לכל האנשים שנוסעים להורים לשבת או מארחים אותם לשבת,וואוו
תגידו, נגמרה הקורונה ולא ידעתי? רק אנחנו ממשיכים באדיקות להיות רק עם עצמנו בשבתות ולראות אחרים מסביב עושים את זה? מישהו מכם בכלל שאל את משרד הבריאות אם מותר או לפחות חיפש הנחיות עדכניות באתר?
כן, מותר מה-4/5/2020קרן-הפוך


4 במאי

• בוטלה המגבלה שלפיה מותר לצאת ממקום המגורים עד למרחק של 100 מטר לכל היותר. (למעט למטרות מסוימות). המשמעות: מותר לצאת מהבית לכל מרחק.

• מותר לבקר בני משפחה מדרגה ראשונה (כולל סבים וסבתות).




הנחיות ומגבלות קורונה מעודכנות: מה מותר ומה אסור?
| שירותי בריאות כללית
לבקר זה לא להתארח/לארח, וההנחיות הן 2 מטרוואוו
ומסיכה. אני לא מאמינה שמישהו מקפיד על זה באירוח. ולא שאלתי על יציאה ממאה מטר. רק על שהייה ממושכת עם משםחה שאינה בני אותו בית.
האזרחים מפרשים כל אחד לפי דרכו ורצונו את ההנחיות לגבי אירוחקרן-הפוך
וביקורי קרובים.

לבקר ולהתארח - לא ראיתי שהיו הנחיות פרטניות איך לארח ולבקר, כן לישון / לא לישון.
את שאלת את משרד הבריאות או חיפשת הנחיות עדכניות באתר?פה לקצת
מגיבה לי? אנחנו כל הזמן שואלים ובודקים.וואוו
אז הנה, מותר.פה לקצת
מותר להיפגש משפחה גרעינית אחת עם כל הכללים שרשומים

מתאים לך להיפגש ככה? בבקשה
אבל לא מבינה באיזה קטע את מבקרת את כל האחרים
כי זה מרגיז. לדעתי חוסר אחריות. אנחנו שאלנווואוו
במפורש את משרד הבריאות, ואמרו שאסור חארח לשבת שלמה. זה יחזיר אותנו אחורה חלילה כל האי ציות.
אז1234אנונימי
זה לא היה ברור מההנחיות שלהם. מה גם שעכשיו שכולם חוזרים לעבוד והילדים חוזרים לבתי הספר, מה שיגרום לכל נוסף הוא לא אם מישהו ילך לבקר את סבא וסבתא. אלא הפתיחה המחודשת של המשק.
נשמע לי מאוד מוזר לאשר לילדים ללכת לבית ספר, גם זו מסגרת הרבה יותר המונית, אבל לבקר את ההורים אסור
זה ממש לא מה שברור מההנחיות שלהםפה לקצת
וכל המשק נפתח, ילדים נפגשים עם עוד עשרות ילדים לכמה שעות טובות ביום בלי מסכות ובלי שום הגבלות (אף בית ספר וגן לא יצליחו לשמור על שני מטר בין הילדים ואפס מגע בינהם)

אני מתארחת אצל ההורים שלי ולא חושבת שזה חוסר אחריות, יותר חסר אחריות בעיניי זה לשלוח את הילדים לבית הספר.

אמא שלי גננת, נראה לך שיותר בטוח לה לפגוש עוד 90 ילדים זרים והוריהם מאשר את הילדים שלה?
ילדים זה ילדים.. השאלה מי אנחנו. עושים מהוואוו
שנראה לנו או מצייתים להנחיות. דווקא ציבור דתי שרגיל לשמוע למי שמעליו ופחות להחליט לבד.. מה הדרך.. יש פה אחריות כלפי הכלל.
ילדים נפגשים איתנו, ואם הם נדבקים הם יכולים להדביק גם אותנופה לקצת
ואת כל מי שסביבם.


תראי לי איפה בהנחיות כתוב שאסור להתארח אצל ההורים, זה הפירוש שלך להנחיות.

כתוב שמותר לארח ולהתארח. לא כתוב במפורש שאפשרקרן-הפוך
עם שינה של האורחים....
אז אם1234אנונימי
הם רוצים שלא נישן, שיכתבו במפורש בבקשה. זה לא תפקידי עכשיו ללכת ולבדוק למה התכוון המשורר
אני לא חושבת שיש בעייה לארח עם שינה.קרן-הפוך
הגבתי לפני כן, לפוסט הפותח, שמתאריך 4/5 מותר לארח ולהתארח.
לא נכון. תדייקי. לבקר אינו לארח ולהתארח.וואוו
אז כנראה שסומכים על שיקול דעתנופה לקצת
רוצה שאשלח לך תשובה שקיבלנו? מחפשת.וואוו
אם לא מוצאת, אשאל במפורש.
לא. כי אני לא שאלתי ואני מסתפקת בהנחיות היבשותפה לקצת
אם המשק לא היה נפתח, אולי הייתי מתאמצת יותר ומחמירה מעבר למה שהם אמרו. אבל המשק נפתח, וכולם בחוץ.

אבא שלי היה עובד חיוני כל התקופה, אמא שלי ואחים שלי חזרו לעבודה.
מה ההגיון בלא להתארח אצל ההורים אבל לפגוש את כל העולם חוץ מהם?

ותאמיני לי, שהגל השני יהיה לא בגלל האירוח של ההורים אלא בגלל הפתיחה של הכל בבת אחת.


את רוצה להחמיר על עצמך? בכייף. אבל אל תכפי עלינו ואל תוציאי אותנו לא בסדר.
ואם ההורים שלך בסיכון אז אני מבינה את ההימנעות שלך אבל ההורים שלי לא בסיכון ומבחינתנו זה בסדר שנפגש.
מעתיקה מהווטסאפ. שיצביע מי שמקפיד על ריחוק ומסיכות כל השבת.וואוו
[17.5, 13:17] מוקד קול הבריאות: ביקור בני משפחה מדרגה ראשונה

כללי התנהגות בעת ביקור בני משפחה מדרגה ראשונה, בייחוד סבא וסבתא:
לא נפגשים יותר ממשפחה גרעינית אחת עם סבא וסבתא. לא יוצרים התקהלות בבית של סבא וסבתא – לא יותר מכמות האנשים שמאפשרת מרחק של 2 מטרים האחד מהשני.מיד כשמגיעים לבית של סבא וסבתא שוטפים ידיים - לא נוגעים בכלום לפני כן.לא מנשקים, לא מחבקים, לא נוגעים, מקפידים על עטיית מסיכות – שומרים על מרחק.לא אוכלים בכלי אוכל משותפים – משתמשים בכלים חד פעמיים או בכף הגשה מרכזית בכל מגש. את כלי האוכל כדאי לשטוף במדיח בטמפרטורה של 60 מעלות או יותר.לא מגיעים לביקור אם יש חום או תסמינים נשימתיים.• מאווררים את הבית – פותחים חלונות, דלתות של מרפסות וכו'.במידת האפשר, מקיימים את הביקור בשטח פתוח באזור הבית, תוך שמירה על הנחיות משרד הבריאות וריחוק מאנשים נוספים במרחב הציבורי.
האם ניתן כל השבת לשמור על ההנחיות ?
במידה וכן אין הגבלה של זמן.
כמובן שבשעת הסעודה ניתן להסיר את המסיכות.
זה בדיוק מה שאני שלחתי לך בקישורפה לקצת
אם היית טורחת להסתכל....
דווקא משבר הקורונה צריך ללמד אותנו לקחת אחריות על עצמנו,קרן-הפוך
על המשפחה שלנו, ובעיקר להחליט בעצמנו מה מתאים לנו ומה נכון עבורינו.
מבחינתי לקחת אחריות=להקשיב להנחיותסורבה
בחוקים אחרים היית ממליצה לפעול לפי מה שנראה מתאים לנו?
אבל לא כתוב1234אנונימי
בהנחיות במפורש.

אם לא כתוב בחוק, את מצפה שאני אגש לכנסת ואשאל אותם? או שאם לא כתוב שאסור אז כנראה מותר?
יש ווטסאפ.וואוו
לא עשו מערכת חוקים נפרדת לשומרי שבת...קרן-הפוך
כתבו שמותר לבקר גם סבים וסבתות.

הציבור הכללי, שאינו שומר שבת, נוסע לארוחת שישי / ליל שבת, וחוזר הביתה.
דתיים- מארחים עם שינה.
אם את יכולה להתארח/לארח בשבתסורבה
כששומרים על מרחק 2 מטר (לא יושבים באותו שולחן שבת)
לא נוגעים (אישית לא הייתי עומדת בזה)
לא משתמשים באותם כלי אוכל (סבבה, חד פעמי)
מאווררים את הבית (בחום הזה מישהו מסוגל?)

אז סבבה, אתם שומרים על ההנחיות. לי זה פשוט לא נראה פרקטי.
גם למשרד הבריאות ברור שלא פרקטי להקפיד על ההנחיות האלהפה לקצת
אני בטוחה.

נראה לך שמישהו שם חושב שבאמת הילדים ישמרו על מרחק ועל אפס מגע?
אנחנו בניסוי כרגע, משחררים ובודקים מה יקרה
אז שכל אחד יקח אחריות על עצמו, אם יש לו במשפחה מישהו עם סיכון- שיזהר יותר.
מסיכות כל השבת חוץ מבאוכל? מישהווואוו
מסוגל?
אני לא מסוגלת גם במשך שעה בסופרפה לקצת
ומסתבר שאני לא היחידה

אז להיות עם מסיכה בבית?
אני רוצה לראות את מי שכתב את ההנחיות האלה מקיים אותן, הן לא מעשיות.
לכן אנחנו לא נוסעיםסורבה
כי זה לא יישים בעיני.
אבל אלו ההנחיות היבשות. אף אחד לא ירד לרזולוציות של מספר שעות וכד'
אני מקשיבה להנחיות וישנה אצל ההורים שליפה לקצת
כשאמרו שאסור, לא התארחתי ולא ישנתי
לא השתנה משהו מאז שאסרווואוו
האחריות שלנו היא גם כלפי הכלל. לא רק כלפי עצמנו.וואוו
ניראץי שהחזרה לבתי הספרחגהבגה
תחזיר הרבה יותר מהר, מלהתארח בשבת.
אני מדברת רק על שבת. לא על מפגש מוגבל בזמןוואוו
^^^אמא וגם
לדעתי שבת ובפרט עם ילדים זה לא אפשרי להקפיד.
אם מדובר בהורים מבוגרים או כאלה בסיכון אני חושבת שכדאי להקפיד אפילו מעבר.
אז כנראה שלפי צו הבריאות הלאומי מותר. ולפי מצפון הבריאות--אמהלה

אסור!!!

גם אני בת להורים בסיכון.

גם אני נקרעת מגעגועים,

גם אמא שלי בוכה לי כל יום בטלפון כשאני מספרת לה על התפתחות התאומות.

גם אני רוצה כבר לתת חיבוק לאבא ואמא

אבל-

המצפון שלי אומר לי

שאם אני באמת רוצה את ההורים שלי בחיים,

כדאי לי להתאפק עוד קצת.

למרות שאני בבית ולא יצאתי כבר חודשיים...

אבל מספיק שבעלי (עובד חיוני) נדבק ח"ו ממישהו למרות כל הזהירות

וח"ו אם מרוב געגועים אני פשוט ילך להורים

ח"ו.....

ולצערי חוויתי מקרוב מאד טרגדיה נוראית מהקורונה

לא מאחלת לאף אחת

אני גם חוויתי טרגדיה קשה בעקבות הקורונהטארקו
אבל, ההורים שלי צעירים ולא בסיכון, הם חזרו לעבודה עם ילדים באופן מלא.. לא מוצאת סיבה הגיונית לא לפגוש אותם עכשיו אם זה מותר. גם מצפונית לא רואה סיבה. הם באותה רמת סיכון בדיוק כמוני...
(הם בני 40+)
דברתי כמובן על הורים בסיכון.שמחה בשבילך שאת כן יכולהאמהלה


מסכימה איתך לגבי הסיכוןטארקו
אבל דיברו פה באופן כולל..
אנחנו לא נוסעיםסורבה
ברור לנו שההנחיות לא מתירות (בביקור אצל סבא וסבתא צריך לשמור מרחק, לא לגעת וכו') ויש מחלות רקע שגורמות לנו להיזהר.

אבל אני תוהה אם זה הפך לגזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה? 😔
לי לא כזה1234אנונימי
ברור ש הנחיות לא מתירות.
הן די מעורפלות ולא עונות לכל דבר.

וגם, האם ההנחיות הן כדי להגן על סבא וסבתא או כדי למנוע התפרצות מחלה?
זה לא ברור.
אם אין מישהו בקבוצת סיכון, אני לא רואה מניעה מללכת
אם מעורפל שואלים. נוח מאוד להחליט לבד.וואוו
לא אומרת לך אישית. יש ווטסאפ של קול הבריאות ואפשר לשאול. כמו שרופא הייתם שואלים או רב. ולא מחליטים לפי מה שנוח באותו רגע. ההבדל הוא שרופא ורב ההשלכות פרטיות וכאן עלולים להחזיר את המצב כמו שהיה לפני חודש, חלילה. גם מסיכות אנשים לא מקפידים.
לא יודעת1234אנונימי
זו נראית לי כבר צדקנות יתר.

אני אגיד דוגרי, אף אחד כמעט כבר לא מקפיד על זה.
ולפעמים למשרד הבריאות נוח להשאיר את ההנחיות מעורפלות.
וכן, בא לי להיות ראש קטן עכשיו. הייתי חודשיים בבית לבד עם הבן שלי. בשבוע האחרון ישבתי על הספה ולא הצלחתי להזיז את עצמי, פשוט דכאון.

אז אם אומרים לי בפירוש לא, אני לא אסע אבל אם לא אומרים בפירוש, ואני מרגישה שזה מתחיל להשפיע על המצב הנפשי שלי, אני אסע בהחלט.

במיוחד שכולם כבר חוזרים. אז מה, מותר לי ללכת לעבודה אבל לא לפגוש את אמא שלי? הבן שלי יכול ללכת למכון ולהתחבק שם עם כל החברים אבל לא לראות את סבא וסבתא שלו? (שלא בקבוצת סיכון) זה נראה לי מוגזם ולא הגיוני.

ושאלתי גם רופא, והוא אמר שזה בסדר
אנחנו לא נציגי משרד הבריאות,סורבה
אלא סה"כ מנסים להיות אזרחים שומרי חוק ולהגן על מי שצריך. אף אחד לא נהנה מהבידוד הזה 😔
ברור שזה משפיע על המצב הנפשי, תאמיני לי שגם עלי והרבה. זו מציאות כל כך לא נורמלית.


לגבי הפסקה האחרונה ההפך- משרד הבריאות אמר במפורש *כן* להיפגש עם סבא וסבתא. אבל עם אמצעי זהירות
להיפגש. לא לשהות 25 שעות יחד.וואוו
למה, כתוב איפשהו כמה שעות מותר?טארקו
לא.
לצורך העניין מותר להיפגש גם למשך שבוע. לא כתוב בשום מקום הגבלת זמן.
נו במתבימבה אדומה
סליחה אבל שעה לשמור על הכללים (שהם לא המלצות זה כללים!) זה אתגר מטורף.... ואיך אפשר לישון בלי לגעת במיטה שנגעו בה לפני כן ששאבו את האבק, או השיש של האמבטיה או בכלל השירותים וכו'וכו'... זה החמרה שלי? לא כך כתוב? להימנע ממגע? להיכנס חמישהו הביתה ולהשתמש בכל החפצים שלו זה נחשב שמירה ממגע? ועוד ל25 שעות? תמהני...
זה המלצות. כתוב בפירוש שזה המלצות.טארקו
וטוב, לא נסכים. אבל אני לא אוהבת את הגישה המתלהמת והשופטת שלך.
אשתדל לא להיפגע ממך...בימבה אדומה
אבל לטובת כולן שמה פה את הקישור שמישהי שמה למעלה את שאלת את משרד הבריאות או חיפשת הנחיות עדכניות באתר? - הריון ולידה

אשמח שתראי לי שזה המלצות ולא הנחיות לשגרה החדשה. באמת שאשמח לדעת...
נראה לי שחבל להתווכח ככהבארץ אהבתי
בסופו של דבר, ההנחיות הן כלליות ולא יכולות להתייחס לכל מצב ספציפי של כל משפחה. לדעתי בהחלט יש מקום לשיקול דעת של כל משפחה ביחס למצב הספציפי שלה, כדי להחליט מה נכון ומה הגיוני.

אגב, עוד לפני שהתירו ביקורים אצל סבא וסבתא, כבר התירו שמירה משותפת על הילדים בקרב שלוש משפחות קבועות, ושם לא הגבילו עם שום הנחיות מיוחדות של שמירת מרחק (אני מניחה שמתוך הבנה שעם ילדים זה לא ממש מעשי, וגם מתוך כך שמדובר במשפחות צעירות עם ילדים כך שהסיכון נמוך גם אם יש הדבקה).
אם לא היו אצל ההורים שלנו אנשים בקבוצת סיכון, הייתי מבחינתי מחליטה שאנחנו 'שלוש משפחות' שיכולות 'לשמור ביחד על הילדים'. מה ההבדל אם זה ההורים שלי או שכנים שלי? מבחינתי חשוב לי יותר הקרבה עם ההורים שלי...
(ונראה לי גם שכל ההנחיות על סבים וסבתות, זה מתוך הנחה שבדרך כלל סבים וסבתות הם בקבוצת סיכון. זה שלא מכניסים סעיף מיוחד שמוציא את אלו שלא בקבוצת סיכון מההנחיות זה באמת מבלבל והופך את זה לפחות ברור, אבל מצד ההגיון כך נשמע לי)

מעשית, כיוון שכן יש לנו אנשים בקבוצת סיכון בשני הצדדים אנחנו באמת לא מבקרים כרגע, אבל לא חושבת שנכון לבקר (מלשון ביקורת הפעם ) את מי שמחליטה שעבורם כן נכון לבקר.

אותי הרבה יותר מתסכל ומרגיז לראות את האנשים בעבודה שלי שמזלזלים בהנחיות כשבאמת היה אפשר להקפיד יותר בלי טרחה גדולה מידי...
אני לא מתווכחתבימבה אדומה
אני מנסה להבין איפה אני טועה שאני מבינה שזה הנחיות. אשמח להבהרה אם את מוצאת שאני טועה
אני מבינה כמוך את ההנחיותבארץ אהבתי
ובאמת לא יודעת איפה כתוב שאלו רק המלצות.

ועדיין, הורים שאינם בקבוצת סיכון ונחשפים בעצמם לאחרים בעבודה שלהם, לא נשמע לי שאלו ה'סבא וסבתא' שעליהן מזהירים כל כך בהנחיות.

מבחינתי לנסוע להורים כאלו זה כמו להתארח אצל אח או אחות (גם את זה עוד לא עשינו, אבל לא חושבת שהיינו נמנעים אם היה מסתדר להתארח).

בעבודה שלי יש זלזול בהנחיות מפורשות הרבה יותר, כשאין באמת סיבה אמיתית לזלזל (החל המסכות על הסנטר לחלק נכבד מהאנשים, וכלה בתלמידים שאוכלים ביחד באותו שולחן ומכניסים ידיים לצלחות אחד של השני, וגם יותר מזה שכבר לא נעים לי לכתוב...)

אז אני מסכימה שלפי ההנחיות היבשות אולי עדיין לא אמורים לבקר (למרות שגם פה אפשר להסתמך על האפשרות ששלוש משפחות ישמרו יחד על הילדים, ולהחשיב את ההורים כאחת משלושת המשפחות), אבל זה לא נשמע לי כמו זלזול סתם בהנחיות אלא כשיקול דעת הגיוני שהמשפחה עושה לעצמה בהתחשב בנתונים שלה. וגם על פי שיקול הדעת שלי זה לא נשמע לי סיכון מוגזם (אותי הרבה יותר מלחיצה הפתיחה של כל המשק כמעט בבת אחת, לא נראה לי שעוד משפחה שתבקר את ההורים היא זו שתעשה את השינוי לכאן או לכאן).

ושוב - כל מה שאני כותבת זה על הורים שלא בקבוצת סיכון (או על משפחות שכמעט לא נחשפו לאף אחד ומרגישים מספיק בטוחים לבקר את ההורים שכן בקבוצת סיכון).
אני באופן אישי עוד לא מבקרת את ההורים כי מרגישה שזה כן עלול לסכן אותם עם הנתונים שלי.
תודה רבה על ההסבר הנעיםבימבה אדומה
דווקא עשה לי טוב לקרוא אז ממש תודה

רק מעירה שאמרת מה זה משנה עוד משפחה אחת... זה לא נכון בהסתכלות רוחבית גורפת שכולם נוהגים כך... ובתור אנשים מאמינים אנחנו יודעים שלכל מעשה ולכל דבר יש משמעות ובטח שחשובה הכוונה והמאמץ מאחורי כל דבר...

ומסכימה שההנחיות הללו כנרטה מדברים על יותר מבוגרים בסיכון...

הקורונה באמת לא הולכת להיעלם בקרוב ואני מתלבטת מה ההשתדלות שלנו כרגע... לזרוק הכל? אולי מש' הבריאות נאלץ לפתוח הכל אבל אם לי יש אפשרות להימנע ולמנוע עוד הידבקות אחת, זה לא מה שמצופה ממני שם למעלה? אני שואלת בשיא ברצינות בקול רם... מוזמנות להאיר את עיניי
שמחה שעשה לך טוב מנסה לענות...בארץ אהבתי
קודם כל, אני ממש מסכימה איתך שלא נכון להסתכל על עצמנו בתור 'רק משפחה אחת' ולחשוב שמשפחה אחת לכאן או לכאן זה לא מה שישנה.
אני באופן כללי בדברים כאלו מנסה לחשוב מה היה קורה אם כולם היו עושים מה שאני עושה. אם אני מסתמכת על זה שכולם לא עושים אז משהו פה לא נכון.
(אם היתה לי למשל מחשבה שאולי לא כל כך נורא לצאת לגינה כי גם ככה אין בה ילדים אז אין אפילו ממי להידבק או מי להדביק, אז התשובה היא שברור שלא, כי לא נכון ולא הגיוני שאני אהיה המרוויחה היחידה מזה שאחרים שומרים על הכללים).

ובחזרה לביקורים של סבא וסבתא (צעירים שגם ככה עובדים ולא בסיכון) -
אנחנו עכשיו בשלב שהמשק נפתח, בהדרגה ולפי סדר עדיפויות בעיקר כלכלי.
אבל בתפיסה שלי קשר משפחתי היה צריך להיות בסדר עדיפויות גבוה יותר.
באופן אישי, אם היו שואלים אותי, אחרי התקופה של ההסגר שרוב המשפחות היו מבודדות ונזהרו באמת מכל חשיפה לאחרים, ובשלב שכבר היתה ירידה ברמת ההדבקה והיו מחשבות על התחלה של חזרה לשגרה, זה הזמן (בדיוק רגע לפני שמתחילים לפתוח הכל) שבו היו צריכים להתיר ביקורים אצל סבא וסבתא (אפילו אלו שבקבוצת סיכון), תוך שמירה על כללי זהירות (בשלב הזה הייתי אולי ממליצה למי שהסבים בקבוצת סיכון להעדיף מפגש בחוץ לזמן מוגבל, אבל וודאי שלמי שהסבים לא בקבוצת סיכון הייתי מתירה לבוא לשבת שלמה).
האמת שאני כן ניסיתי ליזום מפגש בחוץ עם הסבים בשלב הזה (אז גם מזג האוויר היה נעים אז זה היה יכול להיות ממש נחמד), אבל בגלל שההנחיות עדיין לא אפשרו שום מפגש כזה אז הסבים חששו ואנחנו לא לחצנו...
זה שאושרו מפגשים רק אחרי שהתחילו להחזיר שוב את המשק ולפני שרואים באמת את ההשלכות של כל הפתיחה זה די מלחיץ אותי...

אבל למי שהסבא וסבתא צעירים ולא בקבוצת סיכון, הייתי אומרת שעכשיו זה בהחלט זמן שנכון לבקר. גם לשבת שלמה.
אם החליטו על פתיחה של כל המשק כולל דברים שמבחינתי הם באמת הרבה פחות חיוניים, אז לא נראה לי סביר שרק מפגשים משפחתיים לא יוכלו להתקיים בשביל למנוע עוד הדבקה, כשיש להם ערך הרבה יותר גבוה בעיני. (ונכון שאי אפשר לגמרי לשמור על זהירות אצל סבא וסבתא, אבל גם בעבודה שלי לא ובכל זאת החזירו אותה, אז זה כנראה בגדר סיכון סביר בשלב זה).

ושאלת מה צריכה להיות ההשתדלות שלנו כרגע?
אני חושבת שבהחלט ההשתדלות שלנו צריכה להיות להיזהר איפה שרק אפשר. בכל יציאה להקפיד על כל הכללים שצריך (מסכה, חיטוי וכו'), אפילו להעיר לאחרים איפה שאפשר (אני במקום העבודה שלי מקפידה על כל מה שאני יכולה גם כשזה נראה מגוחך כי אין כמעט הקפדה מסביבי, וגם פניתי למנהל עם כל הדברים שראיתי שלא מקפידים עליהם ובבקשה לחדד נהלים ובהחלט היה שיפור...), וכמובן עם זהירות יתירה על כל מי שבקבוצת סיכון, וכל זה תוך שמירה על בריאות הנפש והשמחה שלנו ושל המשפחה.
וכמובן גם תפילה...
מהממת את!! 😍😍⁦❤️⁩לפניו ברננה!
תודה רבהבימבה אדומהאחרונה

נקודה למחשבה.... לצערי בשני הצדדים שלנו זה לא רלוונטי אבל זה לא מונע מצד מסויים להמשיך להזמין... לפחות הם מבינים ולא לוחצים... 

איפה זה כתוב?פה לקצת
את מחמירה על עצמך ומבקרת את כל מי שלא נוהג כמוך.
ממש כל מילהלפניו ברננה!
למה שאני אפגוש את הצוות בעבודה שלי, ולא את ההורים?
למה שאני אתקל בזלזול מצד אחרים על זה שאני שומרת על ריחוק, בשביל מה אני מרגישה היחידה ששומרת על ריחוק?
בתור מישהי שהילדים שלה לא חזרו למעון בגלל שלא היה מספיק מקום אחרי הקטנת הכיתות, דבר שאני לא מבינה מה הקטע שלו בכיתת מעון גדולה, שלושה ילדים יותר או פחות.. נו באמת. בכל מקרה הם לא שומרים על ריחוק.
אז הילדים האלו שלא נחשפו לאף אחד חוץ מאבא אמא ושלושה שכנים, לא רואה סיבה שלא יסעו שבת לסבא וסבתא.
לגבי הדכדוך ממש מתחברת ..
והשכנים לכי תדעי למי נחשפווואוו
^^וגם מהצד השניאפונה
אמא שלי בקבוצת סיכון.
חודשיים לא יצאה מהבית.
הבריאות הנפשית שלה בסכנה! כן, סכנה אמיתית!

אז זה הזמן לבקר אותה, לפני שחוזרים למסגרות מלאות ולפני הגל השני אם יהיה.
גם אצלינו זה היה השיקול.44444
דווקא ביקרנו לפני החזרה למסגרות.
מה בדיוק שאלת את הרופא ומה ענה? מדגישה שובוואוו
אני תוהה רק רק לגבי שבת יחד. ביקור לזמן מוגבל גם אנחנו עשינו, בהתאם להנחיות.
למה, זה די ברורסורבה
תראי את הפוסט של "פה לקצת" למעלה.
לשמור מרחק 2 מטר
לא לחבק, לא לנשק
להיות עפ מסכות
לא לאכול מאותם כלים

לא בדיוק מסתדר עם אירוח לשבת.
לא הבנתי את השאלה- אם זה להגן על סבא וסבתא או כדי למנוע התפרצות מחלה. זה היינו הך.

אני מאוד מבינה את העניין אם אין גורמי סיכון. מצד שני, אם יש התפרצות חוזרת- בסוף החלשים נפגעים (כלומר גם אם אין במשפחה זה כל כך מדבק שזה יכול חס וחלילה להגיע למי שכן עם מחלות רקע).
גם אנחנו לא נוסעים בינתייםבארץ אהבתי
אם לא היו במשפחה אף אחד בקבוצת סיכון יכול להיות שכבר היינו נוסעים.
אבל כל עוד הידבקות שלהם עלולה לסכן אותם ח"ו, ודווקא עכשיו כשכולנו התחלנו שוב לצאת לעבודה וללימודים (עם אחרים שלא שומרים על הנהלים לצערי...) אני לא רוצה לקחת אחריות...
לא קשור רק לסיכון. גם אם הם יידבקו חלילה וידביקו אחריםוואוו
שכן בסיכון. או רק יידבקו וזה יהיה להם רע המחלה הזו..
נכון, אבל אם פתחו הכל ואני פוגשת עשרות אנשים ביוםבארץ אהבתי
לא לפגוש רק את ההורים לא נשמע לי הגיוני.
אבל כיוון שהם כן בקבוצת סיכון, ואני כן נחשפת להרבה אנשים ולא ממש עם שמירה על הכללים (אני עושה את המקסימום שלי ומרגישה כמעט המשוגעת היחידה בסביבה...), ובדיוק שני תלמידים שלי עכשיו נכנסו לבידוד וכן הייתי אתם במגע קרוב לפני כן, אז אני לא רוצה לקחת סיכון למרות שהריחוק מהמשפחה כבר באמת קשה...
אגב, אם אני לא הייתי חייבת לחזור לעבודהבארץ אהבתי
אז אני מניחה שהייתי נוסעת לבקר את ההורים (ולא מחזירה גם את הילדים למסגרות, לפחות עד אחרי הביקור).
עכשיו זה דווקא הזמן הכי הגיוני לנסוע, לפני שמתחילים שוב להיחשף להמון אנשים בלי לדעת מה קורה.
אבל לא הספקנו וכבר חזרתי לעבודה, אז מחכים לראות מה יקרה ובינתיים שומרים על קשר בשיחות וידאו...
לא רק אתבימבה אדומה
אני חושבת שזה הפך לגזירה שלא ניתן לעמוד בההמקורית
אומרת על עצמי שלא ראיתי את הוריי חודשיים וב4.5 שהתירו הם עוד היו בבית בחלת וגם אנחנו ופשוט נסענו וממשיכים לנסוע גם עכשיו.
אל ההנחיות מתירות סופר, בית ספר, עבודה וכמעט הכל למה שלא נפגוש את ההורים??
אין מקום להחמיר בזה לדעתי אלא אם כן הם נמצאים בקבוצת סיכון ואז זה משו אחר, אבל זה כבר הרבה הרבה זמן וזה מאוד קשה.
יקירתי הקורונה פה להישאר מי שרוצה לקחת על עצמוהריונית ותיקה
מוזמן אבל אל תכפי על אחרים , את מוזמנת להישאר בבית עד שימצאו חיסון בנתיים אנשים צריכים לחזור לחיים ולהתניע את המשק ואת 1.2 מיליון המובטלים שלו
יקרהחגהבגה
כפי שכתבו מעליי- הקורונה כאן כדי להישאר.
אנחנו גרים באיזור שכבר כמה שבועות ברדיוס של 30 ק"מ אין חולי קורונה.
ההורים שלי חזרו לעבוד עם ילדים.
בנותיי במעון.
אני עתידה לחזור לבית הספר.
ולא להיפגש?
אין מקום לביקורת, במיוחד שזה לא אסור מבחינה חוקית.
למה את לא נכנסת לכאן ומוחה על כל הנשים הדתיות שנולכות עם חצי מטפחת, נניח?
או על אנשים שחונים בחניית נכים, או באדום לבן?
אין מקום לביקורת כזו.
המודעות עלתה וממש. אנשים שוטפים ידיים הרבה יותר, בכל מקום יש אלכוג'ל, רוב האנשים שאני רואה, הולכים במסיכות.
וה תוצאות בהתאם- ההקלטות במגבלות. הן כבר יותר משבועיים, ו ממשיכים לראות ירידה ברוך ה'.
ואם יתחיל לעלות חס ושלום- נחזור לקדמותנו.
לא אומרת להיות דבוקה ל100 אנשים כל יום וללקל אותם.
אבל עם אחריות, מודעות ושמירה על הבחינה, הביקורת שלך לא במקום לטעמי

העולם מתחלק לאלו שיש להם קרובים בסיכון בדרגה ראשונהמקרמה
ואלו שלא.

אני לא שומרת על הרחקות כי משרד הבריאות אוסר.
אני שומרת על הרחקות כי אני רוצה שלילדים שלי יהיו סבא וסבתא.

כי מי שקורא קצת מה קורה יודע שהקלו בהנחיות לא כי הקורונה נעלמה.
הקלו בהנחיות כי משרד הכלכלה לחץ לפתוח את המשק.
אבל לוירוס הזה לא איכפת ממצב המשק והוא ממשיך להיות מדבר מאוד וקטלני לאוכלוסיה מבוגרת.

אז אני מתאפקת לא לנסוע להורים שלי שבת.
כי אם אני אסע אליהם היום בגלל שאני מתגעגעת או כי נמאס לי לעשות שבת לבד
אני עלולה למצוא את עצמי מתגעגעת תמידית ובלי מקום אוהב לנסוע אליו

נקודה למחשבה.תיתי2
גם אנחנו עוד לא היינו אצל ההורים, אפילו לא מרחוק, כי הם מבוגרים מאוד.
אבל זו בחירה שלהם.
אם זה היה תלוי בי - היינו נפגשים.
יש מחיר נפשי, חברתי וקוגנטיבי רב משמעות לבידוד אצל אנשים מבוגרים.
לא בטוח שהסיכון להדבק בקורונה גובר על ההתדרדרות המנטלית והנפשית שהם חווים.
הם לא צעירים.
והתאוששות תהיה איטית מאוד, אם בכלל.
זה לא דכאון אחרי לידה. עם כל הקושי (ואת יכולה לדמיין כמה זה קשה) אחרי כמה חודשים עד כמה שנים מתאוששים. (וגם אז, לא כולן יוצאות מזה)
אצל מבוגרים לוקח כפול זמן.
במקביל, מיומנויות חברתיות וקוגנטיביות נחלשות כשלא משתמשים בהם. ושוב, אצל מבוגרים יותר קשה לשוב לתפקוד שהיה קודם לכן.
אני רואה את זה על חלק מההורים שלנו.
יש הורה שמתנדב מהבית ומצא לעצמו פעילות דרך זום - והוא נשמע כרגיל.
ויש הורה שהיה מתפקד מאוד מאוד קודם לכן, התנדב, אירח, נסע ממקום למקום, השתתף בהרצאות - ועכשיו הריחוק ממפגש עם חברים ומשפחה קרובה (בעיקר) מוביל להתדרדרות, לדיכאון, לחוסר תפקוד, לקשיים טכניים, לחוסר מסוגלות לקחת אוטובוס וליסוע למרפאה...
לדעתי צריך תשומת לב למחיר של הבידוד.
לא בכל מחיר.
מסכימהמקרמה
אנחנו מדברים יום יום ועוקבים אחרי המצב הנפשי
ובאנו לבקר ביקור מרוחק (בחצר, עם שמירת מרחק ובלי מגע)

אבל כל פעם שעולה הטיעון שלבדידות יש מחיר אני רואה למול עיני את כל אלו שנדבקו ומתו לבד...

כי להיות חולה בקורונה במקרה הטוב זה במילא להיות בבידוד... ובמקרה הרע זה למות לבד בלי שלמשפחה יש אפשרות להחזיק לך את היד.

אז נראה לי עדיף להיות בריא בבידוד עם תקווה שיום אחד הסיוט הזה יהיה מאחורינו ושנוכל לחבק ולנשק את סבא וסבתא
אבל היום הזה הגיעאפונה
לא סביר שיהיה בעתיד הקרוב זמן טוב מזה.
תלוי למי...בארץ אהבתי
מבחינתי היה הכי טוב אם הייתי מספיקה לבקר את ההורים בדיוק לפני שחזרתי לעבודה, אחרי כמה שבועות שהיינו כולנו מבוגרים בבית עם יציאות מינימליות לקניות בלבד.
אבל אז עוד לא התירו ביקורים ואנחנו הלכנו על פי ההנחיות ולא ביקרנו.

דוקא עכשיו, כשאני שוב בעבודה ונחשפת לעשרות אנשים לא ממש זהירים, והילדים שוב במסגרות שלא באמת מקפידות על כללי הגיינה, ועוד לא עבר מספיק זמן בשביל לראות באמת את ההשלכות של כל ההקלות שמוסיפים מיום ליום, זה מסוכן מידי מבחינתי לבקר דווקא עכשיו.
(את ההורים שלי הספקנו לבקר יום לפני שחזרתי לעבודה, כשקלטתי שזו בעצם ההזדמנות הכי בטוחה שלנו כרגע, את ההורים של בעלי לא הספקנו אז מחכים להמשך).
ולגבי זמן טוב יותר בעתיד - בחופש הגדול אנחנו קודם כל נהיה יותר חכמים ונדע מה ההשלכות של כל פתיחת המשק שהיתה עכשיו, ואז אנחנו יכולים גם להסתגר ולהיזהר כמה שבועות ואז לבוא אליהם די בטוחים שאנחנו בסדר...

אני חושבת שזה מאוד אישי ומאוד ספציפי לכל משפחה, וכל משפחה צריכה לשקול את המצב הספציפי שלה, והסיכונים הנפשיים לעומת הסיכונים בחשיפה, ולמצוא את האיזון הנכון מבחינתם.

(יש לציין שמשני הצדדים שלנו היו אחים שכן ביקרו את סבא וסבתא, זה לא שהם מבודדים לגמרי, אבל ספציפית לנו אני לא חושבת שנכון לבקר. כן מקפידים על שמירת קשר באמצעים אחרים)
לכן אנחנו ביקרנו לפני החזרה למסגרות....44444
זה הרבה יותר הגיוני.....

לגמרי יותר הגיוני...בארץ אהבתי
אנחנו בבית בדיוק כמו בהתחלהאופק המדבר
יוצאים למינימום ומכירה עוד כמונו. קשה מתיש ומדכא, אבל-
לדעת שאנחנו יכולים להציל חיים של אנשים כך שווה הכל!
אתם לא צריכים לצאת לעבודה?44444
כרגעאופק המדבר
מתאפשר לבעלי לעבוד מהבית
גם אנחנו עדיין עם עצמנוריבוזום
ולא יצאתם לעבודה?44444
בעלי כןריבוזום

הוא יושב שם בחדר לבד, וכשצריך לדבר עם הבוס או עמיתים זה עם מרחק.

אני בבית עם הקטנטנים... (בדיוק הקטן היה אמור להתחיל לראשונה עם מטפלת ביום שהופסקו הלימודים בגנים)

 

אגב, לא אמרתי מה נכון לעשות מבחינה ציבורית, רק שיתפתי מה המצב אצלינו. כרגע לי עדיין נראה לי כדאי לשמור, וגם ההורים שלי לא מעוניינים עדיין בביקורים. זה אכן קשה וקצת מדכא - היינו הולכים אליהם כל שבת, וגם אני עם הילדים פעם או פעמיים בשבוע...

רוצה להזכיר לאלו שעדיין לא הולכים שאפשר לבקר הורים מרחוקמיואשת******
לא הכל שחור לבן
אנשים מבוגרים צריכים את הביקורים האלו זה טל חיים עבורם.
לכו שבו בחצר או במרפסת, אפילו תעמדו מחוץ לדלת הדירה ותדברו איתם קצת. כל הזומים בעולם לא שווי ערך לאבא ואמא מבוגרים כמו לראות את הנכדים חמש דקות בגודל טבעי.
זה חסד עצום , תאמינו לי מנסיון אחרי שתעשו את זה פעם אחת ותראו את האור הזורח על הפנים של ההורים שלכם תבינו שזה שווה כל מאמץ. גם אם זה רק עשר דקות.
אל תשאירו אותם לבד.
צודקת ממש!בארץ אהבתי
אני חשבתי לארגן מפגש כזה עם ההורים של בעלי, אבל בגלל החום היה פחות מתאים לעשות בחוץ, ובתוך הבית אין סיכוי לשמור על הילדים שלא יגעו בכלום...
אבל כשמזג האוויר ישתפר אני מקווה שנצליח לפגוש אותם איכשהו בצורה אמיתית...
אני מכירה גם כאלו שעמדו מתחת לבנין ונופפו למרפסתמיואשת******
וגם כאלו שעמדו פה בבנין שלי מחוץ לדירה של ההורים שלהם בחדר מדרגות ודיברו איתם כמה דקות והלכו.
כן זה נשמע לאנשים הזוי, מה, ניסי חצי שעה עם אוטו מחא ילדים נעמוד מתחת למרפסת ננופף נגיד שלום ונחזור?
אז כן. מדי פעם, כן. אחרי שתראו את ההורים שלכם זורחים ותשמעו את הקול שלהם בשיחת טלפון שאחר כל פתאום מתמלא חיים יהיה שווה לכם הכל.
ממש קשה לי לשמוע ולקרוא על אנשים שבגלל שלא נוסעים לשבת לא נוסעים לבקר בכלל. יש המון אמצע והאמצע הזה היה מותר חוקית כבר מזמן מזמן.
נכון מאודפולניה12
גם אנחנו נסענו שעה וחצי כל צד כדי לבקר את ההורים שבקבוצת סיכון.
היינו שעה שעתיים, לא נכנסנו לבית, וזה ממש שימח אותם!! אבל ממש!
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !