זה שבאירועי ריקודי קודש כמו בשמחת תורה, יום ירושלים וכו' עזרת הנשים פתוחה,
מצד אחד, זה ממש ממש לא נעים, אתה צריך פשוט לא לחשוב על זה שיותר מדיי זוגות עיניים מסתכלים לכיוון שלך, ו {אוי זה לא נעים, לא מומלץ} ופשוט לנסות להתמקד בקרקע,
מצד שני, מגיעה לנשים השתתפות בשמחה הזאת, ולכאו' אין אפשרות לריקודים צנועים שלהן, ו,
אממ, מורכב,
טוב, אני לא יכול לשנות את זה אז ננסה להתמודד עם מה שיש. {ברר}
אתה צריך מבנה אחר או מחיצות שלימות וגם אז עלול להיות בעייתי ועדיין אין את זה בכל מקום,
שים לב שהגדרתי ריקודים צנועים ולא ריקודים עצמאיים.
לא צריך להוציא אותי יותר סתומה בבקשה.
תודה אני ממש שמחה שכולם הפסיקו להביך אותי.
*אור קטן*
לא כתבתי חלילה מתוך זלזול, הציניות האמת די הגעילה אותי,
ז"א זה גורם לזה להישמע כאילו יש אנשים רציונליים שחקרו את הנושא וחושבים ככה,
בקצרה,
אני לא מסכים עם הציניות ולדעתי התגובה הזו מגעילה ולא ראויה להיכתב
[אממ, כן, נפגעתי דרך אגב, זה לא רק נשמע ככה]
-'אתה אתה לא חייב' זה לא פיתרון אני רוצה לרקוד.
-שוב, אני רוצה לרקוד, וגם אם אשאר, בית הכנסת לא יהיה ריק.
-נכון, ועדיין, במחילה, זה לא נעים לי (זו תחושה אישית ולא רק ענין של התבגרות)
מה נשמע קיצוני? אלו פשוט הצעות לא פרקטיות וללא הבנה של דעתי, לא אמרתי שלא יבואו, אמרתי שלא נעים לי, ועדיין אמרתי שגם הן רוצות להשתתף בצורה מסוימת, ברור לי שזה לא כיף רק לעמוד ולצפות ועדיין, זה כן לרוב יותר מהנה מלא להשתתף {זא, אם אני נהנה לצפות בסרטונים של, להיות באירוע עצמו זה, זו הופעה}{נכון, זה לא כמו לרקוד, ושוב, נראה כי אין פיתרון אמיתי מוצלח ופרקטי}
אבלאבל, לא אמרתי את זה! זה מה שמפריע לי! אמרתי שמצד אחד קשה לי עם זה ומצד שני אני חושב שזה הכי טוב, שוב, גם בתגובתי למה שכתבת, אמרתי שהציניות המגעילה הזו מגעילה כי היא פשוט עושקת את המציאות ואת דעתי ומקצינה אותה למקומות שגויים.
לא נכון, זה ממש לא היחס, ברוב המקומות שראיתי זה באמת לא פרקטי,
הצורה הזאת שמוחים וטוענים ש אנחנו לא נחמדים ולא אכפת לנו זה שוב עוול.
שוב, לא כתבתי בשום צורה, תתביישו לכן שיצאתן מהמטבח וכו', לא, .
להגיד שלא אכפת לבנים זה פשוט יחס של נשים פגועות מכורח המציאות המפלה לאור אי ברירות רבות אחרות,
כן, כואב לנו יחד איתכן בדרך כלל,
ו כשנשים טוענות שלא אכפת כשזה לא נכון,
זה כואב, ממש,
מחילה.
רוח סערה
Reminderזה לא יפה,
כשאני אתחתן אני אבקש את המספר שלך או אתן לך את המספר של אשתי ואתן תדברו על זה,
סגור?
המטרה היא שתציקי לה בכל השאלות האלה, אני מקווה שאם היא תהיה אשתי היא תדע להשיב.
כשתשובות באות ממני אז עלולים לטעון שאני משוחד ושאני לא באמת יודע,
זהו, אז כדאי לדבר עם אברכיות אמיתיות ולא איתי,
יש,
ואין טרור שילכו למטבח, והן מאושרות. {יש שרשורים בערוץ}{ויש לי חברים}
אני רוקד ושמח עם ה' (ועם התורה\הגאולה\ירושלים\החתן\מה שיהיה). באמת שאין לי ואני לא רוצה לבזבז מקום במודעות על איך זה נראה מבחוץ, בין אם על ידי שאר הרוקדים, ובין אם על ידי הנשים בעזרת הנשים.
זה עניינם\ן לגמרי.
רק, אני ונדמה לי שגם השאר גם כן שמחים ב(השלם את החסר),
פשוט,
לאיודע, פחות נעים.
רק צריך לשקוע בזה
(אני כבר נשוי ב"ה אז כבר לא מפריע לי ... 😁)
בישיבה שלמדתי היה את מה שהיינו קוראים "אזור הדיג", ושם השתדלתי להיות כמה שפחות....
אבל היה גם אזור שהיה ממש מתחת לעזרת נשים ואף אחת לא יכלה לתצפת (אפילו לא בדמיוני) ופיזזתי לי ללא שום הפרעה.
שולייניתאחרונה@פלונפון מירוסלב
"אם כן מה שקוראין הקפות שניות בצורתם הידועה בארץ מה מקורם ומי תיקנם".
כתבתי על זה כמה פעמים פה שיש בזה גם בעיה של הרואות.
אבל לא יודע אם יש בזה בפני עיוור, כי אף אחד לא אמר להן לבוא ולעבור על לא תתורו. הן יכולות לרקוד בעצמן במקום לחפש "שידוך".
לא רוצה להשאב לדיון מיותר. יש בנושא מספיק חומר כתוב וגם הגבתי בניק הקודם עם מקורות ז"ל, מי שרוצה ימצא.
משמע שאני מסיר את המעקב שלי אחרי השרשור. ישר כח!
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
