ועולה לי הרב בני לאו. תנסי ליצור איתו קשר.

לא יודע להגיד לך אם יתיר לך או לא, אבל סתם ככה שאני אבין.

את אומרת שאת לא דתיה, מן הסתם זה אומר שאת לא שומרת שבת נכון? או שכן?

אז אני מציע משהו פשוט. אם את לא שומרת שבת וכן הולכת עם כיסוי ראש(לא משנה אם מלא, חצי, רבע, שליש או שמינית) אולי תעשי סוג של "טרייד אין".

כלומר, אולי תקחי על עצמך משהו קטן בשמירת שבת שזה יותר חמור תמורת הורדת כיסוי ראש שזה פחות חמור?

ואם את כן שומרת שבת אז תקחי מצווה שאת לא שומרת כחילוניה ותתחילי לשמור אותה תמורת הורדת הכיסוי.

אני יודע שזה נשמע עסקני מידי ועשיית סוג של "שוק" מהמצוות אבל בינינו, כולם סוחרים פה ושם במצוות שנוח להם יותר ונוח להם פחות. גם דתיים לאומיים וגם חרדים.

שהיא יכולה לעמוד מאחורי רב כדי שזה לא יציק לה.

אגב, זה לא בדיוק לעקם את הכללים, זה לא שעכשיו ההיתר שהיא תקבל אם היא תקבל זה יהיה גורף לכולם. זה יותר משהו פרטני לעצמה

איך שהוא בתת מודע ידעתי שהרב בני לאו מעורב בזה

ב"ה מנהג של קישוט

אני אגיד לך את האמת, לא הסתכלתי בכל 80 העמודים במאמר הזה מהסיבה שאין לי כוח כי המצווה הזאת לא שייכת אלי כי אני גבר ומאוד יכול להיות שהמסקנה שהגעתי אליה מרפרוף במאמר היא שונה לגמרי.

אבל אם זה בוער בך ותוכלי לקרוא את כל המאמר מהתחלה ועד הסוף, מאוד אשמח אם תוכלי לתמצת לי

תעדכני.

מאוד נגעת לליבי,כפי שכתבו פה,כמעט לכל אחד יש מצווה שקשה לו

גם לי יש מצווה שמאוד קשה לי וכמה שניסיתי ומנסה אני לא מצליחה להתחבר.אבל מקיימת כי כך ה' ציווה. זו מצווה שמיוחדת דווקא לנשים.

אצלי זה גם קצת מגיע ממקום של "לא פייר",למה דווקא אנו הנשים מצוות במצווה קשה כ"כ,וזה גורם לי לקושי גדול יותר.

ניסית לחשוב למה כ"כ קשה לך עם החיוב/מצווה הזו?

מה כ"כ קשה לך בכיסוי הראש?

את מרגישה פחות יפה? את מרגישה מתויגת (כדתית)?

את מרגישה בולטת יותר?

לפעמים כשיש לנו את התשובה,קל לנו יותר לקיים את המצווה. כי יש לנו את הכח להילחם ביצר,יש לנו כלים נגדו.

לדוגמא,אם קשה לך להיות מתויגת כדתיה,תנסי לעבוד על זה. תצטרכי להרגיש יותר בטוחה בדרך שלך מול אנשים אחרים וכו וכו.

יש דוגמאות בחז"ל לדרגות של שכר :"לפום צערא אגרא","גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה",ככה שאני מאמינה שכשקשה לנו ואנו מקיימים,השכר גדול יותר.

לגבי "ואהבת...",את אוהבת את ה',שומעים זאת בכל מילה כתובה שלך ובין המילים. קשה לך עם אחת המצוות שלו,זה לא סותר את אהבתו אליו.

בדיוק כמו אמא שאוהבת מאוד את הילד שלה,אבל קשה לה עם מעשה או תכונה מסוימתשל הילד שלה,זה לא גורע מאהבתה אליו.

ואני מודה שקשה לי קצת להבין את הקושי הרב שלך,ולו בגלל שאני גדלתי בבית שהמצווה הזו כ"כ מובינת מאליה שהקושי אצלי היה ממש מזערי. אבל לי יש קושי אחר שלאחרות קשה להבין.

וזה באמת מעצבן שאומרים לך שזה "כתר" וזה יפה ועוד ועוד...כשאת מרגישה הכי מכוערת עם זה.

אני חושבת שהכי טוב לך לחפור פנימה ולהבין על מה זה יושב...

בהצלחה רבה רבה

החלק ההגיוני שלנו אומר לנו לעשות משהו, או להימנע מלעשות משהו.

והחלק הרגשי שלנו מרגיש ההפך,

כאן יש דיסוננס קוגניטיבי. קונפליקט. בין מה שהשכל אומר, למה שהרגש אומרת. 

המצב הנפשי של לחיות בדיסוננס קוגניטיבי הוא שוחק, הוא שואב אנרגיה, והוא ממלא בכעס פנימי.

למה דווקא כעס?

כי החלק הרגשי שבנו כועס כשהוא מודחק ומושתק. כל עוד החלק השכלי ישלוט בו ויגרום לדיסוננס יהיה כעס מצד הרגש.

כעס פנימי זה רע לנו, זה גורם לנו הרגשה נפשית רעה, וזה משפיע גם על הגוף.

איך פותרים דיסוננס? 

אפשרות א: ללכת עם הרגש, אנחנו לא נכעס, אבל אנחנו לעיתים נחווה מחשבות מדאיגות ורגשות אשם מצד החלק השכלי. אם אין מקורות שהשכל סומך עליהן.

אפשרות ב: ללכת עם השכל, ונדחיק את הרגש בטענה שזה חשוב ולשכנע את החלק הרגשי במנטרות וציטוטים. אם יש לנו חלק רגשי מפותח מספיק, ומודעות רגשית גבוהה, לא נצליח להדחיק אותו, מה שיוביל להמשך של כעס ותסכול שיהיו קיימים ברקע.

אפשרות ג: לפרק את הדיסוננס. 

איך מפרקים דיסוננס?

יש שני דרכים.

הדרך הראשונה היא הדרך הלא מומלצת, והיא דרך השכל. 

החלק הרגשי חווה כעס כי יש בו אמונה שהשכל מאמין שהתורה עושה טוב לאדם,

המצווה הזו לא עושה טוב,

עימות בין האמונה שהמצווה עושה טוב - לבין החוויה הטראומטית כמעט של המצווה בפועל. 

איך פותרים את זה שכלית?

משנים את האמונה שהתורה עושה טוב לאדם. לדוגמא מאמינים שהתורה מבקשת מהאדם להקריב את עצמו ומעצמו. והמצווה הזו לא עושה טוב והיא לא אמורה לעשות טוב. 

למה אני לא ממליץ עליה? כי אז אנחנו מעבירים את הדיסוננס הקוגניטיבי על עצם קיומה של התורה, לקיים מצוות מתוך הקרבה של עצמי זה נוגד את החלק הרגשי.

הדרך השניה היא פשוט להיות בשתיקה, להתחבר לעצמינו, לא להקשיב לשכל, ולא לרגש, אלא להתבונן בהם בשתיקה, סוג של מדיטציה כזו, והתשובה תגיע מהרווח שבין המחשבות. אפשר לקרוא לזה אין. 

ר' מרדכי ליינר היה אומר לך שאם התשובה הזו שלילית - זה נחשב עת לעשות לה' (אין) הפרו תורתך (יש).

כשאנחנו פותרים את הקונפליקט בדרך הזו אין מחשבות ודאגות ואין כעסים - כי זה מקום שונה, זה אנחנו שמחליטים ברגע הזה, והשכל והרגש בסך הכל ילדים שרבים בינהם, והכל בסדר, מותר להם לריב, ומותר לך להכריע. 

עד כאן השיתוף שלי, מקווה שעזר. 

שלום לך , 

זה רלוונטי אם תקבלי שכר או לא תקבלי שכר על הסבל שאת עוברת? הרי את מקיימת מה שאת מקיימת בגלל שה' ציווה ולא בגלל השכר והעונש...

לטעמי , אם כל כך קשה לך עם המצווה הזו וזה מפריע לך ופוגם לך ביחס שלך לדת ולמצוות אז פשוט תניחי לזה.

תניחי לזה כי זה בטוח לא יתרום לך אם תעשי את זה בכוח וזה יכול רק לפגוע ביחס שלך ובעבודת ה' הכללית שלך.

אני בטוח שאף אחד לא ישפוט אותך על הדבר הזה.

התורה היא תורת חיים , תזכרי את זה תמיד שאת צריכה לחיות לאורה בשמחה ולא לסבול.

וברור שיהיו פה כאלו שיגידו שמה ההבדל בין ז לבין דברים אחרים ולמה לא לעבור על כל התורה?

אז התשובה שלי היא שכל אחד יעשה מה שהוא חושב שבשבילו זו היא עבודת ה' האמיתית. ואם הוא מאמין שזו עבודת ה' האמיתית אז זאת האמת. 

מאחל לך רק טוב.

אני שונאת ללכת למקווה,אז להפסיק? אז זו האמת?

שיהיו תגובות כמו שלך.

לא מחפש להתחכם ואני לא פוסק הלכה .

לא ניסיתי להתחכם,באמת מעניין אותי איך התשובה שנתת מתאימה לעוד מצבים?

ולא בציניות בכלל,

אני אישית מאמין שיש יסודות שלא אעבור עליהם בחיים שאצלי זה שבת  , כשרות ועוד . מקווה נכלל בין היסודות האלו . כיסוי ראש קצת פחות.

שוב , זה בעיניי ולא מצפה ממישהו להבין למה זה כן וההוא לא.

קשה קצת,אז לברוח?

חשבתי אתה מתכוון לא לקיים בכלל

לפעמים חשוב לבדוק למה קשה, שנגיע לפתרון.ולא ישר לרוץ להקלות.

ככמה מטפלים בבעיה ולא בסימפטום

שאר הרבנים שסבורים ככה מסתמכים על הרמבם.

אבל אני מתקן את עצמי, כבר במשנה זה הופיע פשוט יש מחלוקת על ההגדרה מה זה עובר על דת יהודית.

כמו שאמרתי, זה 80 עמודים ולא כל כך בוער בי אבל אם זה בוער בך אז תנסה לקרוא את המאמר. נראה לי זה מאזן בצורה טובה. אבל רק נראה לי

השמרנות שלך מובנת, כי היא באה ממקום של רצון לשמור על ההלכה ולא לזלזל בה, זה הכי מובן שבעולם, אבל תרשה לי לומר לך משהו. 

התפיסה שההלכה היא מה שהיא וזהו, היא תפיסה שנוצרה כתגובה לרפורמה ולחילון. הצורך להסתגר ולהקפיא את ההלכה ביהדות אירופה, נוצר מהמקום שפוחד מהרפורמה ומההשכלה.

הלכה שהיא מה שהיא וזהו זאת לא ההלכה, זאת תאונה כואבת של ההלכה.

יהדות המזרח, רבנים כמו הרב דוד חיים הלוי, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, דגלו בעירוב שיקול הדעת האנושי בפסיקת ההלכה. הם לא השתנו מהרפורמה וההשכלה, הם לא חוו את הזעזועים של יהדות אירופה, הם חיו ופסקו ללא פחד מהשינוי ההלכתי.

יהדות אירופה שחוותה את הזעזועים טענה שההלכה היא נצחית, ולכן ההלכה תשמר כמו שהיא, וזהו זה, קפואה.

יהדות המזרח שלא חוותה את הזעזועים טענה שההלכה היא נצחית, ולכן ההלכה תשתנה ותתאים למציאות שבכל דור.

אלו שתי תפיסות מנוגדות של ההלכה,

אחת חוותה זעזוע, משבר, אובדן, והתכנסה לתוך עצמה, קפאה.

האחרת חוותה את הדברים כמו שהם והשתדלה לשמור על פסיקה שתואמת לכל דור ומצב.

אחד מהפוסקים הגדולים של יהדות המזרח זה הרב יוסף משאש, בפסיקה שלו על כיסוי ראש בימינו הוא כותב על האזהרה של ר' ישמעאל - "ראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב: ופרע את ראש האשה ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש"

אין האיסור מצד עצם הדבר של גילוי שער, רק מצד מנהג בנות ישראל שנהגו לכסות ראשן, משום שחשבו בזמם שיש בזה צניעות לאשה, והמגלה שערה נחשבת פורצת גדרי הצניעות, ולזה הזהירה תורה שלא תעשה היפך מנהג בנות ישראל בזה.  וא"כ עתה שכל בנות ישראל הסכימה דעתן שאין להן בכיסוי הראש שום צניעות, וכ"ש שאין להן בגילוי הראש שום ניוול, ואדרבה גילוי שערן הוא הודן והדרן ויופיין ותפארתן, ובגילוי שערה מתגאה האישה לפני בעלה ובועלה, א"כ נעקר האיסור מעיקרו ונעשה היתר....

המורם מכל זה, שדבר זה של כיסוי ראש בנשים, אינו אלא מצד המנהג דווקא, וחשבוהו בזמן הקודם לצניעות, והעושה הפך המנהג היתה נחשבת לפרוצה, אולם עתה שהנשים עלו בהסכמה שאין להם שום נוול ושום פריצות חלילה, ואין בכיסוי הראש שום צניעות, רק צביעות, ועברה על מצוה שהזמן גרמה, א"כ אזדה לה איסורה....

וא"ת מפני שנהגו היתר בדבר אסור נעקר האיסור ממקומו? זו אינה קושיא, חדא! שאין זה איסור אלא מנהג שבטל טעמו, שאף איסור שבטל טעמו לגמרי בטל איסורו... ואנן נוסיף עוד דבר המובן מאליו לכל מבין עם תלמיד, שהאידנא שכל הנשים מגלות שער ראשן, חזר שער הנשואות כשער הבתולות שכולן מתאימות רגילות לגלותו, כי מדי הוא טעמא בבתולות, משום דרגילות לגלותו לא מקרי בגילויים פריצות, הוא הדין והוא הטעם האידנא בנשואות הרגילות לגלותו דלא הוי בזה שום פריצות חלילה.

המחלוקת של בתי המדרשות - המזרחי והאירופאי, האם לסמוך על "הנשים עלו בהסכמה" "בנות ישראל הסכימה דעתן" או שהיחידה שקובעת את ההלכה היא ההלכה היבשה עצמה ותו לא, זו לא מחלוקת מלפני 100 שנה. זו אחת מהמחלוקות המכוננות של עולם המשנה בין בית שמאי לבית הלל. בין הקשבה למציאות לעומת הקשבה למקורות. 

 דוגמא (כתובות יז א)

תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה?

בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא.

ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה.

אמרו להן ב"ש לב"ה הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרי' לה כלה נאה וחסודה?! והתורה אמרה מדבר שקר תרחק!

אמרו להם ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו בעיניו.

מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.

את בית שמאי מעניינת ההלכה, יש להם פסוק, מקור מפורש, כתוב מפורש. היינו מצפים שבית הלל ישוו את המשא ומתן על ידי פסוק שכנגד. אבל בית הלל לעומתם, לא מביאים פסוק, הם מביאים סברה כללית אנושית, הגיון אנושי רווח, מצפון. ההכרעה ההלכתית לא נסמכת רק על פסוקים, היא נסמכת גם על סברה תרבותית. ה"אמרי אינשי", הסברה, המצפון, ה"בנות ישראל הסכימה דעתן" זה גם מרכיב מהותי בפסיקת ההלכה. 

 זה ההבדל המהותי בין בית מדרש נצחי ומסוגר, אירופאי.

 לבין בית מדרש קשוב, ללא משקעים של טראומה משינוי והקשבה למציאות. 

לא באתי לפתוח דיון, כתבתי את זה כי אתה מאוד דוגמטי בתגובות שלך כאן ורציתי לשמש קונטרה. חוץ מזה הכל בסדר, ואנחנו לא חייבים להסכים.

אבל אתה לא תופס את עקרונות הפסיקה שלהם. כלומר את המציאות כמעצבת ההלכה. 

הרב משאש פסק את דבריו לא כי הוא חפיפניק ומקל, אלא כי הוא קשוב ומעוניין להתאים את ההלכה לדור. כי הוא מבין את מה שגדולי הפוסקים הספרדיים טענו, ש"אין גמישות כגמישותה של ההלכה". שכדי להפוך אותה לנצחית, צריך להתאים אותה למציאות של כל דור.

כשאתה כותב שאתה לא לומד הלכה מנשים חילוניות, זו גופא הסגירות. אם אני אכנס לגטו אירופאי תודעתי, לא תהיה לי מציאות. תהיה לי אך ורק מה שאני והעבר שלי, והמקורות שאני קורא ולומד. 

המציאות היא התרבות, והיא משתנה. נרצה או לא נרצה. 

בית מדרש שמתחמק מההבנה של התרבות והתאמה של הפסיקה שלו אליה, הוא בית מדרש מסוגר. אם אין בית מדרש כזה בימינו, שמתיר, זה לא כי בית המדרש הזה טועה וזה צודק, זה כי לבית המדרש הזה יש קשיבות ולבית המדרש הזה אין. 

השאלה היא לא כמה רב מסוים גדול,

וכמה לרב מסוים יש השפעה או לא,

השאלה הגדולה כמה הפסק שלפנינו לקח בחשבון את התרבות, כמה הוא הכניס אותה בפסק.

זה לא משנה מי הפוסק, זה משנה מה הפסק.

וצר לי, אבל הדוגמה שלך לא דומה לנידון, כאן מדובר על תרבות אנושית, וכאן מדובר על עשייה מסוימת שלא קשורה לתרבות.

אפשר לומר שכאן זה הגברא של התרבות (ראש מגולה בכל מקום, וברווקות), וכאן החפצה בתוך התרבות ("סרט עם סצנות לא ראויות"). 

קשור לדיון שהתפתח 

לפי הרמב"ם פסק ניתן לפסוק ללא תלות בכל פסיקותיו של הפוסק, אלא אך ורק במהותו של הפסק וההכרעה שלנו בדעות השונות. המושג של לפסוק על פי פןסק, על פי הרמב"ם זה רק אם אתה לא מכיר דעות אחרות, לכן בהקדמה למשנה תורה הרמב"ם קווה שילמדו רק את ספרו.

רק לפי הרשב"א פסק בדיעבד ניתן לפסוק מתוך ספר של פוסק.

כי אני מאמין בכל ליבי שבהרבה מאוד מקומות שבהם יש פתח להקל, פוסקים רואים צורך עז להחמיר ולא להכנס בפתח להקל, בגלל "פוליטיקה הלכתית" שנוצרה מהפחד משינוי, מהפחד מחילון, ומהמפחד מהמדרון החלקלק. כיסוי ראש היא הלכה שפוגעת בפוליטיקה ההלכתית כי זה משהו חיצוני, שמייצג, וייצג הרבה מאוד שנים את ה"דת היהודית", ובימינו הוא סוג של סימן ומבדיל בין יהודית שומרת תורה ומצוות ללא. כשסיבות של פוליטיקה הלכתית מנתבות את האומץ של הרבה מאוד פוסקים, אין סיבה שהם יתירו דברים. 

גם בזום, וגם בנושא טבילה באמבט במקום שאין יכולת לטבול. החשש מפני השינוי מכתיב. ולכן לצערי במקרים כאלה יש המון תגובות של "מי הזיז את ההלכה שלי", אבל לא כאלה שבוחנות את הדברים בצד ההלכתי. 

יותר מזה אין מה להוסיף.

שום סקוטי אמיתי – ויקיפדיה

[כתבת - כדרכך לא-פעם - חביב, מעלה חיוך, תחושת השתתפות עם הקושי הסובייקטיבי, צדדים שונים של התלבטות אצלך בצורה בהירה...]

ראשית, בוודאי שיש על זה שכר.

הרי יש שני סוגים של קיום דברים. כך מובא כבר ברמב"ם בפרק ו' משמונה פרקים, כך מביא גם המסילת ישרים בסגנון אחד ובעל התניא בסגנון אחר, ועוד ועוד.

יש דברים שההזדהות איתם טבעית לאדם, מצד מוסרו הטבעי - ויש דברים שזה "איתכפיא", לא בגלל שהטבע דווקא מסכים איתם, אלא מדרגה למעלה ממה שמורגש ע"י האדם. 

אבל הנשמה ניזונה מזה, מרגישה, והטוב האלוקי נבנה בעולם ע"י זה, וגם מי שלא מרגיש כעת, לעתיד לבוא ירגיש כל רגע של אור שקיים כעת והיה מכוסה ממנו. "יקבל שכר". לגמרי.

ו"לפום צערא אגרא" - לפי הקושי, השכר.. צריך הרבה כחות נפש לעמוד בנסיון, כשזה נסיון.

אז זה לא שאני חושב שבאמת המצוה הזו, כל כך קשה לתפוס מה עניינה - מה שיכול ממש להביא להזדהות עמוקה איתה - אבל בהיות שביקשת לא לעסוק בכך, וזו גם לא הנקודה כאן, אני לא עוסק בזה. את זה כתבתי יותר בשביל מי שתופסת בפשטות ובצדק שכך נכון - ועלולה לחשוב שמא היא לא מספיק "עמוקה ומתלבטת", כי מישהי כתבה כאן בסגנון סוער כזה על קשייה בנידון....

לגבי היחס שזה גורם לשאר המצוות. ולה'..

קודם כל, צריך לציין מה שאת אומרת, שאת לא רוצה/מעזה לעבור על דבר ה'. יפה מאד. 

מאיפה זה בא? הרי יש לך "הרגשה" קשה.. סימן שזה בא ממקום גבוה יותר. יש התפיסה שבשכל, ששייכת לעומק השכל והאישיות. ללכת עם דבר ה'. גם אם בהרגשה קשה. זה מאד יפה.

כעת, כדאי שתעשי את ההבחנה הנ"ל. מצוות שחשים - בין ישירות בין מעצם הרצון למכלול של דבר ה' וכד' - ומצוה שאת לא כ"כ יכולה לחבר אל זה. היא לא פחות מצוה, אבל לא מתחברת אצלך לתחושה הזו, אלא ל"קבלת עול". יכול לקרות. יש בזה אפילו צד של מעלה. כמאמר הידוע, "אפשי ואפשי - אבל מה אעשה ואבי שבשמיים גזר עלי"..

זה כבר יוכל לעזור לך, לא לצער את עצמך ע"י תחושה קשה לשאר המצוות, בגלל הקושי הנקודתי.

כמו כן, ה' זה לא איזה "בן אדם"....  

לכתוב, "גורם לי לכעוס... ברמות אחרות", זה דבר שמזַמֵן לך עבודה בלי קשר דווקא לענין הספציפי.

ההנחה היא מראש, ש"לא מחשבות מחשבותיכם", דבר ה' בא מעל הכל, אינו כפוף ל"הסכמתנו", אלא ההיפך - אנחנו צריכים ליישר עצמנו אליו. ממילא, לא שייך כלל להתבטא כך. זה מתאים למישהו בגובה שלך - את מבינה מה הוא אומר, את לא מסכימה, לפעמים את כועסת...

כאן, הבנה הבסיסית היא שדבר ה' מגיע מפאזה אחרת. לעיתים נוגע גם במוסר הטבעי שלנו וכד'. אנחנו יכולים לפתח את מוסרנו אליו. מכל מקום, מבינים שלא מבינים - וממילא לא שייך "לכעוס עליו" ח"ו... אפשר לומר שלא מבינים ושקשה לפעמים להזדהות גם בתחושה האנושית עם משהו שטרם הגענו אליו. 

הרי אפילו רופא מומחה, שנותן איזה רצפט לא טעים, ויודעים שהוא מומחה - יכולים להרגיש לפעמים סבל, קושי, עולה על הדעת "לכעוס על הרופא" כשאני יודע ברור שכל הענין הוא שאינני מבין איך זה עובד - אבל יודע שהוא יודע היטב?...

ההיתפסות הזו, להסתערות של הרגשה עד להתבטאות כזו, היא עצמה הזדמנות לעבודה עצמית.. אנחנו לא עובדים את עצמנו. 

והשאלה "מי אמר שהכוונה לכיסוי ראש", זו שאלה על תורה שבעל פה. אז ההנחה היסודית היא, שאנחנו מקבלים את דברי חז"ל, מנחילי התורה. לא כדאי לבלבל בין קושי אישי, לבין ערעור על צורת דרשות חז"ל. "אין הצר שווה"....

אז בחפוש אחר ההבנה - הצלחת... אם כך את מרגישה, אז באמת נוגע ללב המאבק שלך, הקושי, הדמעות שאת מקוה שתקבלי עליהן לפחות שכר (בוודאי שתקבלי - ובוודאי שהוא "משתלם"... זה הכלל, כל קושי - על אף שכמובן לא מזמינים... שכרו גדול ממנו).

אבל בחיפוש אחר ההיתר, כנראה שעדיף כיוון אחר.

אם זה גורם לבעיה ב"ואהבת את ה' אלוקיך" - אז זו הזדמנות לרומם את אהבת ה'. כמו שאמרת - מצוה דאורייתא. מצוה הבאה לידך... הרי "בכל לבבך" שציטטת - בשני יצריך. "ובכל נפשך" - אפילו נוטל את נפשך... "ובכל מאודך - בכל ממונך. דבר אחר, בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, הוי מודה לו"..

נו, אז אדרבה, יש לך כאן הזדמנות לרומם את ה"ואהבת", במקום לומר, זה מפריע ל"ואהבת"... הרי זה הגדר, "בכל נפשך"..

נכון, נסיון. קל לומר וכנראה פחות קל לבצע. אבל זה יכול לתת כיוון.

ואחרי שממש מחליטים כך - אפשר להתחיל  לחפש איך להרגיש אחרת עם הענין. 

למודים, התבוננויות, פתרונות טכניים. הקלות בתוך הבית. וכד'.

כנראה שאחרי "קבלת העול" הזה - גם זה יהיה יותר קל.

לא פשוט - על כל פנים עבורך. מאחל לך להצליח לעלות עם זה על גבי זה, בשמחה..

[עיסוקים מעיסוקים שונים - ויש גם הזדמנויות ל"תגובות" וכד' מעבר לפורום הפומבי]

תודה.

אאאאאיפה את, בנאדם

קודם כל יישר כוח.

נקודה אחת קצת צרמה לי, ישהמון הלכות שנלמדות בצורות שונות ומשונות מדרשות הפוסקים בצורה שבה אם היית יודעת איך למדו אותם היית משתגעת. הדרך בה חז"ל למדו את זה גם כשהיא לא מובנת לך לא משנה בשום עניין להלכה. יש דרכים שחז"ל למדו (למשל גזירה שווה לומדים רק במסורת, א"א להגיד לבד) ויש דברים שנראים הזויים לגמרי. זה הוחלט. זה מוחלט. זה נקבע ולא משנה  איך למדו את זה מהפסוקים.

הייתי חייב להגיד את זה.

מעבר לזה יישר כוח ענק לגמרי!

שכר תקבלי והוא בהחלט ישתלם.קשה לתאר לך אותו כפי שקשה לתאר לעיוור צבעים או לחירש מוזיקה

בהצלחה ענקית 

שונאת כיסוי ראש.

שונאת ללכת למקווה.

אולי תשקלי ללכת עם פאה? אבל לא כמו של החרדיות הכבדות, אלא יותר בסגנון צעיר.. (כאלה שאפשר לעשות בהן קוקו וכו') 

המון בנות שיצאתי איתן העלו את העניין הזה..

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

כרגע מחפשים צימר באזור באר שבע או דימונה בלי בריכה, במחיר של עד 1,200 לשני לילות.

(גילינו שאפשר להזמין ברכה פרטית בנפרד מהצימר באזור. זה חוסך המון כסף)

אשמח להמלצות בכיוון.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אין בזה משהו אסור מבחינה הלכתית

גם מבחינה רגשית לא רואה את הבעיה בזה

איני יכול לדמיין לעצמי מצב שבו משהו כזה היה מפריע לי (או לכל מי שאני מכיר) לכן איני רואה מה יש לעדכן כאן

וחתונה אינה סיבה לחתוך את כל קשרייך החברתיים, בחורך היקר אינו תמנון עם יכולת למלא את כל עולמך וצרכייך הרגשיים (ואני מניח שגם הוא אינו רוצה בכך)

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.