בֶּאֱמֶת
הַנְּשָׁמָה הִיא תָּמִיד
מִתְפַּלֶּלֶת.
אֶלָּא,
שֶׁבִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה הַמַּעֲשִׂית
הַתְּפִלָּה הַנִּשְׁמָתִית
מִתְגַּלָּה.
וּמַהִי תְּפִלָּה
חוּץ מִגִּבּוּב שֶׁל מִלִּים?
תְּפִלָּה
הִיא הַכְּתֵפַיִם שֶׁמִּזְדַּקְּפוֹת
הָרֹאשׁ הַמֻּטֶּה בִּתְחִנָּה אילמת.
הַיָּדַיִם שֶׁנִּקְפָּצוֹת וְנִפְתָּחוֹת וּמִתְרַפּוֹת וְנִקְפָּצוֹת וּמוּשָׁטוֹת.
הִיא הָעִקְצוּץ הַזֶּה שֶׁעוֹבֵר בְּעַמּוּד הַשִּׁדְרָה
מַעְלָה וּמָטָה, מַעְלָה וּמָטָה.
הִיא כְּאֵבֵי הַפַנְטוֹם בַּבְּלִיטוֹת הָהֵן בַּגַּב,
הִיא הַכְּנָפַיִים.
שֶׁבּוֹקְעוֹת וּמְפַלְּסוֹת לָהֶן דֶּרֶךְ לָצֵאת לַאֲוִיר הָעוֹלָם
לַחֲזֹר מֵהַמָּקוֹם שֶׁהֵן מֻחְבָּאוֹת בּוֹ אִי שָׂם לְמַעְלָה
לְהִתְחַבֵּר חֲזָרָה לַגּוּף שֶׁלָּנוּ,
בְּדִיּוּק מֻשְׁלָם.
הִיא הַטִּלְטוּל שֶׁחוֹדֵר פְּנִימָה מֵהַשְּׁכָמוֹת
עַד לַלֵּב
עַד לַשַּׁד הַחַיִּים עַצְמָם.
הִיא הָעֲמִידָה שֶׁזּוֹעֶקֶת זְעָקָה חַסְרַת מִלִּים
בְּשָׂפָה שרַק הַגּוּף מֵבִין:
אֲנִי לְךָ,
אֱלוֹקָי.
הַנְּשָׁמָה לָך
וְהַגּוּף -
פּוֹעֲלַךְ.
(והפעם, במסגרת הדרישות שלי, אשמח להערות מקצועיות.
על המבנה, הפיסוק, התוכן, החריזה וכל דבר שלדעתכם ישדרג או יוסיף.
תודה לכם!)
אז למרות שזה לא מסתדר השארתי ככה