מטביעה חתיכות חן של תום ויופי
בים האהבה,
הדועכת לאט לאט,
ללא שליטה
מפריחה שממה
בלב מלא הסערה,
היפהפייה
כשלהבת אש מרהיבה,
קורעת היא את המיתרים העדינים
של הכינור היפה בעולם, הלב
ונוטלת את הכנפיים שלה,
שהאירו לה באפילה
משאירה אותה חשופה, עירומה
והשמיים, בוכים
את מה שהיא כבר לא יכולה עוד
לכאוב,
והלב,
עזוב,
מצטנף בפינה
אולי,
לא כולם ראויים , לאהבה.
(יש מספיק מלאכי מוות שניצבים עם פגיון צמוד לגרונכם ,
אתם,
תבחרו בחיים.)
