קודם כל - אם משהו מפריע לך ומהותי *לך* - לא כדאי בכלל לטאטא את הפגיעה והרגשות והעמדות שלך ולהתעלם מהם.
זו דרך לצבירת כעסים, מטענים, וככאשר כלה גם הכוח - זו דרך שמובילה ישירות לפיצוץ.
לכן, אני כן ממליצה לך לתווך *בצורה טובה ומקרבת ומבינה* את כל מה שאת מרגישה לבעלך.
חשוב מאוד שתהיה הבנה שלו אותך, עד הסוף.
ותהיה הבנה שלך אותו, עד הסוף.
ואז הדרך לפתרון תהיה הרבה יותר קלה.
מעתיקה לך כמה דרכים טובות לתקשורת *טובה* ולא הורסת שכתבתי כאן בעבר:
כמה טיפים לתקשורת בונה ומקרבת:
1. מילוי צרכים – ולעבור משפה של תלונות לשפה של אמירת הצרכים האישיים שלנו -
כל אדם צריך שהצרכים הבסיסיים שלו ימולאו (אוכל, מים, שינה), ואח"כ הוא יכול להתפנות ולחשוב גם על הצרכים הנפשיים והרגשיים שלו.
בכל אחד מבני הזוג קיימים הרבה צרכים, כאשר העיקריים ביניהם אלו הם הצרכים שנחקקו בנו כבר מילדות ובגלל כל מה שעברנו מאז שנולדנו, ובעיקר בתקופת הילדות.
כדי לבטא את הצרכים האמיתיים שלנו אנחנו צריכים להשתמש ב"טכניקת האוזן השלישית" – להבין מתוך התלונות שנאמרות מהו הצורך הלא ממומש שמתחבא בתוך התלונה?
(כי רוב האנשים לא יכולים או לא יודעים לומר מה הם באמת צריכים, לכן לרוב זה יוצא להם בצורה של תלונה, לכן כדאי ללמוד איך לומר זאת בצורה של בקשה, של צורך, ואיך לשמוע את הצרכים של השני מתוך התלונות שלו).
לכן לדבר בשפת הצרכים: "אני צריכה ש_____, אני צריך ש_______"
ולא בתלונות כמו: "אתה אף פעם לא _____, את תמיד ______, נמאס לי שאתה ______, את מעצבנת אותי כשאת _____"
לדוגמא,
* גבר שמתלונן תדיר לאשתו ש: "את אף פעם לא מתייחסת אליי כשאני חוזר הביתה!"
בעצם אומר:
"אני צריך יחס.
יש לי צורך בנראות. שיראו אותי ויתייחסו אליי."
* אישה שמתלוננת לאיש שלה ש: "אוף איתך! אתה כל הזמן צורח וצועק וכואב לי הראש ממך כבר!"
בעצם אומרת:
"אני צריכה רוגע ושלווה.
יש לי צורך ביציבות וביטחון.
דרך דיבור בטון רגוע הצורך שלי ביציבות ממומש."
* גבר שמתלונן לאשתו: "תפסיקי כבר לחשוב רק על עצמך כל הזמן, תפסיקי לשקר שרק את עושה פה הכל!!!"
בעצם אומר:
"יש לי צורך שיראו את הדברים הטובים שאני עושה.
יש לי צורך בהערכה."
* אישה שמתלוננת לבעלה ש: "תפסיק לרצות לשנות אותי כל הזמן!!!"
בעצם אומרת:
"יש לי צורך שיקבלו אותי כפי שאני.
יש לי צורך בקבלה ובאהבה ללא תנאי."
2. שפת ה"אנחנו"
עוד סוג של תקשורת בונה ומקדמת – הוא שפת ה"אנחנו" –האיש והאישה הם חלק שלם של הבית והמשפחה הכוללת שלהם, לכן כל בעיה שיש למישהו – היא בעיה משותפת "שלנו", בצורך שלנו לבנות בית אוהב ושמח, משפחה שלנו, אהבה שלנו.
לכן לומר: "איך אנחנו יכולים לעשות שזה יסתדר?
איך נוכל לפתור את הבעיה יחד? וכו'
3. שפת ה"אני" ולא "האתה"-
גם שפת ה"אני" היא שפה מקדמת ולא מרחיקה,
שכל אחד פונה לבן הזוג בצורה ישירה בתור "אני" ("לי קשה ש....", "אני אוהב ש.....", "מפריע לי ש....")
ולא בשפת ה"אתה" – שבה רק מטיחים ומאשימים את בן הזוג, ולא מתקדמים לשום מקום, רק נוצר כעס וריחוק, רק השתבללות במגננות ובפגיעות ובעלבון של כל אחד (לדוג': "אתה תמיד....", "את אף פעם לא...." וכו').
4. תקשורת בונה ומקרבת לפי שיטת אימאגו –
א. שיקוף- לחזור במדויק על הדברים שאמר בן הזוג ("אמרת ש....")
ב. מתן תוקף- לתת תוקף ומשקל לדברים שנאמרו (לדוג': "אני מבין/ה ש___", "זה באמת קשה שקורה....")
ג. הזדהות עמוקה- להזדהות עם תוכן הדברים של בן הזוג (לא חייבים להסכים עם הדברים, אבל כן להראות נכונות להבין ולהזדהות אם אני הייתי במצב כמו שלך... אני יכול להבין אותך... וכו')
חשוב בתקשורת הזו ליצור קשר עין, מבט חם בעיניים, החזקת ידיים וקירבה.
בצורת תקשורת זו יש "ביקור הדדי" – כל אחד "מבקר" בתוך ליבו של בן/בת זוגו, ויכול להבין אותו יותר לעומק.
5. החלפת תפקידים:
כל אחד מבני הזוג יהיה השני/ה, יכנס לראשו, למחשבתו, להלך רוחו.
כל בן זוג "מוחלף" בתורו נשאל:
"מה קשה לך בעצם הכי הרבה?"
"מה הכי היית רוצה?"
בצורה הזו מבינים יותר אחד את השני.
6. תקשורת מקדמת-
לעבור מתקשורת פוגענית וכועסת לתקשורת מקדמת – שלא מבטלים את בן/בת הזוג – אלא אומרים לו "אני מבין/ה שכך אתה רואה את הדברים. האם תהיה מוכן לשמוע איך אני רואה את הדברים?" ובצורה זו הלב נפתח לשמוע ולא נסגר ומשתבלל לתוך עצמו ועובר להתקפה...
במקום לומר: אתה שקרן! את שקרנית!
לומר: אני מבין/ה שכך את/ה רואה את הדברים.
האם תסכים לשמוע איך אני רואה אותם?
7. תקשורת של הקשבה פעילה:
לתת לשני לסיים את דבריו ו*להקשיב* להם עד הסוף.
לא רק לשמוע, אלא ממש להקשיב.
לא לחפש תוך כדי שבן הזוג מדבר מה ואיך לענות לו - אלא רק להיות בהקשבה מלאה.
לראות איך נראים הפנים שלו, מה ההבעות, איך הגוף, איך הטון, מה התוכן - להיות כל כולנו בהקשבה פעילה, וכמובן לתת לו לסיים את דבריו ורק אז לענות,
כאשר המענה יהיה *בלי לבטל* את מה שאמר
אלא *להוסיף את העמדה שלי*.
לשאול גם איך אתה מרגיש? להוסיף גם את הרגש.
לשמוע את המלל והתוכן,
אבל גם את הרגש.
להבין את הבן/בת הזוג עד הסוף
למה הם מרגישים כך
איך הם בכלל מרגישים
מה *הם חווים*
ליצור קשר עין ולא לדבר תוך כדי הסחות שונות וחוסר פניות,
להביט בעיניים אחד של השנייה,
להרגיש את הלב והנשמה של השני/ה כאשר מדבר, להתחבר לפנימיות שלו, לטוב שבו, לרצון שבו,
אם האישה אומרת "כואב לי שאנחנו רחוקים"
הבעל יענה לדוגמא: "כואב לך שאנחנו רחוקים? אני יכול להבין אותך. זה באמת כואב כשאנו לא קרובים כמו פעם."
לתת אישרור לרגשות1
לתת אישור לכאב!
ליצור שיקוף - שמעתי אותך!
ליצור הזדהות והבנה - אני מבין אותך! ויכול להזדהות איתך (מאוד דומה לאימאגו).
בצורה הזו בן/בת הזוג מרגישים שבאמת אכפת לשני מהם,
שבאמת שמעו אותם והקשיבו להם
שהם באמת נספרים ולא בלתי נראים,
שבאמת מבינים אותם
ורוצים לנסות למצוא יחד פתרונות.
וכל אחד מנסה לבוא אחד לקראת השני, בעיקר ע"י שאלות ששואל את עצמו כמו:
"איך אני יכול לבוא כאן לקראת אשתי?
איך אני יכולה לבוא לקראת בעלי?
מה הכי ישמח את אשתי?
מה הכי ישמח את בעלי?"
וכן הלאה.
8. שפות אהבה שונות:
כולנו אנשים שונים.
מדברים "שפות" שונות
(מכירה את שפות האהבה?
זה בכללי, אומר שכל בן אדם "מתוכנת" להרגיש אהוב ולהראות אהבה בדרך אחרת-
חלק בשפת המגע - ע"י מגע פיזי, חיבוקים, נשיקות, יחסי מין
חלק בשפת המילים - ע"י מילים טובות ומחמאות
חלק בשפת המתנות - ע"י קניית מתנות
חלק בשפת היחס ותשומת לב - ע"י זמן משותף ביחד, פריקה ושיתוף
וחלק ע"י עשיית דברים טכניים לבית - כמו כלים, קניות וכל תקתוקי הבית למיניהם
חלק בשפת הסליחה - לדעת לסלוח ולדעת לבקש סליחה
חלק בשפת הקבלה - לקבל את השני בדיוק כמו שהוא, למרות כל מגרעותיו
ויש עוד שפות.
איזה שפות את חושבת שאת מדברת?
איך *את* מרגישה אהובה?
איזה דברים בעלך יכול לעשות שיגרמו לך להרגיש שהוא אוהב אותך ואת חשובה לו?
איזה שפות את חושבת שבעלך מדבר?
איזה שפות הוא חושב שהוא מדבר?
איך *הוא* מרגיש אהוב?
איזה דברים את יכולה לעשות שיגרמו לו להרגיש אהוב?
נסו בזמן נעים להעלות את זה ביניכם. זה מאוד מקרב.
בהצלחה רבה!
הכי חשוב זה להקשיב, ולהקשיב עד הסוף.
להבין, ולהבין עד הסוף.
ומכאן הדרך לקירבה ומציאת פתרונות אפשרית והרבה יותר קלה ומוצלחת!
