אבל זו תקופה והיא תעבור בע"ה.

"כן היום זה שונה אבל" אבל מה?די שרוט

זה כמו להגיד, "צריך להוציא להורג מחללי שבת. נכון היום זה שונה, אבל"

אם היה סנהדרין ובית דין אז ברוריסוד היסודות

אבל איאפשר לזרוק את כל התפקידים על הגבר. הוא גם בנאדם. כשהגבר עובד והאישה נשארת בבית ומפילה עליו האשמות שהוא לא עוזר והוא לא מבין מאיפה זה בא לו- הוא בכל זאת אשם שהבית לא מסודר?
אני לא יודע אם היאמעובדת או לא אבל מגוף ההודעה נראה שלא

לא מקבלת.ציפ'קה

אני לא עקרת בית... אגב, כשאני עובדת אני מכניסה כפול ממנו (שזה בטח יישתנה אחרי שהוא ישתחרר אבל זאת לא הנקודה) אנחנו זוג, שוויוני והמטרה היא להתחלק שווה בשווה. כמובן גמישים לפי זמנים בחיים.

ונראה שאתה לא מודע למה תינוק יכול לעשות לאישה. האבא חייב להיות שותף, אפשר להיכנס לדיכאון אחרי לידה גם שנה אחרי הלידה. בריאות הנפש של האישה לגמרי תלויה בעזרה שהיא מקבלת.

קודם כל- כל הפוסט פה סובייקטיביחדר בריחה

בטוח שלבעלך יש הרבה יותר מה לומר ממה שאת כותבת פה כטענות שלו.

שנית,
אחלה שאת פורקת עליו, אבל הוא נשמע בעל מעולה, תעברי פה על שרשורים ותקבלי פרופורציות.

שלישית,
נסי לראות מה גורם לך לכלכך הרבה טינה אליו, זה נשמע עמוק יותר מחצי שעה פה חצי שם. כשאת סופרת כמה שקלים את יכולה להכניס וכמה עלובה המשכורת שלו, את צריכה לעשות חשיבה עם עצמך למה לומר דבר כזה, זה ממש לא בונה מערכת יחסים תקינה

רביעית
אני בבית עושה את כל הדברים שציינת, ויותר לפעמים. והקטע הוא תודעתי. אני עושה את הדברים האלה בשבילי, ולא מודד מה הוא עשה ומה היא. אני עושה כי חשוב לי שזה וזה יקרה, איבדתי ציפיות מאשתי- ופלא! אני כבר לא כועס ולא בודק בפנקס מה היא עשתה ומה לא, שמח על כל דבר שהיא עושה. וזה גם גורם לה להיות פה הרבה יותר בנתינה ככה.

קיצור, הגישה צריכה לעבור שינוי

אי אפשר שזה יהיה שוויוני אם שעות העבודה לא שוויוניותאביול

את לא עובדת, הוא עובד המון שעות. מה שוויוני בזה?

ברור בגלל זה יש גמישותציפ'קה

חולקת מאוווד על המשפט שלך "אנחנו זוגוואוו

שיוויוני והמטרה היא להתחלק שווה בשווה". אם הלו"ז שלכם היה שווה בשווה, אולי אולי אולי הייתי מסכימה איתך וגם זה לא בטוח. אם האופי שלכם היה שווה, אולי הייתי מסכימה איתך. אם הייתם בני אותו מין (חלילה!) אולי הייתי מסכימה. אני מציעה לך לא לחפש צדק ושיוויון אלא פשוט התנהלות שתהיה הכי טובה לשניכם. אין שיווין.

בגידול ילדים אין שוויון יש צד דומיננטי ויש צד שפחותיהודה224

ממש צודקת אין זוג שויוני.

לגמרילמה לא123

אל תחפשי שיווין,תחפשי שותפות

את הרבה עם הילדה וקשה לך?תשתפי אותו בקושי

אם הוא בתקופה עמוסה ולא מסוגל תקחו קצת עזרה ממשפחה או בתשלום

התחשבנויות רק עושות רע לנישואין

לא רק בגידול ילדים.. בחיים עצמם, יש שוניוואוו

מהותי בין גברים לנשים, בפרט בהתנהלות בבית. ומי שחא מבין ומחפש שיוויון וצדק גוזר על עצמו אכזבות לשווא

במילים שכתבת פה את משדרת לבעלך שהחיים לא כיףזוהרת בטורקיז

אני לא אומרת שאת לא צודקת.
אבל נשמע שלא טוב לבעלך בעבודה,הוא חוזר הביתה ואת מרגישה לו כמה זה החיים, ולא נהנים, עובדים קשה גם כשעייפים וכ'ו.
זה בעייני לפחות לא ממש תמריץ לעשות דברים.
ביום שהוא חוזר הביתה ב19, אפשר ללכת לישון שהבית לא מסודר.
אם יש אפשרות כלכלית להביא נערה שתשטוף כלים או תתלה ותקפל כביסה זה יכול להקל על שניכם.
מתי לקחתם פעם אחרונה בייביסיטר אפילו לשעה כדי שתצאו להתאוורר?
אני לא באה חלילה לבטל את המקום שלך, אבל אם קשה לו בעבודה ברור שזה משפיע בבית, מצד שני, כשהוא בא הביתה (והוא עובד קשה להביא לכם כסף, לא יודעת למה לעיתים לא מחשיבים את זה בתור עבודות בית,) וכשהוא מגיע הביתה הוא רוצה לקבל משב אוויר אחר.(ככה נשמע לפחות בעייני)
שהבית יהיה מקום קליל מקום שכיף לחזור אליו .
ואני לא לגמרי מסכימה איתך,יכול להיות שזה מה שראית בבית שלך - עובדים קשה אין מה לעשות זה החיים. אבל יש רמות שונות של קושי, ויש דרכים להקל על הקושי בעזרה חיצונית.
לא צריך מנקה שבטח עולה הרבה, אבל נערה שברה לקפל כביסה ולהכניס לארונות, זה עזרה שמקלה, אולי מדיח במקום לשטוף כלים.
נקודה למחשבה

כתבתי שעבודות בית הם ממש לא הבעיהציפ'קה

אלא הטיפול בילדה. למה שאני אביא נערה שעה אחת כל יום כדי לקח אוויר? שעה הוא לא יכול להיות עם הילדה? אפילו פחות! רבע שעה ככה להרדים אותה בחזרה?
נשמע לי קצת הזוי

מניסיון אמיתי ולא רגיל עם ילדיםיהודה224

זה בדיוק המקום שבו אין לגבר גרם של סבלנות להרדים , אני מבין שמדובר בתינוקת ממש במיוחד אחרי יום עבודה. כל כך ארוך מעיק ומתיש. לדעתי הוא אפילו מעדיף לבא אחרי שהיא ישנה...

אבל את רואה שהוא לא יכול,הוא מגיע גמורזוהרת בטורקיז

וכן,אם כרגע עד שתטפלו בזה, זה מה שצריך בשביל שיהיה לך אוויר, אז כן.
מה העדיפות השנייה? שתקרסי?
כתבת שעבודות הבית הם לא הבעיה, אבל בעקבות עבודות הבית יותר קשה לך ההרדמה של הקטנה לא?

אני מוציאה עכשיו את בעלך מהמשוואה ומתייחסת אלייך, את צריכה עכשיו אויר, עד שהמצב יסתדר,
אז תדאגי לעצמך ותמצאי לך זמן בערב לאוויר, ותביאי נערה שתשמור.

יש לילדה סבא וסבתא ? דודים?משה

אנשים אחרים שישמחו להיות איתה פרק זמן מוגבל?

(מה לגבי לקחת אותה במנשא? בדרך כלל הם לא מציקים במנשא בתנועה, לפחות בנסיון עם בת החודש וחצי שלי)

לא בקרבהציפ'קה

ולהרדם במנשא זה כבר לא מתאים לגיל שלה

נסי מוסיקה.משה

זה כבר נשמע שאת נתפסת לזה כפרנציפחולת שוקולד

למה לא?בת 30

באמת אני שואלת.
אולי קשה לו מידי להיות שעה שלמה עם הילדה.
נכון, מבאס, אבל אם זה המצב, אז זה המצב. דווקא קצת עזרה מבחוץ תיתן לך אוויר, ותרגיע את הענינים.
אגב, אני רוצה להגיד לך שמה שאמרת לו ''ככה זה בחיים, גם כשעייפים עושים מה שצריך''- זה יכול לבאס ת'חיים...
אני לא הייתי רוצה שבעלי יגיד לי משהו בסגנון הזה. זה היה נשמע לי כאילו הוא מנסה לחנך אותי. וזה די מעצבן. הייתי מעדיפה שהוא יקשיב ויבין מה עובר עלי, ואח''כ נראה מה עושים.
לגבי הרדמת הילדה- אין לי פתרון קסם. אבל אולי תדברו על זה איכשהו ותנסו לחשוב על פתרון.
אצלי כל ילדה נרדמה בצורה מאוד שונה . היתה לי אחת שנרדמה בסלקל, עם שירים של ר' שלמה קרליבך...רק ככה נרדמה. ואז העברנו למיטה.
עוד ילדון פשוט נרדם בעגלה שלו בעודו צופה בענין על המתרחש בבית.
עוד שתיים נרדמו במיטה עם בקבוק ומוצץ
ועוד אחת, אני כבר לא זוכרת...
אני מבינה שאת לא בענין של לתת לבכות, מבינה אותך, אני גם לא. אבל תדעי שיש לזה מחיר, שהרדמה הופכת להיות נקודת זמן רגישה וטעונה.
גם אני שילמתי את המחיר הזה...ובסוף מצאתי דרך שבה הם נרדמו בקלות, לאו דווקא במיטה.

מסכימה מאוד.תיתי2

זה לא הזמן לעקרונות.
הוא בתקופה קשה. בעבודה לא טובה, ביקורתית, מתישה.
בנוסף הוא אבא לתינוקת. זה אתגר גדול. (לאבא עם קצת יותר ותק - יותר קל לתפקד. במקרה שלכם הוא צריך ללמוד מאפס ולתרגל הורות לראשונה. זה קשה! זה מעייף!)
זה הזמן להקל מעליו, ליצור אווירה נעימה וכיפית בבית ובזוגיות כדי שיהיה לו מרווח נשימה - בית - מקום טוב וחמים לחזור אליו מהקושי שהוא חווה בחוץ.
לא עוד עבודה מאתגרת ומתישה (השכבת תינוק ראשון!!!) ואישה שמעירה לו ולא מרוצה מהתפקוד שלו ...

את לא רוצה אותו בדכאון.
זה הזמן להתחשב.

לדעתי קודם כלמופאסה

תרגילי את התינוקת לישון לבד.
לא צריך שום הרצאה ושום קשקושים.
שמים אותה בעריסה, יושבים לידה עד שהיא נרדמת
כמה זמן שיקח בהתחלה היא תבכה 3 שעות אח''כ שעה אח''כ תרדם אחרי 5 דק'
כך גדלנו את כל הילדים שלנו, כולם נורמליים, העצמאיים והכל בסדר ב''ה. ואם יש להן שריטות גם, לא איכפת לי, שיתמודדו.

👍יהודה224

הבעיה הגדולה מתחילה שהאמא לא מבינה איךךךך איךךך הילד בוכה ואתה לא נמצא שם בשבילו לנגב לו את הדמעות ולתמוך בו ברגעים הקשים....

מזל שיש לו אמא(;חולת שוקולד

ברוריהודה224

היא אמא מיוחדת בכל קני מידה וחבל שאני לא יכול לפרט יותר..

לא מתכוונת לתת לה לבכות. כבר ניסינוציפ'קה

א זה לא עובד
ב גם לנו זה לא נעים
ג לא שווה את זה

הא' בגלל ב' וג'מופאסה

אשתי גם לא היתה מוכנה
אמרתי לה, לא רוצה? בבקשה תקומי את (גם ככה הייתי בצבא רוב הזמן)
תאומים.
אחרי שהיא הפכה לחיזלית שקורסת גם נפשית וגם גופנית אמרה לי קח אותם תעשה מה שאתה רוצה.
תוך פחות משבוע התרגלו לישון לבד.

נכון מאד גם זה מה שאני עשיתי, מי שקובע/ת סטנדרטיהודה224

הוא חל עליו בלבד

הם לא התרגלו לישון לבד. הם התייאשו.עכשיו טוב

תקשיבימופאסה

אני לא בא לשכנע
אני ''מאמין בבחירה חופשית"
רוצים לגדל ילדים עצמאיים, חזקים, איתנים בנפשם ובדעתם? שם זה מתחיל
רוצים ילדים תלותיים, מפונקים? תקראי את הספר עקרון הרצף.

אני חושב שאפשר ללמד ילד להיות עצמאי וגם לתמוך כשקשה לומשה

לא חייבים לבחור את הצד המוקצן (שלך). צריך לתת לילד ביטחון אבל לא חייבים להעלם.

אמרתי להעלם?מופאסה

"יושבים לידה עד שהיא נרדמת" ציטוט

אה. זה סבבהמשה

(בגיל יותר גדול אני שמתי פודקסטים במצב הזה. אז הקשבנו שנינו ל"סיפור" ולא למלחמות השינה).

אתה מכיר ילדים שגדלו על פי עקרון הרצף?בארץ אהבתי

לא חושבת שצריך להיכנס כאן לדיון, ואני גם לא באה לשכנע. אבל לא אהבתי את הקביעה שכל מי שגדל על פי עקרון הרצף גדל להיות תלותי ומפונק. (וגם אם הכרת מישהו שכן, זה לא בהכרח מעיד על הכלל).

גילוי נאות - אני לא קראתי את הספר עיקרון הרצף, וגם ממה שאני מכירה לא מיישמת הכל כי לא רלוונטי למציאות החיים שלנו. אבל הכיוון של הגישה לדעתי נכון ואמיתי וזה כן נותן לי כיוון בשאלות שונות בגידול הילדים.
הילדים שלי עדיין קטנים, ויש דברים שאחרים יגידו שהם עדיין 'תלותיים ומפונקים' בהם (בעיקר בשינה), אבל אני בטוחה שעד שהם יגדלו הם יתבגרו באופן טבעי, והם מקבלים מזה רווחים אחרים.
וגם אני גדלתי ככה ויצאתי די בוגרת ועצמאית בסוף...

כן, מכיר הרבהמופאסה

כשהתחתנו הספר הזה היה באופנה בצפון תל אביב, כל העולם הסתובב עם מנשאות ופרצוף מאושר.
קראתי אותו ובאיזה שהוא שלב קרעתי אותו.

האמת שאני גם לא אוהב את הקביעה.
כנראה גם היא אפשר לקבוע כלום כשמדובר בגורים שיש להם אופי כבר מיום הראשון.
באמת שאני לא רוצה להאריך אבל אני עובד עם נערים בסיכון וכשאמא של נער מתלוננת ''לא אכלתי האכלתי, לא ישנתי לילות שלמים בגללו, מה לא נתתי לו וכו' וכו''' אני אומר בלבי, דווקא בגלל זה הוא מסובב אתכם באצבע הקטנה שלו.
אז אני לא קובע. כל ילד והאופי שלו ומה שמתאים לו.
מה שאני כן קובע, המדע קובע, שגם האמא צריכה לישון בלילה לפחות 7-8 שעות כדי להיות שפויה, סבלנית, חסונה נפשית.

הבנתי...בארץ אהבתי

עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך כ' באייר תש"פ 21:54

עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך כ' באייר תש"פ 21:53

כמו שכתבתי, הספר הזה ממש לא התנ"ך שלי (ואפילו לא קראתי אותו בעצמי) אז אני לא יכולה ממש לדבר עליו, והוא גם לא העיקר בדיון.

לצורך העניין, אני ישנה מצויין ודי ברצף (ואם אני הולכת לישון בזמן אז מגיעה בכיף ל7-8 שעות שינה), נדירים הלילות שלא ישנתי טוב.
אבל בהחלט מתעוררת הרבה פעמים בבוקר עם שלושה ילדים איתי במיטה (הקטן איתי מלכתחילה), וגם מניקה בלילה (אין לי מושג כמה פעמים כי אני באמת מתעוררת בשביל זה). וגם נמצאת עם הילדים בחדר עד שהם נרדמים (ולומדת לנצל את הזמן הזה ככה שאוכל ליהנות ממנו).
ואני בטוחה שכשהילדים יגדלו יותר הם כבר לא יצטרכו שאשכיב אותם או לבוא אלי בלילה, ויגדלו בעז"ה להיות ילדים עצמאיים ומחונכים.

ניסית מוסיקה ?משה

השאלה כמה זמן ניסיתם?יהודה224

יום, יומיים. צריך להתמיד הרבה זמן משו כמו שלושה שבועות לפחות אין מה לעשות.

יומייםציפ'קה

יומיים שהיא בכתה 3 שעות. זה היה סיוט. כואבות לי האוזניים רק להיזכר בזה. אבל הירדמות זו לא כ"כ בעיה, אני מרדימה אותה בכסא נדנדה ומניחה אותה במיטה... הבעיה היא שהיא מתעוררת בערך כל שעה, שעה וחצי

כי היא לא יודעת להרדים את עצמה בסוף מחזור שינהבוקר אור

אנסה בהמשך היום לכתוב לך כמה טיפים

זה בערך כמו לגמול ילד מטיטול ולצפותיהודה224

שאחרי יומיים הוא יהיה בוגר מספיק שלא יברח לו...

אחר כך אנחנו שומעים בחדשותעמקאביב

על הורים שטילטלו את הילד . מי יכול לשבת ליד ילד כל יום ולשמוע צעקות במשך שלוש שעות במשך כמה שבועות?
ואם יש עוד ילדים? מה זה מלמד אותם? ילד נורמלי רגיל לשים לב לבכי של ילד אחר ולנסות לנחם אותו. שלא לדבר על השינה שלו
ובדיוק קראתי בלוג של אימא מאמצת , היא כתבה די הרבה על בעיות שהיו לילדים שלה שגדלו בפנימייה ואף אחד שם כמובן לא ניגש לכל בכי כי זה בלתי אפשרי.

בדיוקציפ'קה

בהחלט לא צריך לתת לילד לבכותיהודה224

צריך רק לאט ובהדרגה לתת לו ללמוד לישון לבד

אוי ואבוי. גישה נוראית.עכשיו טוב

בעקבותמופאסה

אלו מחקרים כבודה קובעת שהגישה שלי נוראית?

או שיש לה נסיון רב בגידול ילדים?

אתה קצת מנותקעכשיו טוב

ברוך השם שהיום כבר כמעט לא תומכים בגישה שלך.
המחקרים מראים שילדים שנרדמו בבכי של שעות ללא מענה, גדלו להיות עם עודף לחץ, נטייה לדיכאון ולייאוש.
אם באמת מעניין אותך, יש לי אין סוף מחקרים להראות לך.

תינוק קטן זקוק לידיעה שההורים שלו שם בשבילו, ממש כמו אוויר לנשימה. זה לא פינוק.
אם ההרדמות של התינוק מאוד קשה, אפשר להעזר. יש המון דרכים מעולות.
אבל להשאיר בוכה 3 שעות, קו אדום אדום אדום.

האם אמרתי לעזוב את התינוק?מופאסה

דווקא כתבתי לשבת לידו.
אפשר ללטף, לשים יד.

מחילהעכשיו טוב

פספסתי את השורה הזאת.
אמנם אני אישית לא הייתי עושה זאת, אבל זה משנה את התמונה.
סליחה!

הכי נגד בעולםמופאסה

להשאיר את התינוק לבד.
זה ממש אכזרי

נכוןעכשיו טוב

אולי בגלל זה יצאתי די שרוט?די שרוט

זה היה כזה "אופס, א'(השם המלא שמור במערכת) נקבר בשלג שוב"

"אופס, א' התחשמל ממנורת הלילה החשופה שלידו"

"אופס, א' טובע באמבטיה שוב"

ולא הבנתי מעולם למה אני סובל מחרדת נטישה

תקשיב, רוסים זה סיפור אחרמופאסה

יש להם ראש מנוע מפלדה

היתה לנו מטפלת רוסיה פעם.
התינוקת בגיל שנה וחודשיים נגמלה מהטיטול.
לא יודע איך היא עשתה את זה...

אסור לתת לילד לבכות עד שנרדם זו נקראת כמדומני שיטת אדלרמוש השור...

הילד בשלב הזה מפתח את האמון בהורים שלו שמבחינתו בשלב ההתפתחותי הזה הם כמו אלוקים.
ילד שמפסיק לבכות אחרי הרבה זמן זה כי הוא התייאש. לא כי הוא הבין שהוא צריך לישון.
הדבר הזה בתת מודע פוגע בעולם האמוני של הילד. הבסיס של הקשר עם ההורים והקדוש ברוך הוא זה שאני מבקש ויש מענה. זה הבסיס של התפילה.
ברגע שהילד מתרגל לבכות ושלא עונים לו אז כך גם יהיה עם הוריו ועם בוראו ובכלל זה יכול לגרום למחלות נפש רבות- הדיבור זה הפילטר של הנשמה של הגוף. ברגע שהילד מתרגל שלא יעזור שהוא יבכה כי אף אחד לא יענה הוא פשוט יהיה שתקן ואטום והדרך משם לבעיות נפש ובעיות בזוגיות היא דרך ישרה.
נשמע מופרך לא?

האמת היאמופאסה

שלא בא לי להגיד לך מה שאני חושב על מה שכתבת.

סליחה, אם תינוק יכול להתמודד עם בעיותעמקאביב

שלו, למה נערים בני 17 לא יכולים? צריך פשוט להחליט שבעייה שלהם ויתמודדו. על אותו עיקרון. אם לא יתמודדו אז בעייה שלהם, למה צריך לטפל בהם? ולמה אישתך כועסת על הוריה, בחורה בגיל 17 לגמרי יכולה להתאפק ולא לעשות שטויות.

אני אמור לענות על זה?מופאסה

לא הבנתי איך זה לישון לבדאנונימי....!

אם אתה עם התינוק?
איך התכוונת שצריך להרדים תינוק? (שואלת באמת כדי לדעת)
ואיך פותחת השירשור מרדימה?

בהתחלה אני עם התינוקמופאסהאחרונה

יושב לידו, מלטף, שם עליו יד.
אז הוא בוכה הרבה זמן עד שהאדם כי רוצה שירימו אותו.
אם מתמידים, אח''כ הוא בוכה פחות ופחות
עד ששמים אותו ונרדם תוך 2 דק'

אני חושבת כמו קודמיי שגם כדאי מאוד להרגילהמקורית

את הילדה לישון עצמאית כי זה משו שיכול ללוות אותך תקופה ארוכה. ואז מגיע עוד ילד, ועכשיו צריך להיות זמינים לשניים.. ואח"כ עוד בעז"ה, כמה שתרצי, והנטל של הילדים הוא לא פשוט
תשתמשי באיזו שיטה שנראית לך טובה אבל אל תרימי ידיים אחרי יומיים כי העניין העיקרי הוא התמדה וזה לפעמים לוקח זמן. כך ייטב לשניכם.

בנוסף, העניין שאת רוצה שדווקא *הוא* יעזור ממה שהבנתי לא יקדם אותך הרבה כי הוא בגישה שונה משלך וצריך לגשר על הפער. בשורה התחתונה - מה שצריך זה שהבית יהיה מסודר ויהיה לך נעים ויהיה לך זמן לעצמך. אם אפשר לקנות את זה בכסף או להעזר בידיים נוספות אני ממליצה
אבלל.. אם השורה התחתונה היא ש*הוא יעזור* בדווקא אז פה זה כבר משו שעלול לעלות לך בהרבה אנרגיות ואולי לא יניב את התוצאה הרצויה. בין אם בגלל שהוא לא מאמין בזה ובין אם בגלל שהוא עושה כי הוא חייב ולא כי הוא רוצה לתת יד ולעזור.
לדעתי דווקא עכשיו בגלל המצב הרגיש בעבודה הייתי משחררת, ואם זה יעודד אותך אצלנו בבית לפחות לא כל שבוע הרצפה שטופה אפילו שממש בא לנו והבית הרבה פעמים מאוד לא מסודר. ולומדים להתפשר על דברים בחיים כדי שהעיקר שהוא שלום הבית יישמר.

האם זאת שאלה של התחשבות או מצב של תחרות הורדת ידיים?בסדר גמור

האם הוא מרגיש שותף לנעשה בבית?

אפשר למצוא פתרונות, השאלה באיזו גישה באים..

זה נשמע שאת לא מבינה מה המשמעות של התחשבותסודית

זה משהו רגשי
ובתיאור שלך זה נשמע כמו התחשבנות
20%, 50%..???
רע לו. הוא כבר הגיע לקב"ן. לאן הוא צריך להדרדר כדי שתרפי ממנו? תני לו לנוח זה לא יהפוך אותו לעצלן, ציטוט: "אבל הבהרתי לו שזה רק בגלל שאני לא עובדת כרגע.."
כשהוא יצא מהדיכאון יהיו לו כוחות לעזור.
עכשיו לגבי ההרדמה, ספציפית זה משהו שאני מאד אוהבת, שמה מוסיקה מיוחדת, או שרה, או מספרת

זה היה יותר בקטע שגם אני צריכה אוויר לבריאות הנפשית שליציפ'קה

ואני בפועל ממש לא מתחשבנת, רק לא ידעתי איך לתת לכם להבין את המצב...

גישה אמפטית יותר תתרום לבריאות הנפשית שלךסודית

את כל היום בבית, תדאגי לעצמך לחצי שעה שעה אוויר לא דווקא כשהוא מגיע מותש.

שיפוטי ומעליבציפ'קה

היית יכולה להגיד את אותו הדבר בצורה יותר... ובכן, אמפטית

אז הבנתסודית

להיות בבית כל היוםמופאסה

עם תינוקת , זה גם לא כזה מציאה גדולה לבריאות הנפש.

נדמה לי שצריך באמת מותש מאוד נפשית.
מצג שני גם את צריכה אוויר.
אז לדבר שוב ושוב בתקשורת מקרבת, בלשון אני צריכה לעזרה שלך. אפילו רבע שעה או חצי שעה. לפעמים כשמגדירים זמן קצר זה פחות קשה.

היתה לי תקופה כזאת מאוד מאוד קשה, נפשית גופנית. איך שהייתי מגיע הביתה הייתי קופץ בחבל איזה 100/200 קפיצות וזה עשה לי ממש טוב. אולי לקבוע איזה פעילות גופנית ביחד? צעד הראשון קשה, אחרי שיוצאים זה כיף. אז מקלחת קרה וזה פשוט מחדש גופנית ומנטלית.

למה? אפשר לעשות דברים חמודים עם תינוקתסודית

אפשר לעשות אמבטיה בצהרים עם צעצועי מים,
אפשר לטייל,
אפשר כבר להפגש עם חברה בגינה,

אשה צריכה גם לדעת לתמוך בבעלה אם הוא התמוטט נפשית, במיוחד אם הוא סה"כ אדם רגיש, מתחשב, ותמיד עזר עד לנקודה הזאת.
לא מקבלת את זה שאשה היא חלשה נפשית ואם עוברת על בעלה תקופה קשה היא לא יכולה לתמוך בו.
ממש כמו שמצפים בפורום מגבר שאשתו פתחה דיכאון אחרי לידה להתמודד עם החוץ והבית בלי הנחה...

זה לא צחוק כבר, אם הקב"ן יתחיל לערוך רישומים על המצב הפשי שמדרדר זה יכול להסחב גם לחיים האזרחים. זו תקופה לא ארוכה, אבל קריטית.
נכון שלפותחת קשה, כי אין לה אמא שתבוא ותעזור. וזה עיקר הקושי לדעתי פה. היא לא צריכה כל כך את העזרה היא צריכה את היחס אבל המצב שלו הולך ורע משרשור לשרשור (לפחות לפי מה שהיא כותבת).
אז צריך למלא את המאגרים הנפשיים מדברים אחרים זמנית, ולתמוך עד שהתקופה הזאת תסתיים.

לעניין השינה, אני לא מרדימה עצמאית.תיתי2

בסביבות גיל שנה הם מתחילים לישון לבד בין כה וכה.
אז חבל לי על הבכי והמאבק.
כן, מרדימה בהנקה, מרדימה בידיים, מרדימה עם בקבוק.
בגיל שנה בקבוק מים בגלל השיניים.
עד גיל שנה זה עובר.
לפחות אצלי.

לא נותנת לבכות, כמובן. לא חושבת שזה יוצר שריטה - אבל לא מסוגלת לעשות את זה.

בגיל 7-8-9 חודשים הם מתעוררים כל שעה כי הם רעבים.
הפתרון שלי להאכיל הרבה מוצק במשך היום, ולערבב מטרנה עם דייסה לפני השינה ואם מתעוררים בלילה.
אם זה לא פותר את הבעיה מיד, היא נפתרת ממילא כשמתחילים לאכול יותר כמויות של מוצקים.

כתבתי על הנושא כדי לומר שלא חייבים "להרדם עצמאית" ואין גיל מסויים שזה חייב לקרות, ואין שיטה אחת ליצור את זה.
ויש הרבה סיבות מסביב לשינה עצמה שגורמות לקשיים בשינה, ואפשר לפתור אותן.

כתבתי למעלהציפ'קה

שאין לי בעיה להרדים אותה בהנקה, אני מניחה אותה במיטה וזהו, הבעיה זה שהיא מתעוררת מלא
וכן אני יודעת שהעניין הוא ארוחות מזינות אבל כזאת ציפור אוכלת ממש קצת ואי אפשר להכריח אותה(אני גם לא ממש רוצה)

מכירה את זהתיתי2

בדיוק בגלל שיש לי ציפורים בבית
אני יודעת שזה חודשיים כאלה שעוברים.
שיטות להרדמה עצמאית כשילד רעב - פשוט לא יעילות...
רק להציע ולהציע עוד ועוד אוכל במשך היום +דייסה בבקבוק

תראי....אביול

נמשיך שאת לא מבינה את הקושי אצלו... הוא עובד כל כך הרבה שעות, אז זה מאוד קשה לבוא הביתה וישר לעבוד גם. כמו שאת צריכה את המנוחה אחרי כל היום, הוא גן צריך. אין מה לעשות . אני מבינה אותך מהצד הנשי ויודעת שגם אני הייתי נוהגת ככה, אבל בשכל אני יודעת שהוא עובד מאוד קשה ואין סיבה שיבוא הביתה וישר יתחיל לעבוד גם בבית... הוא בנאדם

שמתי לבלמה זה קרה

בימים האחרונים שהיו מס' נשים שפתחו שירשורים שנכתבו מתוך מצוקה או קושי וכנראה שההתבטאויות צרמו לשאר הקוראים, והתגובות היו שיפוטיות, ממש לא נעימות, מאשימות וכו'.

הפורום מיועד לכל אדם באשר הוא. ואם זה מה שאישה מרגישה, וזה לא לרוחי, או שאכתוב לה בצורה יפה שיש בידה טעות ולמה.. או שפשוט לא אגיב.

אנשים שוטחים כאן את כאבם, ומחפשים לקבל נחמה או הבנה.. אז גם אם לא מסכימים- יש דרך לומר.

ולדבי פותחת השירשור, בהחלט קש לך, ולטעמי זה מובן, כי כמו שבעלך כל כך, גם את עובדת קשה עם הילדה ומטלות הבית ובהחלט צריך עזרה, להירגע ולנשום..

פשוט תנסי להסביר בצורה הכי טובה ונינוחה את המצב, ואולי לכתוב..
מה שנראה לך..

בהצלחה

היי יקרהנגמרו לי השמות

הדבר העיקרי שהכי בולט מהודעתך הוא שגם בעלך וגם את נמצאים כרגע *במצוקה*.

שניכם נמצאים "במקום הקטן שלכם" - מקום בו אתם לא במיטבכם,

מקום עם המון קושי

עם הרבה תסכול

עם המון עייפות

עם המון כאב

בעלך - נמצא שעות על גבי שעות במקום בו *לא טוב לו בו*

לא טוב לו פיזית שם

לא טוב לו רגשית שם

וזה שואב ממנו אנרגיה כה רבה,

וממש מתיש אותו נפשית חלילה.

על המקום הזה,

נוסף לו עוד קושי רב של עייפות, נסיעות, תסכול מעצמו ומהחיים כרגע, ואולי גם התחלה של דיכאון חלילה או לפחות דיכדוך - שממש צובע לו את כל היום בצבע שחור בוהק.

כאשר הוא חוזר הביתה, הוא מגיע לאשתו האהובה ובתו האהובה - אך ככל שהן אהובות, טיפול בתינוקת קטנה ובילדים בכלל הוא קשה מאוד מאוד. ולעיתים מתיש.

ואפילו הרדמה של 10 דקות, ושמיעת בכי של 5 דקות, כאשר כוחות הנפש כבר כמעט גמורים או אולי גמורים לגמרי - כל דבר הכי קטן יכול פשוט לרסק. לשבור. באמת באמת ולא בכאילו.

ממש כמו ביטוי "הקש ששבר את גב הגמל".

אז קשה לו.

קשה לו לחזור ולדעת שעדיין הוא צריך להיות במוד של "עבודה" ולא של רגיעה ומנוחה -0 לקלח, להשכיב, להרגיע,

קשה לו!!!

ממש לא סתם - אלא באמת באמת קשה לו.

ועם זאת,

הוא מנסה ככל יכולתו.

ממשיך לקום כל בוקר

ממשיך עם נסיעות מטורפות

ממשיך עם עבודה ומסדגרת קשה יום יום

כאשר הוא חוזר ב18:00 הוא כן כ"כ כ"כ מתאמץ ועוזר

אבל שזה כבר 19:00 והוא מ6 בבוקר אחרי שינה טרופה גמור - זה פשוט כבר יותר מדי בשבילו.

הגוף שלו, הנפש שלו - צועקים הצילו!

אני פשוט לא יכול יותר!

אני רוצה!!! אבל פשוט לא *יכול* לא יכול. הכוח שלי נגמר,

אני חייב להתמלא ממשהו כי אי אפשר לעבוד על 0 אחוז בסוללה

הוא ממש על אדים כרגע.

ויש גם אותך יקרה.

אמא טרייה.

אישה מדהימה.

שעד לפני לא הרבה זמן לא הכירה כלל את כל האחריות המטורפת הזו שנקראית ילד

את היצור חסר אונים הזה שעכשיו פתאום בבת אחת תלוי בי 24/7 ואין לאן לברוח והוא תמיד תמיד שם

ואני תמיד תמיד אמא שלו

גם כשאני מרוטה מעייפות

גם כשכבר לא יכולה לשמוע טיפת צעקה - והילדה המתוקה הזו צועקת - אני אמא שלה.

ואת כרגע לא עובדת, נמצאית איתה כל הזמן כל הזמן

וזה מתיש!!!!

ואו כמה זה מתיש!

עם כל הברכה והתודה העצומה לקב"ה עליה - בד בבד מגיע הקושי.

הקושי בהריון שסחבת אותה 9 חודשים שלמים!

הקושי בלידה הכואבת

הקושי בהנקה

הקושי בלילות שפתאום טרופים והעייפות התהומית זועקת לשמים

הקושי בגידול

הקושי באחריות

הקושי בתלות של יצור חסר אונים בך

הקושי במעבר החד הזה מלהיות אדון על עצמך ועל הזמן שלך - ללהיות משועבדת ממש ללו"ז ממש לא מסודר של יצור קטן וצרחן...

וזה קשה קשה קשה!

גם את באפיסת כוחות כרגע!

גם אתבעייפות תהומית

ואת רק רוצה יד שתושיט עזרה

ואת רק רוצה קצת שקט.

לישון לילה שלם

(פחחחח נשמע כמו חלום אוטופי לילה שלם אה?!)

להתקלח בשקט, לאכול בשקט, לצאת לבלות בשקט

אבל אין את השקט הזה!

אין!

יש צרחות

ובכי

וצרחות

ובכי

ועייפות

והרדמה

ושוב\

ושוב

די!!! לפעמים משתגעים כבר ורוצים לברוח לאי בודד ולישון שם שנה שלמה אם אפשר!!!

אז גם את מגיעה לקצה היכולות שלך.

לכן, מה שקורה כאן יקרה, הוא ***ששניכם נמצאים במצוקה בו זמנית****

וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע אצת הכאב של האחר!

זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!

זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!

זה לא שלבעלך לא אכפת מהקושי ומהכאב שלך - זה שהוא מרוכז בכאב שלו!

אפילו לעצמכם אין יכולת לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.

אדם שכל כולו בתוך הקושי - ממש ממש לא מסוגל אפילו לראות מעבר לקושי *עם עצמו*

הוא פשוט לא יכול, לא שלא רוצה.

במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.

לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.

להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, מסכים, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מיםף, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.

בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.

כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית זה יותר פתיר וקל...

אבל עד אז - להיעזר. בכל מה שאפשר

מספיק שרק אחד מכם יהיה עם טיפה טיפה יותר כוחות - והכל יראה אחרת

נסי להשלים שינה בצהריים איתה

נסי כן למצוא בנרות עוד יד אפילו של נערה או בייביסטר

נסי להקל מעלייך באוכל מוכן, דברים קפואים, מדיח, מייבש, הורדת סטנדרטים לאפס, לעשות דברים שאת אוהבת ומטעינים אותך באנרגיה

ללמוד לאט לאט שיטות הרדמה אולי עם יועצת שינה וכדומה שיקחו ממך פחות אנרגיה, או כל דבר שאפשר לחשוב עליו

ולזכור שזו תקופה! היא קשה, אבל היא תעבור!!!

הילדה לא תהיה לנצח תינוקת, היא תגדל ב"ה, תישן לילות שלצמים, את תחזרי לכוחות שלך בגוף ובנפש, בעלך יסיים את העבודה המתישה הזו

זה יעבור

עוד שנה ואו עולם אחר

עוד שנתיים עוד יותר

אתם פשוט כרגע בעיצומו של משבר, בעיצומה של מצוקה אמיתית לשניכם בו זמנית וזה מאוד מאוד קשה

נסו עם כל הקושי *להבין* אחד את השניה

*לראות* את הקושי של השני/ה, גם אם מאוד קשה לכם - בכל זאת - להיכנס רגע ללב ולראש אחד של השנייה ולדמיין שאתם במקומו/ה יום שלם ואיך אתם חווים ומרגישים וכמה אתם מותשים באמת

לנסות להחזיק את הראש מעל המים כרגע בתקופה של ההישרדות הזו

ואח"כ יהיה אפשר לנשום הרבה יותר לרווחה

ובינתיים לנסות בכוח למצוא אפילו חצי שעה ביום לזמן של טעינת מצברים - להתמלא. לעשות דברים שאוהבים. לנוח. לישון. לאכול טוב. פעילות גופנית. זמן זוגי. לזכור גם את היופי והטוב בחיים גם עכשיו

יהיה טוב יקרה!

כבר יש הרבה טוב

ויהיה עוד הרבה יותר!

בהצלחה רבה רבה :פרח:

רלוונטי לכולנו בערך....בת 30

תודה!

לגמרי לכולנו

נגמרו לי השמות

גם אנחנו מצאנו עצמנו בסיטואציה בה שנינו במצוקה פעמים רבות רבות...

באמת חשוב מאוד להבין את זה

חיזקת אותי ממש!!!ציפ'קה

וזה ממש נכון

אני כל כך שמחה לשמוע! בהצלחה רבה יקרה!נגמרו לי השמות

נפלא! תבורכימופאסה

תודה!נגמרו לי השמות

לדעתי אין גבול בהתחשבות וזה משתנה בתקופות בחיי הנישואיןמוש השור...

המפתח לשלום בתחום הזה הוא תיאום ציפיות, הדדיות, תקשורת מקרבת חשוב לדבר על מה שמפריע זה נותן לבן הזוג מראה על עצמו ויכול לעזור לו להתגייס במשימות שצריך.
לפעמים הכנה מראש יכולה מאוד לעזור- לדוגמא אם יש הרצאה שאת רוצה לצפות בה תתאמי איתו מראש שחשוב לך ההרצאה הזו ותשמחי שאם הילדה תבכה שהוא יתפנה אליה...
והכי חשוב-שום דבר לא ברור מאליו, אנחנו הגברים סתומים בלראות דברים מעבר... תהיה מגבת על הריצפה אנחנו נדלג מעליה ובכלל לא נשים לב שהיא היתה שם.
התינוק בוכה- אם אנחנו באמצע משימה יקח זמן שנעשה אחד ועוד אחד כדי להבין שצריך לגשת אליו.. והדוגמאות רבות. זה האופי הגברי אנחנו ציידים ראיה צינורית. הנשים מלקטות-ראיה מרחבית...

אני מגיבה ממש לא מניסיוןJASMIN

נשמע שהבעיה ממש מורכבת, וקראתי את התגובות, למרות שקשה להכיל ולהבין צד שני שאתה גמור מעייפות/בעצבים וכו...

למה שלא פשוט תעשו לו"ז?

יום א,ג,ה הוא קם, ובשאר את??? זו הילדה המתוקה שהבאתם לעולם וזה טוב אם היא תרגיש משניכם את שיא הביטחון והאהבה.

בימים שאת מרדימה תורידי הילוך בבית, ובימים שהוא תנסי אולי לפנק אותו עם ארוחה ומילים טובות לפני..

ובכלל שניכם תדאגו לשני וכל אחד לחוד, זוהי תקופה מאתגרת אבל מבורכת והיא ממש עוברת מהר

גם מציעה לך לדייק האם חשוב לך שיטפלוואוו

בילדה כי את עייפה או בשביל הקשר שלו איתה או בשביל העיקרון? אם כי את לא יכולה בעצמך, אין לי מה לומר.. בני זוג צריכים לעזור זה לזה, בכל דבר.. במידת האפשר. אם בשביל הקשר עם הילדה, ובלצי אפשרי מצידו צריך למצוא דרכים איך כן לחזק את הקשר, ואם בשביל העיקרון, כבר הבעתי את דעתי, שאין שיוויון.. אני גם חושבת שאם תגידי לו שיעזור מסיבות של עייפות שלך או קשר עם הילדה, זה יותר ישכנע אותו מאשר סיבה של שיוויון. והשאלה גם איך קבלת הפנים כשהוא חוזר. בנעימות? בתלונות? במתן קצת זמן לאוורור ונחת או ישר בבקשה וציפייה לעזרה?

אשמח לעזרתכםאישדרומי

אשמח אם מישהו יוכל לכוון אותי

אשתי נעלבת פעם אחר פעם ומתלוננת כל היום שמרגישה בודדה.(על קצה קצהו של המזלג)בקרוב יש שמחה במשפחה שלי ואמרה לי שקשה לה כי היא מרגישה שלא מוצאת את עצמה שאף אחד במשפחה שלי לא באמת מדבר איתה כי היא מעניינת מישהו ורק עושים איתה חסד אמרתי לה שאני לא חושב שיש לה מה לתרום לשיחה פחות מאחרים אבל אני יכול להבין שמרגישה ככה ושאם יש משהו שיכול להקל עליה שתגיד לי . בתגובה היא נכנסת למיטה לישון ונכנסת לעצבות.כשאני שואל אותה מה הפריע לה מסבירה לי שהיא בודדה ואני לא מכיל .האם אתם יכולים לכוון אותי במה התגובה שלי לא מכילה ?לא מבינה ? כל הזמן יש סוג של תקלות כאלו ואני מואשם בחוסר רגישות ממש אשמח לשמוע ממכם איך הייתי אמור להגיב אחרת...

אני חושבת שמה שיותר יעזור פהשוקולד פרה.

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

אני לא חושבת שהגבת בחוסר רגישותרקלתשוהנ

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

תודה רבה על התשובות המפורטותאישדרומי

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא נפגשת עם חברות ביום יום?ברגוע

הלוואיאישדרומי

לא ממש ואיכשהו גם בזה אני אשם.😪

לא משנה אם אתה אשםברגוע

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

חסרים נתוני פתיחההעני ממעש

הפרדהמשה

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

נשמע שאשתך מתמודדת עם תחושות קשותתהילה 3>

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך.. וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות.

נפלאהנגמרו לי השמותאחרונה

מחפשת מספרי טלפון של הפסיכיאטרים הבאים:מתואמת

יופה מרק

ליאור אדלר

אבי וייצמן

ואם לא הם - אז המלצה וטלפון לפסיכיאטר (גבר) אחר שמאבחן אוטיזם, שמקבל ברדיוס סביר מירושלים.

תודה!

אם תל אביב נחשבעוד מעט פסחאחרונה

תכתבי לי בפרטי

פתחתי ניק חדש לשיתופים מהסוגזרלאיבין

הבנות של הו"ל יזהו

אז לפני תקופה איבדתי את בעלי ורציתי להשאיר קצת מהאור שלו כאן..

אז עלה לי במוצאש כמה דברים שהוא היה עושה ששמר על הזוגיות שלנו טובה לאורך השנים משתפת כאן ואם זה יועיל / יישפר למישהו את הזוגיות שיהיה לע"נ

1. שהיו ימים שהיו מועדים לדאון או מצבי רוח הייתי קמה בבוקר ועל הכרית היה מחכה לי הפתעה קטנה עם פתק (בדכ אלפחורס גדול עם פתק של כמה מילים) זה היה עושה לי את היום טוב יותר ומזכיר לי שיש לי מישהו שאיתי תמיד

2. פעם בשבוע הוא היה שולח לי הודעה שהוא מזמין אותי לדייט ואם אני יכולה לצאת איתו - זה שומר על תחושת דייטים כזו שבדכ נאבדת עם השנים

3. תמיד שהוא היה הולך בשישי לקנות חלות הוא היה חוזר עם מתנה בשבילי (פעם אשת חיל מעוצב/ נרות מעוצבים/ורד קטן העיקר משהו)

4. בימים של מקווה הוא תמיד היה מחביא לי ברכה בתיק

5. באשת חיל הוא תמיד היה מצביע עלי ואומר לילדים להצביע על אמא

6. אם יש לידך בן/בת זוג תאמץ את אחד הטיפים ותהנו במקסימום אחד מהשני כי דברים שמובנים לנו מאליו ככ ככ חשובים ❤️

רעיונות ממש יפיםמאמינה-בטוב

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

וואו איזה אדם מאיר הוא היה!זיויק

תודה רבה ששלחת... שה' ישלח לך נחמה ושמחה.. ובעל אוהב שימלא את החלל כמה שאפשר..

המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושליםהסטורי

ותודה על הרעיונות היפים. נשמע שבאמת היה אדם מאיר במיוחד.

מקסים מקסים איזה מתיקותרקלתשוהנ

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך

מרגשתהילה 3>

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

מרגש ממש❣️❣️❣️רקאני

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

וואו יקרה! זה פשוט לקרוא ולא להאמיןנגמרו לי השמות

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

תודה על השיתוףהעני ממעש

מרגש ונוגע מאודיערת דבש

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

תודה לכולםזרלאיבין

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

🥹זיויק

אהובה ❤️💔❤️‍🩹נגמרו לי השמות

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

תודה יעל יקרה❤️זרלאיבין

❤️

נגמרו לי השמות

חיבוק גדוליערת דבש

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

וואוו איזו אבידהשירה_11

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

וואו.משה

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

וואונעמי28

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

את עושה מתוק וגם כואב ללבאליפאחרונה

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

עברתי על החוזה של הבית שלנו (על הנייר) חתמנו עליועכבר בלוטוס

מזמן

טוב אני יודעת שזה ממש לא חכם לעבור עליו רק עכשיו

אבל גיליתי שנתנו לנו חנית נכים ולא חניה רגילה...

הגיוני?

יש מה לעשות עם זה? זה די הזוי. מה אעשה עם חנית נכים בבית להשקעה?!

מה שכולם עושיםפשוט אני..

תוציא תו נכה 🤣

לשוכרים העתידיים?!

עכבר בלוטוס

תחפשו להחליף עם שכן שיש לו תו נכהברגוע

בדרך כלל זה חניה עדיפהנפשי תערוג

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.

לא מסכים שאין משמעותפשוט אני..

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

שוטר לא נותן דו"ח על חנייה פרטית בטאבומשה

גם אם היא מסומנת חניית נכים.

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

לא אמרתי שהדוח חוקיפשוט אני..

אלא העליתי חשש שבפועל הדוח יינתן

כן אני מביןמשה

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

זה שטח פרטי שלהם (בהנחה וירשם בטאבו)נפשי תערוג

לכל היותר יצריך מהם פח צבע שמן

אם אין תמרור ליד החניית נכהשירה_11

אין דוח

כן חשבנו על זה בדיעבדעכבר בלוטוס

טוב מקווה שזה יסתדר מול גם מול המועצה ביישוב והפקחים

טוב, ישבתי לקרוא קצתמשה

מסתבר שזה בעיה יותר קשה מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

בגלל זה כתבתי שיתעקשו שהחניה תרשם על שמם בטאבונפשי תערוג

החניה ממוספרת ורשומה בחוזה. זה נקרא בטאבו לא?עכבר בלוטוס

לכאורה, כן, תהיה בטאבומשה

אלא אם כן הקבלן יכשל בלרשום אותה (ראי הקישור ששיתפתי פה).

אני צריכה בעצם לוודא את זה מולו?עכבר בלוטוס

יש לך עו"ד?נפשי תערוג

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא. תודהעכבר בלוטוסאחרונה

ההפך מעולהשירה_11

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

אז היום היה לי יום הולדת 38אריק מהדרום

יום הולדת 38 זה יום הולדת מאוד מיוחד כי הוא בכפולות של 19 מה שאומר שיום ההולדת הלועזי והעברי מתאחדים, מה קוראים אותו יום הולדת כפול.

יש סך הכל 6 ימי הולדת כאלה בחיים: 19, 38, 57, 76, 95, 114.

ביום הולדת 19 הייתי צעיר וטיפש ועני בישיבה הגבוהה, מאז הזדקנתי ואפשר לומר שעברתי כברת דרך, היום אני חוגג את יום ההולדת שלי בהתפטרות מהעבודה, שבוע הבא ראיון עבודה בחברה ענקית, לא מצליח לנשום, אלו הם חיי.

מזל טוב (:אדם פרו+

יפהoo

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

מזל טוב ובהצלחההסטורי

מזל טוב!קפיץ

וואו - בשעה טובה ומוצלחת להחלפת העבודה !זמירות

מזל טוב ושפע איחולים ליום הולדתך!

אהבתי! מזל טובהמקורית

מזל טוב !משה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

הווו רב' אריק, ברכות!די שרוט

ג'וינט עליך ועל משפחתך.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

עדיין חיאריק מהדרום

הזדקן אבל פחות מציק

מזל טוב, ובהצלחה רבה עם הראיון!ריבוזום

מזל טוב והרבה ברכה והצלחה ב"ה 🙏נגמרו לי השמות

לא תמיד זה מדויקעזריאל ברגר

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

וכמובן היום הנוסף בפברואר.משה

לא אד"ו ראש זה לא כלל, זאת מציאות. בכל אופן מענייןפתית שלג

יש כלל אחר?

ההודעה הראשונה שלי!tal-Assembly

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

והיה זה שכרי?פתית שלג

וואלה, לא ידעתי.

אינני יודע איך אתה מגדיר "כלל" לעומת "מציאות"עזריאל ברגר

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

האם כשיצרו את סבב ה19 שנהקעלעברימבאר

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

אם התכוונת לשאול אותי - אזעזריאל ברגראחרונה

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

מעניין🙂 לא ידעתיקעלעברימבאר

קודם כל מזל טוב שתדעהגיבן מנוטרדהם

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

איזה יופי, סחתן עליך!שלג דאשתקד

מלא הצלחה בעבודה ובדברים יותר חשובים מעבודה.

מזל טוב!זיויק

בהצלחה בכל בע"ה!

מזל טוב🙂 שפע פרנסה וברכות מהשמיםקעלעברימבאר

מחפשים ביתמתעניינים

אנחנו משפחה צעירה שגרה בעיר במרכז, אבל לא מרוצים ממצבנו הנוכחי.

היינו מאוד רוצים לעבור לבית קרקע (במקום דירה בבניין), וכמו כן לגור במקום יותר קהילתי ושקט.

המגבלות:

1. לא רוצים להתרחק מהמשפחה שגרה באזור השרון. באזור ה-30-40 דקות נסיעה מהשרון זה עוד סביר.

2. מפחדים לגור מעבר לקו הירוק ככה שהתנחלויות הן לא באמת אופציה.

3. צריך להיות מקום דתי, שיש בו גם משפחות צעירות (לא כולם חייבים להיות צעירים, אבל גם שלא נהיה היחידים..)

4. יש כמובן גם מגבלה כלכלית, אבל כרגע מתעלם ממנה כדי להבין מה בכלל האופציות שיש, אפילו באופן תיאורטי.

נשמח להצעות!

מתחיל מקרוב ל-6,000,000 ₪ באזור השרוןזמירות

בית פרטי עם קהילה באזור שכתבתם יעלה הרבה מיליוניםפשוט אני..

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

בית ברעננה ב-5, יהיה משהו ישן מאוד מאוד.זמירות

לא חושבים שרעננה מתאים..מתעניינים

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

דווקא רעננה זה קהילתי ושקטמרגול

לפחות איזור הבתים הפרטיים

אבל המחירים…זמירות

אולי טל מנשה?מתואמת

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

רחוק מדיי לפי גוגל וגם סמוך מאוד לכפרים ערבים..מתעניינים

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה

יש את המושבים באיזור אחיעזרSeven

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

כנראה שאין (אולי במליונים רבים...)הסטורי

מציע לבדוק מה באמת חשוב לכם ומה אולי לא כל כך משמעותי.

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

ניסינו וכבר הורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנומתעניינים

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

אולי להתחיל מכך ש'מעבר לקו הירוק' זה ממש לא מקשההסטורי

אחת.

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בשכירות כנראה זה ניתן להשגהמשה

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

איפה?מתעניינים

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

הייתי בודקתעוד מעט פסח

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

מכירה אולי את כפר הרא"ה?מתעניינים

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

לא מכירהעוד מעט פסח

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

גני טלברגוע

אולי כוכב יאיר או צור יגאל?עוד מעט פסח

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

אלפי מנשה? צופים?רק לרגע9

אלפי מנשה לא עוברים מחסום

נחלים, כפר הרואה? פרדס חנה? חריש?כלכלן

בחריש אין בתים פרטייםנפשי תערוג

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אולי אלקנה? לא צריך לעבור מחסום ומאוד קרובפתית שלגאחרונה

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

רעיונות לשבת זוגית בביתאנונימית בהריון

אני מחפשת רעיונות איך לגוון את השבת,

תנו רעיונות למשהו מענין ומגוון

מה אתם אוהבים? משחקי קופסא? הליכות?משה

עכשיו בחורף זה גם מאוד תלוי מזג אויר ומקום מגוריםזמירות

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.

אנחנו נהנים לשחק משחקי קופסאסטודנטית אלופה

קטאן, ספלנדור, אנדרלמוסיה וכו

פחות בעניין של כאלו משחקיםאנונימית בהריון

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

במקום חריימה תעשו סושי ותאכלו בצ'ופסטיקס. זה מגווןדי שרוט

תודה לכולםאנונימית בהריוןאחרונה

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌

שאלה על קניית דירהברגוע

אנחנו קונים בעז"ה דירה יד 2.

המוכר כבר דיבר עם עו"ד שהוא מכיר, האם חשוב שנקח עו"ד משלנו או שאפשר שהעו"ד יהיה של שנינו?

התשלום לעו"ד יהיה בכל מקרה זהה כך או כךנפשי תערוג

ולכן רצוי לקחת עו"ד שישמור 100% על האינטרסים שלכם ללא שום ניגוד אינטרסים

קחו אחד אחד.

עדיף אחד מומלץ.

המחיר בדרך כלל אחיד.

0.5% ממחיר הדירה

תודהברגוע

אם מכירים עורך דין אישית, אפשר להוריד את המחירפשוט אני..

וגם אם לא, אפשר להגיע גם ל-0.3% + מע"מ.

בכל מקרה, מצטרף להמלצות החכמים - לא לוותר על עורך דין שייצג אותך בלבד.

זה כבר נתון להתמקחותנפשי תערוג

בכל מקרה.

לא שווה לקחת עורך דין משותף כדי לחסוך כמה אלפי שקלים (אם בכלל)

זה פוטנציאל לנפילות גדולות יותר

לנו הוא עשה הנחה דווקא לשנינואריק מהדרום

ואמר שבמקרה של סכסוך ביננו הוא לא יוכל לייצג אף צד.

אם לא יוכל לייצג אף צד.נפשי תערוג

מי יפתור את הסכסוכים?

עורך דין אחר על חשבונך? (ועל חשבון המוכר?)

ברוב עסקאות הבתים יש סכסוכים ברמה כזאת או אחרת.

ככלל. עו"ד יהיה יותר נאמן לצד הראשון ששכר את שירותיו.

גם אם לא יצהיר זאת.

כןאריק מהדרום

במקרה של סכסוך הוא אמר שנצטרך כל אחד לקחת עו"ד אחר.

אז למה מראש להכנס לזה?נפשי תערוג

מה היתרון שזה עו"ד יחיד?

חוץ מההנחה המשמעותית שקיבלנואריק מהדרום

זה גם חסך לנו את ההתעסקות בלמצוא עורך דין.

בדיעבד היינו כנראה עושים אחרת כי העו"ד הזה ספציפית שהמוכרים הביאו לנו גם לא היה מאוד מוצלח.

המחיר יצא יותר יקרברגוע

אבל החלטנו באמת שלא כדאי לקחת את הסיכון בשביל הפרש כזה.

תודה לכל המגיבים!

חד משמעית עו"ד משלכםנקדימון

כשאצלנו במשפחה היה צריך למכור דירת ירושה של סבא וסבתא אז כל אחד לקח עו"ד, וזה התברר כברכה גדולה כי הקונה ניסתה לעשות קונצים, והעו"ד שלנו אמר להורים שלי שהם לא צריכים לדאוג והוא יסדר את זה מול העו"ד שלה.

ב"ה המכירה הסתיימה בלי הבעיות שהקונה ניסתה לעשות. מסקנה: בגלל שמדובר בכאלה סכומים גדולים אז בהחלט שווה להוציא עוד קצת כסף על עורך דין מטעמכם שיהיה נאמן לחלוטין לאינטרסים שלכם.

עו"ד משלכם.והנה חלום

וגם מומלץ לעשות בדיקת דירה (בדק בית) במיוחד ביד שניה

מצטרף להנלהעני ממעש

עוד לצד x ולא בשיתוף

בדק בית. לראות שאין בדירה פערים,.לפעמים מאוד סמויים.

לגבי בדק ביתברגוע

מדובר בדירה חדשה יחסית שעדיין יש אחריות של הקבלן, ואנחנו גם מכירים קצת את המוכרים, עדיין חשוב לעשות?

עלול להיותהעני ממעש

פער בעצם המיקום וכו

לפני בעיות ישירות במבנה

כןתהילה 3>אחרונה

אולי יעניין אותך