החושך שמאיר את הלב
מספר על האור של מחר
איך הגלגל מסתובב
אל אור הבוקר המוכר
שמש שוקעת בשלווה
נצנוץ דמעות הכוכבים
מביטים עלינו באהבה
כּוֹאַבִים אֵת כֵּאֶב הָאוֹהַבִים
איך שיר פתאום נכתב
על תקוות הלב שזוכר
על השמש ששקעה במערב
ותזרח מחר במקום אחר
(תמיד חשבתי שלא טוב לכתוב שירים
על השקיעה כי היא יפה ככה אז מקווה שלא הרסתי)
וגם התמונה ממש יפה
רוצה_להיות_טובהוא נכנס החליט שהגיע הזמן
הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים
שדכנית
זהו להיות רציני
מתיישב מחכה לתורו
מסביבו עוד כמה נשמות אבודות
באות לנסות את מזלן
הוא נכנס
מתיישב מולה היא נחמדה
מחייכת
הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק
היא שואלת שאלות והוא עונה
יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה
היא מתחילה לשאול
זו הפעם הראשונה?
כן, הוא עונה קצת בהיסוס
זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג
מה חשוב לך?
נשמה
שהכל יהיה מדויק
היא מקלידה הכל
הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה
והכל כל כך מושלם
הכל AI
לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים
מישהי בחוץ מחכה
באת לשדרג?
שואלת אותה המזכירה
היא עונה שלא
דווקא הפוך, להחליף
להחזיר לדגם הישן.
המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן
הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה
אין לו אופי אסרטיביות כלום
אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר
תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר
בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו
הכל שר, מזמזם, הומה
מיילל, רועש, סואן
דומה הדבר הזה
למשהו
אך דומם הדבר ההוא
מכבר.
זה גדול
תקיעת שופר,
קול תרועה.
הנה הוא בא,
הנה הוא בא.
אבל הוא לא ענה,
וגם לא צלצל.
צחוק של ילדים,
רחובות מלאים.
מי זה הוא האיש,
שחוצה את הכביש?
קול מבשר,
אנחה גדולה.
משיח בא.
משיח בא.
אַסְלָה תַּמָּה
אַסְלַת הַחֵן
מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן
קוֹרֵאת לִי: הֵן!
קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ
וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה.
בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה
נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה
נָפְלָה שְׁדוּדָה
מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.
מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ
בּוֹקַעַת זְעָקָה
שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!
נָפְלָה הָאַסְלָה
לֹא תּוֹסִיף קוּם
עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.
הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה
מפריעים ללמוד תורה
נובחים נביחות שבעל פה
אין להם מורא
יש אחד מרוט
נכנס לפעמים בצעד ארוך
לא נובח, מחרחר
אין תחרות
הרבה פעמים הוא מאחר
היום ניסיתי שוב, והשיר כביר
מרתק אותי הרקע
היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם
דוּר דוּר עלסו הפרפרים,
גוף גוף שחקו כעוללים
דווי דווי עלו החכמים
שור שור עמלו החסידים
צוף צוף, הגו משוררים!
עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.
"משפצים כאן",
הם אמרו.
אז חיכיתי על מפתן השער,
הדקות והשעות עברו.
המשכתי להגיד את פרקי התהילים,
שיפעלו שם.
יעוררו רחמים.
על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.
והמואזין קורא לגויים.
והם, ימח שמם- עוברים.
והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-
מסתכלים עליי. נועצים.
ודמעות רבות,
אם אשכחך ירושלים.
והקריאת מואזין ממשיכה.
ולי- אין עדיין כניסה!
כך מרגישה גלות.
ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,
אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".
ונכנסתי.
והרגשתי,
ככה מרגישה גאולה.
ככה מרגישה תקווה.
כתבת יפה.
שלום, כאן משטרת התנועה
שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?
מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?
לא, מה פתאום, למה מה קרה?
רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?
חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת
זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות
למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?
לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת
אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת
טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה
שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה
היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה
וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה
טו טו טו
אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה
תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה
משהאחרונהואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.
יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.
@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.
@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה
@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם
וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו
לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.
ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.
אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.
הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים
לגבי מקום..
סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.
תודה. מחזקים דברייך.
התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.
כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.
"והבור ריק אין בו מים"
..
או שטעות למחוק?
אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.
עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:25
נשימות מתגברות
מתנשפות
מבשרות את הדבר ההוא שעוד מעט יגיע
הדבר שממנו אני מפחד
מנסה לעצור כדור שכבר נורה
להסדיר נשימה
כמה פשוט זה נשמע
רק להירגע
לשחרר
תשחרר אמר לי פעם פסיכולוג בתהליך קבלה לאיזו משרה נחשבת
אתה 10 מ10 אמר בשפה לא כל כך טיפולית
אתה צריך פשוט לשחרר
פשוט לשחרר
לעגתי לו בקרבי
פסיכולוג עאלק
אם היה פשוט לשחרר
פשוט לא הייתה לך פרנסה
ודווקא הנשימה
זאת שנכנסת ויוצאת מאיליה
מכניסה ומוציאה אוויר
דווקא היא מבשרת לי בדרכה
ששוב זה מגיע
שוב, הגב אל הקיר
תהומות
תהומות שבי עולים מעלה
פורצים שוב נתיב חשוך ואין דרך שאוכל לעוצרם
רק להתכנס אל עצמי
ולמנוע פגיעה באהובי
אין לי מנוחה
כָּל מוֹדָעָה שֶׁתָּלִית
עַל לוּחַ לִבִּי
וְחָלְפָה לָהּ,
הוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ נָעַץ
וְחוֹר
חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת
