נמאס לי לבכות בחדר

לשטוף פנים

לרדת

לייחל שאף אחד לא יזהה שעבר עלי משהו

לחייך בהקלה כשאני רואה שכן, באמת אף אחד לא זיהה

ובפנים אני רוצה להתפוצץ למליון חתיכות

נמאס לי להיות לבד

למה זה לא מעניין אתכם, לעזאזל?

אני רק רוצה שמישהו יקשיב לי

וטיפשה

ותמימה

ומלאת רחמים עצמיים

כמעט עשרים שנה לבד

ובמקום להזיז את עצמי

בוכה כל לילה לכרית

אופ איתה

נמאס ממנה באמת

לא מפסיקה לשגע אותי

כואבת בלי סוף

היא והשמאלית, לפעמים

למרות שיש צד שאני נהנית לספר לכולם שכואבת לי היד,

כי בבית, במשפחה, זה הדבר היחיד שיודעים שכואב לי

לאף אחד אין מושג כמה כואב לי באמת

בלבד הזה

רוצה לשאוג 

אבל אני יודעת שאחר כך אהיה צרודה

אני עייפה מדי אפילו בשביל לומר שאני רוצה לצרוח ולקלל ולהתפוצץ

אני לא שחקנית כזו טובה,

אני אפילו די גרועה,

איך זה יכול להיות שאף אחד לא שם לב?

זה כאילו שאין שום, אבל אשכרה שום בנאדם,

שמשהה את המבט שלו רגע נוסף אחד עלי.

לא משנה כמה האחיות שלי מתוקות וטובות,

או האח האדיוט ההוא,

הם בכלל לא פנויים 

ולא אכפת להם

כאילו, עד עכשיו עוד הייתי ממש מתאמצת, למחות את סימני הדמעות, לחייך ממש, 

שלא יראו בכלל.,

ובשנתיים האחרונות רואים, אני נשבעת שאם מישהו היה משקיע בדל מחשבה אחד נוסף, הוא באמת היה רואה,

אבל אף אחד לא.

ולא משנה אם אני עצבנית וחסרת סבלנות ופולטת משפטים של תסכול וכמעט כאב,

הם מחייכים חצי חיוך וממשיכיים לדבר, לפטפט, להתעלם

שאני יושבת ורואה סרטים עד 4 או 5 לפנות בוקר

ופעם בחרתי אחרת לגמרי

זה כאילו שהחליטו לעשות עליי חרם

או שהם באמת משפחה של אטומים ומטומטמים

הם יודעים שהאנטרנט שם פרוץ, 

ושתמיד היה לי קשה עם הסרטים,

ושאני נבהלת כל פעם שמישהו נכנס,

אבל הם באמת קנו את התירוץ הזה של הכתיבה,

כאילו שאני יושבת שעות וכותבת

שונאת אותו

שונאת

אני מרגישה שהוא כל כך רע,

זה אמיתי לגמרי,

כל פעם שההוא נכנס לחדר, אני ממזערת את הדף ונכנסת לאיזה מסמך ריק מטופש,

והוא מסתכל לרגע, 

ואז ממשיך לדבר, לנגן, לצחוק,

כלומר, מאז שהוא מצא אותה, אני באמת לא מעניינת אותו בכלל

אני כלום בשבילו

אוויר

ריק

הוא כזה חכם, 

וקולט מהר בעיקרון,

ואני גם כל כך גרועה בלהסתיר את זה,

שאם רק פעם אחת, מתוך עשרות הפעמים שזה קרה, הוא היה נעצר וחושב, חמש שניות,

הוא היה מבין הכל,

ושאני מסתירה

ושאני רואה סרטים

דוחים

הוא לא עושה את 

דאי אני רוצה

להרוג

תוך כדי שאני חושבת את זה,

אני ממצמצת בעייפות

כי אני לא רוצה להרוג

אין לי כוח לזה

אני לא רוצה גם שקט

ולא רעש

לא רוצ כלום

אין לי רצון

אני כבויה

אני סמרטוט

סמרטוט סמרטוט

זה מה שהיא עושה ממני,

הרעה הזו,

כמו שטיח שדורכים עליו,

בשבילה,

וכמו תמונה מכוערת ומגושמת במיוחד,

בשביל כולם,

תמונה כזו חסראת חן, די מיותרת,

שאף אחד לא חושב עליה

ולא חושב שיש בה משהו נוסף מעבר לטיפול והנקיון

למה לא היום

מה שבטח יבוא

כבר מחר

זה כנראה אנשים שמאחלים את זה

יודעים שיבוא מחר אז מתחילים כבר מהיום

כשרוקפור שרים את זה זה עוד טוב

אפשר למשוך את שבת גם לראשון

להאריך את הסוף

שעון קיץ

מי בנוי לחזור הביתה מהעבודה כשעוד אור אמצע היום

גבר צריך לעבוד במכרות מהזריחה

לחזור מאובק הביתה בשקיעה

דמדומים

האישה מחכה לו

מכינה לו משהו לאכול

הוא נוהם משהו לא ברור

מעשן קצת

נזרק לישון לפני עוד יום שילך לפרנס את כולם בעבודה קשה

מסוכנת

מכרות היהלומים במיר

זה לא סתם מסוכן זה חור שחור שלא טסים מעליו

מי שמתקרב מציץ ונפגע

חושך סיבירי קפוא במינוס 40

עולמות האסוציאציה כאן מרתקים

הייתי מגלה את העולם הזה

עולם חדש

עולם חדש צריך להיכנס אליו בתשוקה

גילוי

לצעוד עליו יחף

לעבור בתוכו

לחקור ולחשוף הכל

לבוא למקור המים ולשתות ממנו הכל

לטעום את מה שיש להציע

זה לא ענין של יפה או טעים זה הרבה מעבר

I hate myself about it

I feel like I'm doing something forbidden

But it's not

Why am I so hard on myself about it

I hate how much I enjoy it 

I feel like shit

I want to run away to the beach

I want to sleep forever

I don't know

.Fuck

נאכל ביצים ובשר כל היום

נזיז ברזלים

נשמע מוזיקה

נישן נורמלי

האלכוהול ייכנס למידה מאוזנת, לפחות במהלך השבוע

עכשיו די לדבר על זה כמו איזה גיי שמעלה גרה עצמית ומלקק לעצמו תתחת כמו איזה חתול

צריך לחזור לפילוסופיה כי גם הנפש מתאמנת

פחח

את מי אתם מחפשים

במקום לחפש לכו ליצור את עצמכם אין מה למצוא יש מה ליצור ולברוא

מה צורכים בשביל לאכלס את התודעה המבולבלת הזאת

מה רואים מה קוראים מה שומעים

מותר כבר להגיד ערסים או שזה לא פוליטיקלי קורקט

למי אכפת

היעשה מה שהינך

אלא אם כן אתה חסר אונה קדמית וזה בולט אבל נסלח

חודש אייר

סוף אפריל

מזל שור שחורש ביסוד האדמה

מרגישים את כוחות היצירה והפריון באוויר

לכן הכל עולה ובועט ורק רוצה להחפיץ ולקחת ליזום ולפעול

אייר זה אור זה זיו

אני מעדיף את החושך והאופל אבל בשביל להרגיש אותו צריך אור

זה סתם בלי קשר

וגם מפורסם וידוע ולא באמת נצרך לומר

עכשיו קצת בוקובסקי בשביל הנשימה ואז לעבודה בחזרה

"כי לפעמים חייבים להשתין בכיור"

מי כותב ככה?

או במילים אחרות

"האם אתה יכול לזכור מי היית לפני שהעולם אמר לך מי אתה צריך להיות?"

את תהיי

אני מבטיחה לך

את תהיי ויהיה לך

יהיה לך הכל

את תהיי הכל

את כבר הכל

את עולם

עולם שלם ונסתר

אל תתני לו לרסק אותך

יש לך עוד חיים לחיות

קומי אהובה

כי בא אורך

קומי לזרוח

🤍

אמן