אז התחלתי לכתוב משהו.Phoenix
אני באמת לא יודעת אם זה שווה את המאמץ
אשמח לביקרות אמיתית (ובונה, אם זה לא מקרה אבוד)


**
פלאשבק
ויורד קצת גשם, ולילה
יובל מחבק אותה והדובי שלו נשרך אחריו על האספלט הרטוב
טל צועק לה מקצהו השני של הכביש לא לזוז, תוך חמש דקות הוא חוזר, היא רק צריכה לשמור על יובל
הוא הבטיח לה שאחרי שהוא יחזור עם הכסף הוא מפסיק עם השטויות הם יקנו דירה , והיא תוכל לקנות לעצמה בגדים חדשים ואולי הם גם ילכו למסעדות מידי פעם
הם עומדים שם בגשם ומחכים, מחכים לחיים חדשים
אבל היא ויובל נשארו שם תחת שמיים בוכים עד הבוקר
עד שסירנות המשטרות עזבו, עד שהגשם הלך
ולקח איתו את טל

**

""אביב מה נסגר איתך?
כיבוי אורות אילנית כבר שעה צורחת"
"אמ, וואי סורי אני באה"
היא קפצה מחומת האבנים, מנערת פירורי אבק בלתי נראים
מתחמקת מאלינור שבוחנת אותה בחשד וממשיכה איתה לעבר מתחם חדרי השינה
"ראיתי את יובל מקודם, מוסר לך חיבוק הילד, את יודעת הוא נראה שונה לגמרי מאז היום שבאתם, כאילו הילד מחייך פתאום, הוא היה כזה סנוב"
היא דוחקת באביב עם המרפק, כאילו שזו איזה בדיחה מוצלחת שאמורה להעלות בה חיוך
דוחקת עוד קצת את הלב שלה
עוזרת לאביב לדחוק את המחשבות למקום שבו הן כבר לא נמצאות בראשה
לדחוק ולצחוק, והיא לא יודעת למה ולמעשה גם לא אכפת לה
אבל היא מזמן לא צחקה
וזה מרגיש טוב



אילנית מזרזת אותן, מגלה טוב לב יוצא דופן ולא מכניסה אותן לתורנות הקבועה של המאחרים
היא נכנסת לחדר, נעמדת מול המראה במקלחת, מפסיקה לנתח את המחשבות והרגשות
מפסיקה להבין
רק מביטה בעצמה שדרך הראי
עוצמת עיניים ולוחשת
"אביב, את האביב שלי מה?
את האביב של טל ויובל,
תפרחי בשביל שניהם טוב?
טוב."
היא מתקלחת ושוקעת בשינה עמוקה
לא חולמת שום חלום

**

4:00 לפנות בוקר
אלינור ישנה כמו מלאך שלא טעם טעם כאב
והחושך פחות סמיך
וכמו כל יום היא קמה, בוהה במרווח הצר שבין מיטת הקומותיים לתקרה
ואחרי צרור מחשבות נטול סדר היא קמה, לנשום את היום החדש, את עצמה, את החיים
את המתים, את טל
את האח שתמיד היה שם אחרי שאבא ברח, אחרי שאמא השתגעה, אחרי ש-
"די, נו די אביב"
אלינור מתהפכת במיטה, אביב מכתיפה את התיק ויוצאת
חוטפת מבט דרך חלון הקבוצה של יובל, מגלה שהוא חצי ער ונעלמת לפני שהוא יראה אותה
הלב שלה מרגיש כלוא כל זמן שגדר הפנימייה תוחמת אותה
כל זמן שהיא לא יכולה לקחת את יובל ולהתחיל בחיים הבאים שלהם
היא מרגישה כלואה כל עוד הלב שלה לא מוצא בית
אז בשעות הבוקר, שאוויר טהור ממלא את חלל העולם, ואת החלל שבלב
היא נעלמת בפינה הקבועה שלה, עם הספר שהיה בתיק של טל לפני שהוא מת
והיא לא מבינה כלום
אבל הוא משרה בה רוגע והיא קוראת בלי להבין
מחבקת את העולם שלרגעים מחבק אותה בחזרה
וחוזרת לישון חצי שעה לפני שאילנית מעירה את כולם
לפני שאלינור צורחת לה "קומי בטטה!, אילנית תכניס אותנו לתורנות מדיח"
ואביב מחייכת מתחת לשמיכה
כובשת את הרצון לנופף לה במפתח שאילנית משאירה לה כל לילה
וממשיכה לישון עד שיובל בא להעיר אותה
הוא בא כל בוקר
והחיוך שלו
עושה לה את היום
...רחל יהודייה בדם
באמת דיברת על זה כאילו זה איזה ספק זבל?
פשוט אהבתי ממש
נגע בי כל כך
זה פשוט יפה מאוד
תודה על זה
ממש אבל! מהמם. כל מה שאתם מעלים כאן איכותי.האטורי האנזו


מקוריות ויצירתיותשמינייייייסט

באמת שזה יפה.

לא כל כך הבנתי את התמונה המלאה.. אני במתח.

ממש ממש יפה, מעניין ונוגע.. סוחף כזהשרה את חייה
הייתי רוצה לדעת איך הכול נגמר, אם את מתכוונת לכתוב המשך או להעלות עוד קטעים לערוץ אשמח שתתייגי
כתיבה איכותית ביותר!פאטה מורגנה
דבר קטן רק- נקודה בסוף משפט
וואו תודה.Phoenix
מפתיע..
תודה רבה לכולכם!


2#.Phoenix
(שוב, אשמח לביקרות אמיתית
טיפים הערות הארות עצות וואטאבר...)


"אני צריכה לחיות.
אני צריכה לחיות בשביל טל."
"אבל אביב, את צריכה לחיות קודם כל בשביל עצמך" יש תחנונים בקולו של יובל,
הוא אחיה הקטן, אבל השיחות שלהם תמיד מוציאות ממנה תובנות חדשות לגבי העתיד.
"עם הדרך שבה את מתנהגת את לא חייה בשביל טל,
את מתה בפנים כל יום מחדש, ואת יכולה לשקר על כל העולם אביב, אבל אל תשקרי עליי."
והיא מסתכלת בו, בילד החכם הזה, עוד מעט נער,
בעיניים החכמות, שקוראות כל אחד כאילו היה ספר, בעומק.
פעם הייתה להם משפחה, אמנם לא מאושרת אבל משפחה
עם הזמן, המשפחה התפרקה, ונשארו טל אביב ויובל, שלושה אחים, במרדף אחרי האושר.
ועכשיו הם שניהם כאן בפנימייה לילדים שאין להם בית, מחכים למשפחה ואפילו לא מאושרת, שתמצא את האושר שלה בשניהם.
אביב מביטה בו, מחכה שימשיך, מתביישת להודות כמה היא זקוקה לתמיכה הזו.
היא האמא שלו כבר שנתיים, ובלי יובל, החיים שלה היו פחות חיים.
"אביב, אני צריך לחזור לקבוצה, יש לי פגישה עם העובדת סוציאלית
אז... , נדבר טוב? אני אוהב אותך"
הוא מחבק חיבוק זריז, שולח חיוך ומתרחק לעבר היציאה,
היא מהנהנת, אין בה מספיק אנרגיות אבל חיוך קטן מוצא את דרכו החוצה,
מוצא את דרכו
ומאיר לה עוד קצת את הדרך.

**

לילה.
הקבוצה ריקה, רק אילנית מסתובבת בה חסרת מנוח וחושבת על החניכים שלה שמתפזרים בין בתים, חלקם שבורים, חלקם יותר..
מתגעגעת לאותם ילדים שהייתה מוכנה לקבל כאילו הם שלה.
כאילו לא קיים קשר ביולוגי אחר, כאילו שהיא יודעת מי ילך או ישאר.
יודעת שיום אחד הם ימצאו את מי שיקבל אותם, או יתחילו חיים משלהם,
והיא תשב ותחכה לנערים הבאים שיבואו, שיקבלו את אהבתה, יתמלאו בכח וימשיכו הלאה.
אביב יובל ואלינור בחוץ, בין היחידים שלא מצאו להם אומנה וגם אין להם בית.
ולרגעים כשהם סועדים את סעודת שישי זה מרגיש כמו משפחה אחת שלימה.
היה לה קשר מיוחד לאותם אחים, וגם לאלינור.
היא חושבת על אלינור ומוצפת כאב, כמה עברה הנערה הזו..
ודבר לא שובר אותה, את שמחת החיים שלה, לפחות לא כלפי חוץ,
היא נערה יפה, כך אומר כל מי שפוגש בה, החיוך שלה מדבק את כולם, תווי פנים עדינות,
ועיניים ירוקות שמהפנטות את כל מי שמביט בהן, תלתלים שופעי חיות ובעיקר -
כריזמה, כך קוראים לזה האנשים ואלינור ללא ספק קיבלה מן המצרך הזה.
האחים לעומתה, תמיד מצאו את עצמם רחוק מעיניהם של אנשים.
לשניהם עיניים חומות ושיער חום חלק, הם רזים מאוד ועם זאת משדרים יציבות וכוח.
השתיקה שלהם תמיד מעבירה באילנית יראת כבוד סמויה.
היא מביטה בהם, וכואב לה קצת פחות, ואולי ילדים משלה לא יהיו לה לעולם, אבל הנערים האלה, ממלאים בה חור שמעמיק עם כל מחשבה על היום בו התבשרה שאף אחד לעולם,
לא יקרא לה אמא.

**

פלאשבק.
"אמא?"
אביב מביטה בה בעיניים גדולות, אמה יושבת בסלון ובוהה בקיר כבר כמה שעות, מידי כמה דקות פורצת בבכי או בצחוק מטורף.
טל בא לקחת את אביב מהסלון, ומחבק אותה עד שתצא מהקיפאון אליו נכנסה.
ילדה בת 7 שראתה כבר המון בחייה הקצרים.
"אמא חולה בגללי טל?
זה בגלל שצעקתי שאני לא אוהבת אותה?
בגלל זה היא ככה?"
והוא מרגיע אותה, ילד בן 11 שהפך לאבא של המשפחה ולמפרנס הראשי.
"את רוצה שאספר לך סיפור אביב?"
היא מהנהנת חזק ככ כאילו מעיפה מראשה מראות קשים.
היא מהנהנת.

**

"אביב את בסדר?"
היא מתנתקת בכח מהחשבות בראשה, מהזיכרונות.
קולטת שהיא עדיין מהנהנת למול עיניה הבוחנות של אלינור.
"אני שעה מרצה לך על שיעור היסטוריה ואת מהנהנת בכזו אובססיביות שגורמת לי לחשוד שאת בכלל לא איתי"
אביב מגחכת, כנדרש, והן ממשיכות ללמוד.
רק מנוד ראש זעיר מעיד על מחשבותיה,
ששוקעות עמוק בהיסטורית חייו הקצרים של טל.
"את יודעת מה אלינור?"
זו שאלה רטורית, ואלינור כל כך מופתעת מהתפנית הזו בשתיקה של אביב עד שזה גורם לה לתהות שוב אם היא דיברה לעצמה בשעה האחרונה.
"אני צריכה לחיות
להפסיק למות בשביל טל כל יום מחדש
אני צריכה לחיות בשביל עצמי"
ואלינור מחייכת, כמו מתוודעת לדקות האחרונות בראשה של אביב
"אהובה שלי, אני כאן איתך,
ותאמיני לי אביב, את הולכת לעשות לנו היסטוריה"

אמ, וואו יצא ארוך.Phoenixאחרונה
מקווה שזה לא חסר טעם
בכל אופן
@שרה את חייה ביקשת תיוג
מקווה שלא כבד מידי
..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה