משתף כדי לשמוע עצות תובנות הארות והערות (עם שינוי של קצת פרטים למניעת זיהוי מקרי או מכוון):
אני מסיים עוד שנייה בית ספר שלא ממש הייתי בו. למדתי תורה כל החיים שלי, בעיקר גמרא (מגיל 6). תוך כדי הבית ספר התחלתי ללמוד בישיבה גבוהה ברצינות מטורפת כמה שנים.
אני מרגיש כבר כמה זמן שזה לא המקום שלי. אבל תכל'ס אין לי מקום אחר ללכת: יש לי דווקא תעודת בגרות ממש טובה (לא הייתי משקיע מי יודע מה, אבל יש לי תפיסה די טובה), אבל לצאת פתאום לחיים של לימודים וכאלה זה לא מעסיק אותי או מעניין אותי יותר מידי. לחזור בשאלה או משהו זה גם לא דבר שעולה לי, כי הרמה המוסרית שאני חושב (מדגיש - חושב) שישנה שם היא די מרתיעה אותי. גם חיים חברתיים לא היו לי אף פעם כי תמיד הייתי עסוק בתורה, כך שבחיים לא הייתי בפעילות חברתית או משהו דומה. יש לי גם איזה פחד מלהכיר חברים או חברות חדשים, כך שאני מרגיש די תקוע.
עכשיו במצב הביניים שאני נמצא בו אני לא ממש לומד תורה, אלא בדברים פחות טובים (לא חמורים ממש, אבל לא טובים), ואין לי כוח להמשיך הלאה.
יש למישהו איזו עצה כנה?
אם למישהו יש איזה רעיון טוב ואמיתי ממש אז אשמח אם ישלח אותו למייל שלי (אני מצרף): hartktchch@gmail.com
