נמאס לי לבכות בחדר

לשטוף פנים

לרדת

לייחל שאף אחד לא יזהה שעבר עלי משהו

לחייך בהקלה כשאני רואה שכן, באמת אף אחד לא זיהה

ובפנים אני רוצה להתפוצץ למליון חתיכות

נמאס לי להיות לבד

למה זה לא מעניין אתכם, לעזאזל?

אני רק רוצה שמישהו יקשיב לי

וטיפשה

ותמימה

ומלאת רחמים עצמיים

כמעט עשרים שנה לבד

ובמקום להזיז את עצמי

בוכה כל לילה לכרית

אופ איתה

נמאס ממנה באמת

לא מפסיקה לשגע אותי

כואבת בלי סוף

היא והשמאלית, לפעמים

למרות שיש צד שאני נהנית לספר לכולם שכואבת לי היד,

כי בבית, במשפחה, זה הדבר היחיד שיודעים שכואב לי

לאף אחד אין מושג כמה כואב לי באמת

בלבד הזה

רוצה לשאוג 

אבל אני יודעת שאחר כך אהיה צרודה

אני עייפה מדי אפילו בשביל לומר שאני רוצה לצרוח ולקלל ולהתפוצץ

אני לא שחקנית כזו טובה,

אני אפילו די גרועה,

איך זה יכול להיות שאף אחד לא שם לב?

זה כאילו שאין שום, אבל אשכרה שום בנאדם,

שמשהה את המבט שלו רגע נוסף אחד עלי.

לא משנה כמה האחיות שלי מתוקות וטובות,

או האח האדיוט ההוא,

הם בכלל לא פנויים 

ולא אכפת להם

כאילו, עד עכשיו עוד הייתי ממש מתאמצת, למחות את סימני הדמעות, לחייך ממש, 

שלא יראו בכלל.,

ובשנתיים האחרונות רואים, אני נשבעת שאם מישהו היה משקיע בדל מחשבה אחד נוסף, הוא באמת היה רואה,

אבל אף אחד לא.

ולא משנה אם אני עצבנית וחסרת סבלנות ופולטת משפטים של תסכול וכמעט כאב,

הם מחייכים חצי חיוך וממשיכיים לדבר, לפטפט, להתעלם

שאני יושבת ורואה סרטים עד 4 או 5 לפנות בוקר

ופעם בחרתי אחרת לגמרי

זה כאילו שהחליטו לעשות עליי חרם

או שהם באמת משפחה של אטומים ומטומטמים

הם יודעים שהאנטרנט שם פרוץ, 

ושתמיד היה לי קשה עם הסרטים,

ושאני נבהלת כל פעם שמישהו נכנס,

אבל הם באמת קנו את התירוץ הזה של הכתיבה,

כאילו שאני יושבת שעות וכותבת

שונאת אותו

שונאת

אני מרגישה שהוא כל כך רע,

זה אמיתי לגמרי,

כל פעם שההוא נכנס לחדר, אני ממזערת את הדף ונכנסת לאיזה מסמך ריק מטופש,

והוא מסתכל לרגע, 

ואז ממשיך לדבר, לנגן, לצחוק,

כלומר, מאז שהוא מצא אותה, אני באמת לא מעניינת אותו בכלל

אני כלום בשבילו

אוויר

ריק

הוא כזה חכם, 

וקולט מהר בעיקרון,

ואני גם כל כך גרועה בלהסתיר את זה,

שאם רק פעם אחת, מתוך עשרות הפעמים שזה קרה, הוא היה נעצר וחושב, חמש שניות,

הוא היה מבין הכל,

ושאני מסתירה

ושאני רואה סרטים

דוחים

הוא לא עושה את 

דאי אני רוצה

להרוג

תוך כדי שאני חושבת את זה,

אני ממצמצת בעייפות

כי אני לא רוצה להרוג

אין לי כוח לזה

אני לא רוצה גם שקט

ולא רעש

לא רוצ כלום

אין לי רצון

אני כבויה

אני סמרטוט

סמרטוט סמרטוט

זה מה שהיא עושה ממני,

הרעה הזו,

כמו שטיח שדורכים עליו,

בשבילה,

וכמו תמונה מכוערת ומגושמת במיוחד,

בשביל כולם,

תמונה כזו חסראת חן, די מיותרת,

שאף אחד לא חושב עליה

ולא חושב שיש בה משהו נוסף מעבר לטיפול והנקיון

המשפט הכי חזק בשיר

סטייק בלי כולסטרול

לקנות מה שאין

לשלם על אויר ומים

כמו במגילת איכה

עצינו במחיר יבואו

מימנו בכסף שתינו

מה עוד היה שם?

איך הפכת לזונה ממבצר למדבר

נמאס מכל התבונה

העיקר שאפשר לקרוא

בינתיים

עד שהפשיזם ישתלט גם על החופש האחרון על המידע

פרנץ פאנון סיפור מעניין

בלי להתעמק יותר מדי

אין למה

עוד קפה אחרון כאן ולצאת לפקקים ולחום

לחיים האמיתיים

לכיף

יש רגעים כאלה

שאתה מחייך לעצמך ואומר שוואלה הצלחת

נחמד

או התורכי

זה לא באמת משנה

חושב על השיר שהיא כתבה

איש אחד עכשיו נרצח

לאחר נולדה בת

סופר ילדים

מי מכנה אותו סופר ילדים?

צ'ארלי בממלכת השוקולד זה סיפור ילדים?

אולי

עוד סיפור קלאסי על מישהו שנכשל בבית הספר

התייאש בגלל המורים

אמרו עליו שהוא חסר דמיון

לא מצליח להעביר מחשבות לכתב

בקיצור

הזיה

אולי אעשה תרגיל כתיבה

לתאר מחשבה תיאורית של מה שאני רואה

פסקה לא יותר

לא להאריך לא להכביד זה הכשרון הגדול

שלוש כפיות סוכר בכוס זכוכית דקה

נוזל כהה

היא יושבת על כסא פלסטיק

כתר ירוק במרפסת

רגליים יחפות על מרצפות שומשום קרות של פעם.

רוח של אחר הצהרים מזיזה קצת את וילון צהוב

וילון תחרה דהוי

חושפת ומסתירה טרנזיסטור ישן שמשמיע רדיו בזמזום

חדשות בקול חנוק.

על השולחן מונח אבטיח חתוך לקוביות

המיץ שלו נקווה בשולי הקערה

קערת פלסטיק זולה כחולה.

זבוב בודד מסתובב מעל במסלול קבוע

מתלבט

היא לא מגרשת אותו

היא מסתכלת על המפתח של הרכב שמונח ליד המאפרה

רכב ישן

מפתח בלי מכונית

כלום לא חונה למטה

ציפורניים גזורות קצר

אין לק

מחזיקה סיגריה שלא דולקת

מחזיקה חזק

השכנה מעליה מנערת שטיח

גרגירים קטנים של אבק מרחפים כמו נצנצים זולים שתפסו קרן שמש אחרונה של היום

על הקיר מאחוריה יש כתם

סימן כהה של משהו שהיה שם פעם

שעון גדול

אולי קוקיה

השעון מזמן לא שם הצל שלו נשאר

חוץ מזה שקט

אל תעשי את זה

בבקשה

אל תתפתי

תשמרי את עצמך לעצמך

בבקשה

את כל כך תתחרטי על זה אחר כך

תאספי את הכבוד העצמי שלך

מה קורה לעמוד השדרה שלך

אל תשכנעי את עצמך שזה נכון

את משפילה את עצמך

בבקשה

אל תעשי את זה

ע. שווה יותר

תשמרי על עצמך

תוספי את עצמך

אל תתפתי לזה

זה קוסם ומשכר

אבל אל

אל תשתפי כל כך הרבה

לאט לאט

תשמרי לעצמך משהו

בשביל מה זה טוב

הייתי בעיר הבהדים

תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה

ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)

אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר

זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת

גם היום יעבור. גם השנה הזו

אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב

אהבת חינם

אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית

אני לא הולך לשזור פרחים

או בכלל להגיע

לא גיי ובכללי מעדיף להימנע

ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר

והיו הפגנות

ועבודות

וחפירות

והכל היה חסום ופקוק

אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם

חם למות סחינה של החיים

כמו ללכת במדבר ארבעים שנה

בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון

ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס

והמבחן

והנוכחות

והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה

ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח

אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור

הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי

דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש

חורבן

בכי

לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.

הצעתי לה שאבוא איתה

אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.

ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור

עד התחנה בקצה השני

מקווה שהיא הגיעה

אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי

אהבת חינם

פשוטה

מלאה מאמץ

מלאה איחורים

מלאה בכל מיני פשלות

אבל מלאה בכוונה פשוטה

סתם מפגש אקראי של בני אדם

ימינה

שמאלה

ימינה

שמאלה

ימינה

שמאלה

הכל מרגיש תקוע כל כך

אין שום יאוש בעולם כלל

מפחד שהם כל החיים ירדפו אותי .

הן לא עוזבות אותי

מטורףףףףף כמה שטעות של רגע נישארת איתך כל החיים

ותוסיף לזה את כל הטעויות שכולן רודפות אותך כל לילה מגיעות ולא מרפות

איך יוצאים מיזה

HELP!!!!!!

(ביצוע ווקאלי. מהמם. שמעתי המון ובכיתי. תשמע אותו.)

תודה

ממש ככה

מצד שאני אני מרגיש כל כך כבוי

שאני כבר לא מצליח להתרגש

בסוף זה מחלחל.

ותזכור שהיצר הרע הוא זה שמונע ממך להרגיש

נכון מאד

את צודקת לגמרי

יותר מידי מניעות לצערי (((((((