הכהונה שלך כחלוק וסינר. באמת שאני כותבת מלב שלם ונקי אחרת לא הייתי מעלה בדעתי לכתוב לך 

אם נורא חשוב לו שתבשלי לו ושטפי כלים ו"תשרתי אותו" כי ככה הוא ראה בבית שלו, אני חושבת שמוקדם להתאבל על הבגדים היפים.

שתי החברות שאני הכי מעריכה מבין החברות שלי נשואות לגברים עם ציפיות כאלו. וזה מה שהן עושות ושתיהן מלכות.

אחת אמרה לי פעם בשקט, כשהתארחנו אצלם בשבת, שנורא חשוב לו שהיא מוזגת לו ושמה לו אוכל בצלחת. זה מכבד אותו וגורם לו להרגיש מלך. תקשיבי, היא מלכה אמיתית, הוא איש חינוך די ידוע אני מאד נזהרת לא לתת פרטים, אבל יצאנו מהבית שלהם קצת המומים.

יש הרבה צורות נכונות לחיות את החיים וכל זוג מה שמתאים לו, ולא רק האופנה שכרגע בפורום.

לפני שאת מתאבלת על הבגדים היפים,

תפרגני לעצמי סינרים מהממים, כפפות עבות לסירים חדשות ויפות, מגבות חדשות, בגד בית שיושב עליך ממש טוב, ותמליכי את עצמך על הבית.

(האמת, תוך כדי בא לי מאד להזמין לעצמי אבל ברור לי, שבעלי יגיד שזאת הוצאה מיותרת לחלוטין, ואני אתבאס... נראה לי אני רק אציץ באתר של פוקס הום וגולף בשלב זה). 

ואם יש לך חרדות, תטפלי בתרופות בלי להתבייש.

אם יש לך חרדה אז כל הזמן יש עננה בבית זה לא טוב

ואל תקחי ברצינות אף מילה שנאמרת בכזה שרב כבד 

ה' ישמח אתכם. 

מא אוהב שאשתי מגישה לי אוכל זה ממש הרגשה רומנטית בשבילי, ואמרתי לה את זה בכיף. אם לא מסתדר לה אז לא.

אבל אני אוהב עוד הרבה דברים.. ואנחנו החברים הכי טובים בעולם.

את יעצת למישהי להחליף את בגדי הלילה הרומנטיים שלה לבעלה שלא רוצה קרבה איתה בסינר. 

זה מגעיל בעיני

יש תמיד מקום לגם וגם, וזה גם מצד הגבר וגם מצד האשה יש מקום להיות רומנטי בלהגיש אוכל לבעלך ויש מקום להיות רומנטי בלשטוף כלים לאשתך

אבל בצורה שאת הצגת את זה, למישהי שפתחה שרשור כזה מלא פגיעה, זה נשמע שהצעת לה להיות שפחה בבית בשביל שהוא יסכים לרצות בקרבתה. וזה מגעיל.

האשה הזו לא מתנגדת לטפח את בעלה ולשמח אותו

היא מתנגדת לגישה שלו שהיא צריכה לעשות הכל בבית ולשרת אותו , כן, כמו שפחה. היא מתנגדת לזה שתפקידה היחיד זה להיות בבית ותפקידו לעבוד. היא רוצה חיים אחרים (נורמליים)

ברור לחלוטין שהבעיה של הגבר הזה לא תיפתר בזה שהיא תרים לו את הגרביים , וגם לא תגיש לו את האוכל. זו גישה מערכתית כללית שלו לכל הזוגיות ותפקיד האשה בעולם מבחינתו.

בייבידול הוא לא בגד אש הקודש. גם סינר לא.

פשוט א"א לחיות עם משכורת אחת,אז אין ברירה והאישה יוצאת לעבוד

תעריכו אותה

ואם זה מה שטוב לכם במערכת הזוגית תעשו את זה, למה לא?

אבל לא לכל אחת זה טוב. אנשים שונים יש להם צרכים שונים וזוגיות זה למצוא מה שטוב לזוג הספציפי הזה *ביחד*

לא שאחד יכתיב לשני 

זוג שטוב לו שרק הגבר יעבוד , מעולה להם. 

זוג שטוב לו שרק האשה תעבוד והאבא יגדל ילדים (כן,יש כזה דבר ) מעולה להם

וזוג שרוצה להתחלק, צריך למצוא את החלוקה שטובה *לו* כזוג. בלי כפיה של צד אחד על השני ובקריאות "זה מקומך תישאר שם" כי אז זה לא זוגיות זה עריצות.

אין דבר שעושה רע והרס לנשים את החיים כמו הפמניסטיות..

יבוא יום וכל הנשים יבינו את זה.

פעם אמרו- רופאים תמיד יהיו גברים, אין מה לעשות

נשים לעולם לא תצבענה, הן לא מבינות בזה אין מה לעשות

גברים יחזרו הבית רק בשבת ויעבדו כל שאר השבוע עד צאת נשמתם, אין מה לעשות

מה שיפה הוא שבכל דור יש אנשים מדהימים שעובדים לשנות דברים כדי שיהיה לאנשים אחרים טוב יותר. זה קורה ברזולוציה של עשרות שנים, אבל זה משתפר. ממש כמו לטעת עץ חרובים שהילדים שלך יאכלו ממנו.

וישנה

עדיין אני חושבת שלא דומה אמא שרוב היום עם הילדים מאשר אבא שרוב היום עם הילדים.

אין לי כח להיכנס לויכוח הזה ולדיון הזה פה אבל אם זה מנחם אותך שניהם בעיני מדהימים

וילדים שלא רואים את אבא שלהם כל השבוע יש להם חסר גדול. יש משמעות לראות ולהיות עם שני ההורים במשך היום. לא סתם הקב"ה נתן לילד אבא ואמא. 

שהאבא לא חשוב?

רק אמרתי שיש עדיפות לילד להיות יותר עם אמא שלו מאשר עם האבא

ואני אתן דוגמא:זה נפוץ יותר במשפחות אברכיות שהאמא עובדת מצאת החמה ועד צאת הנשמה ולאבא יש יום רגוע יותר

האבא מלביש את הילדים בבוקר ושולח אותם,האבא מאכיל צהרים, האמא באה לשעתיים שלוש אחרי צהריים ומשכיבה ילדים.

האבא הולך לטיפת חלב עם התינוק התורן וכו

לא שזה רע,יש אבות מהממים שנשים צריכות ללמוד מהם.

אבל לדעתי התבלבלו פה היוצרות והכל התהפך לגמרי. האמא צריכה לראות יותר את הילדים שלה.

אני מבינה שיש כאלה שלא מסכימות איתי. זכותך

שאם אפשר לראות את שניהם זה עדיף

רק התכוונתי שאם ישנה התלבטות מי יהיה יותר עם הילדים ומי יעבוד יותר

בעיני חד משמעי האמא צריכה להיות יותר

בעיניי ,העולם המערבי שטף לנו את המוח,מה שיצא שלא רק שאין לגמרי שיווין,אלא שניהינו עבד לעבודה ,לקריירה ולפעמים יש כאלה ששוכחות מה חשוב יותר וחבל

בעיני שניהם חשובים באותה מידה. וכמו שאת חושבת שתרבות המערב שטפה לנו את חשיבות האמא וכו, אני חושבת שהרבה לפני זה נשכחה חשיבות האבא. כמו כל דבר בעולם קודם הולכים לקיצון ואז חוזרי םלאמצע . זה תהליכים שנמשכים שנים רבות

יום אחד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים וילדים יזכו לראות ולגדול עם שני ההורים שלהם ביחד בבית, וכולם מגדול ועד קטן יבינו שעבודה זה בשביל פרנסה ולא תכלית החיים ולא צריך לרדוף אחרי קריירה וכסף כל החיים. לא נשים ולא גברים. העיקר הוא הבית והמשפחה. אמן ואמן.

לא אמרתי שזה רע שהאבא הולך לטיפת חלב

לדעתי אין כמו חיבוק מאמא כשהתינוק בוכה מחיסון

כן,כן אם בעלי היה לוקח לחיסון הוא לא היה מרגיע את התינוק כמוני. הוא אדיש יותר.

לא שהוא לא טוב ולא שלא אכפת לו.

אבל,חבל על הוויכוח

עזבי

את לא מכירה . את מדברת מהלב .. כי שלך אדיש יותר .

הכל טוב .

בעלי היה אברך תקופה

שכל אחד יעשה מה שנוח לו וחושב לנכון,כמובן.

גדלתי עם אבא דפוק

וקשה לי לדמיין שהוא מטפל בי

כל דקה מיותרת איתו היתה סיוט מתמשך

חשבתי שהתפטרתי מהתקופה הזו,כנראה שאני עדיין סוחבת משקעים משם

ולא שאחד מהם מסביר לשני מה התפקיד שלו

או שאנשים מבחוץ (נכון, את למשל) מסבירים לנשים מה התפקיד שלהם

אם לך ולבעלך טוב באיך שאת חיה, מעולה. אני שמחה בשבילך בלי שמץ של ציניות

אני אוהבת את תרבות המערב, כחלק ממנה למשל יש לי זכות להצביע , יכולת לכתוב בפורומים ומזגן. סתם כמה דברים קטנים שאני יכולה לחשוב עליהם כרגע.

זה לא כתוב בשולחן ערוך?

יש שם פרק שלום בהלכות "בין אדם לחברו"

פשוט הזוי לי אברכי כולל שאין קשר בין מה שלומדים לאיך שמתנהגים

אני אפילו לא מופתע

וחבל.

זה ממש לא שכיח..

לפחות אצל מי שאני מכירה (משפחה/ חברים/ שכנים)

ברור שיש אברכים טובים.

פשוט יש שכיחות גבוהה של אברכים שהם צדיקים על חשבון הנשים שלהם. יש גם כאלה שלא, הכל טוב.

כל יום 

אני אחראית כביסות וסדר כללי בבית 

שטיפה רצינית הוא בד"כ, ולפעמים אני עוזרת לגרוף

כותבת שידעו שזה ממש לא המדד, אברך או לא....

אדם כמו שהיא תיארה חייב לעבור איזו הדרכה יותר נכון טיפול זוגי פנימי 

אצל מטפל מומחה.

בלי קשר שעצוב לי עליך .

רק לא חיסונים!!!!!!

ואם כבר-

גם אישה צריכה להרגיש מלכה בתוך הבית שלה.

אם לבעל כיף וטוב שאשתו מגישה לו ומוזגת לו אוכל ושתיה וגם לה טוב בזה- מעולה.

אבל, מצד שני, זה לא הפחתת כבוד לבעל להציע לאשתו אישה כוס שתיה חמה/ קרה מידי פעם. לעזור לה במה שהיא צריכה וכו'.

ככה אני חושבת.

אני נהנית למזוג אוכל לבעלי- למה לא? 

אבל בעלי לא עושה את עצמו שייח שצריכים להגיש לו הכל עד הפה ולו בעצמו אסור לעשות כלום. להפך.

לא ממש נכון?

אז למה פעם זה לא היה ככה? כי יש קדמה.

ב"ה.

וזה צריך להיות מובן בכל תחום.

אין לך מושג . וואו, איזה שפיטה של מישהי שאת לא מכירה ולא יודעת עליה כלום. 

לא התחלתי בפורום הזה והניק הזה לא קשור לנישואים שלי בשום צורה, אם זה דווקא מענין אותך אני מאושרת בחיי הנישואים שלי, תודה ששאלת.

הסבתות שלנו לא נהנו מחיי האישות שלהן. רובן. את מוזמנת לשאול אותן. הן גם לא חשבו שזה מקומן להנות. זה היה משהו שעושים בשביל הגבר

בגדים לא קשורים לזה בכלל , משום סוג 

שפעם היו חיים מושלמים?!

הזוגיות היתה מושלמת,לא היה לחץ של כסף,ואנשים חיו באושר ועושר

פעם היו חיים קשים פי מיליון מהיום,אמהות ותינוקות מתו בלידות,ילדים רבים נפטרו בצעירותם.

אנשים מתו בגיל צעיר ממחלות פשוטות

ועוד

ועוד

אנשים פשוט הסתפקו במועט והיה להם אושר בסיסי,הם לא שפטו אושר במושגים חיצוניים כמו היום

"פעם"

פעם היה גם וגם,היה אושר והיה עושר

היה עצב והיה עוני וכו וכו

שאנשים אומרים "פעם היה" זה מכליל

לא התכוונתי אליך

בזה שהסבתות שלנו רובן לא נהנו? כן. אבל יתכן שאני מבוגרת יותר מהרבה פה וכשאני אומרת הסבתות שלנו זה אולי הסבתות רבות שלכם. אבל בגדול, לפני כ80 שנה, חיי אישות לא היו משהו שהדריכו אליו נשים יותר מדי, ובטח לא חשבו להסיבר להן או לגברים איך להנות. ולא היה את מי לשאול. פשוט עשו את זה כי זה מה שצריך לעשות, זה נחשב כמשהו שגברים צריכים יותר וחלק מתפקידה של אשה טובה לספק את הצורך של פת בסלו וזה.

לא היה אינטרנט, מטפלים זוגיים וכל השאר. 

אם נהנית איזה יופי ואם לא אז לא. זה מה שהסבתות שלי(ז"ל) סיפרו לי

אף אחד כאן לא קם לשמור על כבודם של חז"ל, אז אני נאלץ לנסות לעשות זאת.

סליחה שאני חולק עליכם. לא חולק על מה סבתות מספרות, אלא מצטט מקורות ידועים. סליחה על האריכות. 

נשים בתקופת חז"ל היו נהנות. הן ובעליהן היו פחות פרימיטיביים ממה שאנו חושבים. 

רוצים ראיות?

למעשה יש בנושא מספר גמרות שהובאו להלכה.לא הבאתי את כולן, אבל גם מאלה מבינים את הרעיון.

כבר בגמרא דנו אודות עינוג עצמי של נשים, לפני למעלה מאלף וחמש שנה. כלומר חז"ל ידעו היטב את מנגנון ההנאה הפיזיולוגי של נשים. את מילות הגמרא "נשים לאו בנות הרגשה נינהו", ביארו בעלי התוספות, על הנאה מינית ללא בן-זוג. "שאינן בנות איסור הרגשה". 

בפועל, המשיכו הראשונים ודנו מנקודת המבט ההלכתית ביחס לנשים. ישנה מחלוקת בין הראשונים האם קיים איסור על פעולת האוננות: בעלי התוספות והרא"ש סברו שאין איסור כזה, לעומת חכמי ספרד ובראשם הרמב"ן שסברו שישנו איסור. בספרי הפסיקה: השולחן ערוך לא מזכיר את האיסור לנשים. מהשתיקה שבדבריו מסיק החיד"א שהוא פסק כשיטת בעלי התוספות שאין איסור הלכתי לנשים לאונן. מעצם הדיון ההלכתי אודות איסור בפעולת אוננות של אשה, לומדים אנו שכבר אז הכירו את הנושא ואת מערכת העינוג הזו. 

זו הוכחה אחת שכבר חז"ל היו מודעים לנוכחות העונג הגופני באשה. קשה להניח שבמודע מישהו מהם ציער את בת זוגו ומנע ממנה את הנאתה.  

הוכחה נוספת, מכך שכבר בגמרא ובספרי הפוסקים דנו על קיום יחסים חד-מיניים בנשים. 

הגמרא כותבת: "אמר רב הונא, נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה". וביאר רשי במסכת שבת ובמסכת יבמות: "המסוללות" - דרך תשמיש זכר ונקבה, משפשפות ניקבתן זו לזו. מתחככות משום תאוות תשמיש. 

אמנם להלכה נפסק שאינן פסולות לכהונה, אינן נאסרות לבעליהן משום כך ואינן לוקות על מעשה זה. אך על הבעל למנוע מאשתו להכניס לביתם נשים הידועות למעשה זה או לצאת אליהם. 

סיכום, אין אנו מתווכחים על מה שסבותייך סיפרו לך, אלא רק מצטטים מקורות מן התורה בעניין.   

כמו כן את הפסוק שאמר לבן הארמי ליעקב אבינו "אם תענה את בנותי", ביארו חז"ל: "למנוע מהן עונת תשמיש". כלומר חז"ל ראו את מניעת התשמיש כעינוי לאשה. כמובן שזה מבוסס על ההנחה שאשה נהנית מהחוויה, אחרת מה הבעיה למנוע ממנה משהו שאינה נהנית ממנו? 

כמו כן, חז"ל ראו צורך להוסיף סעיף מפורש בכתובה שמתחייב בעל יהודי לרעייתו, אודות חובתו לקיים עימה יחסים סדירים. "ומיעל לוותייכי כאורח כל ארעא".  כלומר הבעל מתחייב לאשתו לבוא עליה כדרך כל הארץ.  

גם להלכה נפסק שבעל שאינו מקיים התחייבות זו מחוייב לגרש אשתו ולשלם לה את כל סכום כתובה. 

קיצור, כנראה כבר לפני מאות ואלפי שנים ידעו ברור אודות הצורך הנשי בהנאה מינית, יחד עם הדרך/ים להגיע אליו.   

אף אחד כאן לא קם לשמור על כבודם של חז"ל, אז אני נאלצתי לנסות לעשות זאת.  סליחה על האריכות. כל הרוצה לחלוק מוזמן, ישוטטו רבים ותרבה הדעת, יגדיל תורה ויאדיר.

עם כל הכבוד לך, וההודעה הארוכה והיפה - על מה אתה מתנפל בדיוק????

דיברתי על הסבתות שלנו

בשום מקום לא הוזכרה תקופת חז"ל

ואין צורך לקום ולהגן ואני לא יודעת מה, תרגע.

ועם כל הכבוד ההודעה שלך מה זה לא במקום, לא ראויה בכלל. צריך להגן בעיקר על הפורום מהודעות כאלו. איכס.

וואו

מה זה כל כך פתוחה, לא ידברנו בפרטי פרטים על מה היה. יצא לנו לדבר על הדרכת כלות וזה והן סיפרו לי קצת שפשוט אף אחד לא דיבר יותר מדי על יחסים. באת , עשית וזה.. לא אפרט פה הרבה. לא ניהלנו שיחות נפש על הנושא. ממש לא

וכן, היו לי סבתות מדהימות

גם אבא מקסים,גם סבתות מקסימות, זכית!

לצערי אני לא...

אבל העיקר זה המשפחה המקסימה שבנית לך ועוד יותר כל הכבוד כי כשאין דוגמא טובה זה עוד יותר מדהים לבנות משפחה מיוחדת.

ואת יודעת, לכל אחד יש חבילות משלו, לא את הכל כותבים פה מן הסתם...

שלכל אחד החבילה שלו

אבל אין תחליף לאבא נורמלי

אבל לבעלי יש סבתא מדהימה ממש,אני מעריצה אותה

אז זה קצת תחליף

פעם ממש התייסרתי מהחוסר

היום אני חיה איתו די בשלום

זה מה יש וזהו

שאם זה באפשרותך, תייצרי לילדים שלך את מה שהיית רוצה והיה חסר לך.

זה מנחם אותנו אח"כ קצת וגורם לנו לחוויה טובה (מניסיון בדברים אחרים)

בהצלחה רבה וחיים טובים, אמן.

אני עובדת על זה קשה,כי זה לא בא לי בקלות

את צודקת לגמרי

ב"ה בניתי משפחה לתפארת

ודאי שזה קשה אבל אלו החיים שלנו...  להתאמץ ולעבוד.

ונראה לי שלכל בן אדם יש בחיים קושי מסוים (אם כי שונה) ועליו לעמול קשה אם הוא רוצה לשנות אותו.

לאחד זה אבא/ אמא/ סבתות/ משפחה

לשני זה עבודת המידות- כעס/ קנאה/ עצבות וכדומה

ולאחר זה בא בעבודה על המשקל הפיזי 

כל אחד מה שהוא היה רוצה לשנות.

יש כאלה שיעשו מאמץ כביר ויצליחו לשנות את זה . גם אצלם וגם לדורות הבאים אחריהם (כי מה שאת קונה בעמל ויגע- לילדים שלך זה יבוא יותר בקלות ואת סוללת עבורם את הדרך)

ויש כאלה שירימו ידיים מראש ויגידו: ככה נולדתי וזהו!  ויישארו בביצה שלהם.... 

יפה שאת בוחרת לעמול ולהשקיע (עם כל הקושי!!) ומאחלת לך להצליח ולראות רק נחת מכולם!!

תודה על היחס והאיחולים

אם סבתא שלך חיתה בארה"ב אז אולי זה לא נכון

אם סבתא שלך מליטא\פולין\רוסיה וכו, אני די בטוחה שזה נכון לרוב מוחץ

מה שהיה בזמן התנ"ך זה דבר אחר ממה שהיה לפני מאה שנה. ודבר אחר ממה שיש היום

הפוסקים בכל הדורות דנו בשיעור חיוב עונה 'בזמן הזה', שהוא חיוב של איש לאשתו.

מה, את לא יודעת שנשים בתוך תוכן רק רוצות להגיש ולשרת ולנקות ? את לא מבינה שרק אם הן תתחברנה לחלק הזה בתוכן הן תהיינה מאושרות ושלוות

מלכת אנגליה? מנכלי"ת פייסבוק? הן נראות לך שמחות? מאושרות. זה הכל שקר! הן אומללות! האני הפנימי שלהן משווע למשהו לנקות ולבשל ובשנתן הן חולמות שמישהו משאיר להן גרביים מלוכלכות להרים. זה היעוד האמיתי של אשה בחיים והן מסכנות שהן לא מבינות את זה. הקדמה הרסה הכל!

<מי שלא בראש הזה, אל תטרחו להגיב לי, אין לי כח להתווכח על זה. תהיו מאושרות איך שטוב לכן>

לא נראה לי שמלכת אנגליה כ"כ מאושרת

לי זה נראה שיש לה חיים די אומללים

שה' ישמח אתכם בקרוב..

חיבוק חזק גם ממני!!

אם אפשר לשאול מה כן יש ביניכם, למה הוא מעונין בנישואים?

שיהיה לך הרבה כוח.

רק רציתי לומר שאם יש לכם בסיס של רצון זה בזו המשפט שהוא אמר לא בהכרח סוף פסוק, רצון בקרבה היא תלוית מצב, ואם תחליטי שאת רוצה לנסות להציל את הנישואים אז זה יכול להשתנות.

 בהצלחה

פשוט לא בסדר

בני תורה אמיתיים, שמכבדים את הנשים שלהם ושותפים בבית, ויש להם דרך ארץ ומידות טובות יחד עם תורה

לא יודעת מאיפה את מביאה את הדברים ההזויים שלך. 

בן תורה אמיתי לא מצפה שאשתו תשרת אותו. ממש ממש לא. מהיכרות אישית עם קהילה גדולה של אברכים, זה הכי לא הצורה שהם מתנהגים.

אם הוא היה אומר אני גמור מכל היום,ואין לי כח לנקות

או אפילו שסתם מתעצל

זה עוד מובן

אבל,מתוך שהיא צריכה לעשות את זה כי זה תפקידה

מעניין,בכתובה הוא התחייב להמון דברים,מעניין כמה מתוך ההתחייבויות שלו הוא ממלא

וגם לפי הראש שלו גבר אמור לפרנס ולא האישה,

ואיך אמר לי מישהו, הוא מכיר כאלו שתוך כדי שכתבו בהקדמה לספר 'לאשתי שפורקת מעלי כל עול' צעקה להם האשה 'נו מתי אתה מסיים לכתוב, צריך להשכיב את הילדים'.

אני תמיד אומרת שאישה שנשואה לבעל שתורתו אומנותו והוא מבצע את מה שהוא לומד- יש לה גם עולם הזה וגם עולם הבא!!

והיא באמת זכתה...

בן תורה אמיתי זה מי שיש לו קודם כל מידות טובות ויראת שמים שהוא לא מצער את אישתו והוא עושה הכל כדי שאשתו תרגיש טוב ותהיה שמחה ומאושרת ואח"כ משלב במקביל גם לימוד תורה ומקיים מה שהוא לומד.

התורה באה כדי לעדן ולרכך את נפש האדם ולא כדי לעשות אותו מלך וכל השאר עבדים שלו מסביב.

(וממילא, אם הוא הולך בדרך התורה ודואג שלסביבה שלו יהיה טוב- הוא נהיה באמת מלך!)

@מיואשת******  אלופית !

לגמרי אין לי כח לשטויות שנכתבו פה .

אבל זה מרגיש וכל מה שקוראת רואה את התגובה שלך ונרגעת

יש לו הפסקה בין 2 ל-4 בצהרים. אז הוא מביא את הבנות שלה מהגנים, מבשל, מכבס. מה שיכול.

האישה חוזרת מהעבודה ב-4 והוא הולך שוב לכולל עד 8-9 בערב.

היא מטפלת קצת בבנות. מקלחות ארוחת ערב.. 

ובלילה משלימים את השאר.

ת'כלס היא אומרת שהוא עושה יותר ממנה והוא "עקרת הבית".

אצלנו בבית- שנינו לא נמצאים בבית הרבה.

אני עובדת משרה מלאה בחוץ ובעלי אברך כולל ומוסר שיעורים.

אבל בעלי עושה הרבה בבית.

יותר בשעות הערב/ הלילה...

הוא שוטף את הבית לשבת/ מגהץ בלילות/ מסייע במקלחות (אם הוא נמצא בבית בשעות הללו)

אני יותר אחראית על הכביסות. בעיקר על מיון והפעלת מכונות. שנינ תולים כביסה ומורידים- מתי שמסתדר ולמי שמסתדר.

בישולים- זה אני.

מה עוד?

עובדים ביחד. מי שיכול- עושה.

אין כאן: זה התפקיד שלי/ שלך.

אגב, אני גם אומרת את זה לילדים שלי.

כולם חיים כאן בבית וכולם רוצים שיהיה לנו נעים טוב לחיות כאן. אז כולם צריכים לתת יד ולעזור. כל אחד במה שהוא יכול. 

יש על מה לעבוד,כי את אומרת שהוא אדם טוב.אבל פשוט מקובע

אל תתיאשי

דרך ארץ זה לא חד חד ערכי= ביצוע עבודות הבית. היא כתבה שיש לו רגש טוב כלפיה ב"ה.

זאת סתירה בתוך התיאור ומרגיש לי שיש עוד אי דיוקים

יכול להיות שהוא קורע את עצמו בלימוד ומאוכזב שהיא לא שם בשבילו כמו אשת רבי עקיבא

שהוא בכלל לא היה מוכן לזה כי אצלו בבית הדוגמא הפוכה, אז אם בשביל גבר שעובד, קל וחומר בשביל התורה -

קשה מאד לדעת איך בדיוק הוגדר האידאל של לימוד התורה לפני החתונה, מה הובטח..

יכול להיות  לו חברים עם נשים צדקניות והוא שומע סיפורים, וכואב לו שאצל כולם כך ואצלו ככה.

תלוי גם כמה הלימוד בשקיקה יש בזה הבדלים גם כן..

מוזר  שאין  תמיכה בה מצד הרבנים שלו שיודעים דבר או שנים על שלום בית 

נפלט לך

ואם קשה לו מה לדעתיו דרכי הפיתרון ? 
הוא רוצה להשאיר כך את המצב? 
הוא רוצה לטפל ? 
לא ברור....

אבל לי זה נשמע מוזר. אני/אשתי במצב כזה היינו שואלים את בן הזוג, ככה זה לא נמשך או שנפרדים או שמתחיל שינוי עמוק.

אבל כמובן שאני לא מעודד דבר כזה בלי להכיר

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

אני לא נתקלתי בזה

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.

והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

לגזור ולשמור

מעניין איך הגעת למסקנה

זה ללכת לקיצוניות.

לא להגיד כלום בקשר למה שנאמר.

לא לעזור בכלום.

לא עולה לכתוב את זה כלום.

וככה יוצאים בתדמית איכפתית./קריזיונרית.

ומבטאים לבן אדם כמה ההודעה שלו נגעה ללב

בלי להתייחס לדברים

זה סוג של תגובה להוצאת הקיטור - לך לטיפול

כלומר באמת אתה בבעיה -

אותי זה לא מעודד, אבל אם יש אנשים שמרגישים

ככה מעודדים ומעודדים - באהבה ובשמחה

ואם יש ליהודי מה לתרום לנושא

שיכתוב את דעתו.

מה הקטע עם המשלוח לייעוץ הזה

אין לך מה לכתוב -

תכתוב "נגע לליבי"

אולי "אשמח לשוחח."

יש לך -תכתוב-

אבל מה הקטע לשלוח כל דקה לייעוץ

ממילא הוא בפורום להתייעץ לא?

נניח שאתה מבין בשיפוצים, וחבר שלך מתייעץ איתך, אתה יכול לייעץ לו איזה חומרים לקנות ובאיזה כלים כדאי להשתמש, אבל אם תעריך שזו עבודה גדולה ו/או מסובכת, או שתשים לב שוואלה לבן אדם אין מושג על מה אתה מדבר, לא תציע לו להזמין איש מקצוע? 

לא מתקרב לייעוץ בחיים האמיתיים

בטח לא לטיפול

ולפעמים רק מהצד רואים כמה טיפול יכול לעזור

אם אתה באמת מתכוון למה שאתה אומר.

אתה שומע את עצמך?

למה טיפול זה קיצוני?

אדם חולה שלא מצליח להסתדר עם במחלה שלו, ללכת לרופא שיעזור להתאים לו טיפול רפואי/תרופה זה צעד קיצוני?

כלומר, "לך לטיפול" זה אומר שאתה יכול לקבל עזרה בקושי הספציפי שלך. לא צריך להילחם לבד  בלי שיש לך מושג  איך זה פועל.

אבל לפעמים אנשים אוהבים לשמוע את חכמת ההמונים...

יש בזה משהו אחר מהטיפול

לטיפול זה גם טוב

אני חושבת שזה לא סותר

קראנו השבת בפרשת השבוע את פרשת קדושים.

אנו קוראים בה על המקום הכי קדוש לעם ישראל - קודש הקודשים -

שביום הכי קדוש בשנה - יום הכיפורים -

האיש הכי קדוש בעם - הכהן הגדול - נכנס לקודש הקודשים ומכפר בעדו, בעד ביתו ובעד כל עם ישראל.

ואנו יכולים ללמוד מכך גם בהשוואה אלינו. לקודש הקודשים שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו:

המקום:

המקום הכי קדוש לנו - הבית שלנו.

ובתוך המקום הזה, נפנה באמת מקום. 

נראה בו באמת את מה שהוא - קדוש. נבדל. מכל הבחוץ.

ניתן לו את המקום הראוי לו ונאפשר לנו לפנות רעשי רקע למען אותו מקום פנימי שהוא רק שלנו.

האדם:

האיש הכי קדוש לי זה אישי.

האישה הכי קדושה לי היא אשתי.

קדוש גם במשמעות של נבדל גם כאן -

להבדיל את אשתי מכל הנשים בעולם. 

להבדיל את אישי מכל האנשים בעולם. 

"הרי את" - ורק את.

"מקודשת לי" - ורק לי.

מקודשת.

רק היא עבורי.

רק הוא עבורי.

לחזק את הייחודיות. את הבלעדיות.

לקדש אותנו.

הזמן:

הזמן הכי קדוש לנו הוא הזמן שלנו יחד.

לפנות זמן למרחב הזוגי שלנו.

לקדש ולבדל אותו מזמנים אחרים.

לתת זמן ופניות לביחד שלנו.

ולהבדיל אותו מהסחות דעת לדברים אחרים באותו רגע ולייחד ולקדש את הזמן הזה אך ורק עבורנו.

אז גם בביתנו פנימה -

מקום

זמן

אנחנו -

האיפה

המתי

המי

ולייחד אותם. ולקדש אותם. ולהבדיל אותם מאחרים.

"קדושים תהיו"

"כי קדוש אני"

ה' אחד ושמו אחד

וללמדנו גם מתוך כך -

אשתי אחת. ובה ורק בה אני ממוקד. ובה ורק בה אני מכוון ומוציא את האנרגיה שלי.

אישי אחד. ובו ורק בו אני ממוקדת. ובו ורק בו אני מכוונת ומוציאה את האנרגיה שלי.

ואנחנו יחד - אחד.

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.

אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.

הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.

איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...

אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

אבל לא זוכר מהם

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)

נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

נפוץ

יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון

כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.

כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול

הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר

מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

אבל

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה

העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.

אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..

(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

השאר. נכון.

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

תודה 

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

עזרת לסדר את הראש.

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...

והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

@נחלת  אני צודק?

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!