טוב לא בדיוק בזום, בגוגל מיט.
אבל זה ראיון חשוב.
מה שכן- זה אמור להיות בערב אז זה לא שאני אהיה מאוד אנרגטית...
מה אפשר לעשות כדי *לא* להראות מרוחה?
טוב לא בדיוק בזום, בגוגל מיט.
אבל זה ראיון חשוב.
מה שכן- זה אמור להיות בערב אז זה לא שאני אהיה מאוד אנרגטית...
מה אפשר לעשות כדי *לא* להראות מרוחה?
אבל ממש עדין כדי שלא יצא מוזר (שחור, סומק, מייקאפ ניראה לי יספיקו)
חמדמדהזה כזה מהלך עם כמה שלבים, אז אני כרגע בשלב שלישי.
מה שאומר שהיה כבר מפגש אחד אבל הוא היה קבוצתי...
ובכללי היו לי ראיונות לעבודות של תלמידים- בברכה וסקרים וכאלו, לא משו שהיה לי חשוב להשיג...
מאה קפיצות בחבל, תשתי משו קר, תשמעי שיר טוב. תשירי אותו בקול
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)