תגידו, נגמרה הקורונה ולא ידעתי? רק אנחנו ממשיכים באדיקות להיות רק עם עצמנו בשבתות ולראות אחרים מסביב עושים את זה? מישהו מכם בכלל שאל את משרד הבריאות אם מותר או לפחות חיפש הנחיות עדכניות באתר?
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
לכל האנשים שנוסעים להורים לשבת או מארחים אותם לשבת,וואוו
כן, מותר מה-4/5/2020קרן-הפוך
4 במאי
• בוטלה המגבלה שלפיה מותר לצאת ממקום המגורים עד למרחק של 100 מטר לכל היותר. (למעט למטרות מסוימות). המשמעות: מותר לצאת מהבית לכל מרחק.
• מותר לבקר בני משפחה מדרגה ראשונה (כולל סבים וסבתות).
הנחיות ומגבלות קורונה מעודכנות: מה מותר ומה אסור?
| שירותי בריאות כללית
לבקר זה לא להתארח/לארח, וההנחיות הן 2 מטרוואוו
ומסיכה. אני לא מאמינה שמישהו מקפיד על זה באירוח. ולא שאלתי על יציאה ממאה מטר. רק על שהייה ממושכת עם משםחה שאינה בני אותו בית.
האזרחים מפרשים כל אחד לפי דרכו ורצונו את ההנחיות לגבי אירוחקרן-הפוך
וביקורי קרובים.
לבקר ולהתארח - לא ראיתי שהיו הנחיות פרטניות איך לארח ולבקר, כן לישון / לא לישון.
לבקר ולהתארח - לא ראיתי שהיו הנחיות פרטניות איך לארח ולבקר, כן לישון / לא לישון.
את שאלת את משרד הבריאות או חיפשת הנחיות עדכניות באתר?פה לקצת
מגיבה לי? אנחנו כל הזמן שואלים ובודקים.וואוו
אז הנה, מותר.פה לקצת
מותר להיפגש משפחה גרעינית אחת עם כל הכללים שרשומים
מתאים לך להיפגש ככה? בבקשה
אבל לא מבינה באיזה קטע את מבקרת את כל האחרים
מתאים לך להיפגש ככה? בבקשה
אבל לא מבינה באיזה קטע את מבקרת את כל האחרים
כי זה מרגיז. לדעתי חוסר אחריות. אנחנו שאלנווואוו
במפורש את משרד הבריאות, ואמרו שאסור חארח לשבת שלמה. זה יחזיר אותנו אחורה חלילה כל האי ציות.
אז1234אנונימי
זה לא היה ברור מההנחיות שלהם. מה גם שעכשיו שכולם חוזרים לעבוד והילדים חוזרים לבתי הספר, מה שיגרום לכל נוסף הוא לא אם מישהו ילך לבקר את סבא וסבתא. אלא הפתיחה המחודשת של המשק.
נשמע לי מאוד מוזר לאשר לילדים ללכת לבית ספר, גם זו מסגרת הרבה יותר המונית, אבל לבקר את ההורים אסור
נשמע לי מאוד מוזר לאשר לילדים ללכת לבית ספר, גם זו מסגרת הרבה יותר המונית, אבל לבקר את ההורים אסור
זה ממש לא מה שברור מההנחיות שלהםפה לקצת
וכל המשק נפתח, ילדים נפגשים עם עוד עשרות ילדים לכמה שעות טובות ביום בלי מסכות ובלי שום הגבלות (אף בית ספר וגן לא יצליחו לשמור על שני מטר בין הילדים ואפס מגע בינהם)
אני מתארחת אצל ההורים שלי ולא חושבת שזה חוסר אחריות, יותר חסר אחריות בעיניי זה לשלוח את הילדים לבית הספר.
אמא שלי גננת, נראה לך שיותר בטוח לה לפגוש עוד 90 ילדים זרים והוריהם מאשר את הילדים שלה?
אני מתארחת אצל ההורים שלי ולא חושבת שזה חוסר אחריות, יותר חסר אחריות בעיניי זה לשלוח את הילדים לבית הספר.
אמא שלי גננת, נראה לך שיותר בטוח לה לפגוש עוד 90 ילדים זרים והוריהם מאשר את הילדים שלה?
ילדים זה ילדים.. השאלה מי אנחנו. עושים מהוואוו
שנראה לנו או מצייתים להנחיות. דווקא ציבור דתי שרגיל לשמוע למי שמעליו ופחות להחליט לבד.. מה הדרך.. יש פה אחריות כלפי הכלל.
ילדים נפגשים איתנו, ואם הם נדבקים הם יכולים להדביק גם אותנופה לקצת
ואת כל מי שסביבם.
תראי לי איפה בהנחיות כתוב שאסור להתארח אצל ההורים, זה הפירוש שלך להנחיות.
תראי לי איפה בהנחיות כתוב שאסור להתארח אצל ההורים, זה הפירוש שלך להנחיות.
כתוב שמותר לארח ולהתארח. לא כתוב במפורש שאפשרקרן-הפוך
עם שינה של האורחים....
אז אם1234אנונימי
הם רוצים שלא נישן, שיכתבו במפורש בבקשה. זה לא תפקידי עכשיו ללכת ולבדוק למה התכוון המשורר
אני לא חושבת שיש בעייה לארח עם שינה.קרן-הפוך
הגבתי לפני כן, לפוסט הפותח, שמתאריך 4/5 מותר לארח ולהתארח.
לא נכון. תדייקי. לבקר אינו לארח ולהתארח.וואוו
אז כנראה שסומכים על שיקול דעתנופה לקצת
רוצה שאשלח לך תשובה שקיבלנו? מחפשת.וואוו
אם לא מוצאת, אשאל במפורש.
לא. כי אני לא שאלתי ואני מסתפקת בהנחיות היבשותפה לקצת
אם המשק לא היה נפתח, אולי הייתי מתאמצת יותר ומחמירה מעבר למה שהם אמרו. אבל המשק נפתח, וכולם בחוץ.
אבא שלי היה עובד חיוני כל התקופה, אמא שלי ואחים שלי חזרו לעבודה.
מה ההגיון בלא להתארח אצל ההורים אבל לפגוש את כל העולם חוץ מהם?
ותאמיני לי, שהגל השני יהיה לא בגלל האירוח של ההורים אלא בגלל הפתיחה של הכל בבת אחת.
את רוצה להחמיר על עצמך? בכייף. אבל אל תכפי עלינו ואל תוציאי אותנו לא בסדר.
ואם ההורים שלך בסיכון אז אני מבינה את ההימנעות שלך אבל ההורים שלי לא בסיכון ומבחינתנו זה בסדר שנפגש.
אבא שלי היה עובד חיוני כל התקופה, אמא שלי ואחים שלי חזרו לעבודה.
מה ההגיון בלא להתארח אצל ההורים אבל לפגוש את כל העולם חוץ מהם?
ותאמיני לי, שהגל השני יהיה לא בגלל האירוח של ההורים אלא בגלל הפתיחה של הכל בבת אחת.
את רוצה להחמיר על עצמך? בכייף. אבל אל תכפי עלינו ואל תוציאי אותנו לא בסדר.
ואם ההורים שלך בסיכון אז אני מבינה את ההימנעות שלך אבל ההורים שלי לא בסיכון ומבחינתנו זה בסדר שנפגש.
מעתיקה מהווטסאפ. שיצביע מי שמקפיד על ריחוק ומסיכות כל השבת.וואוו
[17.5, 13:17] מוקד קול הבריאות: ביקור בני משפחה מדרגה ראשונה
כללי התנהגות בעת ביקור בני משפחה מדרגה ראשונה, בייחוד סבא וסבתא:
לא נפגשים יותר ממשפחה גרעינית אחת עם סבא וסבתא. לא יוצרים התקהלות בבית של סבא וסבתא – לא יותר מכמות האנשים שמאפשרת מרחק של 2 מטרים האחד מהשני.מיד כשמגיעים לבית של סבא וסבתא שוטפים ידיים - לא נוגעים בכלום לפני כן.לא מנשקים, לא מחבקים, לא נוגעים, מקפידים על עטיית מסיכות – שומרים על מרחק.לא אוכלים בכלי אוכל משותפים – משתמשים בכלים חד פעמיים או בכף הגשה מרכזית בכל מגש. את כלי האוכל כדאי לשטוף במדיח בטמפרטורה של 60 מעלות או יותר.לא מגיעים לביקור אם יש חום או תסמינים נשימתיים.• מאווררים את הבית – פותחים חלונות, דלתות של מרפסות וכו'.במידת האפשר, מקיימים את הביקור בשטח פתוח באזור הבית, תוך שמירה על הנחיות משרד הבריאות וריחוק מאנשים נוספים במרחב הציבורי.
האם ניתן כל השבת לשמור על ההנחיות ?
במידה וכן אין הגבלה של זמן.
כמובן שבשעת הסעודה ניתן להסיר את המסיכות.
כללי התנהגות בעת ביקור בני משפחה מדרגה ראשונה, בייחוד סבא וסבתא:
לא נפגשים יותר ממשפחה גרעינית אחת עם סבא וסבתא. לא יוצרים התקהלות בבית של סבא וסבתא – לא יותר מכמות האנשים שמאפשרת מרחק של 2 מטרים האחד מהשני.מיד כשמגיעים לבית של סבא וסבתא שוטפים ידיים - לא נוגעים בכלום לפני כן.לא מנשקים, לא מחבקים, לא נוגעים, מקפידים על עטיית מסיכות – שומרים על מרחק.לא אוכלים בכלי אוכל משותפים – משתמשים בכלים חד פעמיים או בכף הגשה מרכזית בכל מגש. את כלי האוכל כדאי לשטוף במדיח בטמפרטורה של 60 מעלות או יותר.לא מגיעים לביקור אם יש חום או תסמינים נשימתיים.• מאווררים את הבית – פותחים חלונות, דלתות של מרפסות וכו'.במידת האפשר, מקיימים את הביקור בשטח פתוח באזור הבית, תוך שמירה על הנחיות משרד הבריאות וריחוק מאנשים נוספים במרחב הציבורי.
האם ניתן כל השבת לשמור על ההנחיות ?
במידה וכן אין הגבלה של זמן.
כמובן שבשעת הסעודה ניתן להסיר את המסיכות.
זה בדיוק מה שאני שלחתי לך בקישורפה לקצת
אם היית טורחת להסתכל....
דווקא משבר הקורונה צריך ללמד אותנו לקחת אחריות על עצמנו,קרן-הפוך
על המשפחה שלנו, ובעיקר להחליט בעצמנו מה מתאים לנו ומה נכון עבורינו.
מבחינתי לקחת אחריות=להקשיב להנחיותסורבה
בחוקים אחרים היית ממליצה לפעול לפי מה שנראה מתאים לנו?
אבל לא כתוב1234אנונימי
בהנחיות במפורש.
אם לא כתוב בחוק, את מצפה שאני אגש לכנסת ואשאל אותם? או שאם לא כתוב שאסור אז כנראה מותר?
אם לא כתוב בחוק, את מצפה שאני אגש לכנסת ואשאל אותם? או שאם לא כתוב שאסור אז כנראה מותר?
יש ווטסאפ.וואוו
לא עשו מערכת חוקים נפרדת לשומרי שבת...קרן-הפוך
כתבו שמותר לבקר גם סבים וסבתות.
הציבור הכללי, שאינו שומר שבת, נוסע לארוחת שישי / ליל שבת, וחוזר הביתה.
דתיים- מארחים עם שינה.
הציבור הכללי, שאינו שומר שבת, נוסע לארוחת שישי / ליל שבת, וחוזר הביתה.
דתיים- מארחים עם שינה.
אם את יכולה להתארח/לארח בשבתסורבה
כששומרים על מרחק 2 מטר (לא יושבים באותו שולחן שבת)
לא נוגעים (אישית לא הייתי עומדת בזה)
לא משתמשים באותם כלי אוכל (סבבה, חד פעמי)
מאווררים את הבית (בחום הזה מישהו מסוגל?)
אז סבבה, אתם שומרים על ההנחיות. לי זה פשוט לא נראה פרקטי.
לא נוגעים (אישית לא הייתי עומדת בזה)
לא משתמשים באותם כלי אוכל (סבבה, חד פעמי)
מאווררים את הבית (בחום הזה מישהו מסוגל?)
אז סבבה, אתם שומרים על ההנחיות. לי זה פשוט לא נראה פרקטי.
גם למשרד הבריאות ברור שלא פרקטי להקפיד על ההנחיות האלהפה לקצת
אני בטוחה.
נראה לך שמישהו שם חושב שבאמת הילדים ישמרו על מרחק ועל אפס מגע?
אנחנו בניסוי כרגע, משחררים ובודקים מה יקרה
אז שכל אחד יקח אחריות על עצמו, אם יש לו במשפחה מישהו עם סיכון- שיזהר יותר.
נראה לך שמישהו שם חושב שבאמת הילדים ישמרו על מרחק ועל אפס מגע?
אנחנו בניסוי כרגע, משחררים ובודקים מה יקרה
אז שכל אחד יקח אחריות על עצמו, אם יש לו במשפחה מישהו עם סיכון- שיזהר יותר.
מסיכות כל השבת חוץ מבאוכל? מישהווואוו
מסוגל?
אני לא מסוגלת גם במשך שעה בסופרפה לקצת
ומסתבר שאני לא היחידה
אז להיות עם מסיכה בבית?
אני רוצה לראות את מי שכתב את ההנחיות האלה מקיים אותן, הן לא מעשיות.
אז להיות עם מסיכה בבית?
אני רוצה לראות את מי שכתב את ההנחיות האלה מקיים אותן, הן לא מעשיות.
לכן אנחנו לא נוסעיםסורבה
כי זה לא יישים בעיני.
אבל אלו ההנחיות היבשות. אף אחד לא ירד לרזולוציות של מספר שעות וכד'
אבל אלו ההנחיות היבשות. אף אחד לא ירד לרזולוציות של מספר שעות וכד'
אני מקשיבה להנחיות וישנה אצל ההורים שליפה לקצת
כשאמרו שאסור, לא התארחתי ולא ישנתי
לא השתנה משהו מאז שאסרווואוו
בטח שכןפה לקצת
האחריות שלנו היא גם כלפי הכלל. לא רק כלפי עצמנו.וואוו
ניראץי שהחזרה לבתי הספרחגהבגה
תחזיר הרבה יותר מהר, מלהתארח בשבת.
אני מדברת רק על שבת. לא על מפגש מוגבל בזמןוואוו
^^^אמא וגם
לדעתי שבת ובפרט עם ילדים זה לא אפשרי להקפיד.
אם מדובר בהורים מבוגרים או כאלה בסיכון אני חושבת שכדאי להקפיד אפילו מעבר.
אם מדובר בהורים מבוגרים או כאלה בסיכון אני חושבת שכדאי להקפיד אפילו מעבר.
אז כנראה שלפי צו הבריאות הלאומי מותר. ולפי מצפון הבריאות--אמהלה
אסור!!!
גם אני בת להורים בסיכון.
גם אני נקרעת מגעגועים,
גם אמא שלי בוכה לי כל יום בטלפון כשאני מספרת לה על התפתחות התאומות.
גם אני רוצה כבר לתת חיבוק לאבא ואמא
אבל-
המצפון שלי אומר לי
שאם אני באמת רוצה את ההורים שלי בחיים,
כדאי לי להתאפק עוד קצת.
למרות שאני בבית ולא יצאתי כבר חודשיים...
אבל מספיק שבעלי (עובד חיוני) נדבק ח"ו ממישהו למרות כל הזהירות
וח"ו אם מרוב געגועים אני פשוט ילך להורים
ח"ו.....
ולצערי חוויתי מקרוב מאד טרגדיה נוראית מהקורונה
לא מאחלת לאף אחת
אני גם חוויתי טרגדיה קשה בעקבות הקורונהטארקו
אבל, ההורים שלי צעירים ולא בסיכון, הם חזרו לעבודה עם ילדים באופן מלא.. לא מוצאת סיבה הגיונית לא לפגוש אותם עכשיו אם זה מותר. גם מצפונית לא רואה סיבה. הם באותה רמת סיכון בדיוק כמוני...
(הם בני 40+)
(הם בני 40+)
דברתי כמובן על הורים בסיכון.שמחה בשבילך שאת כן יכולהאמהלה
מסכימה איתך לגבי הסיכוןטארקו
אבל דיברו פה באופן כולל..
אנחנו לא נוסעיםסורבה
ברור לנו שההנחיות לא מתירות (בביקור אצל סבא וסבתא צריך לשמור מרחק, לא לגעת וכו') ויש מחלות רקע שגורמות לנו להיזהר.
אבל אני תוהה אם זה הפך לגזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה? 😔
אבל אני תוהה אם זה הפך לגזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה? 😔
לי לא כזה1234אנונימי
ברור ש הנחיות לא מתירות.
הן די מעורפלות ולא עונות לכל דבר.
וגם, האם ההנחיות הן כדי להגן על סבא וסבתא או כדי למנוע התפרצות מחלה?
זה לא ברור.
אם אין מישהו בקבוצת סיכון, אני לא רואה מניעה מללכת
הן די מעורפלות ולא עונות לכל דבר.
וגם, האם ההנחיות הן כדי להגן על סבא וסבתא או כדי למנוע התפרצות מחלה?
זה לא ברור.
אם אין מישהו בקבוצת סיכון, אני לא רואה מניעה מללכת
אם מעורפל שואלים. נוח מאוד להחליט לבד.וואוו
לא אומרת לך אישית. יש ווטסאפ של קול הבריאות ואפשר לשאול. כמו שרופא הייתם שואלים או רב. ולא מחליטים לפי מה שנוח באותו רגע. ההבדל הוא שרופא ורב ההשלכות פרטיות וכאן עלולים להחזיר את המצב כמו שהיה לפני חודש, חלילה. גם מסיכות אנשים לא מקפידים.
לא יודעת1234אנונימי
זו נראית לי כבר צדקנות יתר.
אני אגיד דוגרי, אף אחד כמעט כבר לא מקפיד על זה.
ולפעמים למשרד הבריאות נוח להשאיר את ההנחיות מעורפלות.
וכן, בא לי להיות ראש קטן עכשיו. הייתי חודשיים בבית לבד עם הבן שלי. בשבוע האחרון ישבתי על הספה ולא הצלחתי להזיז את עצמי, פשוט דכאון.
אז אם אומרים לי בפירוש לא, אני לא אסע אבל אם לא אומרים בפירוש, ואני מרגישה שזה מתחיל להשפיע על המצב הנפשי שלי, אני אסע בהחלט.
במיוחד שכולם כבר חוזרים. אז מה, מותר לי ללכת לעבודה אבל לא לפגוש את אמא שלי? הבן שלי יכול ללכת למכון ולהתחבק שם עם כל החברים אבל לא לראות את סבא וסבתא שלו? (שלא בקבוצת סיכון) זה נראה לי מוגזם ולא הגיוני.
ושאלתי גם רופא, והוא אמר שזה בסדר
אני אגיד דוגרי, אף אחד כמעט כבר לא מקפיד על זה.
ולפעמים למשרד הבריאות נוח להשאיר את ההנחיות מעורפלות.
וכן, בא לי להיות ראש קטן עכשיו. הייתי חודשיים בבית לבד עם הבן שלי. בשבוע האחרון ישבתי על הספה ולא הצלחתי להזיז את עצמי, פשוט דכאון.
אז אם אומרים לי בפירוש לא, אני לא אסע אבל אם לא אומרים בפירוש, ואני מרגישה שזה מתחיל להשפיע על המצב הנפשי שלי, אני אסע בהחלט.
במיוחד שכולם כבר חוזרים. אז מה, מותר לי ללכת לעבודה אבל לא לפגוש את אמא שלי? הבן שלי יכול ללכת למכון ולהתחבק שם עם כל החברים אבל לא לראות את סבא וסבתא שלו? (שלא בקבוצת סיכון) זה נראה לי מוגזם ולא הגיוני.
ושאלתי גם רופא, והוא אמר שזה בסדר
אנחנו לא נציגי משרד הבריאות,סורבה
אלא סה"כ מנסים להיות אזרחים שומרי חוק ולהגן על מי שצריך. אף אחד לא נהנה מהבידוד הזה 😔
ברור שזה משפיע על המצב הנפשי, תאמיני לי שגם עלי והרבה. זו מציאות כל כך לא נורמלית.
לגבי הפסקה האחרונה ההפך- משרד הבריאות אמר במפורש *כן* להיפגש עם סבא וסבתא. אבל עם אמצעי זהירות
ברור שזה משפיע על המצב הנפשי, תאמיני לי שגם עלי והרבה. זו מציאות כל כך לא נורמלית.
לגבי הפסקה האחרונה ההפך- משרד הבריאות אמר במפורש *כן* להיפגש עם סבא וסבתא. אבל עם אמצעי זהירות
להיפגש. לא לשהות 25 שעות יחד.וואוו
למה, כתוב איפשהו כמה שעות מותר?טארקו
לא.
לצורך העניין מותר להיפגש גם למשך שבוע. לא כתוב בשום מקום הגבלת זמן.
לצורך העניין מותר להיפגש גם למשך שבוע. לא כתוב בשום מקום הגבלת זמן.
נו במתבימבה אדומה
סליחה אבל שעה לשמור על הכללים (שהם לא המלצות זה כללים!) זה אתגר מטורף.... ואיך אפשר לישון בלי לגעת במיטה שנגעו בה לפני כן ששאבו את האבק, או השיש של האמבטיה או בכלל השירותים וכו'וכו'... זה החמרה שלי? לא כך כתוב? להימנע ממגע? להיכנס חמישהו הביתה ולהשתמש בכל החפצים שלו זה נחשב שמירה ממגע? ועוד ל25 שעות? תמהני...
זה המלצות. כתוב בפירוש שזה המלצות.טארקו
וטוב, לא נסכים. אבל אני לא אוהבת את הגישה המתלהמת והשופטת שלך.
אשתדל לא להיפגע ממך...בימבה אדומה
אבל לטובת כולן שמה פה את הקישור שמישהי שמה למעלה את שאלת את משרד הבריאות או חיפשת הנחיות עדכניות באתר? - הריון ולידה
אשמח שתראי לי שזה המלצות ולא הנחיות לשגרה החדשה. באמת שאשמח לדעת...
אשמח שתראי לי שזה המלצות ולא הנחיות לשגרה החדשה. באמת שאשמח לדעת...
נראה לי שחבל להתווכח ככהבארץ אהבתי
בסופו של דבר, ההנחיות הן כלליות ולא יכולות להתייחס לכל מצב ספציפי של כל משפחה. לדעתי בהחלט יש מקום לשיקול דעת של כל משפחה ביחס למצב הספציפי שלה, כדי להחליט מה נכון ומה הגיוני.
אגב, עוד לפני שהתירו ביקורים אצל סבא וסבתא, כבר התירו שמירה משותפת על הילדים בקרב שלוש משפחות קבועות, ושם לא הגבילו עם שום הנחיות מיוחדות של שמירת מרחק (אני מניחה שמתוך הבנה שעם ילדים זה לא ממש מעשי, וגם מתוך כך שמדובר במשפחות צעירות עם ילדים כך שהסיכון נמוך גם אם יש הדבקה).
אם לא היו אצל ההורים שלנו אנשים בקבוצת סיכון, הייתי מבחינתי מחליטה שאנחנו 'שלוש משפחות' שיכולות 'לשמור ביחד על הילדים'. מה ההבדל אם זה ההורים שלי או שכנים שלי? מבחינתי חשוב לי יותר הקרבה עם ההורים שלי...
(ונראה לי גם שכל ההנחיות על סבים וסבתות, זה מתוך הנחה שבדרך כלל סבים וסבתות הם בקבוצת סיכון. זה שלא מכניסים סעיף מיוחד שמוציא את אלו שלא בקבוצת סיכון מההנחיות זה באמת מבלבל והופך את זה לפחות ברור, אבל מצד ההגיון כך נשמע לי)
מעשית, כיוון שכן יש לנו אנשים בקבוצת סיכון בשני הצדדים אנחנו באמת לא מבקרים כרגע, אבל לא חושבת שנכון לבקר (מלשון ביקורת הפעם
) את מי שמחליטה שעבורם כן נכון לבקר.
אותי הרבה יותר מתסכל ומרגיז לראות את האנשים בעבודה שלי שמזלזלים בהנחיות כשבאמת היה אפשר להקפיד יותר בלי טרחה גדולה מידי...
אגב, עוד לפני שהתירו ביקורים אצל סבא וסבתא, כבר התירו שמירה משותפת על הילדים בקרב שלוש משפחות קבועות, ושם לא הגבילו עם שום הנחיות מיוחדות של שמירת מרחק (אני מניחה שמתוך הבנה שעם ילדים זה לא ממש מעשי, וגם מתוך כך שמדובר במשפחות צעירות עם ילדים כך שהסיכון נמוך גם אם יש הדבקה).
אם לא היו אצל ההורים שלנו אנשים בקבוצת סיכון, הייתי מבחינתי מחליטה שאנחנו 'שלוש משפחות' שיכולות 'לשמור ביחד על הילדים'. מה ההבדל אם זה ההורים שלי או שכנים שלי? מבחינתי חשוב לי יותר הקרבה עם ההורים שלי...
(ונראה לי גם שכל ההנחיות על סבים וסבתות, זה מתוך הנחה שבדרך כלל סבים וסבתות הם בקבוצת סיכון. זה שלא מכניסים סעיף מיוחד שמוציא את אלו שלא בקבוצת סיכון מההנחיות זה באמת מבלבל והופך את זה לפחות ברור, אבל מצד ההגיון כך נשמע לי)
מעשית, כיוון שכן יש לנו אנשים בקבוצת סיכון בשני הצדדים אנחנו באמת לא מבקרים כרגע, אבל לא חושבת שנכון לבקר (מלשון ביקורת הפעם
) את מי שמחליטה שעבורם כן נכון לבקר.אותי הרבה יותר מתסכל ומרגיז לראות את האנשים בעבודה שלי שמזלזלים בהנחיות כשבאמת היה אפשר להקפיד יותר בלי טרחה גדולה מידי...
אני לא מתווכחתבימבה אדומה
אני מנסה להבין איפה אני טועה שאני מבינה שזה הנחיות. אשמח להבהרה אם את מוצאת שאני טועה
אני מבינה כמוך את ההנחיותבארץ אהבתי
ובאמת לא יודעת איפה כתוב שאלו רק המלצות.
ועדיין, הורים שאינם בקבוצת סיכון ונחשפים בעצמם לאחרים בעבודה שלהם, לא נשמע לי שאלו ה'סבא וסבתא' שעליהן מזהירים כל כך בהנחיות.
מבחינתי לנסוע להורים כאלו זה כמו להתארח אצל אח או אחות (גם את זה עוד לא עשינו, אבל לא חושבת שהיינו נמנעים אם היה מסתדר להתארח).
בעבודה שלי יש זלזול בהנחיות מפורשות הרבה יותר, כשאין באמת סיבה אמיתית לזלזל (החל המסכות על הסנטר לחלק נכבד מהאנשים, וכלה בתלמידים שאוכלים ביחד באותו שולחן ומכניסים ידיים לצלחות אחד של השני, וגם יותר מזה שכבר לא נעים לי לכתוב...)
אז אני מסכימה שלפי ההנחיות היבשות אולי עדיין לא אמורים לבקר (למרות שגם פה אפשר להסתמך על האפשרות ששלוש משפחות ישמרו יחד על הילדים, ולהחשיב את ההורים כאחת משלושת המשפחות), אבל זה לא נשמע לי כמו זלזול סתם בהנחיות אלא כשיקול דעת הגיוני שהמשפחה עושה לעצמה בהתחשב בנתונים שלה. וגם על פי שיקול הדעת שלי זה לא נשמע לי סיכון מוגזם (אותי הרבה יותר מלחיצה הפתיחה של כל המשק כמעט בבת אחת, לא נראה לי שעוד משפחה שתבקר את ההורים היא זו שתעשה את השינוי לכאן או לכאן).
ושוב - כל מה שאני כותבת זה על הורים שלא בקבוצת סיכון (או על משפחות שכמעט לא נחשפו לאף אחד ומרגישים מספיק בטוחים לבקר את ההורים שכן בקבוצת סיכון).
אני באופן אישי עוד לא מבקרת את ההורים כי מרגישה שזה כן עלול לסכן אותם עם הנתונים שלי.
ועדיין, הורים שאינם בקבוצת סיכון ונחשפים בעצמם לאחרים בעבודה שלהם, לא נשמע לי שאלו ה'סבא וסבתא' שעליהן מזהירים כל כך בהנחיות.
מבחינתי לנסוע להורים כאלו זה כמו להתארח אצל אח או אחות (גם את זה עוד לא עשינו, אבל לא חושבת שהיינו נמנעים אם היה מסתדר להתארח).
בעבודה שלי יש זלזול בהנחיות מפורשות הרבה יותר, כשאין באמת סיבה אמיתית לזלזל (החל המסכות על הסנטר לחלק נכבד מהאנשים, וכלה בתלמידים שאוכלים ביחד באותו שולחן ומכניסים ידיים לצלחות אחד של השני, וגם יותר מזה שכבר לא נעים לי לכתוב...)
אז אני מסכימה שלפי ההנחיות היבשות אולי עדיין לא אמורים לבקר (למרות שגם פה אפשר להסתמך על האפשרות ששלוש משפחות ישמרו יחד על הילדים, ולהחשיב את ההורים כאחת משלושת המשפחות), אבל זה לא נשמע לי כמו זלזול סתם בהנחיות אלא כשיקול דעת הגיוני שהמשפחה עושה לעצמה בהתחשב בנתונים שלה. וגם על פי שיקול הדעת שלי זה לא נשמע לי סיכון מוגזם (אותי הרבה יותר מלחיצה הפתיחה של כל המשק כמעט בבת אחת, לא נראה לי שעוד משפחה שתבקר את ההורים היא זו שתעשה את השינוי לכאן או לכאן).
ושוב - כל מה שאני כותבת זה על הורים שלא בקבוצת סיכון (או על משפחות שכמעט לא נחשפו לאף אחד ומרגישים מספיק בטוחים לבקר את ההורים שכן בקבוצת סיכון).
אני באופן אישי עוד לא מבקרת את ההורים כי מרגישה שזה כן עלול לסכן אותם עם הנתונים שלי.
תודה רבה על ההסבר הנעיםבימבה אדומה
דווקא עשה לי טוב לקרוא אז ממש תודה
רק מעירה שאמרת מה זה משנה עוד משפחה אחת... זה לא נכון בהסתכלות רוחבית גורפת שכולם נוהגים כך... ובתור אנשים מאמינים אנחנו יודעים שלכל מעשה ולכל דבר יש משמעות ובטח שחשובה הכוונה והמאמץ מאחורי כל דבר...
ומסכימה שההנחיות הללו כנרטה מדברים על יותר מבוגרים בסיכון...
הקורונה באמת לא הולכת להיעלם בקרוב ואני מתלבטת מה ההשתדלות שלנו כרגע... לזרוק הכל? אולי מש' הבריאות נאלץ לפתוח הכל אבל אם לי יש אפשרות להימנע ולמנוע עוד הידבקות אחת, זה לא מה שמצופה ממני שם למעלה? אני שואלת בשיא ברצינות בקול רם... מוזמנות להאיר את עיניי
רק מעירה שאמרת מה זה משנה עוד משפחה אחת... זה לא נכון בהסתכלות רוחבית גורפת שכולם נוהגים כך... ובתור אנשים מאמינים אנחנו יודעים שלכל מעשה ולכל דבר יש משמעות ובטח שחשובה הכוונה והמאמץ מאחורי כל דבר...
ומסכימה שההנחיות הללו כנרטה מדברים על יותר מבוגרים בסיכון...
הקורונה באמת לא הולכת להיעלם בקרוב ואני מתלבטת מה ההשתדלות שלנו כרגע... לזרוק הכל? אולי מש' הבריאות נאלץ לפתוח הכל אבל אם לי יש אפשרות להימנע ולמנוע עוד הידבקות אחת, זה לא מה שמצופה ממני שם למעלה? אני שואלת בשיא ברצינות בקול רם... מוזמנות להאיר את עיניי
שמחה שעשה לך טוב מנסה לענות...בארץ אהבתי
קודם כל, אני ממש מסכימה איתך שלא נכון להסתכל על עצמנו בתור 'רק משפחה אחת' ולחשוב שמשפחה אחת לכאן או לכאן זה לא מה שישנה.
אני באופן כללי בדברים כאלו מנסה לחשוב מה היה קורה אם כולם היו עושים מה שאני עושה. אם אני מסתמכת על זה שכולם לא עושים אז משהו פה לא נכון.
(אם היתה לי למשל מחשבה שאולי לא כל כך נורא לצאת לגינה כי גם ככה אין בה ילדים אז אין אפילו ממי להידבק או מי להדביק, אז התשובה היא שברור שלא, כי לא נכון ולא הגיוני שאני אהיה המרוויחה היחידה מזה שאחרים שומרים על הכללים).
ובחזרה לביקורים של סבא וסבתא (צעירים שגם ככה עובדים ולא בסיכון) -
אנחנו עכשיו בשלב שהמשק נפתח, בהדרגה ולפי סדר עדיפויות בעיקר כלכלי.
אבל בתפיסה שלי קשר משפחתי היה צריך להיות בסדר עדיפויות גבוה יותר.
באופן אישי, אם היו שואלים אותי, אחרי התקופה של ההסגר שרוב המשפחות היו מבודדות ונזהרו באמת מכל חשיפה לאחרים, ובשלב שכבר היתה ירידה ברמת ההדבקה והיו מחשבות על התחלה של חזרה לשגרה, זה הזמן (בדיוק רגע לפני שמתחילים לפתוח הכל) שבו היו צריכים להתיר ביקורים אצל סבא וסבתא (אפילו אלו שבקבוצת סיכון), תוך שמירה על כללי זהירות (בשלב הזה הייתי אולי ממליצה למי שהסבים בקבוצת סיכון להעדיף מפגש בחוץ לזמן מוגבל, אבל וודאי שלמי שהסבים לא בקבוצת סיכון הייתי מתירה לבוא לשבת שלמה).
האמת שאני כן ניסיתי ליזום מפגש בחוץ עם הסבים בשלב הזה (אז גם מזג האוויר היה נעים אז זה היה יכול להיות ממש נחמד), אבל בגלל שההנחיות עדיין לא אפשרו שום מפגש כזה אז הסבים חששו ואנחנו לא לחצנו...
זה שאושרו מפגשים רק אחרי שהתחילו להחזיר שוב את המשק ולפני שרואים באמת את ההשלכות של כל הפתיחה זה די מלחיץ אותי...
אבל למי שהסבא וסבתא צעירים ולא בקבוצת סיכון, הייתי אומרת שעכשיו זה בהחלט זמן שנכון לבקר. גם לשבת שלמה.
אם החליטו על פתיחה של כל המשק כולל דברים שמבחינתי הם באמת הרבה פחות חיוניים, אז לא נראה לי סביר שרק מפגשים משפחתיים לא יוכלו להתקיים בשביל למנוע עוד הדבקה, כשיש להם ערך הרבה יותר גבוה בעיני. (ונכון שאי אפשר לגמרי לשמור על זהירות אצל סבא וסבתא, אבל גם בעבודה שלי לא ובכל זאת החזירו אותה, אז זה כנראה בגדר סיכון סביר בשלב זה).
ושאלת מה צריכה להיות ההשתדלות שלנו כרגע?
אני חושבת שבהחלט ההשתדלות שלנו צריכה להיות להיזהר איפה שרק אפשר. בכל יציאה להקפיד על כל הכללים שצריך (מסכה, חיטוי וכו'), אפילו להעיר לאחרים איפה שאפשר (אני במקום העבודה שלי מקפידה על כל מה שאני יכולה גם כשזה נראה מגוחך כי אין כמעט הקפדה מסביבי, וגם פניתי למנהל עם כל הדברים שראיתי שלא מקפידים עליהם ובבקשה לחדד נהלים ובהחלט היה שיפור...), וכמובן עם זהירות יתירה על כל מי שבקבוצת סיכון, וכל זה תוך שמירה על בריאות הנפש והשמחה שלנו ושל המשפחה.
וכמובן גם תפילה...
אני באופן כללי בדברים כאלו מנסה לחשוב מה היה קורה אם כולם היו עושים מה שאני עושה. אם אני מסתמכת על זה שכולם לא עושים אז משהו פה לא נכון.
(אם היתה לי למשל מחשבה שאולי לא כל כך נורא לצאת לגינה כי גם ככה אין בה ילדים אז אין אפילו ממי להידבק או מי להדביק, אז התשובה היא שברור שלא, כי לא נכון ולא הגיוני שאני אהיה המרוויחה היחידה מזה שאחרים שומרים על הכללים).
ובחזרה לביקורים של סבא וסבתא (צעירים שגם ככה עובדים ולא בסיכון) -
אנחנו עכשיו בשלב שהמשק נפתח, בהדרגה ולפי סדר עדיפויות בעיקר כלכלי.
אבל בתפיסה שלי קשר משפחתי היה צריך להיות בסדר עדיפויות גבוה יותר.
באופן אישי, אם היו שואלים אותי, אחרי התקופה של ההסגר שרוב המשפחות היו מבודדות ונזהרו באמת מכל חשיפה לאחרים, ובשלב שכבר היתה ירידה ברמת ההדבקה והיו מחשבות על התחלה של חזרה לשגרה, זה הזמן (בדיוק רגע לפני שמתחילים לפתוח הכל) שבו היו צריכים להתיר ביקורים אצל סבא וסבתא (אפילו אלו שבקבוצת סיכון), תוך שמירה על כללי זהירות (בשלב הזה הייתי אולי ממליצה למי שהסבים בקבוצת סיכון להעדיף מפגש בחוץ לזמן מוגבל, אבל וודאי שלמי שהסבים לא בקבוצת סיכון הייתי מתירה לבוא לשבת שלמה).
האמת שאני כן ניסיתי ליזום מפגש בחוץ עם הסבים בשלב הזה (אז גם מזג האוויר היה נעים אז זה היה יכול להיות ממש נחמד), אבל בגלל שההנחיות עדיין לא אפשרו שום מפגש כזה אז הסבים חששו ואנחנו לא לחצנו...
זה שאושרו מפגשים רק אחרי שהתחילו להחזיר שוב את המשק ולפני שרואים באמת את ההשלכות של כל הפתיחה זה די מלחיץ אותי...
אבל למי שהסבא וסבתא צעירים ולא בקבוצת סיכון, הייתי אומרת שעכשיו זה בהחלט זמן שנכון לבקר. גם לשבת שלמה.
אם החליטו על פתיחה של כל המשק כולל דברים שמבחינתי הם באמת הרבה פחות חיוניים, אז לא נראה לי סביר שרק מפגשים משפחתיים לא יוכלו להתקיים בשביל למנוע עוד הדבקה, כשיש להם ערך הרבה יותר גבוה בעיני. (ונכון שאי אפשר לגמרי לשמור על זהירות אצל סבא וסבתא, אבל גם בעבודה שלי לא ובכל זאת החזירו אותה, אז זה כנראה בגדר סיכון סביר בשלב זה).
ושאלת מה צריכה להיות ההשתדלות שלנו כרגע?
אני חושבת שבהחלט ההשתדלות שלנו צריכה להיות להיזהר איפה שרק אפשר. בכל יציאה להקפיד על כל הכללים שצריך (מסכה, חיטוי וכו'), אפילו להעיר לאחרים איפה שאפשר (אני במקום העבודה שלי מקפידה על כל מה שאני יכולה גם כשזה נראה מגוחך כי אין כמעט הקפדה מסביבי, וגם פניתי למנהל עם כל הדברים שראיתי שלא מקפידים עליהם ובבקשה לחדד נהלים ובהחלט היה שיפור...), וכמובן עם זהירות יתירה על כל מי שבקבוצת סיכון, וכל זה תוך שמירה על בריאות הנפש והשמחה שלנו ושל המשפחה.
וכמובן גם תפילה...
מהממת את!! 😍😍❤️לפניו ברננה!
תודה רבהבימבה אדומהאחרונה
נקודה למחשבה.... לצערי בשני הצדדים שלנו זה לא רלוונטי אבל זה לא מונע מצד מסויים להמשיך להזמין... לפחות הם מבינים ולא לוחצים...
איפה זה כתוב?פה לקצת
את מחמירה על עצמך ומבקרת את כל מי שלא נוהג כמוך.
ממש כל מילהלפניו ברננה!
למה שאני אפגוש את הצוות בעבודה שלי, ולא את ההורים?
למה שאני אתקל בזלזול מצד אחרים על זה שאני שומרת על ריחוק, בשביל מה אני מרגישה היחידה ששומרת על ריחוק?
בתור מישהי שהילדים שלה לא חזרו למעון בגלל שלא היה מספיק מקום אחרי הקטנת הכיתות, דבר שאני לא מבינה מה הקטע שלו בכיתת מעון גדולה, שלושה ילדים יותר או פחות.. נו באמת. בכל מקרה הם לא שומרים על ריחוק.
אז הילדים האלו שלא נחשפו לאף אחד חוץ מאבא אמא ושלושה שכנים, לא רואה סיבה שלא יסעו שבת לסבא וסבתא.
לגבי הדכדוך ממש מתחברת ..
למה שאני אתקל בזלזול מצד אחרים על זה שאני שומרת על ריחוק, בשביל מה אני מרגישה היחידה ששומרת על ריחוק?
בתור מישהי שהילדים שלה לא חזרו למעון בגלל שלא היה מספיק מקום אחרי הקטנת הכיתות, דבר שאני לא מבינה מה הקטע שלו בכיתת מעון גדולה, שלושה ילדים יותר או פחות.. נו באמת. בכל מקרה הם לא שומרים על ריחוק.
אז הילדים האלו שלא נחשפו לאף אחד חוץ מאבא אמא ושלושה שכנים, לא רואה סיבה שלא יסעו שבת לסבא וסבתא.
לגבי הדכדוך ממש מתחברת ..
והשכנים לכי תדעי למי נחשפווואוו
^^וגם מהצד השניאפונה
אמא שלי בקבוצת סיכון.
חודשיים לא יצאה מהבית.
הבריאות הנפשית שלה בסכנה! כן, סכנה אמיתית!
אז זה הזמן לבקר אותה, לפני שחוזרים למסגרות מלאות ולפני הגל השני אם יהיה.
חודשיים לא יצאה מהבית.
הבריאות הנפשית שלה בסכנה! כן, סכנה אמיתית!
אז זה הזמן לבקר אותה, לפני שחוזרים למסגרות מלאות ולפני הגל השני אם יהיה.
גם אצלינו זה היה השיקול.44444
דווקא ביקרנו לפני החזרה למסגרות.
מה בדיוק שאלת את הרופא ומה ענה? מדגישה שובוואוו
אני תוהה רק רק לגבי שבת יחד. ביקור לזמן מוגבל גם אנחנו עשינו, בהתאם להנחיות.
למה, זה די ברורסורבה
תראי את הפוסט של "פה לקצת" למעלה.
לשמור מרחק 2 מטר
לא לחבק, לא לנשק
להיות עפ מסכות
לא לאכול מאותם כלים
לא בדיוק מסתדר עם אירוח לשבת.
לא הבנתי את השאלה- אם זה להגן על סבא וסבתא או כדי למנוע התפרצות מחלה. זה היינו הך.
אני מאוד מבינה את העניין אם אין גורמי סיכון. מצד שני, אם יש התפרצות חוזרת- בסוף החלשים נפגעים (כלומר גם אם אין במשפחה זה כל כך מדבק שזה יכול חס וחלילה להגיע למי שכן עם מחלות רקע).
לשמור מרחק 2 מטר
לא לחבק, לא לנשק
להיות עפ מסכות
לא לאכול מאותם כלים
לא בדיוק מסתדר עם אירוח לשבת.
לא הבנתי את השאלה- אם זה להגן על סבא וסבתא או כדי למנוע התפרצות מחלה. זה היינו הך.
אני מאוד מבינה את העניין אם אין גורמי סיכון. מצד שני, אם יש התפרצות חוזרת- בסוף החלשים נפגעים (כלומר גם אם אין במשפחה זה כל כך מדבק שזה יכול חס וחלילה להגיע למי שכן עם מחלות רקע).
גם אנחנו לא נוסעים בינתייםבארץ אהבתי
אם לא היו במשפחה אף אחד בקבוצת סיכון יכול להיות שכבר היינו נוסעים.
אבל כל עוד הידבקות שלהם עלולה לסכן אותם ח"ו, ודווקא עכשיו כשכולנו התחלנו שוב לצאת לעבודה וללימודים (עם אחרים שלא שומרים על הנהלים לצערי...) אני לא רוצה לקחת אחריות...
אבל כל עוד הידבקות שלהם עלולה לסכן אותם ח"ו, ודווקא עכשיו כשכולנו התחלנו שוב לצאת לעבודה וללימודים (עם אחרים שלא שומרים על הנהלים לצערי...) אני לא רוצה לקחת אחריות...
לא קשור רק לסיכון. גם אם הם יידבקו חלילה וידביקו אחריםוואוו
שכן בסיכון. או רק יידבקו וזה יהיה להם רע המחלה הזו..
נכון, אבל אם פתחו הכל ואני פוגשת עשרות אנשים ביוםבארץ אהבתי
לא לפגוש רק את ההורים לא נשמע לי הגיוני.
אבל כיוון שהם כן בקבוצת סיכון, ואני כן נחשפת להרבה אנשים ולא ממש עם שמירה על הכללים (אני עושה את המקסימום שלי ומרגישה כמעט המשוגעת היחידה בסביבה...), ובדיוק שני תלמידים שלי עכשיו נכנסו לבידוד וכן הייתי אתם במגע קרוב לפני כן, אז אני לא רוצה לקחת סיכון למרות שהריחוק מהמשפחה כבר באמת קשה...
אבל כיוון שהם כן בקבוצת סיכון, ואני כן נחשפת להרבה אנשים ולא ממש עם שמירה על הכללים (אני עושה את המקסימום שלי ומרגישה כמעט המשוגעת היחידה בסביבה...), ובדיוק שני תלמידים שלי עכשיו נכנסו לבידוד וכן הייתי אתם במגע קרוב לפני כן, אז אני לא רוצה לקחת סיכון למרות שהריחוק מהמשפחה כבר באמת קשה...
אגב, אם אני לא הייתי חייבת לחזור לעבודהבארץ אהבתי
אז אני מניחה שהייתי נוסעת לבקר את ההורים (ולא מחזירה גם את הילדים למסגרות, לפחות עד אחרי הביקור).
עכשיו זה דווקא הזמן הכי הגיוני לנסוע, לפני שמתחילים שוב להיחשף להמון אנשים בלי לדעת מה קורה.
אבל לא הספקנו וכבר חזרתי לעבודה, אז מחכים לראות מה יקרה ובינתיים שומרים על קשר בשיחות וידאו...
עכשיו זה דווקא הזמן הכי הגיוני לנסוע, לפני שמתחילים שוב להיחשף להמון אנשים בלי לדעת מה קורה.
אבל לא הספקנו וכבר חזרתי לעבודה, אז מחכים לראות מה יקרה ובינתיים שומרים על קשר בשיחות וידאו...
לא רק אתבימבה אדומה
אני חושבת שזה הפך לגזירה שלא ניתן לעמוד בההמקורית
אומרת על עצמי שלא ראיתי את הוריי חודשיים וב4.5 שהתירו הם עוד היו בבית בחלת וגם אנחנו ופשוט נסענו וממשיכים לנסוע גם עכשיו.
אל ההנחיות מתירות סופר, בית ספר, עבודה וכמעט הכל למה שלא נפגוש את ההורים??
אין מקום להחמיר בזה לדעתי אלא אם כן הם נמצאים בקבוצת סיכון ואז זה משו אחר, אבל זה כבר הרבה הרבה זמן וזה מאוד קשה.
אל ההנחיות מתירות סופר, בית ספר, עבודה וכמעט הכל למה שלא נפגוש את ההורים??
אין מקום להחמיר בזה לדעתי אלא אם כן הם נמצאים בקבוצת סיכון ואז זה משו אחר, אבל זה כבר הרבה הרבה זמן וזה מאוד קשה.
יקירתי הקורונה פה להישאר מי שרוצה לקחת על עצמוהריונית ותיקה
מוזמן אבל אל תכפי על אחרים , את מוזמנת להישאר בבית עד שימצאו חיסון בנתיים אנשים צריכים לחזור לחיים ולהתניע את המשק ואת 1.2 מיליון המובטלים שלו
יקרהחגהבגה
כפי שכתבו מעליי- הקורונה כאן כדי להישאר.
אנחנו גרים באיזור שכבר כמה שבועות ברדיוס של 30 ק"מ אין חולי קורונה.
ההורים שלי חזרו לעבוד עם ילדים.
בנותיי במעון.
אני עתידה לחזור לבית הספר.
ולא להיפגש?
אין מקום לביקורת, במיוחד שזה לא אסור מבחינה חוקית.
למה את לא נכנסת לכאן ומוחה על כל הנשים הדתיות שנולכות עם חצי מטפחת, נניח?
או על אנשים שחונים בחניית נכים, או באדום לבן?
אין מקום לביקורת כזו.
המודעות עלתה וממש. אנשים שוטפים ידיים הרבה יותר, בכל מקום יש אלכוג'ל, רוב האנשים שאני רואה, הולכים במסיכות.
וה תוצאות בהתאם- ההקלטות במגבלות. הן כבר יותר משבועיים, ו ממשיכים לראות ירידה ברוך ה'.
ואם יתחיל לעלות חס ושלום- נחזור לקדמותנו.
לא אומרת להיות דבוקה ל100 אנשים כל יום וללקל אותם.
אבל עם אחריות, מודעות ושמירה על הבחינה, הביקורת שלך לא במקום לטעמי
אנחנו גרים באיזור שכבר כמה שבועות ברדיוס של 30 ק"מ אין חולי קורונה.
ההורים שלי חזרו לעבוד עם ילדים.
בנותיי במעון.
אני עתידה לחזור לבית הספר.
ולא להיפגש?
אין מקום לביקורת, במיוחד שזה לא אסור מבחינה חוקית.
למה את לא נכנסת לכאן ומוחה על כל הנשים הדתיות שנולכות עם חצי מטפחת, נניח?
או על אנשים שחונים בחניית נכים, או באדום לבן?
אין מקום לביקורת כזו.
המודעות עלתה וממש. אנשים שוטפים ידיים הרבה יותר, בכל מקום יש אלכוג'ל, רוב האנשים שאני רואה, הולכים במסיכות.
וה תוצאות בהתאם- ההקלטות במגבלות. הן כבר יותר משבועיים, ו ממשיכים לראות ירידה ברוך ה'.
ואם יתחיל לעלות חס ושלום- נחזור לקדמותנו.
לא אומרת להיות דבוקה ל100 אנשים כל יום וללקל אותם.
אבל עם אחריות, מודעות ושמירה על הבחינה, הביקורת שלך לא במקום לטעמי
העולם מתחלק לאלו שיש להם קרובים בסיכון בדרגה ראשונהמקרמה
ואלו שלא.
אני לא שומרת על הרחקות כי משרד הבריאות אוסר.
אני שומרת על הרחקות כי אני רוצה שלילדים שלי יהיו סבא וסבתא.
כי מי שקורא קצת מה קורה יודע שהקלו בהנחיות לא כי הקורונה נעלמה.
הקלו בהנחיות כי משרד הכלכלה לחץ לפתוח את המשק.
אבל לוירוס הזה לא איכפת ממצב המשק והוא ממשיך להיות מדבר מאוד וקטלני לאוכלוסיה מבוגרת.
אז אני מתאפקת לא לנסוע להורים שלי שבת.
כי אם אני אסע אליהם היום בגלל שאני מתגעגעת או כי נמאס לי לעשות שבת לבד
אני עלולה למצוא את עצמי מתגעגעת תמידית ובלי מקום אוהב לנסוע אליו
אני לא שומרת על הרחקות כי משרד הבריאות אוסר.
אני שומרת על הרחקות כי אני רוצה שלילדים שלי יהיו סבא וסבתא.
כי מי שקורא קצת מה קורה יודע שהקלו בהנחיות לא כי הקורונה נעלמה.
הקלו בהנחיות כי משרד הכלכלה לחץ לפתוח את המשק.
אבל לוירוס הזה לא איכפת ממצב המשק והוא ממשיך להיות מדבר מאוד וקטלני לאוכלוסיה מבוגרת.
אז אני מתאפקת לא לנסוע להורים שלי שבת.
כי אם אני אסע אליהם היום בגלל שאני מתגעגעת או כי נמאס לי לעשות שבת לבד
אני עלולה למצוא את עצמי מתגעגעת תמידית ובלי מקום אוהב לנסוע אליו
נקודה למחשבה.תיתי2
גם אנחנו עוד לא היינו אצל ההורים, אפילו לא מרחוק, כי הם מבוגרים מאוד.
אבל זו בחירה שלהם.
אם זה היה תלוי בי - היינו נפגשים.
יש מחיר נפשי, חברתי וקוגנטיבי רב משמעות לבידוד אצל אנשים מבוגרים.
לא בטוח שהסיכון להדבק בקורונה גובר על ההתדרדרות המנטלית והנפשית שהם חווים.
הם לא צעירים.
והתאוששות תהיה איטית מאוד, אם בכלל.
זה לא דכאון אחרי לידה. עם כל הקושי (ואת יכולה לדמיין כמה זה קשה) אחרי כמה חודשים עד כמה שנים מתאוששים. (וגם אז, לא כולן יוצאות מזה)
אצל מבוגרים לוקח כפול זמן.
במקביל, מיומנויות חברתיות וקוגנטיביות נחלשות כשלא משתמשים בהם. ושוב, אצל מבוגרים יותר קשה לשוב לתפקוד שהיה קודם לכן.
אני רואה את זה על חלק מההורים שלנו.
יש הורה שמתנדב מהבית ומצא לעצמו פעילות דרך זום - והוא נשמע כרגיל.
ויש הורה שהיה מתפקד מאוד מאוד קודם לכן, התנדב, אירח, נסע ממקום למקום, השתתף בהרצאות - ועכשיו הריחוק ממפגש עם חברים ומשפחה קרובה (בעיקר) מוביל להתדרדרות, לדיכאון, לחוסר תפקוד, לקשיים טכניים, לחוסר מסוגלות לקחת אוטובוס וליסוע למרפאה...
לדעתי צריך תשומת לב למחיר של הבידוד.
לא בכל מחיר.
אבל זו בחירה שלהם.
אם זה היה תלוי בי - היינו נפגשים.
יש מחיר נפשי, חברתי וקוגנטיבי רב משמעות לבידוד אצל אנשים מבוגרים.
לא בטוח שהסיכון להדבק בקורונה גובר על ההתדרדרות המנטלית והנפשית שהם חווים.
הם לא צעירים.
והתאוששות תהיה איטית מאוד, אם בכלל.
זה לא דכאון אחרי לידה. עם כל הקושי (ואת יכולה לדמיין כמה זה קשה) אחרי כמה חודשים עד כמה שנים מתאוששים. (וגם אז, לא כולן יוצאות מזה)
אצל מבוגרים לוקח כפול זמן.
במקביל, מיומנויות חברתיות וקוגנטיביות נחלשות כשלא משתמשים בהם. ושוב, אצל מבוגרים יותר קשה לשוב לתפקוד שהיה קודם לכן.
אני רואה את זה על חלק מההורים שלנו.
יש הורה שמתנדב מהבית ומצא לעצמו פעילות דרך זום - והוא נשמע כרגיל.
ויש הורה שהיה מתפקד מאוד מאוד קודם לכן, התנדב, אירח, נסע ממקום למקום, השתתף בהרצאות - ועכשיו הריחוק ממפגש עם חברים ומשפחה קרובה (בעיקר) מוביל להתדרדרות, לדיכאון, לחוסר תפקוד, לקשיים טכניים, לחוסר מסוגלות לקחת אוטובוס וליסוע למרפאה...
לדעתי צריך תשומת לב למחיר של הבידוד.
לא בכל מחיר.
מסכימהמקרמה
אנחנו מדברים יום יום ועוקבים אחרי המצב הנפשי
ובאנו לבקר ביקור מרוחק (בחצר, עם שמירת מרחק ובלי מגע)
אבל כל פעם שעולה הטיעון שלבדידות יש מחיר אני רואה למול עיני את כל אלו שנדבקו ומתו לבד...
כי להיות חולה בקורונה במקרה הטוב זה במילא להיות בבידוד... ובמקרה הרע זה למות לבד בלי שלמשפחה יש אפשרות להחזיק לך את היד.
אז נראה לי עדיף להיות בריא בבידוד עם תקווה שיום אחד הסיוט הזה יהיה מאחורינו ושנוכל לחבק ולנשק את סבא וסבתא
ובאנו לבקר ביקור מרוחק (בחצר, עם שמירת מרחק ובלי מגע)
אבל כל פעם שעולה הטיעון שלבדידות יש מחיר אני רואה למול עיני את כל אלו שנדבקו ומתו לבד...
כי להיות חולה בקורונה במקרה הטוב זה במילא להיות בבידוד... ובמקרה הרע זה למות לבד בלי שלמשפחה יש אפשרות להחזיק לך את היד.
אז נראה לי עדיף להיות בריא בבידוד עם תקווה שיום אחד הסיוט הזה יהיה מאחורינו ושנוכל לחבק ולנשק את סבא וסבתא
אבל היום הזה הגיעאפונה
לא סביר שיהיה בעתיד הקרוב זמן טוב מזה.
תלוי למי...בארץ אהבתי
מבחינתי היה הכי טוב אם הייתי מספיקה לבקר את ההורים בדיוק לפני שחזרתי לעבודה, אחרי כמה שבועות שהיינו כולנו מבוגרים בבית עם יציאות מינימליות לקניות בלבד.
אבל אז עוד לא התירו ביקורים ואנחנו הלכנו על פי ההנחיות ולא ביקרנו.
דוקא עכשיו, כשאני שוב בעבודה ונחשפת לעשרות אנשים לא ממש זהירים, והילדים שוב במסגרות שלא באמת מקפידות על כללי הגיינה, ועוד לא עבר מספיק זמן בשביל לראות באמת את ההשלכות של כל ההקלות שמוסיפים מיום ליום, זה מסוכן מידי מבחינתי לבקר דווקא עכשיו.
(את ההורים שלי הספקנו לבקר יום לפני שחזרתי לעבודה, כשקלטתי שזו בעצם ההזדמנות הכי בטוחה שלנו כרגע, את ההורים של בעלי לא הספקנו אז מחכים להמשך).
ולגבי זמן טוב יותר בעתיד - בחופש הגדול אנחנו קודם כל נהיה יותר חכמים ונדע מה ההשלכות של כל פתיחת המשק שהיתה עכשיו, ואז אנחנו יכולים גם להסתגר ולהיזהר כמה שבועות ואז לבוא אליהם די בטוחים שאנחנו בסדר...
אני חושבת שזה מאוד אישי ומאוד ספציפי לכל משפחה, וכל משפחה צריכה לשקול את המצב הספציפי שלה, והסיכונים הנפשיים לעומת הסיכונים בחשיפה, ולמצוא את האיזון הנכון מבחינתם.
(יש לציין שמשני הצדדים שלנו היו אחים שכן ביקרו את סבא וסבתא, זה לא שהם מבודדים לגמרי, אבל ספציפית לנו אני לא חושבת שנכון לבקר. כן מקפידים על שמירת קשר באמצעים אחרים)
אבל אז עוד לא התירו ביקורים ואנחנו הלכנו על פי ההנחיות ולא ביקרנו.
דוקא עכשיו, כשאני שוב בעבודה ונחשפת לעשרות אנשים לא ממש זהירים, והילדים שוב במסגרות שלא באמת מקפידות על כללי הגיינה, ועוד לא עבר מספיק זמן בשביל לראות באמת את ההשלכות של כל ההקלות שמוסיפים מיום ליום, זה מסוכן מידי מבחינתי לבקר דווקא עכשיו.
(את ההורים שלי הספקנו לבקר יום לפני שחזרתי לעבודה, כשקלטתי שזו בעצם ההזדמנות הכי בטוחה שלנו כרגע, את ההורים של בעלי לא הספקנו אז מחכים להמשך).
ולגבי זמן טוב יותר בעתיד - בחופש הגדול אנחנו קודם כל נהיה יותר חכמים ונדע מה ההשלכות של כל פתיחת המשק שהיתה עכשיו, ואז אנחנו יכולים גם להסתגר ולהיזהר כמה שבועות ואז לבוא אליהם די בטוחים שאנחנו בסדר...
אני חושבת שזה מאוד אישי ומאוד ספציפי לכל משפחה, וכל משפחה צריכה לשקול את המצב הספציפי שלה, והסיכונים הנפשיים לעומת הסיכונים בחשיפה, ולמצוא את האיזון הנכון מבחינתם.
(יש לציין שמשני הצדדים שלנו היו אחים שכן ביקרו את סבא וסבתא, זה לא שהם מבודדים לגמרי, אבל ספציפית לנו אני לא חושבת שנכון לבקר. כן מקפידים על שמירת קשר באמצעים אחרים)
לכן אנחנו ביקרנו לפני החזרה למסגרות....44444
זה הרבה יותר הגיוני.....
לגמרי יותר הגיוני...בארץ אהבתי
אנחנו בבית בדיוק כמו בהתחלהאופק המדבר
יוצאים למינימום ומכירה עוד כמונו. קשה מתיש ומדכא, אבל-
לדעת שאנחנו יכולים להציל חיים של אנשים כך שווה הכל!
לדעת שאנחנו יכולים להציל חיים של אנשים כך שווה הכל!
אתם לא צריכים לצאת לעבודה?44444
כרגעאופק המדבר
מתאפשר לבעלי לעבוד מהבית
גם אנחנו עדיין עם עצמנוריבוזום
ולא יצאתם לעבודה?44444
בעלי כןריבוזום
הוא יושב שם בחדר לבד, וכשצריך לדבר עם הבוס או עמיתים זה עם מרחק.
אני בבית עם הקטנטנים... (בדיוק הקטן היה אמור להתחיל לראשונה עם מטפלת ביום שהופסקו הלימודים בגנים)
אגב, לא אמרתי מה נכון לעשות מבחינה ציבורית, רק שיתפתי מה המצב אצלינו. כרגע לי עדיין נראה לי כדאי לשמור, וגם ההורים שלי לא מעוניינים עדיין בביקורים. זה אכן קשה וקצת מדכא - היינו הולכים אליהם כל שבת, וגם אני עם הילדים פעם או פעמיים בשבוע...
רוצה להזכיר לאלו שעדיין לא הולכים שאפשר לבקר הורים מרחוקמיואשת******
לא הכל שחור לבן
אנשים מבוגרים צריכים את הביקורים האלו זה טל חיים עבורם.
לכו שבו בחצר או במרפסת, אפילו תעמדו מחוץ לדלת הדירה ותדברו איתם קצת. כל הזומים בעולם לא שווי ערך לאבא ואמא מבוגרים כמו לראות את הנכדים חמש דקות בגודל טבעי.
זה חסד עצום , תאמינו לי מנסיון אחרי שתעשו את זה פעם אחת ותראו את האור הזורח על הפנים של ההורים שלכם תבינו שזה שווה כל מאמץ. גם אם זה רק עשר דקות.
אל תשאירו אותם לבד.
אנשים מבוגרים צריכים את הביקורים האלו זה טל חיים עבורם.
לכו שבו בחצר או במרפסת, אפילו תעמדו מחוץ לדלת הדירה ותדברו איתם קצת. כל הזומים בעולם לא שווי ערך לאבא ואמא מבוגרים כמו לראות את הנכדים חמש דקות בגודל טבעי.
זה חסד עצום , תאמינו לי מנסיון אחרי שתעשו את זה פעם אחת ותראו את האור הזורח על הפנים של ההורים שלכם תבינו שזה שווה כל מאמץ. גם אם זה רק עשר דקות.
אל תשאירו אותם לבד.
צודקת ממש!בארץ אהבתי
אני חשבתי לארגן מפגש כזה עם ההורים של בעלי, אבל בגלל החום היה פחות מתאים לעשות בחוץ, ובתוך הבית אין סיכוי לשמור על הילדים שלא יגעו בכלום...
אבל כשמזג האוויר ישתפר אני מקווה שנצליח לפגוש אותם איכשהו בצורה אמיתית...
אבל כשמזג האוויר ישתפר אני מקווה שנצליח לפגוש אותם איכשהו בצורה אמיתית...
אני מכירה גם כאלו שעמדו מתחת לבנין ונופפו למרפסתמיואשת******
וגם כאלו שעמדו פה בבנין שלי מחוץ לדירה של ההורים שלהם בחדר מדרגות ודיברו איתם כמה דקות והלכו.
כן זה נשמע לאנשים הזוי, מה, ניסי חצי שעה עם אוטו מחא ילדים נעמוד מתחת למרפסת ננופף נגיד שלום ונחזור?
אז כן. מדי פעם, כן. אחרי שתראו את ההורים שלכם זורחים ותשמעו את הקול שלהם בשיחת טלפון שאחר כל פתאום מתמלא חיים יהיה שווה לכם הכל.
ממש קשה לי לשמוע ולקרוא על אנשים שבגלל שלא נוסעים לשבת לא נוסעים לבקר בכלל. יש המון אמצע והאמצע הזה היה מותר חוקית כבר מזמן מזמן.
כן זה נשמע לאנשים הזוי, מה, ניסי חצי שעה עם אוטו מחא ילדים נעמוד מתחת למרפסת ננופף נגיד שלום ונחזור?
אז כן. מדי פעם, כן. אחרי שתראו את ההורים שלכם זורחים ותשמעו את הקול שלהם בשיחת טלפון שאחר כל פתאום מתמלא חיים יהיה שווה לכם הכל.
ממש קשה לי לשמוע ולקרוא על אנשים שבגלל שלא נוסעים לשבת לא נוסעים לבקר בכלל. יש המון אמצע והאמצע הזה היה מותר חוקית כבר מזמן מזמן.
נכון מאודפולניה12
גם אנחנו נסענו שעה וחצי כל צד כדי לבקר את ההורים שבקבוצת סיכון.
היינו שעה שעתיים, לא נכנסנו לבית, וזה ממש שימח אותם!! אבל ממש!
היינו שעה שעתיים, לא נכנסנו לבית, וזה ממש שימח אותם!! אבל ממש!
כאבים בקיום יחסים (נשים בלבד)אנונימית בהו"ל
אני כמה חודשים אחרי לידה
כבר בסוף ההריון התחילו לי כאבים, רופא הביא לי ג'ל לשים כל פעם, עזר חלקית מאוד
בפועל כל סוף ההריון כמעט לא היינו ביחד כי סבלתי
חיכיתי ממש לאחרי הלידה
התאוששתי והכל טוב, אין תפרים, בדיקות טהרה לא כאב לי,
ושוב כאבים בזמן קיום יחסים
זה מייאש אותי
זה אמור להיות דבר טוב ונעים
ואני לא זוכרת את הפעם האחרונה שנהניתי
או שאני ממש סובלת או שלא נעים לא נורא
נמאס לי, זה מבטל לי את החשק לגמרי ולא בא לי כלום
אפילו לא חיבוק
לא יודעת מה אני רוצה ממכן
אולי תתנו לי רעיונות מה יכול לעזור מנסיונכן
מניקה? אם כן,הייתי חוזרת לרופא לברר על קרם אובסטיןאלישבע999
(Ovestin).
זו משחה רפואית, מכילה תוספת של ההורמון אסטרוגן, ומשמשת בעיקר לטיפול ביובש בנרתיק.
תודה!אנונימית בהו"ל
בפנים. לנשים בלבד!!!מרגול
כדאי לנסות לדייק מה הכאב.
האם הכאב הוא בפתח או עמוק בפנים
האם שורף או לוחץ
האם כואב גם אחרי? מדממת? יום אחרי האיזור רגיש יותר?
פשוט יכולות להיות כל מיני סיבות.
ממליצה ללכת לרופאת עריה ולדן (שזה גניקולוגית שמתעסקת בעיקר בעריה והלדן, שזה מילים יפות לפות ונרתיק. הן ה-כתובת לכאבים ביחסים)
לא יודעת מה הרופא נתן לך אבל הנה טיפים שניתנו לי ולא אמורים להזיק:
-הרבה משחק מקדים, שהוא יכנס כשאת ממש מגורה
-להשתמש בסיכוך.תנסי חמאת שיאה או שמן שקדים.זה טבעי שניהם ולא שורף או עם ריח
-להדריך אותו כשנכנס, אפשר להאט. אם הכאב עמוק-תנסי לעצור אותו שניה כשכואב, לכווץ חזק ואז להרפות וכשאת מרפה שיכנס עמוק יותר.
מנהלות- ניסיתי לכתוב בצורה עניינית.אם יש צורך לצנזר - לכו על זה.
תודהאנונימית בהו"ל
שלושת הטיפים אנחנו כבר עושים
זה ממש כואב כל חיכוך בפנים
לא ממש בפתח אבל גם לא מאוד עמוק
לא מדממת וכן כואב אחרי אבל בבוקר כבר לא
אז רופאת עריה וגם ייעוץ הלכתימרגול
באתר של ארגון שלמה אמור להיות רשימה
בכל קופה אמורות להיות, לפעמים קשה להשיג תור. אם יש ביטוח/תקציב יש גם אפשרויות לפרטי. לרוב זו פגישה אחת עם הרופאה (ואז טיפול בהתאם. למשל פיזיו)
ייעוץ הלכתי- חשוב! יש דרכים להתיר כל מיני דברים בין בני זוג בסיטואציות כאלו. (תכלס- מגע מיני ללא חדירה). תפנו למי שאתם סומכים עליו, אני לא פוסקת (ובטח שלא בפורום). חשוב להסביר את הכאב, את כמות הזמן וכד'
מהניסיון שלישיפור
זה יכול להיות הורמונלי, העור דקיק ורגיש, ומה שעוזזאת משחה הורמונלית שקוראים לה אובסטין. מורחים אותה עם האצבע ותוך כמה שבועות ממש כושר אם זאת הבעיה
ויכול להיות קשור לפיזיותרפיהשל רצפת האגן. ממליצה לבדוק את 2 הכיוונים במקביל.
(אני אנונימית אחרת)אנונימית בהו"ל
את המרשם הזה רק רופא נשים מביא? או שאפשר לבקש פניה באפליקציה מרופא משפחה?
תוהה לעצמי אם אני חייבת לקבוע תור בשביל לקבל את המרשם
אני חושבת שמרשם למשחה פעם ראשונהשיפור
זה אצל רופא נשים. גם כנראה ירצה לבדוק שיש צורך בנרתיק ושהכל תקין ברחם לפני שייתן. אחר כך לחדש מרשם אפשר גם אצל רופא משפחה.
יש וגיפם שזה אותו דבר בלי מירשםעל הנס
בהנקה הקודמתאנונימית בהו"ל
זה היה לי והשתמשתי באובסטין
הרגשתי שזה עוזר אבל לא לגמרי
כן היה עדיין רגיש שם הכל
אצלי כשלא הספיק אובסטין אז פיזיו' עזרשיפור
בגלל זה המלצתי לבדוק את 2 הכיוונים במקביל. וזה תהליך, לוקח כמה שבועות עד שהאובסטין עוזר וצריך להתמיד אחרת חוזר להיות רגיש. אם אני לא טועה הרופאה גם המליצה להעלות ל3 פעמים במקום פעמיים בשבוע כשזה לא מספיק עזר. וגם הפיזיו' זה תהליך.
ויכול להיות שיש מקרים שלא עוזר עד הסוף, לא יודעת.
לבדוקזוית חדשה
-פטריה
-דלקת בדרכי השתן
-אם אין, ללכת לרופאה שמומחית לכאבים. לא כל רופא נשים מומחה בזה!
אין את שניהםאנונימית בהו"ל
תודה לך
רופאת עריהילד בכור
יש רשימה של רופאות מומחיות
לא לקיים יחסי מין כואבים.. אפשר בפתח אם לא כואב
יכול להיות מכמה סיבוצ אז צריך שרופאה תאבחן
אולי יובש, אולי כיווץ, אולי הורמונלי
תקראי קצת באתר של אחינעם לב שגיא יש הרבה מידע
אולי צריך פיזיותרפיה רצפת אגן
מה שחשוב לדעת שיש מה לעשות עם זה ושזה לא גזירה לתמיד
תודהאנונימית בהו"ל
לא ידעתי שיש לה אתר
ממש תודה לך!
ננסה כמה כיוונים במקביל באמת
גם אובסטין וגם פיזיו ונקווה שיעזור
תנסי להחליף גלברונזה
אני השתנו לי החיים ברגע שהתחלתי לשים את החמאת סיכוך של חברת ספירולינה
מה זהאנונימית בהו"ל
החמאה הזאת?
יש לך קישור?
לפני כל מה שכתבו פהoo
בהריון וגם כמה חודשים אחרי לידה
הגוף לא מתנהג כרגיל
יש יותר רגישות ופוטנציאל גדול יותר לכאב
נראה לי כדאי קודם כל להרפות
לעשות רק מה שמתאים
ולא כרגיל
לקחת את הזמן
לתת לגוף להחלים ולחזור לעצמו
(מפתיע שזה לא מובן מאליו)
נצודקתאנונימית בהו"ל
וזה מה שעשינו
אבל כמה אפשר
כל סוף ההריון ויתרנו על זה
אבל עכשיו כבר יותר מחודשיים מהלידה
וזה קורה פעמים מידי בודדות
וחסר לשנינו
אםoo
מנסים להחזיר את הגוף בכוח
זה יכול לפגוע הרבה קדימה
כמה אפשר? כמה שהגוף צריך
אין דרך באמת טובה לזרז את זה
ולקחת בחשבון שזה המחיר של הריון
לפעם הבאה
אבלאנונימית בהו"ל
צריך לבדוק אם זה באמת הגוף צריך להתאושש
או שיש בעיה שאפשר לפתור
חוץ מה אני מניקה ולא מתכוונת להפסיק כל כך מהר
וארצה גם עוד ילדים בהמשך
אז בגלל שאני לא מעוניינת להתנזר כל כך הרבה
אני מחפשת פתרונות אחרים
לגוףooאחרונה
לוקח הרבה זמן להתאושש מלידה
גם אם אין כאב
האיזור שם לא חוזר לעצמו כ"כ מהר
בטח לא חודשיים אחרי לידה
(גם שנה אחרי
אין חזרה מלאה למה שהיה קודם
אבל בסוף זה קורה
החלמה מלאה של הגוף)
לא צריך להתנזר מהכל
אלא ממה שיוצר את הכאב
וכן
מי שמתכננת הריונות רצופים בלי זמן מספיק להתאוששות
יכולה לשלם במחיר של חוסר יכולת להנות באופן טבעי
דיבור על 'בעיה' 'פתרון'
במקום לתת לגוף להחלים באמת
יכול להוות מכשול בפני עצמו להנות
ואז גם כשהגוף מחלים
הנפש לא
וחבל
שנות הפוריות הם שנים מאד ספציפיות
וחבל שהגישה הלחוצה והלא מקשיבה לגוף
תעצב את החוויה הזו
אולי לכל החיים
אבל יש פתרונות שיכולים ממש לעזור!!!שיפור
אם רק מחכים ומרפים זה לא תמיד עובר לבד. חבל לסחוב את הקושי תקופה ארוכה סתם. מדברת מניסיון מר.....
בלידות הראשונות לקח לי זמן להבין שצריך לטפל ואיך, והטיפול היה אחר כל פעם ולקח כמעט שנה כל פעם לצאת מזה. ואם לא הייתי מטפלת אני לא חושבת שהיה עובר לבד.
אחרי הלידה השלישית כבר ידעתי מה יעזור והייתי על זה והיה שיפור משמעותי אחרי חודשים בודדים.
מקצת קריאה בנושא, את צודקת שיש אחוז משמעותי של נשים שיעבור להן לבד אחרי כמה חודשים. אבל זאת לא סיבה בעיניי לא לבדוק את הפתרונות שיכולים להביא לשיפור.
ממש לא כל דבר עובר לבדמרגול
מניסיון גם בתחום הזה וגם בתחומים אחרים
אני גם מאוד בעד לעשות רק מה שנעים
אבל יש דברים שחבל לגרור, בטח כשהם כבר תקופה ארוכה….
ודבר נוסף- הרבה מהטיפולים לתחום הזה דווקא דורשים ממך חיבור לגוף, כך שלפעמים אחרי המצב יותר טוב ממה שהיה לפני אפילו
רק להגידנעמי28
שחודשיים אחרי לידה זה ממש מעט ולא חריג בכלל.
לגוף לא אכפת שנמנעתם גם בזמן ההריון, יש לו קצב החלמה משלו וחודשיים זה רק שבועיים אחרי הזמן שהרופאים ממליצים להמנע ממילא.
אפשר לנסות להקל עם מה שאפשר, אבל לפעמים הגוף צריך פשוט זמן ולא פתרונות, וכשדוחקים בו הוא מתנגד עוד יותר.
ויש עוד דרכים ליהנות אחד משניה גם בלי חדירה מלאה.
מיניות אחרי לידה משתנה וזה הזמן לגלות דרכים אחרות, להאט, לחקור ולא לנסות לשכפל את מה שהכרתם עד עכשיו.
הי אהובהממשיכה לחלום
מבינה אותך כל כך זה באמת מתסכל בטירוף,
לפי התיאור שלך זה נשמע תיאור מתאים לכיווץ שרירי רצפת האגן, ממליצה לפנות לפזיותרפיה של רצפת האגן
פריקה. בקשה לייעוץ. ארוך.. מאשה בחודש שביעי🙄,שגרה ברוכה
אמנם רק שבוע 28. אבל יש כבר מחשבות והתלבטויות איפה ללדת ומה לעשות לאחר הלידה.
רקע:
כל הלידות שמתי בתינוקיה.. בלילה ביקשתי שיתנו מטרנה כדי שאוכל לישון. ביום היו איתי בתכלס רוב הזמן בהנקה.
דגש: לפחות 8-10 שעות ראשונות של אחרי הלידה אני בקושי יורדת מהמיטה בגלל סחרחורות ולחץ דם נמוך וכו'.
אני לא הולכת לתינוקיה אפילו.(מזל שביממה הראשונה הם הרוב ישנים) שולחת רק את בעלי שיבדוק מה קורה וכו' אבל ככה זה יוצא כל לידה לאחר שהתעלפתי אחרי הלידה השניה קלטו שזה דפוס ממש ולוקח לי זמן לחזור. גם ביום השני אני קצת מסוחררת ולא מתהלכת הרבה מאוד אבל בשיפור ניכר לעומת היממה הראשונה.
ילדתי ארבע פעמים בשמיר(הכי קרוב לי לבית). אחת במקום אחר.
בארבעת הפעמים האלה צברתי האמת טראומןת.
מהלידה עצמה (לא תמיד קשור אליהם)
הלידה שלי מתפתחת מהר מאוד יחסית. מפתיחה 5 עד שעה התינוק בחוץ. והבעיה שאני קצת מושכת בבית כי כביכול לחכות שיהיו צירים יותר ארוכים וקרובים רק שבעצם אצלי הלא ארוכים והלא סדירים וכו' פותחים לי לחמש. ואז אני נוסעת . משם רוצה אפידורל עד שמגיע והכל דוך אני בפתיחה מלאה. גם שמספיקה לקבל אני לא נהנית ממנו בכלל וצריכה ללחוץ. אז צברתי סיפורים ותסכולים מבחינת הלידה. ובנוסף ויותר חזק מהכל, מהאשפוז של אחרי.
מצד אחד שמה בתינוקיה גם בגלל ההתאוששות שלי של אחרי הלידה שיותר ארוכה. אפפעם לא הייתי מאלה שהולכות להתקלח מיד אחרי וניידות והכל.
וגם שבאמת רציתי לישון בלילה. בפועל, מה שאני באה לומר . בלידות האחרונות לא היה כך.
אחיות התינוקיה זלזלו, השפילו אפילו הייתי אומרת. כמה האכלת לא האכלת טוב. כן טוב. לא עשית. כן עשית וכל מה שאגיד קשה להסביר כי התגובה שלי עכשיו לא תהיה כמו מיד אחרי הלידה שאני נפשית ופיזית שבורה ומרוקנת. רגשית במקסימום.
בלידה האחרונה בכלללל.. גם 12 בלילה אני אומרת לאחות תקשיבי אני מאוד עייפה ונרדמת איתו. אין לי מלווה איתי תתני לו מטרנה בבקשה ואגיע בעז"ה בבוקר. היא נזפה בי. הכריחה אותי להשאר להאכיל
ובכללי הרגשתי לאורך כל האשפוז למרות!! שזה לא ילד ראשון שלי בכלללל , מעורערת ביכולתי להיות אמא. הייתי חלשה מאוד פיזית, ורגשית.
יצאתי מהלידה הזו שהיתה כבר לפני כמה שנים טובות בהחלטה שאני עם תינוקיה סיימתי. (ולא כתבתי פה ממש כל הפרטים כמובן של מה היה)!
אז הנה, אני בחודש שביעי.
זה מתקרב והאמת, אין לי שמץ של מושג מה לעשות.
אין לי מלווה איתי צמוד כל הזמן(אשאיר את בעלי איתי לאורך כל האשפוז??? מה עם הילדים שבבית? לא שיש לי בכורה בת 15. היא רק בת 11 תהיה)
אם אעשה ביות(שאני לא יודעת מה זה ואיך זה) איך אצליח לטפל בו לבד? כשאני משתחררת הביתה אחרי האשפוז אני כבר הרבה יותר עם כוחות מאשר מיד אחרי הלידה.
מה עם להתקלח? לשירותים? איך זה עובד?
האם ללכת שוב לביהח שקרוב לי לבית ? אבל שהיו לי ממנו חוויות שליליות?
אז לאן ליסוע?
אני מאוד מאוד מבולבלת. אז ביחד עם הפחד מהלידה וכל המשתמע מכך נוסף לי גם זה שאני לא יודעת לאן ליסוע ללדת ומה יעשה לי טוב.
לא הייתי חוזרת לשם שוב.מוריה
הייתי מחפשת מקום שיכיל יותר את הסיטואציה.
ואם המצב מורכב, לא הייתי מוותרת על התינוקייה.
ממליצה על אסותא אשדוד.
אני גם שמה התינוקיה בלילהפילה
בעין כרם. אף אחד לא אומר לי כלום. אם אני רואה צורך אז מוסיפה מטרנה. אצלי הם לא ישנים ביומיים הראשונים, אז אני מוסיפה מטרנה עד שחלב מתאזן. פשוט באה לעמדת אחיות ולוקחת.
אישה אחרי לידה חייבת כמה שעות לישון ולהתקלח.
לגבי אפידורל, אולי עדיף בלעדיו? לדעתי הוא מיועד לנשים שיש להן שלב צירים ארוך מאוד כואב. ואת באה בפתיחה מתקדמת ואז יולדת מהר. גם מבחינת התאוששות עדיף בלעדיו.
היתה לי גם לידה שלא לקחתי. לא ראיתי הבדל,שגרה ברוכה
בהתאוששות האמת..(אצלי)
תודה על התגובה!,שגרה ברוכה
כשאני לא מיד אחרי לידה אני אומרת לעצמי. פשוט תגידי שאת מביאה מטרנה עכשיו וכו'. או שאת משאירה ללילה בתינוקיה והכל. אבל מיד אחרי לידה אני כעלה נידף . ויכוליות שספציפית אני נתקלתי באחיות חסרות רגישות.. לא יודעת באמת לא יודעת. בדכ הרי הפחד הגדול לפני הלידה סה הלידה עצמה . אצלי האשפוז מחשיש לא פחות
מתואמת
אם יש אפשרות כלכלית - אפשר לקחת דולה לאחרי לידה, שתהיה איתך לפחות בלילה הראשון/ביממה הראשונה לאחר הלידה בביות מלא. זה מה שאני עשיתי אחרי קיסרי (שבו אסור לקום מהמיטה ביממה הראשונה), וזה היה לי מצוין. היא הייתה איתי בלילה ובמשך היום אמא שלי הייתה איתי.
לי אישית קל יותר להתאושש כשהתינוק לידי, גם אם פיזית אני לא מסוגלת לטפל בו מעבר הנקה.
אבל אם לך קל יותר שהתינוק בתינוקייה, אז אפשר לחפש בית חולים אחר שיותר מבין לקשיי היולדת ולא מכריח להיניק...
שיהיה בשעה טובה ובקלות!
מסכימהאפונה
דולה, אמא, אחות או חברה טובה, שתבוא להיות איתך בשעות הראשונות עד שתתאוששי או עד שבעלך יוכל להגיע שוב (או שמראש הוא ישאר).
וגם אני חושבת שהאפידורל לא מועיל לך...
למה יממה?השם שלי
אצלי אמרו 8 שעות, ואחר כך אמרו לי לחכות עוד שעתיים כי הברזל היה נמוך.
ואחרי זה כבר קמתי הולכתי לפגיה.
יכול להיות שיש כאלה שלא מסוגלות לקום, אבל לא שמעתי שאסור.
אחרי קיסרי?🤔מתואמת
אולי האיסור לא היה על לקום (היה אפשר לקום אחרי שפגה ההרדמה לגמרי), אלא על להישאר לבד עם התינוק...
כןהשם שלי
זה ההנחיות שנתנו לי לגבי לקום מהמיטה.
להישאר לבד עם התינוק לא היה רלוונטי לי, כי הוא היה בפגייה.
מתואמת
גם לי היו תינוקות בפגייה אחרי קיסרי, ואני זוכרת שבפעם הראשונה שהגעתי לראות אותם זה היה בכיסא גלגלים... אבל לא זוכרת כמה זמן זה היה אחרי הלידה ולא זוכרת מתי כבר הגעתי אליהם לבד...
הפרוטוקול זה לנסות לקום אחרי שש שעותבוקר אור
אחרי קיסרי
ויממה הראשונה צריך מלווה לביות מלא
תודה! אז זה באמת מה שזכרתימתואמת
לא זכרתי מדויק...
למצוא מלווה לאשפוזהשקט הזה
או אופציה נוספת, אני לא יודעת בדיוק אם היא תענה לך על כל המורכבויות אבל בשיבא לא צריך להחליט אם את רוצה ביות מלא או חלקי. אני למשל שמתי שם לילה אחד בתינוקיה, ולילה אחד הילדה הייתה איתי.
אני לא ככ ממליצה בכללי על בית החולים הזה, כי לי לא היה טוב שם אבל אולי זה יאפשר לך את ההתאוששות הראשונית שאת צריכה ואחכ התינוק יוכל להיות איתך.
אגב, אמנם לא היה לי ככ טוב שם אבל מכל הצוות, צוות התינוקיה זכור לי הכי לטובה דווקא.
בכל מקרה- לא הייתי חוזרת למקום שלא היה טוב בו. אם שמיר קרוב לך אז כנראה שבמרחק של עוד כמה דקות נסיעה יש לך עוד כמה בתי חולים קרובים. בין אם זה לכיוון השפלה- קפלן/ אסותא אשדוד ובין אם זה לכיוון המרכז- וולפסון, שיבא, ועוד..
מה שכן, אם את קצת מרחיקה לבית חולים אחר, צריך לקחת בחשבון שאולי צריך לצאת בשלב מוקדם יותר ולא לחכות עד לצירים הארוכים יותר
זה כמה שאלות שונות.לומדת כעת
האם לשים בתינוקיה
האם לחזור לאותו בי"ח
האם להביא עזרה ליממה הראשונה.
התשובה יכולה להיות שונה בכל אחד מהנושאים.
אם את אומרת שאחרי לידות קשה לך ההתאוששות אז כן הייתי ממליצה לך לשים בתינוקיה ותבקשי שיביאו לך את התינוק כשהוא לא רגוע. את יכולה להיות עם התינוק כל הזמן שאת רק רוצה (חוץ מכמה שעות בודדות בלילה)... אני מאוד רציתי ביות מלא ולא הסכימו לי, ואני ממש שמחה שלא הסכימו לי. זה משחרר שאת לא חייבת להיות צמודה לתינוק.
ועל הבי"ח, אם אין לך נסיון טוב עם הצוות לדעתי הייתי מנסה בי"ח אחר.
קוראת אתכן.,שגרה ברוכה
כמה שאלות:
1.מישהי מכירה את וולפסון? יצא לה ללדת שם?
2.שאלה כללית לגבי ביות. איך זה הולך? האם ברגע שאמרתי ביות אין אפשרות בכלל לתינוקיה? להתקלח? לשירותים? וכו'. איך זה עובד. מה לגבי חדרים? זה חדר פרטי?
לגבי שמישו יהיה איתי לאורך היום הראשון באמת זה משו שאני חושבת עליו . בסהכ הילדים כבר לא קטנטנים ויש סבתות/דודות/ביסיטר בתשלום . אולי אגיד לבעלי באמת להיות איתי ביום הראשון (או מישו אחר) חדר פרטי יהיה יותר נוח בעניין הזה..
לא יודעת ספציפיתהשם שלי
התנאים בהיות מלא משתנים לפי בית חולים/ מחלקה.
אז כדאי לברר ספציפית במקומות שרלוונטיים לך.
יש מקומות שאין שם בכלל תינוקיה, ויש מקומות שיש אפשרות גם לשים בתינוקיה אם צריך.
אני יודעת שלפעמים נשים מבקשות מהאחיות לשמור על התינוק.
גם לגבי החדרים. יש מקומות שיש חדר פרטי ויש מקומות שלא.
אני הייתי בבית מלא בשערי צדק ביולדות ג'.
הייתי עם התינוקת כל הזמן. וכשהתקלחתי הכנסתי אותה איתי לחדר.
היינו שתיים בחדר, כשבמחלקות אחרות יש שלוש.
בתכלס אם יש חדר פרטי אני מעדיפה,שגרה ברוכה
אני יכולה לשים בהגדרה בתינוקיה אבל בעצם יהיה רוב הזמן איתי(ועם מלווה אם אכן זה יקרה)
ואז רק לבדיקות וכאלה נשים שם..
אם אנסה עוד יותר לזקק מה מחזיר אותי בצורה שלילית ככ בלידות האחרונות זה החוסר אונים/השפיטה/ההקטנה
זותומרת, אני רוצה לטפל בתינוק בדרך שלי(כאמור זה לא לידה ראשונה שלי)
מבלי שתבוא אחת ןתגיד לי שהוא ככ הוהוא ככה אם אני צריכה עזרה אני מתייעצת כמובן אבל אם לא אז לא.
אם באמת אסדר שמלווה יהיה איתי אז חלק מתפקידו יהיה באמת להיות חוצץ מול הצוות בעניין הזה לפי איך שאסכם איתו מראש.
באיזה בתי חולים יש חדרים פרטים מישהי יודעת?
אני יודעת שבעין כרם יש חדרים פרטייםמתואמת
אבל זה על בסיס מקום פנוי...
ממה שידוע לי מדובר ממששלומית.
בכמה חדרים בודדים
כן, גם אני הבנתי כך.מתואמת
זה לא כמה בודדים בכלל, זאת כל המחלקה החדשהאמא לאוצר❤אחרונה
אבל סטטיסטית באמת זה לא אחוז גבוה מהמחלקות..כלומר רוב רובם הנשים לא מקבלות אותן
בכל אופן זה לא בודדים
יש באיכילובDoughnut
חדרים פרטיים עם מיטה למלווה. הצוות היה מקסים, לא שמתי בתינוקיה אז לא יודעת לומר לך איך היא.
בוופלסון ואיכילוב, בבלינסון גם יש אופציה אני חושבתהשקט הזה
לא בטוחה
ובאסף הרופא הבנתי שעכשיו ב-36 שעות הראשונות יש חדר פרטי ואחכ את יכולה להשתחרר או לעבור לחדר עם עוד נשים
יודעת אם באסף זה לכל יולדת או אם לקחתי,שגרה ברוכה
ביות אז אני במחלקת ביות למשל(שזה שתיים בחדר)
אסף הרופא זה לא שמיר?יעל מהדרום
לא יודעת להגיד, ויעל כן, אסף הרופא זה שמירהשקט הזה
מהפרסום הזה נשמע שזה לכולםיראת גאולה
עוד בעניין אטופיק דרמטיטיס+שאלה על "חיטוי" דובימתואמת
היינו היום אצל רופא עור עם הקטנה, אחרי שרופאת משפחה אמרה לנו ללכת כי כנראה יש לה אטופיק.
שורה תחתונה, הוא אישר שזה אטופיק, אבל הוא רופא קצת מוזר (שילוב של מבטא כבד+דיבור מהיר מדי+בדיחות בקצב וכל מיני "משלים" לא ברורים), אז אני כבר לא בטוחה אם להקשיב למה שאמר.
הוא נתן מרשם לתרופה מייבשת נוזלים ולמשחה אנטי היסטמינית. על המשחה קראתי שיש בה סטרואידים, אז אני לא מעוניינת לתת לה (במיוחד שהמצב שלה לא חמור בכלל). מתלבטת על התרופה, כמה היא בכלל נצרכת. (אני מכירה את התרופה הזו מייבוש נוזלים באוזניים🤔)
בעיקרון כשהשתמשתי בסבון של לה רושה (ש @אמהלה המליצה עליו) היה נראה שהנגעים ממש חולפים לה. אז אולי זה מספיק?
גם הרופא אמר משהו לא ברור על זה שצריך לחזור אליו בעוד חצי שנה. אז ברור שלא נחזור אליו עצמו, אבל האם באמת צריך לעשות מעקב אצל רופא עור?
תודה מראש לעונות!
(*ורק מציינת שאין צורך לענות לי על השרשור בפרטי, במיוחד לא כל מיני גברים מעוררי תהייה. זה מה שקרה לי אחרי השרשור הקודם שפתחתי... זה נושא שלגמרי אין צורך לשוחל עליו בפרטי*)
>>> ושאלת בונוס:
יש לחמודונת דובי אהוב מאוד, שהיא מסתובבת איתו יום וליל. הוא כמובן סופג לכלוכים וחיידקים מרחבי הבית והרחוב והמרפאות שבהן היא מבקרת.
אני משתדלת לכבס אותו פעם בשבוע (מגניבה אותו לשם בלי שהיא תשים לב, אחרת היא תבכה צעקות קורעות לב מול מכונת הכביסה), אבל זה לא מספיק...
בסופו של דבר היא נכנסת למיטה מקולחת (גם זה לא תמיד), ואילו הוא נכנס איתה למיטה כשהוא מלוכלך...
יש דרך לנקות אותו במהירות בלי לכבס אותו? (גם הכביסה הכי מהירה לא מהירה מספיק, והיא גם לא אוהבת לחבק אותו כשהוא רטוב...)
לגבי מעקב124816
לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,
אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.
תודה!מתואמת
אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.
למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?
רק לגבי הדובי...אחת כמוני
יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?
אם כן, אז לא בקרוב... (הוא מאיקאה, ולא נגיע לשםמתואמת
שוב בקרוב)
אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה
(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)
התכוונתי לרכוש נוסף ולא במקוםאחת כמוני
כן? לזמןש הוא בכביסה
כן, כן, הבנתי. זה באמת רעיון טוב בעיקרון, תודה!מתואמת
לגבי הבונוסאורוש3
האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.
בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...
הבעיה שהיא לא מוכנה להיפרד ממנו...מתואמתאחרונה
גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)
מחפשת רעיון לקמפינג, אשמח לעזרההריון ולידה
אנחנו בתקופת צמצום כלכלי ורוצים להוציא ממש כמה שפחות. לא הייתי הולכת בכלל לנופש אבל הילדים מאוד רוצים ובשבילם חשבנו כן לנסות, וכדי שיעלה קצת אז מוכנה לסבול קמפינג
אבל-
מחפשת מקום (עדיף בצפון) שעולה כמה שפחות, אבל כן עם מקלחת ושירותים. גדול עלי מידי בלי...
אפשר גם דירה פשוטה אבל אנחנו 9 ילדים ב"ה ולא נראה לי שיש משהו במחיר שיתאים לנו.
אני ב"ה בחודש שביעי, איך ישנים ככה באוהל? מזרון מתנפח נשמע לי לא נוח בעליל, מזרון מהבית אפשר לקחת אבל רק דקיק כדי שיהיה לו מקום. מקום שמשכיר מזרנים בטח יהיה יקר עוד יותר. תוהה איך אסתדר בלילה..
תודה רבה!
אולי להשכיר מזרון רק בשבילך?יעל מהדרום
אולי לקחת דירה פשוטהאמאשוני
ולשים חלק מהילדים באוהל בסלון/ מרפסת
לטייל ביום לפני ואחרי
אפשר לתכנן לבשל יחד ארוחת ערב, זה החוויה
אנחנו עשינו שנה שעברה קמפינגדיאן ד.
והיה לי ממש קשה לישון באוהל
מתישהו התייאשתי והלכתי לישון ברכב בחניון.
לא יודעת מה ההגדרה של זול מבחינתךטריה
אנחנו לוקחים דירה פשוטה בצפת (לא בעיר העתיקה). לקחנו אותה גם שנה שעברה והיינו ממש מרוצים.
הם לוקחים לפי מיטה/מרווח, אנחנו שמים את הילדים הקטנים על מזרנים ויצא לנו ל4 מבוגרים ו8 ילדים כ1000ש"ח ללילה.
אם מעניין אותך פרטים, בשמחה אתן לך באישי.
מה עם החלפת דירותשלומית.
לא יודעת איפה אתם גרים אבל לפעמים זה מיקום שיכול להיות אטרקטיבי לאנשים אחרים.
נניח ההורים שלי השנה מצאו דירה פשוטה בצפון ונסעו ל3 ימים ובימים האלה המשפחה שגרה שם מתארחת בבית שלהם...
וגם סיכמו משאירים אחד לשני מצעים ומגבות אז נחסך המון סחיבה
תודה רבה! עונה לכן:הריון ולידה
החלפת דירות אני לא רוצה.
לגבי דירה- האמת ש1000 שח זה הרבה בשבילנו כרגע, למרות שזה זול
יש סיכוי למצוא באיזור 500? אם הילדים ישנו בחצר? נראה לי שזה לא מציאותי בצפון בעונה הזאת.
מזרון רק בשבילי זה אפשרי, איפה יש קמפינג שאתן ממליצות? נורמלי ולא יקר?
לישון ברכב גם לא נשמע לי תענוג גדול
יש לכם אולי משפחה או חברים באזורים רלוונטים?כורסא ירוקה.
מבינה שהחלפת דירות לא רלוונטית לך, אבל אולי אם תכתבי הודעה כזאת גנרית לכולם שאתם מחפשים דירה לישון בה לילה או שניים בתקופת הקיץ, ואם מישהו יוצא לנופש ויתאים שתתארחו אצלם בתשלום סמלי תשמחו לדבר.
בגלל שאתם הרבה הייתי מוסיפה גם שלא חייב מיטות לכולם ואתם תדאגו לעצמכם. וכמובם שתשאירו נקי אחריכם
למשפחה בת 11 נפשותיהודיה מא"י
גם קמפינג באתר מוסדר בתשלום מגיעים בכיף ל500₪. במקומות הזולים מגיעים לסדר גודל של 40-50 לאדם.
אפשר בחוף כינר. יש שירותים ומקלחות, משלמים רק על החנייה. יש גם שטיבלך לתפילות בבין הזמנים
ומומלץ ביותר, אבל בלי מקלחות - פארק גורן. מקום ענק, חינם לגמרי שגם כשעמוס אפשר למצוא את הפינה השקטה שלך. יש מים זורמים, יש שירותים, יש מסלול מהמם שמתחיל ישר מהחניון. אין מקלחות, אין חשמל. מגיעים פקחים, אז כדאי לדאוג לישון רק במקומות שמאושרים ללינה בתוך הפארק.
חוויה מובטחת.
יש לכם אוהל?מנגואית
500 זה מחיר לדירה זולה לזוגאמא לאוצר❤אחרונה
מקסימום+ 1 או 2
בטח בעונה הזאת שהיא הכי יקרה בשנה
אפילו זה אי אפשר למצוא כמעט אז אני לא חושבת שזה אפשרי למצוא בכזה מחיר עם 9 ילדים...♥️
לגבי המזרון, יש מזרונים מתפנחים יחסית נוחיםקנקן שבור
יצא לי לישון על אחד כזה והיה לא רע
יש את יער השלום בירושליםניק חדש2
אומנם לא בצפון אבל מקום מסודר.
מזרן מתנפח דווקא ממש נוח!מתואמת
אני אחת שחייבת לישון על מזרן נוח לגמרי, אחרת סובלת מכאבי גב, ומזרן מתנפח (איכותי) היה לי ממש נוח.
אנחנו מתכננים לעשות קמפינג בשמורת עוז וגאו"ן בגוש עציון, זה בחינם בעיקרון. כן היינו צריכים לקנות אוהלים (שניים, יש עוד שניים שהתאומים קיבלו מתנה לבר מצווה) ויש לנו את המזרן המתנפח ממעין קמפינג שבעלי ואני עשינו פעם (השאר יישנו בשק"שים ושמיכות), כך שזה אמור להיות נוח וזול יחסית. והאוהלים יישארו לנו גם לעתיד.
בכל אופן, אפשר גם לברר על החלפת דירות, אם יש לכם דירה במקום יחסית שווה...
תבדקו קמפינג במקומות עם כרטיס מטמוןרק טוב!
גנים לאומיים.
אני יכולה להמליץ על אשקלון. אומנם לא בצפון, אבל מקום נחמד מאוד. ישנים על דשא, אפשר להשכיר מזרונים או להביא מהבית. אוהלים משלכם. יש שרותים מסודרים ונקיים. מקלחות גם אחלה. מקררים, כיורים לשטוף כלים. ואפשר לטייל במקום נחמד ויפה שם. וגם לרדת לים בבוקר חוף מוכרז, כשירדנו אליו בבוקר היו שם מלא משפחות דוסיות בלבוש מלא (ילדות עם חולצות 3/4 וחצאיות...).
יש מתחם קמפימג מסודרתודה לה'.
זה נקרא נטורה בישוב נטור בגולן. מתחמים פרטיים לאוהלים, משכירים מזרונים, יש מטבח עם גז מקררים, שירותים מקלחת, שחשוחיות מים, פינת חי, מחצלת עם משחקים לילדים.. ממש נחמד. מאמינה שיעלה יותר מסתם מקום אבל שווה לברר..תסתכלי באינטרנט מספרים
שמעתי על קמפינג אלרום. חפשי בגוגל מספר...שש וארגמן
ושמעתי גם שיש אירוח זול במדרשת נוב.
ובאזור אחרי לגמרי שמעתי שיש אירוח זול בישיבה באלון מורה.
לא זוכרת את הפרטים ששמעתי על שניהם... בטח אפשר למצוא אנשי קשר דרך גוגל...
בהצלחה!
מזרון דק מהבית לדעתי יותר נח ממתנפחחילזון 123
אפשר לקשור על הגג
קמפינג זול יחסית זה שמורות של רשות הטבע. תראי מחירים באתר שלהם. זה באזור 60 לאדם.
(ובמקומות הגדולים יש בד''כ השכרת מזרונים ב 10-15 למזרון).
(אם אתם לא רוצים שיהיה חם אתם יכולים ללכת ללינה במכתש רמון, ביום חם אבל בלילה נעים...)
והכי זול-חוף בכנרת. יוצא לחניה ללילה פחות מ 100 לדעתי לרכב
שאלה על בלניותאנונימית בהו"ל
יצא לכן לבקש מהבלנית שתצא מהחדר של הבריכה או להסתובב לפני שאתן עולות?
זה אפשרי?
שזה כבר מנהגים ופסיקותטארקו
וכשחפרתי בזה הבנתי שלא רק שזה לא מוחלט שחייב
אפילו לא מוחלט שגבר לא יכול לברך ליד אשתו אם היא לא מכוסה..
אפלייה בין נכדיםאנונימית בהו"ל
נתחיל בזה שאני הטיפוס הנוח והנעים של המשפחה, זאת שתמיד עוזרת, דואגת לכולם, מגיעים לשבת מוקדם ומתקתקת חצי שבת. בעלי המהמם החתן שתמיד עוזר, (ברמה שפשוט יש דברים שמחכים לנו שנבוא ונעשה..). בקיצור הילדה הטובה של המשפחה, זאת שלא עושה בעיות😅
אני חושבת שאני גם טיפוס שמרצה את ההורים
ב"ה נולד לנו בן מתוק לפני כמה חודשים ואני מרגישה שהוא רחוק מלהיות אהוב כמו שאר האחיינים שלי. אנחנו גרים רחוק מההורים שלי ומגיעים פעם במספר שבועות לשבת. יש לי אחים שגרים קרוב להורים והם מגדלים להם את הילדים. אחד האחים שלי מגיע כל שבת קבוע לסעודה.. אישתו הולכת לאימון פעמיים בשבוע וכמובן שהילדים אצל ההורים שלי, אוכלים אצל ההורים חצי מהשבוע וכן הלאה… כמובן שהאחים שגרים קרוב, לא עוזרים להורים בכלום ורק דורשים ואם יצא וההורים ביקשו משהו (העזו לבקש!!), הם עושים טובה ולא מפסיקים להתלונן.
גם האחים שגרים רחוק מקבלים מה שרוצים ורק מצייצים שרוצים לבוא שבת, אומרים להם אמן. לנו חופשי אומרים "אין לנו כוח השבת" ואח"כ אני שומעת שאירחו אח אחר וכמובן את האח ה"קבוע".
זה סתם כדי להבין את הרקע..
תכלס, כשאנחנו מגיעים (אחרי שלא היה לנו כזה נוח להגיע השבת והם אמרו שהתגעגעו אליו..) ומנסים לבקש שישמרו לנו על הילד שעה- שעתיים בשבת בצהריים הם עושים פרצוף ואומרים שאין להם כוח, בקושי מתייחסים אליו (עם שאר האחיינים הם יושבים ומשחקים על הריצפה). אמא שלי אומרת לאחיין שכל השבוע אצלם סבתא שרופה ומטפלת בו כל הסעודה, בזמן שאני ובעלי מעבירים את הבייבי בינינו. בעלי חזר מהר מהתפילה כדי להשכיב את הילד לישון ואחי "הקבוע" מתלונן שצריך לחכות לו 5 דקות!!!! ואשכרה פשוט עשו קידוש והתחילו סעודה בלעדיו (סעודה שאני הכנתי חצי ממנה!!!!). יש עוד הרבה דוגמאות (חלקן אאוטינג), שורה תחתונה מרגישה שאנחנו פשוט לא נספרים, כח אנחנו פשוט נוחים ואלה שלא עושים בעיות. עד עכשיו הצלחתי להכיל את זה ולא נפגעתי, כשזה הגיע לילד שלי זה שורף אותי מבפנים!!
חזרתי משבת בוכה ובשיחה עם בעלי הבנתי שזה כנראה לא ישתנה. אני רוצה לעשות עבודה עם העצמי ולקבל את זה, כדי לא לשדר לילד את התחושה שהוא לא רצוי שם.
אשמח לכל טיפ שיש לכן איך אני יכולה להשלים עם זה בתוכי
סליחה על האורך והפריקה
🫂 איזה מעליביעל מהדרום
לק"י
יכול להיות שזה בגלל שהם רואים אתכם פחות, הם קשורים פחות. אבל לא צריך להבליט את זה בחוסר טקט שכזה🤦♀️
(מה גם שלהפגש פעם בכמה שבועות זה לא מעט)
אוף ממש!!!אנונימית בהו"ל
יכול להיות, למרות שאנחנו לא היחידים שגרים רחוק. יש כאלה שמגיעים בתדירות הרבה יותר נמוכה מאיתנו וילדיהם מקבלים יחס+++
ממש מבינה אותךהריון ולידה
אצלנו זה נראה שספיציפית בגיל הקטן מאוד קשה להם להתחבר
וכשגדלים זה משתפר
אבל באמת נשמע שזה יותר מזה אצלכם בגלל שאר הדברים.
אולי אפשר לפתוח את זה בזמן רגוע עם אמא? אם
הקשר טוב ונוח אז אפשר לדעתי בעדינות להסב את תשומת ליבה
גם אם זה לא יפתור את הבעיה לגמרי
אני לא בטוחה שזה יעזוראנונימית בהו"ל
לא בטוח יעזור, אבל לפחות יסב את תשומת ליבה לזה שנפהריון ולידה
שנפגעת
ממש מבינהמקקה
גם אצלינו זה תמיד ככה
יש את אלה שתמיד מתחשבים בהם ועוזרים להם והם תמיד הנתמכים
אצלינו זה נןבע מבעיות רפואיות ומשפחתיות של חלק מהאחים
לא שזה מצדיק, אבל עוזר להבין.
אולי גם אצלכם יש סיבות כאלה שאתם לא יודעים? סתם מנסה ללמד זכות
ותרימי לעצמך שאת עצמאית ומתמודדת.
הכאב יפחת עם הזמן... חיבוק
תודה על הפרגון והחיבוק❤️אנונימית בהו"ל
מלבד אח אחד, לאף אחד אין סיבה מיוחדת. אני יודעת את זה בוודאות, אין אצלנו סודות.
מה גם שזה פחות העזרה יותר התחושה שאנחנו פשוט לאאנונימית בהו"ל
נספרים..
אולי זה לא מה שתרצי לשמועברונזה
אבל אני במקומך הייתי מפחיתה עזרה וביקורים
וואלה לא כייף ולא נכון להרגיש ככה
ואין סיבה שתרגישי כך
אני לגמרי בדיעה שבן אדם צריך לבחור בעצמו..
אני גם חושבת דומהדיאט ספרייט
אולי לא הייתי מצמצמת ביקורים, כי אני מבינה שזה גם ככה לא הרבה, אבל ממש לא היית עוזרת או לכל הפחות הייתי מצמצמת עזרה.
בטח ובטח שבעלי לא יכול להנות מהסעודה שאני עמלתי וטרחתי עליה.
כרעיה אין סיכוי שהייתי שותקת בשלב הזה והייתי דורשת שיחכו גם לו לקידוש (אבל אני מומחית בלבשל מריבות, אז לא בטוח שזה נכון)
אני חושבת שנכון לצמצם עזרה שידעו להעריך.
בדיוק ככה חשבתיאמ פי 5
אני חושבת שבגלל שזו המשפחה שלךהמקורית
היתי אומרת שזה ממש ממש לא מתאים להתחיל סעודה בלי בעלך ומבקשת שיחכו לו
מוזר שהם בעצמם לא רואים כמה זה מוזר שיש אורח שלא משתתף בארוחה בגלל חוסר סבלנות של אח
איפה אמא שלך שתעמיד אותו במקום?
האמת
אם את רואה שלא סופרים אותך תלכי פחות עד שתדעי לעמוד על שלך
לא נשמע שכיף להתארח ככה
דווקא אצל ההורים שלי זה קורהתוהה לעצמי
ומבחינתי זה סבבה לגמרי.. מעדיפה שנעשה קידוש ובציעה עשר דקות אחרי כולם ונצטרף בנחת לפי הקצב של הילד, מאשר שכולם יחכו לנו. כל עוד משאירים יין ולחם לבציעה הכל טוב.
אם לך לא אכפת ובעלך בסדר עם זה מה טובהמקורית
כל אחת ומה שנח לה
במקרה הנל זה חלק ממה שמפריע לפותחת אז זה אחרת בעיניי
ברור שאם זה מפריע אםשר להעירתוהה לעצמי
פשות כתבת שזו התנהלות מוזרה, אז רציתי להגיד שלא לכולם זה מוזר, אצל חלק זה לגיטימי לגמרי
אני גם חשבתי על זהיעל מהדרום
לק"י
אבל הבנתי שאצל פותחת השרשור זה חלק ממכלול שלם של חוסר יחס.
אבל המקרים שונים לגמריהמקורית
אצלכם זה מקובל על כולם להזדרז
אצל הפותחת זה בלחץ של האח. וזה עדיין מוזר בעיניי. לא כי ממהרים או מתעכבים זה כל אחד שיעשה מה שנח לו.
ברגע שמארחים והמתארחים מבקשים לחכות ולא מתחשבים בהם זה אחרת
אאוצ'. ממש מעליבבאתי מפעם
לגבי התינוק - הרבה פעמים לא מתחברים לתינוק קטן, כי הוא עוד לא מדבר ועוד לא מראה את יכולותיו וחכמתו, ומתחילים להתלהב רק בגיל שנה וחצי ככה שהם נהיים חכמולוגים.
לגבי כל השאר. מאמי, אני אגיד לך את זה ישר- את פשוט טובה מידי, ונח לרכב על מישהו טוב.
למשל, זה שהתחילו סעודה בלעדיי בעלך, היית צריכה להציב גבול, וגם לזרוק איזה הערה שאת בישלת חצי מהארוחה. אם משהו לא נעים או לא נח, להציג את זה, גם לך יש רגשות, תחושות, רצונות. אל תנסי להיות תמיד בעמדת ריצוי. יודעת שזה קשה, אבל מידי פעם תני גבול. חיבוק!!
הוא לא התינוק היחיד במשפחה, כל השאר מקבלים יחסאנונימית בהו"ל
והרבה.
והאמת שהוא גם תינוק סופר חכם ומתקשר בלי עין הרע, כל מי שרואה אותו בטוח שהוא הרבה יותר גדול
וואי ממש כואב לקבל יחס כזה🥺❤️שיפור
לגבי עזרה, אולי עדיף פחות לעזור שלא תרגישי שאת כל כך משקיעה ולא רואים את זה.
ויש דברים שאולי אפשר להציב גבול- כמו זה שמבחינתך אי אפשר להתחיל סעודה בלי בעלך.
ויש דברים שנשמע שלא בשליטתך, ובאמת מאוד קשה להשלים איתם. לא יודעת אין לי כל כך עצות...
תודה לכל המגיבות❤️ מגיבה לכולן-אנונימית בהו"ל
אני רואה שהרבה כתבו שהייתי צריכה להעמיד גבול ובמבט לאחור אני ממש מסכימה איתכן!!!
לגבי העזרה, אתן 100% צודקות!! הבעיה שלי שאני מרחמת על אמא שלי שטורחת ועושה הכל לבד, רק שבסוף אני לא מרגישה שאני מקבלת את הערכה שמגיעה לי (זה נהיה סוג של ברור מאליו שכשאני באה אני עוזרת בהכנות לשבת)
המצב באמת מבאס ומעצבן, אבל בקשר לעזרה לשבתכולנה
בסוף את באמת מקלה על אמא שלך וזה ממש כיבוד הורים, גם אם אין הערכה.
(בלי קשר אם את חושבת שאין לך כוח להגיע ולבשל שם אז כנראה שעדיף באמת לא לבוא בכלל)
מסכימה איתךאנונימית בהו"ל
לא מפריע לי לעזור
פשוט צורם לי שדווקא אנחנו מקבלים את החוסר יחס
אז זו אחלההבוקר יעלה
הזדמנות לפתוח את זה.
בשבת הבאה שתגיעי, תגיעי לשבת עצמה ולא מוקדם, תעזרי רגיל כזה ולא אקסטרה. אל תצאי מגדרך. וכנראה שאמא שלך תפתח את זה וזה יתן לך פתח להתחיל שיחה..
עזרהזוית אחרת
זה באמת מבאס ומעצבן.אבל האם בגלל זה לא לעזור? האם העזרה שלנו להורים תלויה בדבר? את בעצמך אומרת שאת מרחמת על אמא שעושה הכל לבד ורוצה לעזור לה..אז את עושה את זה בשביל לקבל הערכה ותשומת לב לילד או כי את רוצה לכבד את אמא? שני הדברים לא קשורים אחד לשני.עוזרים כי זה אנושי ונכון.ואת האפליות מבחינת היחס צריך לפתור בצורה אחרת.
אני עוזרת כי אכפת לי ואני רוצה לעזוראנונימית בהו"ל
אבל כואב לי היחס לילד
כאב לי ממש לקרוא אותךהבוקר יעלה
אם זה היחס למה את מתאמצת כ"כ?
תפסיקי לעבוד כ"כ קשה, לא מגיע לך.
במקביל הייתי פשוט פותחת את זה מול ההורים, ומסבירה את התחושות שלי.
יחסזוית אחרת
לא עובדים קשה בשביל לקבל יח יחס.הלואי והמשוואה הזו היתה תמיד עובדת. לא עושים מצוות בשביל לקבל שכר.עובדים ועוזרים כי זה ערכי, מוסרי מכבד וכו....ובאמת חשוב ונכון לפתוח בעדינות מול ההורים.
מסכימה איתךאנונימית בהו"ל
כי אכפת לי מהמשפחה שליאנונימית בהו"ל
כואב לי שלהם פחות אכפת מהילד שלי
מה שאני שמתי לב אליוצלולה
זה שכתבת בזהירות על עניין הריצוי. ויכול להיות ששם הנקודה (אומרת בתור ילדה מרצה שלומדת לאט לאט להציב את הגבולות שלי🙈).
יש הבדל בין לעזור כי את רוצה לעזור, נותנת בשמחה ויודעת איפה להגיד סטופ כשזה יותר מדי בשבילך, לבין לעזור כדי לרצות, כי זה מה שמצופה, כי אני לא יכולה להגיד לא. תנסי למקם איפה את עומדת, מאיזה מקום העזרה מגיעה?
זה ממש בלט לי בסיפור של הסעודה- צרם לך שהתחילו בלי בעלך, אבל לא מחית. יכול להיות שזה שוב בגלל הריצוי? (לי באופן אישי תקופה ארוכה היה קשה להנכיח את עצמי כשזה אומר להגיד לא להורים או למשפחה שלי. ועדיין עובדת על זה).
מלבד העניין שלדעתי עזרה צריכה להגיע ממקום שרוצה לעזור ולא ממקום מרצה, לדעתי כשאנחנו מגיעות ממקום מרצה הסביבה מרגישה את זה והיחס בהתאם. אני מרגישה שכשאני מרצה, הרבה פחות ''סופרים אותי'', לעומת כשאני מביאה ומנכיחה את עצמי ואת הרצונות והצרכים שלי. זה גם הגיוני- כשאני מנכיחה את עצמי ואת הרצונות שלי במרחב, אנשים ישימו לב אלי ולרצונות שלי.
יכול להיות שזה ממש לא הסיפור אצלך🤭 אבל אם כן, קחי הנקודה למחשבה.
מרגישה שיש הרבה במה שכתבתאנונימית בהו"ל
אם לא אכפת לך, אשמח לשמוע כיצד את עובדת על עניין הריצוי
הבסיס של העבודה בעיניצלולה
זה להבין מה בכלל הרצון שלי.
אחרי שאני מבינה מה הרצון האמיתי שלי, ויודעת לזהות שאני בכיוון של לרצות, כבר יותר קל לי להנכיח את עצמי (זה עדיין לפעמים קשה מאוד, כן... אבל הרצון לא לרצות כבר חזק. יש סיטואציות יותר קשות ויש יותר קלות).
האמת שאצלי זה הגיע יחסית מאילוץ. היו כמה חיכוכים במהלך השנים של בעלי מול אבא שלי, שני אנשים שאני נוטה לרצות. ובעצם הייתי חייבת לומר לאחד לא ולמצוא איפה אני עומדת בזה.
גם טיפול זוגי עזר לי לשים את הרצון שלי לפני הריצוי.
כל ההתעסקות בזה הובילה אותי לשים לב למקומות שאני נוטה לרצות אנשים. בבחירת מסגרות ומקומות עבודה, מול אנשים מסוימים וכד'. לכן כשאני עומדת לקראת החלטה מסוימת שקשורה למקומות כאלו, אני חושבת כמה פעמים לפני קבלת ההחלטה, ומשתדלת לדייק מה אני רוצה. (גם בעלי מאוד עוזר לי בזה- דוחף אותי למצוא את הרצון האמיתי שלי בלי להתחשב בכלום. לפעמים אני צריכה לשים לב שאני לא מרצה אותו בזה שאני דואגת לא לרצות אחרים😂).
לדוגמא, לאחרונה הייתי צריכה לקבל החלטה על הקטנה שלי, אם היא נשארת שנה הבאה אצל אותה מטפלת או עוברת למטפלת אחרת. כמעט אמרתי שאשאיר אותה בגלל חוסר הנעימות מול המטפלת הנוכחית, אבל זיהיתי את ההרגשה הזו בזמן, ניקיתי את הנתון הזה מהשיקולים ואחרי מליון התלבטויות החלטתי להעביר, החלטה שהיא שלי ואני מרגישה שלמה איתה. (אגב, אחרי שהתגברתי על עצמי ואמרתי למטפלת שאני מעבירה, היא הגיבה יפה וירדה לי אבן מהלב).
או בנושא של המשפחה, לבעלי היה ממש חשוב משהו שקשור לאבא שלי אך מנוגד לדעתו. הייתי צריכה ממש לחשוב מה אני רוצה, ובסוף החלטתי כן לתמוך בדעה של בעלי, אבל שאני אקיים את השיחה מול אבא שלי. זאת היתה החלטה ממש קשה- כי גם הייתי צריכה להבין שאני חושבת שיותר נכון שאני אעשה את השיחה (מבחינה אובייקטיבית), וגם בסוף הייתי צריכה אשכרה לקיים את השיחה (וואו זה היה לי קשה). אבל הנה- הבעתי את דעתי בכבוד, אבא שלי קיבל (גם אם לא הסכים), ביצע את חלקו ושלום על ישראל.
וכמובן שזה גם בדברים קטנים יותר. אני היחידה במשפחה עם כמות ילדים ב"ה. זה דרש ממני המון כוחות לקום משולחן השבת, להודיע שניתן להשאיר לי לסדר אחר כך, וללכת להתעסק בילדים (שהיו צריכים אותי) בזמן שהאחרים מפנים. היום זה קורה גם יותר בקלות כי ראיתי שכולם ממש מבינים (ועדיין לפעמים אני צריכה לשים לב לעצמי ולצרכים שלי בתוך הסיטואציה הזאת כדי להצליח לעשות את זה). בכללי אני מרגישה במשפחה שכשאני שמה את עצמי במרכז, מתייחסת לעצמי כאל מישהי שווה, אני מרגישה שגם האחרים רואים אותי באותה צורה (ודרך אגב- אני לא יודעת אם זה משנה משהו בתפיסה שלהם אותי או בתפיסה שלי איך הם רואים אותי...).
חחחח נשמע מקסים אבל אני עדיין עמוק בהתמודדות הזו, בהרבה פרטים קטנים ביומיום. לאחרונה מילאתי שאלון בנושא ריצוי, והוא העלה לי מחשבות על עוד המון תחומים שהמחשבות שלי בהם אולי מגיעות מתוך ריצוי. יש עוד עבודה... ב''ה.
כתבת מדהיםשקדי מרק
עבודה לא קלה בכלל
תודה! שימחת אותי🫶🏼צלולה
מסכימה מאוד מאודכל היופי
כאדם מרצה ונוח לבריות, אצלי זו עבודה מאוד עדינה להבין מתי אני עוזרת "על אוטומט" או מתוך ריצוי, ומתי זה מתוך רצון אמיתי שלי.
ועבודה קשה יותר להגיד לא כשלא מתאים לי, ולא רק במקרי קצה. (הסביבה מנחחה שכשאת עוזרת ונענית זה כי את יכולה, ולא מבינה איך יש פיצוץ או ריחוק או פגיעה בשלב של נתינת יתר, פשוט כי הם יגידו לא כשלא יתחשק או לא יתאחם)
אני חושבת שככל שמישהו יותר מרצהשמעונהאחרונה
ככה יותר מתעלקים עליו ודורשים ממנו, כי זה מה שהוא ישדר
וואו איזה לימוד זה לדעת מה הרצון שלי
מסכימה ממששיפור
יכולה להגיד מניסיוןאנייי חדשה
ככל שאת נחמדה /טובה/אדיבה/ מנומסת מידי
את מוערכת פחות.
לצערי אני ממש מזדהה על מה שרשמת.
אני תמיד הייתי המפרגנת, המארגנת, המפיקה והטובה במשפחה וגם אני הרגשתי שדורכים עליי ולא סופרים אותי
עד שהחלטתי לשים קאט!
החלטתי להתחשב רק בעצמי ובמשפחה הגרעינית ולא להמשיך להיות טובה מידי או מובנת מאליה
זה גרם כמובן לריחוק משפחתי אבל לפחות אני לא מתוסכלת ולא מרגישה סמרטוט שמרשים לעצמם לדרוך עלי.
זה כמובן לא מתאים לכל אחת, ודורש ביטחון עצמי וגב חזק
אבל יק לי היום שקט פנימי והערכה עצמית!
❤️❤️❤️
בקשר לשרשורי בלניותאנונימית בהו"ל
איך אתן מסתדרות עם היכרות עם הבלנית?
גרנו בעיר, הייתי הולכת למקווה ואף אחת לא מכירה אף אחת והכל טוב.
גרים עכשיו בישוב ומכירה את הבלניות טוב.
הייתי מאוד מובכת כשהלכתי למקווה בפעם הבודדת שהלכתי למקווה פה.
מאז אני עושה שמיניות באוויר ללכת למקווה רחוק יותר, אבל זה מכניס עוד יותר לחץ של נסיעות ופרוצדורה עם הילדים ביום שהוא גם ככה לחוץ...
השאלה היא לנשים שמכירות את הבלניות, בעיקר בישובים אני מניחה... מה עושים עם המבוכה?
נוסעים למקווה רחוק?
אוף למה הכל אמוציונלי. אולי רק אצלי.
אני גרה ביישוב כבר מספר שנים ומטבע הדברים מכירה אתסטודנטית אלופה
הבלניות.
אני באופן אישי מסתכלת על זה בצורה כזו שזאת המצווה שלי ואני לא אמורה להתבייש בקיומה. בסוף אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא עוסקת בזה בתור שליחות ולא כי היא סקרנית וכו
אבל אני לגמרי יכולה להביא מי שמתביישת או מרגישה לא בנוח עם ההיכרות המקדימה, מה שכן אני בטוחה שזה מורכב לצאת ליישוב אחר
מסתכלת על זה ענייניתשקדי מרק
לא נבוכה.. בסך הכל זה לא מבייש.
לפעמים גם יצא לי להגיע עם חברה או אחות במקום סבלנית אם לא הסתדר לה (היה מקובל אצלנו)
אני מכירה אותן בפרצוף, לא היכרות אישיתקנקן שבור
כלומר אם לא התפקיד שלהן לא היה לי איתן כלום
אז זה פחות מביך אותי
האמת לא חשבתי בכיוון בכלל
אבל כמו שכתבתיאין היכרות קרובה בכלל
תחשביבאתי מפעם
שכמו שהיא מכירה אותך, כך היא גם מכירה את כולן, זה לא משהו מיוחד.
גם אצלנו זה ישוב וכולם מכירים את כולם, פגשתי את הבלנית עם המשפחה שלי בטיול רחוק מהישוב וצחקתי לעצמי בלב שעוד כמה ימים ניפגש במקווה (היא לא ידעה את זה עדיין), ובאמת נפגשנו במקווה ורק צחקנו שנפגשנו בטיול, וזהו . זה חלק מהחיים , לא גילית לה איזה סוד מיוחד, כל נשות הישוב טובלות בדיוק כמוך ואת לא מיוחדת (זאת אומרת ברור שאת מיוחדת אבל לא בטבילה 😉. )
אפשר לענות כבלנית בישוב?תהילה 4
א. אני יודעת שיש נשים שנוסעות לישוב ליד. 5 דק' נסיעה כי פחות נעים להן. לגיטימי בעיני. לא שווה בעיהי את ההשקעה יותר מכמה דק' נסיעה כי באמת רק מוסיף עוד משימה ולחץ ליום אחר.
ב. אני באמת לא זוכרת מי טובלת. ממש רגילה לזה ושוכחת דברים שנשים מספרות לי במקוה. כבלנית- גם אני מבינה את הרגישות שעשויה להיות ואת הפדיחה שיכולה להיות ובעיקר מנסה לנרמל. שכמו שכתבו לך את כמו כולן. וזה לא כזה מעסיק אותי.
אני גרה בישוב קטן שכולם מכירים את כולםשומשומונית
ואני גם עובדת יחד עם הבלנית. לי ממש לא מפריע, הרבה פעמים אנחנו מדברות לפני \אחרי.
דווקא כשטבלתי בליל שבת זה היה נוח כי אמרתי לקטנים שאני הולכת אליה לקצת זמן, וזה היה להם מאוד טבעי.
ואצלינו היא ממש לא סופרת ולא זוכרת...
מבינה את המבוכהבארץ אהבתי
אצלנו כשהגעתי לישוב לא הכרתי את הבלנית בהקשרים אחרים (לא אותה שכבת גיל).
פעם אחת הגעתי לטבול והיתה בלנית מחליפה, שאני מכירה טוב. זה כן היה מביך לי קצת ברגע הראשון שראיתי אותה, אבל פשוט הנחתי את המבוכה בצד, הזכרתי לעצמי שאין לי במה להתבייש, וגם היא התנהגה בצורה ממש טבעית ונעימה שזה באמת היה בסדר גמור.
ואי מבינה אותך ממשתודה לה'.אחרונה
קרה לי בדיוק אותו דבר וגם היתי בהלם איך אני לא אתפדח ורציתי ללכת למקווה בישוב ליד ואז אמרתי לעצמי די זה מספיק קשוח אני לא מוסיפה ואני אתגבר. מכניסה לעצמי לראש שלבניות שה משו יחסית טכני והן לא עפות בדמיון על כל אישה שטובלת, הן פוגשות מלא נשים שטובלות...
אני טבלתי פעם אחת שבאותו בוקר התארחנו אני ובעלי בבית של הבלנית לאיזשהו אירוע(בעלי חבר של בעלה) אמנם הם מבוגרים ממנו ב 2 עשורים אבל אנחנו בקשר טוב.. בסוף האירוע דיברנו שנךגש בערב ובהמשך היות נתאם שעה סופית וכו.. ואשכרה בערב נפגשנו שוב במקווה.. אבל באמת היא לא עושה מזה עניין ואני מנתקת את השכל וכל הנשים בישוב עושות את זה אז הכל טוב...
אבל שוב, ממש ממש מבינה שזה באמת לא פשוטטט
איך פוגשים משפחה כ"כ קרובה אבל כ"כ רחוקה?אנונימית בהו"ל
שאני לא מסוגלת להסתכל להם בפנים בכלל
בגלל שאנחנו עוברים תקופה לא פשוטה עם אחד הילדים ונמצאים
הרבה בבתי חולים
והם-מתעלמים.
לא טלפון,לא הצעת עזרה
זה פוגע במקום הכי עמוק שיש.
ויש לנו כמה מפגשים שחמי וחמותי יוזמים בחופש ואנחנו אמורים להגיע
ולא מסוגלת לשבת ולצחוק איתם כרגיל כשהם מתעלמים בצורה כזו מופגנת.
כולם יודעים כמובן מה אנחנו עוברים.
כמה אפשר להיות מגעילים?
אני לא יודעתכל היופי
אולי הוא סיפר להורים והניח שמישהו אמר, אולי הוא סיפר ואולי לא...
אולי הוא הניח שמובן מאליו שאם הוא מספר בקטנה (כמו שהוא סיפר לי) אז יבואו ויתעניינו עוד, וזה לא קרה כי המנטליות הכללית במשפחה היא "לא לרכל, לא לחטט, לא להכביד, אם ירצו יספרו ואם לא מספרים כנראה לא רוצים"
אני למשל לא אוהבת לשתף בקשיים שלי, מכל מיני סיבות ובעיקר כי כך גדלנו, תמיד תהיה בצד הנותן ולא בצד הנזקק ובסוף התוצאה היא ניכור מרוב כוונות טובות...