הרבה פעמים יש פער מסויים בין רצוי למצוי. יש כאלה שמאוד רוצים להיות משהו מסויים ולא שם לגמריי מסיבות כאלה או אחרות. בסוף כולם רוצים את השם ולעשות רצון השם, בפועל יש מציאות שלפעמים מקשה על זה וכל אחד מגיע עם זה למקומות אחרים.
 

קשה לי להגדיר את עצמי כממש דוסית ביחס לעצמי כי תמיד יש מה לשפר ואני בהכרח אראה כמה דברים אני עוד צריכה או רוצה לעשות ובפועל.. פחות.
יש תקופות שאני יותר מחוברת ורוצה יותר לקחת על עצמי דברים ויש תקופות שזה נשאר ברצון.

אני חושבת שבשאיפה הכללית הרצון הוא שגם "הדברים האחרים בחיים וכולי" יהיו מחוברים להשם, בלי הפרדה. אז לא יודעת מה נקרא ממש דוס ואם זה נכנס להגדרה או שבכלל אפשר למדוד דבר כזה, במיוחד כשזה דבר די פנימי ופרטי לאדם ומה שהחברה תגיד לא בהכרח תעיד על מה שהוא באמת.
 

אולי ביחס למגזרים יהיה אפשר להגדיר את זה יותר. וואלה לא יודעת איך ככה אפשר להגדיר את זה.

פשוט מעניין אותי איך אנשים מתייחסים לזהות הדתית שלהם.

מבין פחות או יותר את מה שכתבת ואני מבין שהעניין אולי הוא עד כמה אתה מסתייג ואומר שיש דברים שנשארים בגדר הרצון - ואשאל בכנות - אם אנחנו רוצים דברים באמת, למה שישארו בגדר הרצון? בגלל חולשה.

בעצם - ההכרזה הראשית היא מה שאני דן פה. לא החולשה שאדם מצוא בעצמו, כמו שכתבתי. השאלה איך הוא מתייחס לחולשות הללו.

אוקיי, אנחנו רוצים דברים ויש לנו חולשה כמו שכתבת. מז"א איך הוא מתייחס לזה?

נראה לי שלפעמים זה מבאס פיצוצים. ולפעמים פשוט מקבלים את זה, תלוי במה.

.איך כבר אמורים להתייחס לזה?

להיות שלם עם הדרך שאתה עושה ואם זה שאתה לא מושלם ובכל זאת לא להשלים עם החולשות שלך. זה עדין.

זה גם תלוי עד כמה זה נוגע ברצון עמוק ואמיתי שלך שאתה עובד על זה ונופל שוב ושוב.
יש דברים שיותר קל להחליק אותם וזה נהיה חלק מהשגרה ומקבלים את המצב, ויש כאלה שאתה לא רוצה לקבל את המצב כי אתה כן רוצה להתקדם ולא ליפול. 

אנחנו מלאי קונפליקטים פנימיים, זה חלק מאיתנו, נראה לי שרמת הקבלה או החוסר קבלה תלויה ברמת הרגישות לדבר או ברצון. לענ"ד. וזה משתנה מאדם לאדם

שאנשים שמכנים את הקב"ה אלו-הים אז הם פחות קשורים אליו ריגשית או שיש להם איזה תסביך דתי עם עצמם.

אצלי זה החיים שלי, זה המהות שלי, זה החיות שלי, זה העניין שלי בחיים, בלי זה אני  מעדיפה לא לחיות.

כאילו לפעמים אני מסתכלת על עצמי מהצד ובאמת מוזר לי שנהייתי ככה, ואני תוהה לעצמי אם זה באמת אמיתי.

אבל כנראה שכן...לפעמים זה אפילו קצת מפחיד, לפעמים זה מרגיש כאילו כל העולם זה כלום סתם תפאורה ויש רק אותי ואת ה'... אבל ממש רק לפעמים... 

מבחינתי זה זה העבודה שלי.. זה גם לוקח לי אנרגיות בהתאם... מאז שהתחלתי "לעבוד את ה' " הזנחתי הרבה דברים אחרים.

כי באמת שאר הדברים פתאום נראים לי חסרי משמעות עכשיו להשקיע בהם....

תודה על השאלה אגב...

(מרגישה שכתבתי בעיקר לעצמי כי אני ממש חושבת על זה לאחרונה...)

תמוה מאוד בעיני. מה הבעיה לכנות את הקב"ה א-להים?, זה אחד משמותיו לא? נראת לי תשובה שלאו דווקא תואמת את המציאות אלא מה שנפגשת במקרה.

לגבי הדברים שכתבת על ההרגשה - השאלה מה היחס בין הקב"ה לעולם. אם היחס בינהם הא מנותק אז העולם מאבד את משמעותו. אם יש בניהם יחס של קרבה אז העולם מקבל את משמעותו. זה לא פשוט לראות את זה מחובר. אבל ככה זאת ההסתכלות. 

לפי האשכנזים אלוקים לפי ספרדים א-להים (במידה ומשתמשים באמירה מכובדת)

שמעתי רבנים שיותר מזוהים עם מרכז הרב והקו שמשתמשים בשם א-להים כך שאין באמת..

ידוע כביכול שדוסים יותר אומרים אלוקים.. חחח זה דבר שאפשר להגיד.

ולא ה' / הקב"ה , זה כן אומר משהו.

כשמדברים על א-להים זה בדרך כלל סביב אמירות יותר שכלתניות.

ובאמת גם הרבה רבנים שמזוהים עם מרכז הרב והקו (במיוחד הקו) מדברים על ה' בצורה שכלתנית.

(מתוך ניסיון להפשיט אותו מהגדרות ומ'התפיסה הילדותית', וכמה מגמות מעין זה.)

סתם פשוט משיח עם הרבה אנשים שמתי לב לזה שאותם שהשתמשו בכינוי הזה (והאמת התכוונתי גם לאלוקים או אלו-הים זה לא משנה...) הרגיש לי שהם תופסים את הקב"ה בצורה מסוימת פחות ריגשית ואבהית 

וכאלה שמרגישים קשורים אליו באופן הנל קראו לו יותר "ה' יתברך" "ה'" "הקב"ה" 

אני לא מסתכלת על זה בתור הקב"ה והעולם... יותר על מציאות שהייתי רוצה להגיע אליה בתוך עבודת ה' ואיזה דברים בעולם מונעים או מרחיקים את זה ממני ואיזה דברים מקרבים אותי.

(ולאחר מחשבה נוספת, הגעתי למסקנה שאם לא הייתי מתחזקת את זה ומנגד מרשה לעצמי להכניס לי השפעות "חיצוניות", לא חושבת שהיה בוער בי הרצון לעבוד את ה' בצורה כל כך אנטנסיבית... כאילו די הייתי חייה את חיי כרגיל כזה בלי יותר מדיי... אבל כנראה יש איזה בעירות קטנות מדי פעם שמחזירות למסלול ואומרות כזה "לב אוהב זה זה מה שאת רוצה באמת...")

נשמע מעניין.

בשאיפה אתה או צדיק או רשע. במעשה אינו תמיד כך.

בתהלים פרק ראשון לא מוזכר  בינוני כלל. מדובר שם רק על צדיקים ורשעים.

אדם שבמעשיו בינוני אך שואף לקיים את דבר ה' בשלמות לקיים את כל ההלכה גם אם לא תמיד מצליח הוא עבד ה' הוא דוס מבחינתי. הנפילות לא מראות מה הרצון האמתי שלו.

אך אדם שלא אכפת לו שהוא נופל שלא רואה בכך שום בעיה. שכבר 'הותרה לו' כמו הרבה דתיים לייט שלא מקיימים מאה אחוז את ההלכה לא כי קשה להם ועובדים על זה אלא כבר התירו לעצמם. זו בעיה חמורה. הם בגדר מומר לתיאבון ואכמ''ל.

באיזה מקום הדת תופסת מקום בחיים שלך?

"מה אתה רוצה ממני? למה אתה לא בורח ממני? על מה אתה תוהה?  

מה אתה יודע"?!

לא ראויה בעיניי הגישה שלך, בלשון המעטה. אולי זו 'דתיות-חסר'..

אין הגדרות, יש יהודי.

יש יהודי שמקיים מצוות 5% ויש 30% ויש 75%.. וכל אחד מוזמן למצוא את עצמו על הסקאלה.

למה הוא רואה עצמו מחוייב?

רש"י- בחרבי ובקשתי.. 

הרצון, התפילה.

כך לפי הזוהר. 

נראה לי.

כלומר, באמת נראה לי שפחות או יותר רוב המצוות די טכניות ולכן זה לא כזה בעיה.

הקושי הוא עבודת הלב והדבקות בה'. 

של 0% או 100%?

כל האמצע זה שקר.. לא?

מבחינה מחשבתית - לחשוב שאין מחוייבות של 100% לצו הא-להי זה בכלל לא הגיוני.

מבחינה פרקטית - להרגיש ולהאמין במשמעות הצו הא-להי זה ממש לא פשוט ולכן יש מקום למידת הרחמים שמתחשבת בזה שאדם הוא לא מלאך ויש לו חולשות.

את מדברת יותר במישור הפרקטי שאותו חיווית שבאמת אין הגיון שם להגיד הכל או כלום כי בחיים המעשיים תמיד לא יהיה 'הכל', אז הדרך הזאת מובילה לאופציה של ה'כלום' ישר.

לעומת זאת מבחינת יושר אינטלקטואלי צריך להיות כנים ולומר בפה מלא מה הגיוני ומה לא. זה מה שהיה חשוב לי להעביר.

'דוס' -זה נטו חיצוניות. לרוב זה משתמש כפוזה. 

הולכת לפי האמת שלי

בלי הגדרות וזה

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז