הרבה פעמים יש פער מסויים בין רצוי למצוי. יש כאלה שמאוד רוצים להיות משהו מסויים ולא שם לגמריי מסיבות כאלה או אחרות. בסוף כולם רוצים את השם ולעשות רצון השם, בפועל יש מציאות שלפעמים מקשה על זה וכל אחד מגיע עם זה למקומות אחרים.
 

קשה לי להגדיר את עצמי כממש דוסית ביחס לעצמי כי תמיד יש מה לשפר ואני בהכרח אראה כמה דברים אני עוד צריכה או רוצה לעשות ובפועל.. פחות.
יש תקופות שאני יותר מחוברת ורוצה יותר לקחת על עצמי דברים ויש תקופות שזה נשאר ברצון.

אני חושבת שבשאיפה הכללית הרצון הוא שגם "הדברים האחרים בחיים וכולי" יהיו מחוברים להשם, בלי הפרדה. אז לא יודעת מה נקרא ממש דוס ואם זה נכנס להגדרה או שבכלל אפשר למדוד דבר כזה, במיוחד כשזה דבר די פנימי ופרטי לאדם ומה שהחברה תגיד לא בהכרח תעיד על מה שהוא באמת.
 

אולי ביחס למגזרים יהיה אפשר להגדיר את זה יותר. וואלה לא יודעת איך ככה אפשר להגדיר את זה.

פשוט מעניין אותי איך אנשים מתייחסים לזהות הדתית שלהם.

מבין פחות או יותר את מה שכתבת ואני מבין שהעניין אולי הוא עד כמה אתה מסתייג ואומר שיש דברים שנשארים בגדר הרצון - ואשאל בכנות - אם אנחנו רוצים דברים באמת, למה שישארו בגדר הרצון? בגלל חולשה.

בעצם - ההכרזה הראשית היא מה שאני דן פה. לא החולשה שאדם מצוא בעצמו, כמו שכתבתי. השאלה איך הוא מתייחס לחולשות הללו.

אוקיי, אנחנו רוצים דברים ויש לנו חולשה כמו שכתבת. מז"א איך הוא מתייחס לזה?

נראה לי שלפעמים זה מבאס פיצוצים. ולפעמים פשוט מקבלים את זה, תלוי במה.

.איך כבר אמורים להתייחס לזה?

להיות שלם עם הדרך שאתה עושה ואם זה שאתה לא מושלם ובכל זאת לא להשלים עם החולשות שלך. זה עדין.

זה גם תלוי עד כמה זה נוגע ברצון עמוק ואמיתי שלך שאתה עובד על זה ונופל שוב ושוב.
יש דברים שיותר קל להחליק אותם וזה נהיה חלק מהשגרה ומקבלים את המצב, ויש כאלה שאתה לא רוצה לקבל את המצב כי אתה כן רוצה להתקדם ולא ליפול. 

אנחנו מלאי קונפליקטים פנימיים, זה חלק מאיתנו, נראה לי שרמת הקבלה או החוסר קבלה תלויה ברמת הרגישות לדבר או ברצון. לענ"ד. וזה משתנה מאדם לאדם

שאנשים שמכנים את הקב"ה אלו-הים אז הם פחות קשורים אליו ריגשית או שיש להם איזה תסביך דתי עם עצמם.

אצלי זה החיים שלי, זה המהות שלי, זה החיות שלי, זה העניין שלי בחיים, בלי זה אני  מעדיפה לא לחיות.

כאילו לפעמים אני מסתכלת על עצמי מהצד ובאמת מוזר לי שנהייתי ככה, ואני תוהה לעצמי אם זה באמת אמיתי.

אבל כנראה שכן...לפעמים זה אפילו קצת מפחיד, לפעמים זה מרגיש כאילו כל העולם זה כלום סתם תפאורה ויש רק אותי ואת ה'... אבל ממש רק לפעמים... 

מבחינתי זה זה העבודה שלי.. זה גם לוקח לי אנרגיות בהתאם... מאז שהתחלתי "לעבוד את ה' " הזנחתי הרבה דברים אחרים.

כי באמת שאר הדברים פתאום נראים לי חסרי משמעות עכשיו להשקיע בהם....

תודה על השאלה אגב...

(מרגישה שכתבתי בעיקר לעצמי כי אני ממש חושבת על זה לאחרונה...)

תמוה מאוד בעיני. מה הבעיה לכנות את הקב"ה א-להים?, זה אחד משמותיו לא? נראת לי תשובה שלאו דווקא תואמת את המציאות אלא מה שנפגשת במקרה.

לגבי הדברים שכתבת על ההרגשה - השאלה מה היחס בין הקב"ה לעולם. אם היחס בינהם הא מנותק אז העולם מאבד את משמעותו. אם יש בניהם יחס של קרבה אז העולם מקבל את משמעותו. זה לא פשוט לראות את זה מחובר. אבל ככה זאת ההסתכלות. 

לפי האשכנזים אלוקים לפי ספרדים א-להים (במידה ומשתמשים באמירה מכובדת)

שמעתי רבנים שיותר מזוהים עם מרכז הרב והקו שמשתמשים בשם א-להים כך שאין באמת..

ידוע כביכול שדוסים יותר אומרים אלוקים.. חחח זה דבר שאפשר להגיד.

ולא ה' / הקב"ה , זה כן אומר משהו.

כשמדברים על א-להים זה בדרך כלל סביב אמירות יותר שכלתניות.

ובאמת גם הרבה רבנים שמזוהים עם מרכז הרב והקו (במיוחד הקו) מדברים על ה' בצורה שכלתנית.

(מתוך ניסיון להפשיט אותו מהגדרות ומ'התפיסה הילדותית', וכמה מגמות מעין זה.)

סתם פשוט משיח עם הרבה אנשים שמתי לב לזה שאותם שהשתמשו בכינוי הזה (והאמת התכוונתי גם לאלוקים או אלו-הים זה לא משנה...) הרגיש לי שהם תופסים את הקב"ה בצורה מסוימת פחות ריגשית ואבהית 

וכאלה שמרגישים קשורים אליו באופן הנל קראו לו יותר "ה' יתברך" "ה'" "הקב"ה" 

אני לא מסתכלת על זה בתור הקב"ה והעולם... יותר על מציאות שהייתי רוצה להגיע אליה בתוך עבודת ה' ואיזה דברים בעולם מונעים או מרחיקים את זה ממני ואיזה דברים מקרבים אותי.

(ולאחר מחשבה נוספת, הגעתי למסקנה שאם לא הייתי מתחזקת את זה ומנגד מרשה לעצמי להכניס לי השפעות "חיצוניות", לא חושבת שהיה בוער בי הרצון לעבוד את ה' בצורה כל כך אנטנסיבית... כאילו די הייתי חייה את חיי כרגיל כזה בלי יותר מדיי... אבל כנראה יש איזה בעירות קטנות מדי פעם שמחזירות למסלול ואומרות כזה "לב אוהב זה זה מה שאת רוצה באמת...")

נשמע מעניין.

בשאיפה אתה או צדיק או רשע. במעשה אינו תמיד כך.

בתהלים פרק ראשון לא מוזכר  בינוני כלל. מדובר שם רק על צדיקים ורשעים.

אדם שבמעשיו בינוני אך שואף לקיים את דבר ה' בשלמות לקיים את כל ההלכה גם אם לא תמיד מצליח הוא עבד ה' הוא דוס מבחינתי. הנפילות לא מראות מה הרצון האמתי שלו.

אך אדם שלא אכפת לו שהוא נופל שלא רואה בכך שום בעיה. שכבר 'הותרה לו' כמו הרבה דתיים לייט שלא מקיימים מאה אחוז את ההלכה לא כי קשה להם ועובדים על זה אלא כבר התירו לעצמם. זו בעיה חמורה. הם בגדר מומר לתיאבון ואכמ''ל.

באיזה מקום הדת תופסת מקום בחיים שלך?

"מה אתה רוצה ממני? למה אתה לא בורח ממני? על מה אתה תוהה?  

מה אתה יודע"?!

לא ראויה בעיניי הגישה שלך, בלשון המעטה. אולי זו 'דתיות-חסר'..

אין הגדרות, יש יהודי.

יש יהודי שמקיים מצוות 5% ויש 30% ויש 75%.. וכל אחד מוזמן למצוא את עצמו על הסקאלה.

למה הוא רואה עצמו מחוייב?

רש"י- בחרבי ובקשתי.. 

הרצון, התפילה.

כך לפי הזוהר. 

נראה לי.

כלומר, באמת נראה לי שפחות או יותר רוב המצוות די טכניות ולכן זה לא כזה בעיה.

הקושי הוא עבודת הלב והדבקות בה'. 

של 0% או 100%?

כל האמצע זה שקר.. לא?

מבחינה מחשבתית - לחשוב שאין מחוייבות של 100% לצו הא-להי זה בכלל לא הגיוני.

מבחינה פרקטית - להרגיש ולהאמין במשמעות הצו הא-להי זה ממש לא פשוט ולכן יש מקום למידת הרחמים שמתחשבת בזה שאדם הוא לא מלאך ויש לו חולשות.

את מדברת יותר במישור הפרקטי שאותו חיווית שבאמת אין הגיון שם להגיד הכל או כלום כי בחיים המעשיים תמיד לא יהיה 'הכל', אז הדרך הזאת מובילה לאופציה של ה'כלום' ישר.

לעומת זאת מבחינת יושר אינטלקטואלי צריך להיות כנים ולומר בפה מלא מה הגיוני ומה לא. זה מה שהיה חשוב לי להעביר.

'דוס' -זה נטו חיצוניות. לרוב זה משתמש כפוזה. 

הולכת לפי האמת שלי

בלי הגדרות וזה

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.