ספרים ביהדות, שאפשר למצוא בהם מקור וציטוט לכל דעה או רעיון שהוא: שוביניזם, סוציאליזם, צמחונות וכו' (אם כי יש להודות שקשה יותר למצוא מקורות לפמיניזם או ליברליזם...).
ציטוטים הם בדר"כ לא מייצגים את "דעת היהדות". את דעת היהדות בנושא מסוים אפשר לגלות (או לנסות) מיחס עקבי שרואים במקורות, לא ממשפטים מחוץ להקשרם.
לכן, אני חושב, בנים (הכוונה ממגזר שלומד גמרא) לרוב פחות מתרגשים מציטוטים כאלה. בגלל שהידע התורני שלהם רחב יותר בדר"כ, הם יודעים מה "דעת היהדות" באפן כללי, וציטוט מסוים יכול אולי לגרום לאי נוחות כשלומדים אותו, אבל הוא לא מייצג תפישה שלמה.
את הציטוטים האלה לרוב שומרים לבדיחות או לויכוחים, לא באמת מבססים עליהם דעה.