@ההוא גברא 

בשבת השניה

אני מתכוון מתי זה נהיה זורם כאילו שלא עובר בראש המחשבה "אני מחלל שבת" או "אני אוכל צ'יזבורגר".

אני מאמין שזה לא כזה מהר.

אבל הוא כן.. זה ויכוח בנינו בגלל זה תייגתי אותו

שכבר אין משמעות לשום דבר של האם זה מצווה או עבירה על פי התורה. שבעצם התורה כבר לא מהווה שום מדד להאם מעשה הוא טוב או רע.

או בכלל?

אני מתכוון שהתורה עדיין משנה לו במשהו.

אתיאיסטים הם חסרי מצפון. או מוסר.

ואני לא מדבר על אתאיסטים אלא על אנשים שלדיני התורה אין משמעות על המעשים שלהם בפועל. לא משנה במה הם מאמינים.

מתיר עגונות.

בוודאי שהתופעה קיימת והיא לא נדירה, אבל אני לא חושב שהיא נפוצה מאוד. 

השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?

האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?

איך זה מסתדר עם הסביבה?

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.