## **דל"פ: גדי אייזנקוט לא היה כל כך תמים ונאיבי, יאיר גולן פשוט לא הבין סרקזם**
בסרטון שהתפרסם לאחרונה, יאיר גולן מספר שבזמן ההתנתקות, גדי אייזנקוט אמר לו על המחבלים:
> *"הם פשוט ישבו על הטריבונה, ימחאו לנו כפיים ויהיה לך משעמם"*.
>
התגובה האוטומטית של כולם היא לתפוס את הראש ולשאול: איך קצין בכיר כל כך היה מסוגל להיות כזה נאיבי? במיוחד אחרי שכולנו ראינו את תוצאות הסכמי אוסלו והנסיגה מלבנון.
אבל האמת היא קצת שונה, ואולי אפשר להסתכל על זה אחרת:
**אייזנקוט לא היה תמים. הוא הבין מצוין לאן זה הולך.**
### **הסבר חלופי: הומור שחור מול חוסר הבנה**
אייזנקוט הבין היטב את גודל האסון והפיאסקו של ההתנתקות, וביטא את זה ב**ציניות מוחלטת ובסרקזם שחור**.
מי שלא הבין את הציניות הזו הוא יאיר גולן (שהיה אז קצין צעיר יותר ולא ניחן, איך לומר בעדינות, ביותר מדי חוש לניואנסים או חכמה יתרה בקריאת המפה), ולקח את הדברים פשוטם כמשמעם.
### **אז למה אייזנקוט לא אמר את זה בפירוש?**
נשאלת שאלת מיליון הדולר: אם אייזנקוט הבין שההתנתקות היא אסון, למה הוא התנסח ברמזים סרקסטיים במקום להציג עמדה ברורה ואמיצה?
* **מכבש הלחצים של התקשורת:** באותם ימים, המערכת הממסדית והתקשורתית אתרגה את התוכנית לחלוטין. כל מי שהעז להשמיע קול ביקורתי נגד ההתנתקות – סומן מיד, ספג שיימינג והוצג באור שלילי, קיצוני ומסוכן.
* **ההקבלה לימינו:** קל מאוד לראות את הדמיון לימינו אנו – כאשר כל מי שהעיז להביע התנגדות לעסקת כניעה מול מחבלים, או חושב אחרת מהמיין-סטרים בנושא החטופים, נתקל במתקפה תקשורתית חסרת רחמים שמציירת אותו כ"אוכל מוות" ואויב העם.
### **השורש הרוחני: מנטליות של גלות**
הפחד הזה לומר את האמת הפשוטה, והצורך להסתתר מאחורי מסכות ורמזים, מראה בדיוק באיזה מצב רוחני ומנטלי אנחנו נמצאים. אנחנו עדיין בתוך מציאות של גלות, שעליה נכתב בתוכחה:
> **"וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף..."** (ויקרא כ"ו, ל"ו)
> **"וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן..."** (ויקרא כ"ו, ל"ז)
>
כשמנהיגים וקצינים מפחדים לומר את האמת הברורה רק בגלל צל של ביקורת תקשורתית, זוהי התגלמות ה"עלה הנידף" והרדיפה העצמית של זמן הגלות.
נראה בעוד כמה שעות, כשנדע מי ניצח...