זו שאלה ממש נפלאה!

אני באמת לא ברמה להגיב לשאלה גדולה כזאת... אני אכתוב אבל בכל זאת משהו ששינה לי את החיים בהקשר הזה.

קבעתי זמן. ביום. מחמש דקות עד שעה ולפעמים יותר. במהלך השעה הזאת אני משתדל לא לזוז יותר מדי. מנסה לסבול את עצמי קצת. לבדוק מה עולה, מה צף מתוכי. אילו דחפים, אילו רצונות.

ואז... אני מדבר עם מי ש(לפחות ככה אני חושב) הוא היחיד שיודע מי אני, מה המטרה שלי בעולם ובעיקר- האם הרצונות שלי מזיקים לי. גשמית/ רוחנית. (אחרי כמה זמן זה באמת גילה לי למה חשוב לי לשמור על עצמי רוחנית- כי אני רוצה קשר איתו!)

אני משתדל לסיים בטוב, תודה, ריקוד קצר.

גם אני מתלבט הרבה על שנה הבאה... (אני שמינייייסט...) והעבודה הזאת שינתה לי מאוד את הראיה על עצמי והרצונות שלי והורידה ממני המון לחץ ופחדים.

בהצלחה

נכון...יפה. תכלס חלק עיקרי זה להוריד תפחד....אני אעשה את זה בעז"ה השבוע

ולבקש ממנו שיאיר לנו מה לעשות ולהמשיך לבקש באמת עד שנדע בעז"ה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....