אממ... זה הולך ככה בערך:
יש לי בעיה. אני רחמנית מדי. התחלתי לשים לב לזה כבר בגיל 6-7 בערך, כשהלכתי הרחוב וראיתי חתול דרוס על הכביש.
באתי לאמא שלי בדמעות ואמרתי לה שאני רוצה לדעת מי הרוצח. היא חייכה ואמרה לי שזה בטח לא בכוונה.
אבל לקח זמן רב עד שהתאוששתי מזה לגמרי.
בכיתה ד', (לפני שנתיים וחצי בסה"כ... 
) מישהי הביאה בהפסקה קלטת כלשהי ואז שמנו אותה בטייפ,
) מישהי הביאה בהפסקה קלטת כלשהי ואז שמנו אותה בטייפ, וזה היה איזה סיפור חמוד על שתי ילדות חמודות שהלכו להתרים לאיזה מוסד כלשהוא, ואז הם דפקו בדלת של זקנה אחת,
והיא לא פתחה אותה, אז הם נכנסו כי אולי היא בצרות, (והיא כמובן היתה בצרות), בקיצור התברר להם שהיא רצתה
לעשות לעצמה חביתה, אבל היא נפלה בדרך או משהו דומה לזה ושברה את הרגל, והיא לא יודעת מה לעשות עכשיו.
אז הם לקחו אותה לבית חולים כמובן וכו' וכו' וגו', ואח"כ כשהיא היתה באשפוז או משהו כזה, הם באו לבית שלה,
וראו שהוא מבולגן ומלוכלך נורא, כי היא די בודדה, אז הם סידרו אותו וניקו אותו והכינו לה משהו נומאלי לאכול,
והיא ממש הודתה להם ואמרה שזה מזכיר לה את הימים שאמא היתה בחיים וכו' וכו',
וזה היה ממש עצוב, ואני התחלתי לרחם על כל הקשישים הבודדים, וכל היום הגרון שלי נחנק מדמעות,
וכשחזרתי הביתה כל אחרה"צ בכיתי, ואחיות שלי לא הבינו מה קרה לי פתאום,
ואני לא זוכרת את ההמשך.
היום ב"ה אני כבר לא עצובה על כל חתול שנדרס, אבל כל השאר ממש כן,
אני ממש עצובה על כמה חברות שלי שאף אחת לא אוהבת אותן, ואני מנסה להתחבר אליהן
כי אני יודעת מה זה להיות בודדה.
לפני שבועיים בערך ראינו בחדשות על זוג אחד שחי בדירה שנשרפה, הם קשישים, אין להם חשמל כבר שנה,
הכל חשוך שם, ויש להם בבית קיר מלא בתמונות- כי לפני שלושים שנה שלושה ילדים שלהם נשרפו בשרפה שהיתה אז.
ועוד כל מיני דברים "שגרתיים" בחדשות, שכל הלילה בכיתי והיו לי חלומות זוועתיים בגללם, ואני לא מפסיקה לחשוב עליהם.
עוד דוגמא- לפני כמה ימים אני ואחותי היינו בתחנה המרכזית בירושלים, ואז היה שם איזה "קבצן" אחד, עם קופסא
שבתוכה יש את הדברים שבדיוק אף אחד לא היה קונה- עטים וקישקושים קטנים שאפשר לקנות בעשר אגרות,
היו לו פנים טובות כאלו, והוא היה נראה די זקן, והוא שאל אם אנחנו רוצים לקנות, "אפשר בארבעה שקלים,
ואפילו בשלוש", והיינו באמצע משהו דחוף ומילמלנו "לא, מצטערים " או משהו כזה,
ואז אחרי שהוא הלך חשבתי לעצמי שאם הוא לפחות מנסה למכור ולהרוויח, ולא מבקש צדקה בחוץ ומתעצבן על כולם,
אז כ"כ עצוב לי שבסוף היום הוא לא יצליח כלום, אבל כבר לא מצאתי אותו.
ויש עוד הרבה דוגמאות. עכשיו אני רק רוצה לבדוק, זה נורמאלי? גם לכם זה ככה?
תודה.
.
