אֲנִי
עָמֹק
עָמֹק כַּתְּהוֹם
מִסְתְּרֵי לִיבִּי
לְעֵמֶק חֵקֶר יֵשׁ לָרֶדֶת
הַיֹּפִי, הַזֹּהַר שֶׁל הַסִּבּוּךְ
זֶה לֹא אֲנִי
וְזֶה נִרְאֶה יָפֶה נָאֶה שָׁוֶה גֵּאֶה
עָמֹק מִי יִמְצָאֵנוּ
וְרָחוֹק מִי יְשׁוּרֶנּוּ
הַלֹּא אִישׁ לֹא יְבִינֶנּוּ
אֶת כָּל הָעֹמֶק הַשּׂוֹרֵר בְּלִבֵּנוּ
הַלֵּב שֶׁלִּי וְשֶׁלִּי וְשֶׁלִּי
אֲבָל זֶה לֹא אֲנִי
זֶה עַצְמִיּוּת כֹּחַ עָצְמָהּ
לַדַּבֵּר נוֹגֶה וְעָצוּב וְקָשָׁה
וְיֵשׁ שֶׁזֶּה נִרְאֶה אֲפִלּוּ קְדֻשָּׁה
אֶבֶן כְּבֵדָה עַל לִבִּי
כִּי אַל תִּתְעַלֵּם מִמָּה שֶׁבְּקִרְבִּי
אֲבָל זֶה לֹא אֲנִי
הֵיי
אֲנִי יוֹדֵעַ מִי אֲנִי?
כֵּן
אַתָּה פָּשׁוּט
אוֹר שֶׁל תְּמִימוּת
שִׂמְחָה וְאוֹרָה
זוֹ בְּרִית הַמִּלָּה
נְשָׁמָה
