למה לא להמשיך עוד ולראות מה מתפתח?

נראה לי שכדאי להיות פתוחה עם הצד השני, שידע מה קורה איתך אם הוא לא יודע עדיין, בעדינות..

ואולי זה עצמו יעזור להתקדם או שלא.

זה היה חודש דיי איטנסיבי.. מלא פגישות ושיחות, ופשוט מסתובבת עם הרגשה לא ברורה שהוא באמת בחור טוב שהייתי מאחלת לעצמי אבל זה לא הוא.

ולמה לא לא להמשיך? כי מי כמוני יודעת כמה זה מתסכל שאחרי זמן גדול הרבה יותר מגיע הלא.

ולא רוצה לשים אותו במקום הזה..

אבל נשמה אלה החיים, לפעמים לא יודעים מיד להכריע לכאן או לכאן.

את העניין של המצפון את יכולה לפתור (טוב, לא ממש לפתור אלא להקל קצת)) אם תהיי כנה איתו לגמרי 

כמובן עם הרבה טאקט וכמה שפחות לגרום לו להפגע

והוא יוכל לבחור לעשות עם זה מה שהוא רוצה..אתם שניים בעסק הזה.

תחשבו ביחד ואולי יצופו דברים שלא חשבת עליהם ואולי הדברים האלה יקדמו אתכם?

יכול להיות שגם לא ,ושהלבטים ימשיכו גם עוד לא מעט זמן..אין לדעת

אבל לרוב הדעות חודש זה לא המון זמן למרות האינטיסיביות בקשר.

ועוד מחשבה ,

אולי תשקלי לרווח קצת את הקשר כדי שיהיה לך זמן לעכל בנחת.

את נשמעת לי יותר מדי לחוצה, מבינה לפי משכתבת שזה נובע מתוך רצון להתחשב בצד השני אבל אם הלחץ מחבל עדיך לנטרל אותו כדי שתקבלי החלטה מושכלת ושלימה לטובת שניכם.

בהצלחה.

אם תחשבי כל הזמן על "מה יקרה אם לא ילך" אז זאת עשוייה להיות נבואה שתגשים את עצמה חלילה.

כדי באמת לפתוח אופציה להתקדם - חייבים חשיבה חיובית. 

בסופו של דבר הכל זה סיכוי מול סיכון. לפעמים שניהם גדולים.. 

שזה היה אינטנסיבי מדי - יכול להיות שבאו לך הרגשות האלו,

תנסי להמשיך עוד, ברגוע, בנינוחות, ואולי זה ישתחרר.

וברור לי שיש כאלה שלוקח להם יותר זמן להרגיש ויש שפחות וזה בסדר. העניין שאני מרגישה שזה לא.

וזה מה שתוקע אותי. אני לא שמחה לפני פגישות. זה יותר נותנת צ'אנס...

והשאלה מה הגבול?

שלושה דברים חשובים -

הגדרה - כדאי לך ממש להגדיר מה מפריע לך ומה תוקע אותך. את יכול להעזר בדיבור עם חברה טובה או אענרף מה רק חשוב מאוד שתדעי לקרוא לילד בשמו. אם לא תגדירי מה תוקע אז את לא תדעי להתייחס לזה כמו שזה באמת והכל יהיה ערפל מבחינתך לא משנה מה תחליטי. חשובה מאוד הבהירות. זה דורש עובדה של בירור, אך זה בהישג יד.

זמן - תהליכים שאדם עובר דורשים זמן, אך לא רק. כדי שהאופציה 'לחכות' תהיה מועילה בצורה כולשהי צריך גם שינוי גישה. מי שמחכה שיודע שיש משהו שתוקע ולא משנה גישה קרוב ליותר אח"כ מתוסכל מכך שהוא חיכה וחבל..

שינוי גישה - קודם הבירור העיקרי הוא המוטיבציה לשינוי - למה לשנות גישה? אם את שמה לב שהבחור הוא בחור זהב רק בגלל קבעון מסויים את לא מצליחה להפתח אליו  - אז כדאי שתשאלי את עצמך - עד כמה הדבר הזה חשוב לי? האם שווה לי להשתחרר ממנו כדי להיות בקשר עם הבחור?

אחרי שביררת את המוטיבציה שלך לנושא והיא חיובית - איך עושים את זה? תחשבי עם עצמך (או עם מישהי/ו אחר/ת). אם נגיד המראה הוא לא נאה לטעמך - בדר"כ מראה זה דבר יחסי - באופן טבעי הוא ימדד בהשוואה למודל כלשהו.. איך מתגברים על 'מודל היופי' שנמצא בראש? א' - אולי לקחת את  פרופורציה של המראה בין כל הדברים שחשובים לך בבחור. ב' - אם כל הזמן את בוחנת את מראה שלו ובראש שלך את חשדנית למראה הזה כל התקופה שאת איתו - ברור שזה לא ישתנה. כי את לא משחררת. אבל אם יעברו לך מחשבות חיוביות על המראה, "וואלה יש משהו יפה במראה הזה.." "וואי הוא ממש חמוד" ואנערף ותשחררי מהחשדנות אז יכול אולי לעזור לך לאורך זמן להתרגל לאהוב גם את מראה שבהתחלה פחות מצא חן בעיניך

בהצלחה!!

הגיוני שתרגישי מבולבלת, וכדאי להמשיך ולנסות, כמו שכבר כתבו.

אבל אני חושב שראיתי נקודה שכדאי לשים אליה לב: כתבת שזה "מפחיד נורא" לוותר על מישהו כזה, שיש בו הרבה ממש שחיפשת.

אז תדעי ש"מפחיד" ו"נורא" אלו סתם מילים נרדפות.

ואני מקווה שלא הצחקתי רק את עצמי 

ולעצם העניין: צריך להבין שאמנם הפחד לא צריך לשחק שום תפקיד כשלעצמו, אבל בהחלט אפשר לפעמים להשתמש בו כדי להבין דברים עמוקים יותר.

הפחד הוא רגש חזק מאוד, שלפעמים מגלה על הרצון הפנימי: לא כתבת שאת מפחדת להתחתן איתו, אלא שאת "מרגישה שזה לא זה" וזה "תוקע" אותך, ולעומת זאת כן כתבת שאת מפחדת להפרד ממנו.

אז נכון שאת מרגישה שזה לא זה, אבל דמייני את שתי האופציות: חתונה איתו מפחידה אותך? הרי כתבת שהנקודות שהצלחת לגלות שמפריעות הם קטנות. את חושבת שתצליחי לבנות איתו חיים טובים? זאת שאלה כבדה שצריך לשקול. לפעמים הנקודות הקטנות ממשיכות לקטון אחרי החתונה, ולפעמים הם גדלות וגדלות. זה דבר שצריך הרבה מחשבה, ובד"כ ייעוץ מקצועי יכול לעזור.

פרידה ממנו- למה היא מפחידה אותך? אולי את כן מרגישה מחוברת אליו וזה לא רק החשש שלא תמצאי מישהו טוב כמוהו?

בכלל, את המחשבה "אולי יש מישהו יותר טוב שמחכה לי" צריך לבטל לגמרי. השאלה היא אם הוא יכול להתאים לך או שלא. רק הוא צריך לעמוד על המשקל.

אם את חושבת שכן, אבל יש דברים שמפריעים- את כנראה צריכה "להפטר מהחלום ולהתאהב במציאות" (לשון הרב שי"ו). להתאהב בו כמו שהוא, עם החסרונות שלו...

הרי אי אפשר באמת למצוא מישהו שיראה מושלם לפני ההחלטה. אם זה נראה כך- כנראה שחסר משהו בקשר, או בשיקול הדעת. כי לא יתכן להכיר באמת כך כך לעומק לפני חתונה...

את ההכרה שהוא באמת המושלם בשבילך בונים לאט לאט במשך שנים של נישואין, ותמיד מגלים עוד ועוד.

את צריכה לשאול את עצמך: האם אתם יכולים בעזרת עבודה נכונה לבנות בית יחד? צריך להסתכל במבט רחב על כלל המשמעויות והחלקים של "בניית בית", אבל זו השאלה הבסיסית לדעתי.

בהצלחה!

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.